הצגת המקור של הדף "הרז'ה"

{{סופר
| תמונה = [[קובץ:Hergé, Premier plan, 1962, Radio-Canada, 5.jpg|250px|מרכז]]
| כיתוב = הרז'ה, 1962
| שם לידה = ז'ורז' פרוספר רמי
| מקום מגורים = אטרבק, בריסל
| בן זוג = * ז'רמיין קיקנס (1932–1977)
* פאני רודוול (1977–1983)
| מקום לימודים = סן בוניפאס
| שפות היצירה = צרפתית
| משפיעים = [[אלן סן-אוגן]]
}}
'''ז'ורז' פרוספר רמי''' (ב[[צרפתית]]: '''Georges Prosper Remi'''; {{תאריך משולב}}), שנודע ב[[שם עט|שם העט]] '''הרז'ה''' ('''Hergé'''),{{ביאור|שם העט נהגה '''ארז'ה''' [ɛʁʒe], אך בתרגומי יצירותיו לעברית [[תעתיק|תועתק]] שמו כ'''הרז'ה''' או '''הרג'ה'''.}} היה [[קומיקסאי]], [[מאייר]] ו[[מעצב גרפי]] [[בלגיה|בלגי]]. פיתח את סגנון [[הקו הנקי]]. ניהל את מגזין הקומיקס [[Tintin]], הקים את [[אולפני הרז'ה]], ועמד בראש [[אסכולת בריסל]]. יצירתו המפורסמת ביותר היא סדרת הקומיקס "[[הרפתקאותיו של טינטין]]".

הרז'ה נולד ב[[בריסל]], בירת [[בלגיה]]. את הספר הראשון בסדרת "[[הרפתקאותיו של טינטין]]", "[[טינטין בארץ הסובייטים]]", כתב וצייר בגיל 22. עד מותו כתב וצייר 23 ספרים בסדרת טינטין וארבע סדרות קומיקס נוספות.

==ביוגרפיה==
=== ילדות ונעורים ===
[[קובץ:Geburtshaus Hergé rue Philippe-Baucq 33.jpg|שמאל|ממוזער|200px|הבית בו גר הרז'ה בילדותו]]
ז'ורז' רמי נולד ב-1907 ב[[בריסל]], [[בלגיה]], כבנם הבכור של אלקסיס רמי, עובד ב[[בית מלאכה]] לטקסטיל ממוצא [[ולוניה|ולוני]], ושל אליזבט לבית דיפור, תופרת ממוצא [[פלמים|פלמי]].{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 3}} האב היה בנה של אישה בשם לאוני דווין (Dewigne) שילדה אותו ואת אחיו התאום מקשר עם גבר לא ידוע. ההשערה המקובלת היא שהסב הביולוגי היה אלקסיס קוזמנס (Coismans), נגר מבריסל שהתייצב לרשום את הילדים בעיריית [[אנדרלכט (כדורגל)|אנדרלכט]] וששמו זהה לשמו של אחד הילדים, אביו של הרז'ה. שמועות אחרות ייחסו את הילדים לאציל, גסטון, רוזן ד'אראמבו דה דודזלה (Errembault de Dudzeele), שבמשק משפחתו הועסקה סבתו של הרז'ה. בסופו של דבר הסבתא לאוני התחתנה עם פועל דפוס בשם ז'ורז' רמי, שהסכים לאמץ את הילדים.<ref name=":8" /> חמש שנים לאחר לידתו של ז'ורז' נולד אחיו הצעיר, פול.

ז'ורז' גדל באווירה [[נצרות קתולית|קתולית]] שמרנית.{{הערה|[[#תומפסון|תומפסון]], עמ' 14}} את ארבע שנות [[בית ספר יסודי|בית הספר היסודי]] העביר בשנות [[מלחמת העולם הראשונה]] כשבריסל נכבשה על ידי ה[[גרמניה|גרמנים]]. לימים תיאר את ילדותו כ"אפורה מאוד".<ref>{{צ-ספר|מחבר=Michael Farr|שם=Tintin & Co.|עמ=12}}</ref> כילד מוכשר בציור, ז'ורז' התפרסם בבית הספר בנטייתו לשרבט על כל פיסת נייר שהגיעה לידיו. זה לא הפריע לו להיות גם תלמיד מצטיין.<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://musaf-shabbat.com/2012/03/01/עולם-בעט-ומכחול-יעל-פרוינד-אברהם/#more-7411|הכותב=יעל אברהם|כותרת=עולם בעט ומכחול - הרז'ה|אתר=מקור ראשון}}</ref> [[שפת אם|שפת האם]] שלו הייתה [[צרפתית]], אך כתושב בריסל הדו־לשונית, הוא למד גם [[הולנדית]]. אט אט הוא פיתח אהבה לקולנוע, ונהנה במיוחד מסרטיהם של [[צ'ארלי צ'פלין]], [[וינזור מקיי]] ו[[באסטר קיטון]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.creativereview.co.uk/cartoonist-herge-beyond-tintin/|כותרת=Cartoonist Hergé beyond Tintin|אתר=Creative Review|תאריך=2016-10-31|שפה=en-UK|תאריך_וידוא=2022-06-19}}</ref> אף על פי שלא אהב במיוחד לקרוא, הוא נהנה לקרוא ספרי הרפתקאות כגון "[[הרפתקאותיו של האקלברי פין]]", "[[אי המטמון]]", "[[רובינזון קרוזו]]",{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 5}} "[[שלושת המוסקטרים]]" ו"[[באין משפחה]]".{{הערה|[[#פטרס|פטרס]], עמ' 12-13}}

בשנת 1920 עבר ז'ורז' ללמוד בבית הספר הקתולי "סן בוניפאס" שבו כל יום לימודים התחיל בתפילה והסגל כולו היה מורכב מ[[כומר|כמרים]].{{הערה|[[#פטרס|פטרס]], עמ' 11}} ההשפעה הדתית התחזקה גם כשהילד הצטרף ל[[תנועת הצופים]] הבלגית, שלבשה גם היא צביון קתולי. הפעילות בתנועה איפשרה לו לצאת תכופות ל[[מחנה קיץ|מחנות קיץ]] בארצות שונות באירופה ולהשתתף במסעות רבים. טיולים אלה וגם המשמעת של הצופים השפיעו לימים השפעה מכרעת על יצירתו.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Oliver Dunnett|שם=Identity and geopolitics in Herge´’s Adventures
of Tintin|כתב עת=School of Geography, University of Nottingham}}</ref> {{ציטוטון|יש לי זכרונות ילדות, כמובן, אבל הם לא מתחילים להתבהר ולהפוך לצבעוניים עד הרגע שבו גיליתי את הצופים}}, סיפר לימים.{{הערה|שם=פאר|{{צ-ספר|מחבר=[[מייקל פאר]]|שם=Tintin & Co|מו"ל=Last Gasp|שנת הוצאה=2007|ISBN=0867196904|עמ=80}}}}

בתנועת הצופים מצא ז'ורז' גם ביטוי לכישוריו בציור. המדריך שלו, רנה וברברג, זיהה את כישרונו והציע לו לאייר בעיתון של התנועה, Boy-scout.{{הערה|[[#פטרס|פטרס]], עמ' 16}} ז'ורז' אייר תחת [[שם עט|שמות עט]] רבים - “G. Remi.”, “Jérémie”, “Jérémiades", "G. R", ולבסוף - Hergé, שם המורכב מראשי התיבות של שמו המלא בסדר הפוך (הר (R) ז'ה (G), רמי ז'ורז'). הוא החל ליצור איורים, פרסומות וכרזות עבור האגודה הקתולית לצעירים בלגיים {{צר|Action catholique de la jeunesse belge}} ועיתוני צופים נוספים.{{הערה|[[#פטרס|פטרס]], עמ' 17}}

ביולי 1925 סיים הרז'ה את לימודיו בבית הספר התיכון. לאחר מכן נרשם לאקדמיית סן-לוק לאמנות, אך הלימודים שעממו אותו והוא עזב את האקדמיה אחרי יום אחד בלבד.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 10}}

=== 1925–1929: שירות צבאי ותחילת הקריירה ===
לאחר שעזב את הלימודים באקדמיית סן-לוק, חיפש הרז'ה עבודה בתחום ה[[גרפיקה]]. הוא פנה לעזרתו של וברברג, המדריך בצופים לשעבר, שכעת עבד במערכת העיתון הקתולי השמרני "[[Le Vingtième Siècle|Le Vingtième Siècl]]", וזה השיג לו עבודה במחלקת המנויים של העיתון, משם קיווה הרז'ה שיקודם למחלקת העיצוב של העיתון.

ביולי 1926 החל הרז'ה לפרסם את הקומיקס "[[Les Aventures de Totor, C. P. des Hannetons]]", שעסק בהרפתקאותיו של צופה צעיר בשם טוטור, בעיתון הצופים. הרז'ה החל לשלב בקומיקס, שכלל בעיקרו ציורים ומתחתם כיתוב, אלמנטים חדשניים כמו [[בועת דיבור|בועות דיבור]].<ref>{{צ-ספר|מחבר=[[מייקל פאר]]|שם=.Tintin & Co|מקום הוצאה=לונדון|מו"ל=Moulinsart|שנת הוצאה=2007|עמ=12|שפה=אנגלית|ISBN=978-1-4052-3264-7}}</ref> באוגוסט 1925 גויס הרז'ה לצבא הבלגי, משם המשיך לשלוח את פרקי הקומיקס למגזין הצופים, וכאשר שוחרר בשנת 1927 חזר למערכת "Le Vingtième Siècl", הפעם כ[[צלם עיתונות]]{{ביאור|הגדרת תפקידו כללה צילום עיתונות, אך לדבריו, הוא צילם רק שתי תמונות ואף אחת מהן לא פורסמה.}} ומאייר.{{הערה|[[#פטרס|פטרס]], עמ' 27-28}} במערכת העיתון פגש הרז'ה אישים משפיעים, כמו [[רמון דה בקר]] {{אנ|Raymond De Becker}} ו[[לאון דגרל]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/47/ART1/625/990.html|הכותב=אלי אשד|כותרת=טינטין בלופטוואפטה|אתר=nrg|תאריך=21 באוגוסט 2007}}</ref>

בשנת 1928 העורך הראשי של העיתון, [[נורבר ואלה|נורבר ואלֶה]] {{אנ|Norbert Wallez}}, העניק להרז'ה הזדמנות יוצאת דופן יחסית למאייר כה צעיר וחסר הכשרה - לערוך את מוסף הילדים החדש של העיתון, "Le Petit Vingtième". הרז'ה הכיר לו תודה על כך עד סוף ימיו; {{ציטוטון|אני חייב לו הכול}}, אמר.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 12}} בנובמבר 1928 החל הרז'ה לאייר את הקומיקס "L'Extraordinaire Aventure de Flup, Nénesse, Poussette et Cochonnet" עבור המוסף, על פי עלילה שכתב סופר אחר.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 16}} בשלב זה צייר הרז'ה בסגנון חופשי לחלוטין ובכלים שונים, בהשראת אמנים מגוונים כגון {{קישור שפה|2=Benjamin Rabier|3=בנז'מן ראבייה}}, {{קישור שפה|2=Leo Marfurt|3=ליאו מארפור}}, {{קישור שפה|2=Cassandre|3=קסנדר (צייר)|4=קסנדר}} ואף [[פבלו פיקאסו]].{{הערה|[[#פטרס|פטרס]], עמ' 29}} הוא התרשם מהטכניקות החדשניות אליהן נחשף בחוברות הקומיקס האמריקאיות שסיפק לו ידידו לאון דגרל, כגון שימוש גורף בבועות דיבור, ושאף ליישם אותן בקומיקס חדש שייצור בעצמו.{{הערה|[[#תומפסון|תומפסון]], עמ' 21-22}}<!-- פטרס מפקפק בטענה הזו בעמ' 37 -->

=== 1929–1934: השנים הראשונות של טינטין ===
{{חלונית
| כותרת = 
| תוכן = "הרעיון לדמותו של טינטין וסוג ההרפתקאות שיעברו עליו הגיע אלי, אני מאמין, תוך חמש דקות, ברגע ששרטטתי לראשונה סקיצה של הגיבור הזה: כלומר, הוא לא רדף את נעוריי ואפילו לא את חלומותיי. אם כי ייתכן שבתור ילד דמיינתי את עצמי בתפקיד של מעין טינטין."
| מקור = מתוך מכתב מהרז'ה לקורא, 1966{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 19}}
}}
ב-10 בינואר 1929 החל הרז'ה לפרסם בעיתון "Le Petit Vingtième" את הקומיקס "[[טינטין בארץ הסובייטים]]", שעסק בהרפתקאותיו של [[טינטין (דמות)|טינטין]], [[כתב (מקצוע)|כתב]] צעיר ב-"Le Petit Vingtième", יחד עם כלבו שלגי {{אנ|Snowy (character)}}, ב[[ברית המועצות]]. בשלב זה הרז'ה לא תכנן להמשיך את הקומיקס לסדרת ספרים ארוכה ומלאה; הוא לא הקדיש מאמץ לביסוס הדמויות והעלילה או לתיאור מדויק של המקומות והאירועים שנכללו בקומיקס.{{הערה|[[#פטרס|פטרס]], עמ' 36}} בהיעדר עלילה מסודרת, הוא אילתר המשך עבור כל פרק מחדש.{{הערה|[[#תומפסון|תומפסון]], עמ' 25}} במקביל פרסם הרז'ה סדרת קומיקס אחרת, "[[Quick and Flupke]]" {{אנ|Quick & Flupke}}, שתיארה את הרפתקאותיהם של שני נערי רחוב בבריסל. לקומיקס זה הקדיש הרז'ה פחות מאמץ מאשר לטינטין; לרוב היה יוצר את הפרקים במהירות בבוקר היום שבו פורסמו.

הסדרה "טינטין בארץ הסובייטים" הגיעה לסיומה ב-8 במאי 1930. בפרק האחרון של הסיפור טינטין חוזר ב[[רכבת]] ל[[בריסל]], שם הוא מתקבל בהתלהבות על ידי התושבים. על מנת לשוות לסיפור נופך מציאותי, יזמו מנהלי "Le Petit Vingtième" קבלת פנים אמיתית בתחנת הרכבת של בריסל; נער צופים הולבש בבגדים בסגנון רוסי וירד מהרכבת בתחנת הרכבת של בריסל, מלווה בכלב [[פוקס טרייר]] לבן, לקול תרועותיהם של קוראי המגזין.<ref name=":8" /> מתחנת הרכבת נסע הנער המחופש יחד עם הרז'ה אל משרדי "Le Petit Vingtième", שם נשא נאום ממרפסת המשרד אל הקהל הגדול שהתאסף שברחוב. לימים סיפר הרז'ה שבאותו מעמד הוא הבין שלגיבור שהמציא יש "עוצמה בלתי רגילה", ושהוא "מחזיק משהו נדיר ביד".<ref name=":6">{{הארץ|נירית אנדרמן|טינטין יוצא מהארון?|1.3352483|16 בינואר 2009}}</ref>

יחסית לקומיקס חדש שהתפרסם בעיתון בעל תפוצה בינונית, האהדה לה זכה "טינטין בארץ הסובייטים" הייתה יוצאת דופן. מכירות העיתון היו גדולות פי שישה בימים שבהם התפרסם פרק של טינטין.{{הערה|[[#תומפסון|תומפסון]], עמ' 26}} על מנת לשמר את ההצלחה הזו מכרו הרז'ה וּוַאלה את זכויות פרסום הקומיקס למגזינים נוספים, פרסמו את הקומיקס בספר ומיהרו לפרסם קומיקס המשך. הרז'ה רצה שעלילת ההמשך תתרחש ב[[המערב הפרוע|מערב הפרוע]] של אמריקה, משום שה[[בוקר (מקצוע)|בוקרים]] וה[[עמים ילידים ביבשת אמריקה|אינדיאנים]] הסעירו את דמיונו, אך ואלה העדיף שההרפתקה הבאה של טינטין תתרחש ב[[קונגו הבלגית]], כדי לעורר [[פטריוטיות]] ולאומניות בקרב הקוראים הצעירים.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 26}} לצורך כתיבת הקומיקס הרז'ה חקר מעט על קונגו וביקר במוזיאון הקולוניאלי של טרווירן, שבו הוצגו תלבושות ו[[כלי נשק]] אפריקאים.{{הערה|[[#פטרס|פטרס]], עמ' 46}}
[[קובץ:Le Petit Vingtième 16 juillet 1931.jpg|שמאל|ממוזער|200px|כריכת "Le Petit Vingtième" מיולי 1931, המציגה את קבלת הפנים שנערכה בבריסל לאחר פרסום "[[טינטין בקונגו]]"]]
ב-5 ביוני 1930 החל הרז'ה לפרסם את "[[טינטין בקונגו]]", שעסק בהרפתקאותיהם של טינטין ושלגי בקונגו. בספר הוצגו ילידי קונגו באופן [[סטריאוטיפ]]י; מאוחר יותר ספג הרז'ה ביקורת רבה על כך, אך בעת פרסום הקומיקס ההשקפות שביטא התאימו לדעת הקהל ולא נחשבו לחריגות ופוגעניות.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20130525051817/http://www.time.com/time/arts/article/0,8599,1986416,00.html|הכותב=Leo Cendrowicz|כותרת=?Tintin: Heroic Boy Reporter or Sinister Racist|אתר=TIME|תאריך=4 במאי 2010}}</ref><ref name=":8" /> הקומיקס זכה לאהדה ציבורית, ולאחר סיום פרסומו יצא לאור כספר והתפרסם שוב גם במגזין "Coeurs Vaillants" {{אנ|Cœurs Vaillants}}.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 28}}

במאי 1931 נסע הרז'ה לפגוש את [[אלן סן-אוגן|אלן סן־אוגן]], מחלוצי הקומיקס הצרפתי, ב[[פריז]], והראה לו את איוריו. באופן יוצא דופן, סן־אוגן המליץ להרז'ה להמשיך לעסוק באיור{{ביאור|בדרך כלל נהג סן־אוגן להפציר במאיירים מתחילים לפנות לקריירה אחרת, בטענה שקשה מאוד להתפרנס מאיור.}} והעניק לו ציור מקורי מתוך סדרת הקומיקס המפורסמת שלו, "[[Zig et Puce]]" {{אנ|Zig et Puce}}, עם הקדשה חמה. במבט לאחור אמר הרז'ה כי {{ציטוטון|לסן-אוגן הייתה השפעה רבה עלי. הערצתי אותו, ואני עדיין מעריץ אותו: הציורים שלו היו ברורים, מדויקים, 'קריאים', והסיפור סופר בצורה מושלמת. בתחומים האלה הוא השפיע עליי עמוקות.}}<ref name=":5">{{קישור כללי|כתובת=http://www.paulgravett.com/articles/article/herge_the_clear_line|הכותב=פול גרווט|כותרת=Hergé & The Clear Line: Part 1|אתר=Paul Gravett}}</ref> בראיון הראשון שלו, במגזין "L'Effort", תיאר הרז'ה את עקרונותיו האמנותיים המתפתחים: {{ציטוטון|ציור מודפס בשחור-לבן חייב להראות הרבה לבן, הרבה מרחב ריק. שום דבר עמוס או כבד. פשטות היא הדבר החשוב ביותר, ולדעתי, הדרך הטובה ביותר ליצור משהו שיבלוט.}}{{הערה|[[#פטרס|פטרס]], עמ' 50}}

ב-3 בספטמבר 1931 החל הרז'ה לפרסם את הקומיקס "[[טינטין באמריקה]]". עלילת הקומיקס עסקה במאבק בין טינטין לכנופיות פשע ב[[שיקגו]], תוך כדי הרפתקאות שונות עם אינדיאנים ובוקרים. ייצוג העמים הילידים בקומיקס זה היה [[תקינות פוליטית|תקין פוליטית]] ואף אוהד, מה שסייע להרז'ה מאוחר יותר כשהתמודד עם האשמות ב[[גזענות]].<ref name=":8" /> ההשקפה שביטא לגבי ה[[הפרדה גזעית|הפרדה הגזעית]] בארצות הברית היתה פרוגרסיבית יחסית לתקופה; "השחורים האמריקאים הם צאצאים של עבדים, ולכן הלבנים חושבים על עצמם כעליונים - וזה שקרי, כי העבד תמיד ראוי להערצה רבה לאין שיעור יותר מאדונו", אמר טינטין ותיאר כיצד "הצדק עוצם את עיניו ונותן לאדם הצבעוני להיטבח" במדינות הדרום.{{הערה|[[#פטרס|פטרס]], עמ' 56}} "טינטין באמריקה" חתם את התקופה המוקדמת של הרז'ה, שבה הקומיקס שיצר היה מורכב מאפיזודות שהתרחשו על רקע סטריאוטיפי של מדינות זרות, ולא מעלילה קוהרנטית ומתוכננת מראש.{{הערה|[[#תומפסון|תומפסון]], עמ' 38}} בשלב זה סגנון הציור של הרז'ה הפך לבשל ויציב יותר וטכניקות האיור שלו השתפרו כך שהצליח לעבוד בקלות ובמהירות רבות יותר, אך למרות זאת הוא חש שהאיורים שלו "סובלים מסרבול ומנאיביות".{{הערה|שם=ע71|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 71}} 

ב-20 ביולי 1932 התחתן הרז'ה עם ז'רמיין קיקנס, מזכירתו האישית של האב ואלה. השניים עבדו יחד במשרדי העיתון והחלו לצאת כמה חודשים קודם לכן, עד שלבסוף התחתנו בעידודו הנמרץ של ואלה. ז'רמיין עודדה את הרז'ה להתמיד בציור על אף חוסר שביעות רצונו מהציורים שלו.

עבודתו של הרז'ה כעורך הראשי של מוסף הילדים של "Le Vingtième Siècl" כללה כעת פיקוח על התכנים, עיצוב עטיפת המגזין והגשת שני עמודי קומיקס של טינטין ושל "[[Quick and Flupke]]" מדי שבת. הרז'ה בילה כמעט את כל יומו במשרד, וכשלא היה שם היה מצייר בסגנון חופשי על כן הציור בביתו. רבים מציוריו מאותה תקופה מציגים את אשתו, ז'רמיין, בטכניקות וזוויות שונות. הציור האירוטי החופשי שיפר את החושניות והזרימה בציוריו של הרז'ה, והוביל אותו להתמקד בקו - מה שהפך מאוחר יותר לסגנון [[הקו הנקי]].{{הערה|[[#פטרס|פטרס]], עמ' 58}} הרז'ה התייחס לעבודתו ברצינות רבה; הוא הקפיד על עמידה בזמנים, פיקח בקפדנות על מוסף הילדים ונעדר מהעבודה לעיתים רחוקות בלבד. לעיתים נסע ל[[פריז]] כדי להיפגש עם עורכי המגזין הצרפתי "Coeurs Vaillants", בו פורסמו הרפתקאותיו של טינטין לאחר פרסומן ב-"Le Petit Vingtième". הרז'ה ייחס חשיבות רבה לפרסום במגזין זה, משום ש-"Coeurs Vaillants" היה נפוץ גם באזורים דוברי צרפתית מחוץ לבלגיה וכך איפשר להרז'ה גישה אל כל השוק דובר הצרפתית. כך החל הרז'ה להתפרסם גם מחוץ לבלגיה. בספטמבר 1932, המגזין "L'Écho illustré" מ[[ז'נבה]] פנה להרז'ה בבקשה לרכוש את סיפורי טינטין; מעט לאחר מכן פנה אל הרז'ה בבקשה דומה גם המגזין "O Papagaio" מ[[ליסבון]]. גם חברת ההוצאה לאור הוותיקה [[קסטרמן]] {{אנ|Casterman}} החלה להזמין מהרז'ה איורים ועבודות גרפיקה לספרים שהדפיסה.

חוזה ההוצאה לאור בין הרז'ה לוואלה כלל את ההסכמה שהעיתון ידפיס את הספרים וישלם את עלויות ההדפסה, והרז'ה ישלם את עלויות ההפצה ויקבל חלק שווה ברווחים. אך בדצמבר 1933 הציעה חברת קסטרמן להרז'ה לקחת על עצמה את הדפסת סיפורי טינטין בספרים; הם הציעו [[תמלוגים]] גבוהים הרבה יותר מאלו של ואלה. האב ואלה התנגד נחרצות להצעה: הוא טען ש[[זכויות יוצרים|זכויות היוצרים]] על טינטין שייכות לו משום שהוא היה זה שביקש מהרז'ה להמציא "גיבור צעיר בעל רוח קתולית", שהרעיון להוסיף את שלגי היה שלו, שהרז'ה נעשה מפורסם רק דרך העיתון שלו ושפרסום הקומיקס בספרים היה מלכתחילה ביוזמתו. הרז'ה נכנע ללחציו של ואלה ודחה את ההצעה של קסטרמן. בינתיים הוא החל לפרסם את החלק הבא בהרפתקאותיו של טינטין, "[[הסיגרים של פרעה]]", סיפור בלשי שהתרחש ב[[מצרים]], ובו הופיעו לראשונה דמויות משניות קבועות, שהפכו לאחר מכן למרכזיות בעולם של טינטין: ה[[אנטגוניסט (דמות)|אנטגוניסט]] הראשי [[רוברטו רסטאפופולוס]] וצמד הבלשים [[תומסון ותומפסון]]. בשלב זה החל הרז'ה להשתמש במבנה עלילה נרטיבי ומגובש יותר.<ref name=":8" />

לקראת סוף 1934 נאלץ האב ואלה להתפטר ממערכת העיתון בגלל שערורייה פוליטית שעורר.{{ביאור|ואלה פרסם ביקורת על ליקויים בחפירת [[תעלת אלברט]] ומנכ"ל המשרד לעבודות הציבוריות של בלגיה תבע את העיתון בעילת השמצה.}} הרז'ה, שצידד בוואלה, התפטר גם הוא לאות מחאה, אך חזר למערכת העיתון לאחר כמה שבועות, כשמשכורתו הועלתה ב-50%. כעת, בהיעדרו של ואלה, הרז'ה יכול היה להיענות להצעה של קסטרמן. "הסיגרים של פרעה", שפרסומו בעיתון הסתיים באותו חודש, היה הספר הראשון בסדרה שהודפס בהוצאה זו.

=== 1934–1939: ידידות עם צ'אנג ותחילת המלחמה ===
[[קובץ:Zhang_Chongren.jpg|שמאל|ממוזער|180px|צ'אנג צ'ונגרן, 1935]]
את ההרפתקה הבאה של טינטין בחר הרז'ה למקם ב[[סין (אזור)|סין]]. הוא עשה זאת, לדבריו, למען שתי מטרות: לחשוף את הפראות של הכיבוש ה[[יפן|יפני]] בסין, ולהפוך את סין למוכרת יותר.<ref>מתוך מכתב תשובה מהרז'ה לקורא, 1975. מובא אצל [[#אסולין|אסולין]], עמ' 49.</ref> לאון גוסה, יועץ לסטודנטים סינים ב[[אוניברסיטת לוון]], ראה את הפרסומים המקדימים לקומיקס ושלח להרז'ה מכתב בו ביקש ממנו להימנע מהצגת סטריאוטיפים על סינים, כדי שלא לפגוע ברגשות הסטודנטים עליהם היה אחראי. גוסה גם הציע להכיר להרז'ה סטודנט סיני צעיר, שיוכל לספר לו על סין. הרז'ה הסכים. גוסה בחר להכיר להרז'ה את צַ'אנְג צ'וֹנְגְרֶן, סטודנט סיני צעיר לאמנות. ב-1 במאי 1934, הרז'ה וצ'אנג נפגשו בביתו של הרז'ה. הם התיידדו מיידית, ומאז נפגשו באופן קבוע בכל [[יום ראשון]]. הם טיילו יחד ושוחחו על נושאים רבים, וצ'אנג לימד את הרז'ה על [[אמנות סינית]] ו[[קליגרפיה]], ואף העניק לו ספרי ציור ומדריכים סיניים. לדבריו של הרז'ה, מערכת היחסים עם צ'אנג השפיעה עמוקות על יצירתו: "משם באה הנטייה שלי לסדר, השאיפה שלי לאזן בין פירוט לפשטות, בין הרמוניה לתנועתיות", אמר.<ref name=":72">{{צ-ספר|מחבר=[[מייקל פאר]]|שם=Tintin & Co|מו"ל=Last Gasp|שנת הוצאה=2007|ISBN=0867196904|עמ=80}}</ref> בנוסף, צ'אנג עודד את הרז'ה לשנות את השקפתו לגבי מעמד הקומיקס ולהשקיע מאמץ בדיוק ואימות המידע שהוא מעביר.{{ביאור|"זה היה הזמן בו התחלתי לחייב את עצמי לחקור ולהתעניין באנשים ובמדינות אליהם אני שולח את טינטין, מתוך תחושה של אחריות לקוראים שלי", סיפר הרז'ה.}}<ref name=":3" /><ref name=":9">{{קישור כללי|כתובת=https://www.proquest.com/docview/336975297/207B161BFA6F443EPQ/2?accountid=12994&forcedol=true&forcedol=true|הכותב=Paul Gravett|כותרת=!Hip Hip Herge|אתר=ProQuest|תאריך=10 בדצמבר 2006|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-06-05}}</ref>

"[[הלוטוס הכחול]]", שהחל להתפרסם באוגוסט 1934, מהווה נקודת מפנה חשובה ביצירתו של הרז'ה. לראשונה, הרז'ה חקר לעומק את ההיסטוריה, התרבות והמנהגים של הארץ אליה שלח את טינטין.<ref name=":8">{{צ-ספר|מחבר=Matthew Screech|שם=Masters of the Ninth Art: Bandes dessinées and Franco-Belgian Identity|מו"ל=Liverpool University Press|שנת הוצאה=2005|עמ=|פרק=1|שפה=אנגלית|ISBN=978-0-85323-938-3}}</ref> מלבד הייצוג הריאליסטי, האמין והמושקע של סין בקומיקס זה,<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.paulgravett.com/articles/article/hergeacute_-_one_hundred/|הכותב=פול גרווט|כותרת=Hergé - One Hundred: The Father Of Tintin|אתר=Paul Gravett|שפה=אנגלית}}</ref> "הלוטוס הכחול" הוא גם בעל עלילה עמוקה ומורכבת הרבה יותר מהקומיקסים הקודמים בסדרה.{{הערה|שם=פאר}}{{ביאור|"לא ראיתי את זה כעבודה אמיתית, אלא כמשחק, כבדיחה. טינטין היה משחק בשבילי עד "הלוטוס הכחול", אמר הרז'ה.}} בספר זה הופיעה לראשונה הדמות המבוססת על צ'אנג צ'ונגרן - ילד סיני יתום בשם צ'אנג, שטינטין מציל מטביעה בנהר. בהמשך הסדרה מילא צ'אנג הבדיוני תפקיד משמעותי.
[[קובץ:Jo Zette Jocko in Coeurs Vaillants.jpeg|שמאל|ממוזער|180px|הקומיקס Jo, Zette, and Jocko The Adventures of מאת הרז'ה מתפרסם בעיתון Coeurs Vaillants.]]
הקומיקס הבא של טינטין, "[[האוזן השבורה]]", הוא הראשון בסדרה בו הופיעו מדינות דמיוניות - סן תאודורוס ונובו ריקו, שתי [[רפובליקה|רפובליקות]] דרום אמריקאיות. הקומיקס זכה לאהדה ציבורית, אך עורכי "Coeurs Vaillants" לא אהבו את העובדה שטינטין הצעיר יוצא להרפתקאות ללא כל סמכות של הורים או בני משפחה אחרים, וביקשו מהרז'ה לפרסם קומיקס נוסף, שגיבוריו יהיו בני משפחה סטנדרטית. כך, בינואר 1936, הרז'ה החל לפרסם קומיקס בשם "[[Les Aventures de Jo, Zette et Jocko]]" {{אנ|The Adventures of Jo, Zette and Jocko}}'','' שתיאר את חוויותיהם של שני אחים וה[[קופים|קוף]] שלהם. לאחר שלוש שנים הרז'ה הפסיק בפתאומיות את פרסום הסדרה. הוא לא אהב את הדמויות וטען שהן משעממות; הוא גם ראה במשפחתן של הדמויות נטל מעיק, שמגביל את חופש הפעולה שלהן.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 57}}

באפריל 1937 החל הרז'ה לפרסם את הקומיקס הבא בסדרת טינטין, "[[האי השחור]]". עלילת ספר זה התרחשה בעיקר ב[[סקוטלנד]]. בספר זה טינטין פגש לראשונה את הפושע הגרמני ד"ר מולר, ועצר כנופיית זייפני שטרות.

באוגוסט 1938 התבצע ה[[אנשלוס]] של אוסטריה. באותו זמן החל הרז'ה לפרסם את הקומיקס "[[שרביטו של אוטוקר|שרביטו של המלך אוטוקר]]". עלילת הספר התמקדה במאבק בין מדינה בדיונית קטנה, [[סילדאביה]], נגד שכנתה העצמתית, בורדוריה, המאיימת לכבוש אותה. במהלך העלילה טינטין עוזר למלך סילדאביה ומונע ממנו לאבד את השלטון. רבים ראו בספר זה רמזים להתנגדות ל[[נאציזם]], כשבורדוריה הפולשת מייצגת את [[גרמניה]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20080615125051/http://www.telegraph.co.uk/opinion/main.jhtml?xml=/opinion/2007/05/26/do2601.xml|כותרת=A tribute to the most famous Belgian - Telegraph|אתר=web.archive.org|תאריך=2008-06-15|תאריך_וידוא=2022-09-22}}</ref>{{ביאור|שמו של האנטגוניסט בספר, "מוסטלר", הוא [[הלחם בסיסים|הלחם]] של [[בניטו מוסוליני|מוסוליני]] ו[[אדולף היטלר|היטלר]].}}<ref name=":6" /><ref name=":8" /> הרז'ה רצה לפרסם את הספר בהקדם האפשרי, כדי לנצל את ההקשר האקטואלי: "אם תעקוב אחר האירועים האחרונים תראה שזה מבוסס לחלוטין על מה שקורה עכשיו", כתב לעורך שלו, "סילדאביה היא [[אלבניה]]. הם [הגרמנים] מתכוונים לספח אותה. אם אתה רוצה לנצל את היתרון של האירועים הנוכחיים, זה עכשיו או לעולם לא."{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 62}} העורך הסכים והספר הוצא לאור במהירות יחסית.

במאי 1939 גויס הרז'ה ל[[חיל רגלים|חיל הרגלים]] של הצבא הבלגי. גם בזמן השירות הצבאי המשיך הרז'ה לשלוח את פרקי הקומיקס הקבועים ל-"Le Petit Vingtième", ובשאר זמנו הפנוי מילא את מחברות הסקיצות שלו ברישומים של חיילים וכלי נשק. לאחר שבועות ספורים חלה הרז'ה ב[[סינוסיטיס]] וקיבל חופשה של שלושה חודשים מהשירות הצבאי.

בזכות העמדה שנקט לטובת סין ב"[[הלוטוס הכחול]]" הוזמן הרז'ה לביקור בסין על ידי [[צ'יאנג קאי-שק]]. הוא שקל את ההצעה לחיוב, בעיקר בשל רצונו לפגוש שוב את צ'אנג, אך בשל מחויבותו לעבודה ולצבא הביקור לא יצא לפועל.

לאחר שסיים את פרסום הקומיקס "שרביטו של המלך אוטוקר" החל הרז'ה בפרסום הקומיקס הבא בסדרה, "[[ארץ הזהב השחור]]", שעלילתו התרחשה ב[[ארץ ישראל]] תחת [[המנדט הבריטי]]. בינתיים הסתיימה חופשת המחלה שלו מהצבא והוא חזר לבסיס, אך שם נבדק ונמצא לא כשיר לשירות. מייד כשחזר הביתה, ב-12 במאי, נודע לו שהצבא הגרמני מתקדם לכיוון בריסל והוא נמלט, יחד עם ז'רמיין, אל פריז. לאחר שהות קצרה בפריז הם נסעו ל[[אוברן]], שם התארחו שבועות מספר אצל ידיד של הרז'ה.

ב-28 במאי חתם המלך [[לאופולד השלישי, מלך הבלגים|לאופולד השלישי]] על הצהרת כניעה, והכיבוש הגרמני בבלגיה החל.

=== 1940–1944: תקופת הכיבוש הגרמני ===
{{ראו גם|בלגיה במלחמת העולם השנייה}}ב-28 ביוני 1940 נודע להרז'ה שהדרכים לבריסל נפתחו, והוא יצא מייד, יחד עם ז'רמיין, בחזרה לבריסל. הוא מיהר מאוד לחזור לבריסל משום שדאג לשלום משפחתו שנשארה שם, ובמיוחד לאחיו הצעיר, פול, ששירת בצבא כקצין.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 67}} עם שובו לבריסל נודע להרז'ה ש[[יחידות התעמולה של הוורמאכט]] החלו לפקח על פרסומי המגזינים הבלגיים; חלק מהמגזינים הפסיקו להתפרסם, חלקם ירדו למחתרת, ורובם הוחרמו ופורסמו בניגוד לרצונם של בעליהם, תחת פיקוח צמוד של יחידות התעמולה. בנוסף, נאסר על כל המגזינים לפרסם קומיקס שמקורו מחוץ לבלגיה.
{{חלונית
| כותרת = 
| תוכן = "אין ספק שרמון דה בקר הזדהה עם האידאולוגיה ה[[נאציזם|נאציונל־סוציאליסטית]], ובנושא זה הוא הסכים עם [[אנרי דה מאן]]. אני מודה שהאמנתי בעצמי שעתידו של המערב יכול להיות תלוי ב[[הסדר החדש|סדר החדש]]. עבור רבים ה[[דמוקרטיה]] הייתה אכזבה, והסדר החדש הביא תקווה חדשה. בחוגים הקתוליים דעות כאלה היו רווחות. בהתחשב בכל מה שקרה, זו הייתה כמובן טעות איומה להאמין אפילו לרגע בסדר החדש."
| מקור = הרז'ה בראיון, 1973{{הערה|[[#פטרס|פטרס]], עמ' 118}}
}}
"Le Vingtième Siècle" היה בין העיתונים שפרסומם נאסר, וכך איבד הרז'ה את מקור פרנסתו ונותר מובטל. במכתב לידיד הוא כתב, {{ציטוטון|אני שואל את עצמי ברצינות אם לא כדאי לי לאמץ קריירה כזמר רחוב.}}<ref name=":4">{{צ-מאמר|מחבר=Benoît Peeters (תורגם מצרפתית לאנגלית על ידי פיליפ נוימן והוגו פריי)|שם=A Never Ending Trial: Hergé and the Second
World War|כתב עת=Rethinking History|עמ=261-271|שנת הוצאה=2022}}</ref> אך תוך זמן קצר קיבל הרז'ה הצעת עבודה מ-"[[Le Soir]]", עיתון בלגי מוביל, שהיה בין אלו שהוחרמו מבעליהם המקוריים והושמו תחת שליטה נאצית. העורך הראשי החדש של העיתון היה [[רמון דה בקר]], [[עיתונאי]] וסופר פרו־נאצי שעבד בעבר עם הרז'ה. הרז'ה נענה להצעה. הוא ראה במצב החדש הזדמנות חד פעמית: {{ציטוטון|אני לא חושב שזה הרגע לתת לעצמי להשכח}}, כתב לעורך שלו. {{ציטוטון|להיפך, אני חייב לנצל את היעדר התחרות הצרפתית כדי לשלוט.}}{{הערה|שם=ע71}} ואכן, הופעתו מחדש של טינטין הכפילה את מכירות המגזין.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 72}} עד סוף קיץ 1940 הגיע הרז'ה להסכמים עם שני עיתונים נוספים: "L'Afemeen Nieuws", שבו פרסם את הקומיקס "Quick and Flupke", ו-Laatste "Nieuws, שבו פורסם טינטין לאחר הפרסום ב-"Le Soir".

מכיוון שהפושע הראשי ב"ארץ הזהב השחור", ד"ר מולר, היה גרמני, לא היה ראוי בעיני המצנזרים שהקומיקס יתפרסם ב-"Le Soir", והרז'ה נאלץ לגנוז את הקומיקס המותחל ולהתחיל בפרסום קומיקס חדש. באוקטובר 1940 החל להתפרסם הקומיקס הבא, "[[הסרטן בעל צבתות הזהב]]", שעלילתו עסקה במעקב בלשי של טינטין אחרי כנופיית מבריחי [[אופיום]] ב[[מרוקו]]. בספר זה הופיעה לראשונה דמותו של [[קפטן האדוק]], [[ספן|ימאי]] חם מזג ובעל חולשה ל[[משקה אלכוהולי|אלכוהול]], שבהמשך הופך לידידו הקרוב ביותר של טינטין.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Michael Farr|שם=Tintin & Co.|מו"ל=Editions Molinsart|שנת הוצאה=2007|עמ=33|שפה=אנגלית}}</ref>

באוקטובר 1941 החל להתפרסם הקומיקס הבא בסדרת טינטין, "[[הכוכב המסתורי]]". הספר נפתח בתיאור אפוקליפטי של [[מטאורואיד|מטאור]] עשוי מתכת מסתורית, שכמעט פוגע בכדור הארץ ומביא לסוף העולם. בסופו של דבר רק חלק קטן מהמטאור פגע בכדור הארץ, וטינטין יצא עם משלחת מדעית לבחון אותו. במקביל יצאה משלחת מתחרה, במימון בנקאי אמריקאי, שניסתה לעכב באמצעים לא הוגנים את המשלחת בה השתתף טינטין. לבסוף המשלחת של טינטין השיגה את המשלחת היריבה וטינטין הצליח להשיג חתיכה מהמתכת המסתורית.

{{חלונית
| כותרת = 
| תוכן = "אכן ציירתי בנקאי [[אנטיפתיה|אנטיפתי]] עם פרצוף [[שמיים (עמים)|שמי]] ושם [[יהודים|יהודי]]: בלומנשטיין מ'הכוכב המסתורי'. אבל, האם זה מעיד על [[אנטישמיות]]?... נראה לי שבכל אוסף הטיפוסים הרעים שיצרתי, יש מהכל: תיארתי לא מעט 'רשעים' מכל המוצאים, מבלי להתמקד במיוחד בגזע זה או אחר. מאז ומתמיד סיפרו 'בדיחות על יהודים', 'בדיחות על בני [[מרסיי]]', 'בדיחות על [[סקוטלנד|סקוטים]]', וזה כשלעצמו לא ממש רע. מי היה צופה שהבדיחות על היהודים יגיעו, בדרך הידועה לנו כיום, לסוף כזה, ב[[מחנות ריכוז והשמדה של גרמניה הנאצית|מחנות המוות]] של [[טרבלינקה]] ו[[אושוויץ]]?"
| מקור = הרז'ה בראיון לנומה סאדול<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Benoît Peeters (תורגם מצרפתית לאנגלית על ידי פיליפ נוימן והוגו פריי)|שם=A Never Ending Trial: Hergé and the Second
World War|כתב עת=Rethinking History|עמ=261-271|שנת הוצאה=2022}}</ref>
}}
בפרק של "הכוכב המסתורי" שהתפרסם ב-"Le Soir" ב-11 בנובמבר 1941, שבו תואר החשש הציבורי מסוף העולם המתקרב, הופיעו שני יהודים, יצחק ושלמה, בעלי מראה יהודי סטריאוטיפי מובהק, מדברים בצרפתית קלוקלת, שאחד מהם מציין כי הוא מצפה לסוף העולם כיוון שאז לא יהיה חייב לשלם את חובותיו לנושיו. הפושע הראשי בקומיקס זה, בנקאי בשם בלומנשטיין, מאופיין גם הוא במראה יהודי סטריאוטיפי.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.theguardian.com/books/2001/sep/30/classics.booksforchildrenandteenagers|הכותב=Martin Bright|כותרת=Tintin's Nazi spin|אתר=The Guardian|תאריך=באוגוסט 2001}}</ref>{{הערה|הוגו פריי, "[https://academic.oup.com/mississippi-scholarship-online/book/29373/chapter-abstract/244386803?redirectedFrom=fulltext&login=false Trapped in the Past: Anti-Semitism in Hergé’s Flight 714]",מארק מקיני (עורך), History and Politics in French-Language Comics and Graphic Novels, הוצאת אוניברסיטת מיסיסיפי, יולי 2008}} בנוסף, כל המשתתפים במשלחת של טינטין הם ממדינות נייטרליות או כאלה שעמדו לצד גרמניה, ואילו יריביהם הם אמריקאים.{{ביאור|הרז'ה עצמו אמר שהסיפור היה על "המאבק להתקדמות בין אירופה לארצות הברית".}}<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.proquest.com/docview/2396313188?accountid=12994&forcedol=true&forcedol=true|הכותב=Adam Roberts|כותרת=Herge, L'Etoile mysterieuse|אתר=ProQuest|תאריך=2020|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-06-05}}</ref>

בפברואר 1942 התבקש הרז'ה על ידי הוצאת הספרים קסטרמן להוציא את ספריו מחדש בגרסה צבעונית. בשל מחסור בנייר, הספרים בגרסה החדשה היו צריכים להצטמצם לכדי 62 עמודים לכל היותר.<ref name=":2">{{צ-מאמר|מחבר=Benoît Peeters|שם=A Never Ending Trial: Hergé and the Second World War|כתב עת=Rethinking History|שנת הוצאה=2002}}</ref> על מנת להפחית את מספר העמודים היה צורך בעיבוד מחדש של הספרים הקודמים, בנוסף לצביעה. יחד עם הפקת הפרקים במגזיני הקומיקס, עומס העבודה היה כמעט מעבר ליכולתו של הרז'ה. על מנת להתמודד עם עומס העבודה הנוסף שכר הרז'ה מאיירת צעירה בשם אליס דבו כמאיירת רקע. העזרה הייתה משמעותית עבורו, אבל הוא חיפש שותף של ממש ליצירה.

שנה קודם לכן, בהצגת תיאטרון שהתבססה על "[[הסיגרים של פרעה]]", פגש הרז'ה את [[אדגר פ. ז'אקובס]], אז קומיקסאי מתחיל, והשניים התיידדו. בפברואר 1942 הרז'ה הזמין את ז'אקובס לביתו והציע לו לשתף פעולה ביצירת הקומיקס. בקיץ 1942 החלו השניים לעבד מחדש את "הסיגרים של פרעה", וז'אקובס גם סייע להרז'ה בצביעת רצועות "הכוכב המסתורי" לקראת פרסומן כספר. אט אט שיתוף הפעולה ביניהם הפך להדוק, וז'אקובס החל להשתתף גם בשרטוט האיורים עצמם, בעיקר שרטוט של מכשירים וכלי רכב. סגנון האיור של ז'אקובס היה קפדני ומדויק, והוא החדיר לקומיקס של הרז'ה את ההקפדה על הפרטים הקטנים והריאליזם של הרקעים.<ref name=":5" /> {{ציטוטון|השפעתו [של ז'אקובס] על התקדמותי הייתה חשובה... תמיד נדהמתי מסף הדרישות הגבוה שהציב כלפי עצמו. אני הייתי פחות קפדן ממנו והתפלאתי מהסבלנות, מההקפדה שלו בעבודה}}, אמר הרז'ה.

בפברואר 1943 החל הרז'ה לפרסם את "[[תעלומת ה"חד-קרן"|תעלומת החד-קרן]]", הרפתקה שנסובה סביב גילוי מגילות עתיקות שמובילות למיקומו של אוצר, ומייד לאחר מכן את ההמשך הישיר "[[אוצרו של רקהם האדום]]". בספר זה השלים הרז'ה את בניית היקום של טינטין, על ידי הופעתו הראשונה של [[פרופסור קלקולוס]] וקניית אחוזת מרלינספייק, שסיפקה בית משותף לגיבורי הסדרה.<ref name=":4" /> בנוסף, מספר זה ואילך הרז'ה פנה לסגנון כתיבה שונה, אישי וחברי יותר, שבו [[הומור]] הוא מרכיב מרכזי. בזכות אלמנטים אלו זכה הקומיקס להצלחה יוצאת דופן, אף על פי שהעלילה שלו, לדבריו של הרז'ה, הייתה {{ציטוטון|רזה מדי}}.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 93}} בסתיו 1943 החל הרז'ה לפתח יחד עם ז'אקובס את העלילה לספר הבא, "[[שבעת כדורי הבדולח]]".

=== 1944–1946: השפעות המלחמה ===
[[קובץ:Galerie de Traitres - Hergé.JPG|ממוזער|עמוד שמגנה את הרז'ה כמשתף פעולה עם הנאצים, מתוך החוברת "Galerie de Traitres" ("גלריית הבוגדים") שפורסמה בחשאי על ידי קבוצת ה[[התנגדות בתקופת מלחמת העולם השנייה|התנגדות]] הבלגית "L'Insoumis", וקראה להקעת הבוגדים והענשתם.{{ביאור|בפתח החוברת נכתב "קוראים יקרים, תראו את הפרצופים האלה! החטא חרוט בהם. אין צורך בהסברים; הפשעים של האנשים האלה ידועים. העונש שאנו עתידים לגבות מהם יהיה חסר רחמים".}} מלבד תמונה ופרטים אישיים של הרז'ה, מתועדים בעמוד זה גם חשדות בלתי מבוססים להיותו [[רקסיזם|רקסיסט]].|250x250 פיקסלים]]
ב-3 בספטמבר 1944, לאחר שכוחות אנגליים שחררו את בריסל מהכיבוש הגרמני, הבעלים המקוריים של מגזיני הקומיקס קיבלו במהירות את השליטה עליהם בחזרה. ב-5 בספטמבר פוטר כל צוות "Le Soir", וב-8 בספטמבר הוכרז כי על כל עיתונאי שהשתתף בהפקת עיתון במהלך הכיבוש, נאסר כרגע לעסוק במקצועו. ב-9 בספטמבר נעצר הרז'ה, יחד עם רבים מעמיתיו, באשמת [[משתף פעולה|שיתוף פעולה]], ואולץ לצעוד ברגל, לקול קריאות הבוז של הקהל, עד לכלא סן-ז'יל, שם שהה לילה אחד.<ref name=":4" />

בתקופה זו נערכו חקירות רבות נגד משתפי פעולה. סגן התובע הכללי, שטיפל בעניינו של הרז'ה, אמר כי {{ציטוטון|אני חושב שזה יהיה מגוחך, לנקוט הליכים נגד מאייר של ציורי ילדים תמימים. עם זאת... מדובר ב-"Le Soir". ומכיוון שכרגע אנו מקבלים את העיקרון לפיו יש לנהל תיקים נגד אלה שעבדו בעיתונות ששיתפה פעולה, גם אם הם לא היו מעורבים אישית בתעמולה... אני נאלץ לציין שבכל דרך שמסתכלים על זה, רמי, עם האיורים שלו, הוא אחד מאלה שהגבירו הכי הרבה את המכירות של "Le Soir" תחת הכיבוש.}}

בזמן שנאסר על הרז'ה לעבוד בעיתונות, הוא המשיך בעיבוד הקומיקסים הישנים שלו עם ז'אקובס. בניסיון לעקוף את האיסור שהוטל עליו יצר הרז'ה קומיקס חדש תחת שם העט "Olav", אך אף אחת מההוצאות לאור שאליהן שלח את הקומיקס לא הייתה מעוניינת בו.

באוקטובר 1945 פנה אל הרז'ה [[רמון לבלאן]] {{אנ|Raymond Leblanc}}, חבר לשעבר במחתרת הבלגית, שעסק בהקמת עיתון חדש לילדים. הוא הזמין את הרז'ה לעבוד במערכת העיתון החדש. הרז'ה הסכים - זו הייתה עבורו הדרך היחידה לחזור לשוק מגזיני הקומיקס, והוא גם קיווה שעבודה עם חברי מחתרת לשעבר תעזור בטיהור שמו. לבלאן הפעיל את קשריו בקרב חברי המחתרת הבלגית לשעבר, והצליח להשיג עבור הרז'ה תעודת אזרחות טובה ואישור לעבוד בעיתונות.

בדצמבר 1945 נסגר התיק הפלילי של הרז'ה, ולא הוגש [[כתב אישום]]. ההחלטה נומקה בטענה ש{{ציטוטון|יש ליישם את העיקרון הזה [של גינוי משתפי הפעולה] בצורה נבונה, מידתית ומתחשבת. בהתייחס לאופי הלא מאוד פוגעני של הציורים שפרסם רמי, הבאתו בפני בית דין צבאי תהיה פעולה בלתי ראויה ומסוכנת.}}{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 113}} רבים מעמיתיו של הרז'ה לעבודה נידונו לעונשי מאסר ממושכים, וחלקם אף לעונשי מוות.

בראיון האחרון שלו נשאל הרז'ה מה היה האירוע המשמעותי ביותר בחייו, ותשובתו הייתה "המלחמה". לאחר רגע תיקן את עצמו: "התוצאות של המלחמה":

{{ציטוט|תוכן=כשראיתי כמה מהאנשים האלה שהכרתי, ושידעתי שהם [[פטריוטיות|פטריוטים]], נידונים למוות, וחלקם אפילו נורים, כבר לא הבנתי כלום. זו הייתה חוויה של חוסר סובלנות מוחלט. זה היה נורא, נורא!|מירכאות=כן}}

הביטחון העצמי של הרז'ה נפגם, והוא נעשה מסוגר ודיכאוני. מעולם לא חזר ליצור באותו אופן יצירתי, משוחרר ואנרגטי שאפיין אותו קודם לכן.<ref name=":4" />

=== 1946–1949: הקמת מגזין "Tintin" ===
[[קובץ:Tintin-chaque-jeudi.png|ממוזער|לוגו מגזין "Tintin"]]
בשנת 1946 הקים הרז'ה יחד עם שותפים נוספים ותחת סמכותו של לבלאן את מגזין "[[Tintin]]" {{אנ|Tintin (magazine)}},{{ביאור|בגרסה ההולנדית "Kuifje"}} שפרסם סיפורים מצוירים לילדים ונוער. הרז'ה, שכמנהל אמנותי היה ממונה על בחירת האמנים, גייס לעבודה במגזין את אדגר פ. ז'אקובס, [[פול קובלייה]] {{אנ|Paul Cuvelier}}, [[ז'אק לאודי]] {{אנ|Jacques Laudy}} ו[[ז'אן ואן מלקבק]] {{אנ|Jacques Van Melkebeke}}. הגיליון הראשון של המגזין פורסם ב-26 בספטמבר 1946, וזכה להצלחה מיידית: 60,000 עותקים נמכרו תוך שלושה ימים.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 122}} עם זאת, מגזינים מתחרים פרסמו ביקורות עוקצניות על המגזין, שהתייחסו בעיקר למעשיו של הרז'ה בזמן המלחמה. בעיתון הנפוץ "La Cité nouvelle", למשל, נכתב "הבוגד הזה שירת את האויב תמורת שכר משמעותי, ועכשיו הוא יכול פשוט לקחת את העיפרון שלו ולפרסם שוב את חטיבת [[הנוער ההיטלראי]] הקטנה שלו... האם ילדיהם של אלו שהוצאו להורג או נכלאו צריכים ללמוד על הגינות ממי שניצל בגלוי את הבידור התמים של הילדים לטובת האויב? מר טינטין, לבוס שלך שמור מקום בתא בסן־ז'יל". הרז'ה נפגע עמוקות מביקורות אלו.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 123}}

בינתיים החל הרז'ה לפרסם במגזין את "שבעת כדורי הבדולח", ואחריו את קומיקס ההמשך "[[אסירי השמש]]", שתיאר מסע הרפתקני אל מקדשי ה[[אינקה]] ב[[פרו]]. בשלב זה הפך הרז'ה לידיד קרוב של אדגר פ. ז'אקובס, ושיתוף הפעולה בין השניים הפך להדוק מתמיד. מלבד עזרתו של ז'אקובס באיור ובצביעה, הוא גם הציע רעיונות וסייע בפיתוח העלילה והדמויות. הרז'ה, שהכיר בתרומתו של ז'אקובס, הציע לו להפוך לשותף שלו במשרה מלאה, תמורת תמלוגים גבוהים וקרדיט שווה על כל הקומיקסים - מלבד טינטין. ז'אקובס היה מעוניין בהצעה, אך בתנאי ששמו יהיה חתום גם על הרפתקאותיו של טינטין. הרז'ה, לאחר התלבטות ממושכת, סירב, וז'אקובס, שהחל לצבור מוניטין כקומיקסאי מצליח בפני עצמו, החל לחוש מוגבל בצילו של הרז'ה. במאי 1947 החליטו השניים להיפרד ברוח טובה.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 127}}

כחודש לאחר מכן, ללא הודעה מוקדמת, הקומיקס "אסירי השמש" הפסיק להתפרסם במגזין "Tintin". במקום הפרק הודפסה הודעה, לפיה "ידידנו הרז'ה היה זקוק למנוחה". למעשה, הרז'ה חווה [[התמוטטות עצבים]]. הוא יצא לחופשה ב[[שווייץ]], על גדות [[אגם ז'נבה]]. בסתיו 1947 חזר לעבודה במגזין, אך היה "שקוע במלנכוליה".{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 130}}

{{חלונית
| תוכן = "זה עתה גיליתי... שטינטין הוא כבר לא אני, ושאף על פי שהוא ממשיך לחיות, זה על ידי סוג של [[הנשמה]] מלאכותית שאני חייב לתחזק כל הזמן, וזה מתיש אותי יותר ויותר."<ref name=":9" />
| מקור = מתוך מכתב מהרז'ה לז'רמיין, 1947
}}

בינתיים ניסה רמון לבלאן למצוא הוצאה לאור שתפרסם את מגזין "Tintin" בצרפת. הייתה לכך חשיבות רבה כדי להיכנס לשוק דובר הצרפתית הגדול מחוץ לבלגיה. הוא פנה לתריסר הוצאות גדולות בצרפת, אך כולן סירבו לפרסם את הרז'ה מחשש שייחשבו למעורבות פוליטית ויספגו ביקורת ציבורית. לבסוף הקים לבלאן הוצאה לאור בשם "[[Le Lombard]]" {{אנ|Le Lombard}} והחל לפרסם את המגזין בצרפת. גם שם זכה המגזין להצלחה מסחרית גדולה, אך למרות זאת הרז'ה המשיך לחוש בודד ומתוסכל. הוא שקל לעזוב את בלגיה ולהגר ל[[ארגנטינה]], ואף החל בהכנות למעבר, אך לבסוף חזר בו.

ההיעדרויות הפתאומיות של הרז'ה מהעבודה במגזין "Tintin" הפכו תכופות וממושכות יותר ויותר, ורמון לבלאן החל לחשוש לגורלו של המגזין, שהיה תלוי לחלוטין בתפקודו של הרז'ה כמנהל אמנותי. בינתיים הרז'ה, בבית הנופש שלו בשווייץ, שקע בחרדות ובמלנכוליה. הוא כתב מכתבים ארוכים לאדגר פ. ז'אקובס, בהם סיפר שהוא "דיכאוני" ו"נוירוטי", עצבני מאוד וסובל מנדודי שינה יחד עם עייפות כבדה. מצבו הנפשי הוביל גם להתדרדרות ביחסים בינו לבין ז'רמיין.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 136}}

בסתיו 1948 חזר הרז'ה לבריסל. כדי לחסוך במאמץ הוא לא התחיל בפרסום קומיקס חדש, אלא פרסם מחדש את "ארץ הזהב השחור", שפרסומו הופסק שמונה שנים קודם לכן בגלל הצנזורה הנאצית, וביצע בו התאמות כדי לשלב אותו בהתפתחויות שאירעו מאז בעולם של טינטין. לאחר שקומיקס זה הסתיים עזב הרז'ה שוב לשווייץ ללא הודעה מוקדמת, הפעם למשך כמעט שנה. בינתיים הצטרפו לצוות המאיירים של המגזין גם [[וילי ונדרסטין]] ו[[ז'אק מרטין]] {{אנ|Jacques Martin (comics)}}.

למרות היעדרויותיו הממושכות של הרז'ה, השפעתו על המגזין הייתה ניכרת. הוא היה עקשן וחסר פשרות כמנהל, הקפיד מאוד על אחידות הסגנון במגזין ונהג למתוח ביקורת חריפה על עבודתם של מאיירים שלא עמדו בדרישות שהציב.

=== 1950–1965: אולפני הרז'ה ===
באפריל 1950 הקים הרז'ה את {{קישור שפה|2=Studios Hergé|3=אולפני הרז'ה}}, בהם העסיק כעוזרים ומאיירי רקע צעירים שזיהה כמוכשרים. הסיבות להקמת האולפנים היו אישיות, טכניות וכלכליות גם יחד: כדי להתגבר על מצבו הנפשי הירוד, העדיף הרז'ה להיות חלק ממבנה ארגוני; היקף העבודה שלקח על עצמו בשלב זה אילץ אותו להאציל סמכויות ולהעביר חלק מעבודת הצביעה, העימוד ואיור הרקעים למאיירים אחרים; ועל ידי יצירת קומיקסים רבים יותר שנושאים את שמו, הרז'ה יכול היה לגבות סכומים גדולים יותר ללא השקעת מאמץ אישי רב.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 148}} עבודת האולפנים התקיימה בדירתו של הרז'ה בבריסל, בעוד שהוא וז'רמיין התגוררו בבית כפרי סמוך ל[[לוון]].

בתחילה כללו האולפנים שלושה עובדים בלבד - מאייר, צַבָּעִי {{אנ|Colorist}} ומזכירה. במרץ 1951 שכר הרז'ה את [[בוב דה מור]] לעבודה באולפנים, כחניך אישי שלו. בינואר 1954 הוא צירף לאולפנים את ז'אק מרטין, ומרטין הביא עמו את שני עוזריו - {{קישור שפה|2=Roger Leloup|3=רוז'ה ללו}} ומישל דמארט.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 153}} במהלך השנים נע מספר העובדים באולפנים בין עשרה לחמישים עובדים.

עובדי האולפנים עסקו בעיקר בחידוש הקומיקסים הישנים של הרז'ה; הם צבעו, עימדו ואף איירו חלק מהם מחדש. חלק מהקומיקסים עברו גם עריכה מאסיבית כדי להפוך אותם לפחות לאומניים ויותר תקינים פוליטית; למשל, בגרסה המחודשת של "טינטין בקונגו" טינטין מוסר לילדים הקונגולזים שיעור מתמטיקה במקום שיעור על ההיסטוריה של בלגיה,{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 159}} מ"טינטין באמריקה" הוסרו כל הדמויות כהות העור{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 160}} ושמו של בלומנשטיין מ"הכוכב המסתורי" הוחלף בשם נייטרלי יותר, "בולווינקל".{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 162}} בנוסף הוסרו כמה סצנות שנתפסו כבלתי חינוכיות, כמו כמה מאלה שהציגו את קפטן האדוק שותה לשכרה.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 161}} סביב המגזין והאולפנים החלה להתפתח קהילת אמנים, שקיבלה את השם "[[אסכולת בריסל]]".{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 167}}<ref name=":32">{{קישור כללי|כתובת=https://tintinomania.com/tintin-la-ligne-claire|הכותב=Jean-Luc|כותרת=TINTIN : LA LIGNE CLAIRE : TOUT UN STYLE|אתר=TINTINOMANIA|תאריך=4 במאי 2019}}</ref>

במרץ 1950 החל הרז'ה לפרסם במגזין "Tintin" את הקומיקס "[[הטיסה לירח]]", הרפתקה סבוכה שעסקה בטיסתם של טינטין וידידיו לירח, ודרשה מחקר מקיף ועבודת איור רבה.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 170-171}} פרסום הקומיקס נפסק לאחר כחצי שנה, כשהרז'ה יצא שוב לחופשה בשווייץ, וחזר רק לאחר כשנתיים.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 172}}

בשנת 1953 חידש הרז'ה את החוזה עם מגזין "Tintin" לתקופה של שלושים שנים נוספות.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 166}} בסוף 1954 הוא החל לפרסם את החלק הבא בהרפתקאותיו של טינטין, "[[פרשת קלקולוס]]", שעלילתו עסקה ביריבות בין שתי מדינות המנסות לפתח נשק [[על-קולי]] מתקדם, בהשראת [[המלחמה הקרה]].{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 176}}<ref name=":8" /> שמונה חודשים לאחר סיום קומיקס זה החלה להתפרסם במגזין ההרפתקה הבאה, "[[כרישי הים האדום]]", שבמהלכה טינטין עצר מהפכה שלטונית בנסיכות הבדיונית אל חמד ושחרר עבדים אפריקאים. הביוגרף של הרז'ה, [[פייר אסולין]], רואה ביצירה זו את שיאו של "תור הזהב של הרז'ה".{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 179}}

ביוני 1956 החלה צעירה בשם פאני ולמינק לעבוד באולפני הרז'ה, ובנובמבר פתח איתה הרז'ה ברומן מחוץ לנישואין. במשך שלוש שנים הוא ניהל זוגיות כפולה, עד שבשנת 1960 עבר לגור עם פאני, אך המשיך לדאוג לז'רמיין מבחינה כלכלית ולבקר אותה. בגלל מגבלות בירוקרטיים הם התגרשו באופן רשמי רק 17 שנים מאוחר יותר.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 186}}

[[קובץ:Hergé, Premier plan, 1962, Radio-Canada, 1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרז'ה מאייר פרק של "[[תעלומת תכשיטי הזמרת]]", 1962]]
בספטמבר 1957 החל הרז'ה בפרסום הקומיקס "[[טינטין בטיבט]]", שהציג מסע חיפוש של טינטין אחרי ידידו הסיני צ'אנג שאבד ב[[הימלאיה|הרי ההימלאיה]]. זהו חלק יוצא דופן בסדרה, בכך שהוא שלא מציג אלימות כלל, ולא כולל שום סוג של מלחמה ב[[אנטגוניסט (דמות)|אנטגוניסט]], תיקון עוולות או מאבק למען הצדק.{{הערה|שם=א191|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 191}}<ref name=":8" /> {{ציטוטון|זה 'סיפור חברות', כמו שאנשים אומרים 'זה סיפור אהבה'}}, כתב הרז'ה.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 192}} זו הייתה היצירה האהובה עליו, עד סוף ימיו.{{הערה|שם=א191}}

בסתיו 1960 החל הרז'ה ביצירת הקומיקס הבא בסדרה. כאתגר, הוא החליט לנסות ליצור סיפור שישאיר את הקוראים במתח עד הסוף, ללא שימוש באלימות, אקזוטיקה או פשע - אלא באמצעות טכניקות גרפיות בלבד.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 193}} הקומיקס שיצר, "[[תעלומת תכשיטי הזמרת]]", מתאר את ביקורה של [[ביאנקה קסטאפיורה]] באחוזתו של קפטן האדוק. זהו הספר היחיד בסדרה שבמרכזו עומדת דמות נשית,{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 194}} ושעלילתו מתרחשת כולה באותו מיקום.<ref name=":8" />

בשלב זה ההכרה בהרז'ה הייתה בשיאה. מגזין טינטין היה בשיאו מבחינה כלכלית, עם מכירות של 600,000 עותקים בשבוע, וגם ספרי הקומיקס נמכרו היטב ותורגמו לאנגלית ולספרדית. מאמרים וכתבות על אודותיו התפרסמו בעיתונים שונים, פול וונדרום כתב עליו ספר בשם ''Monde de Tintin'' ("עולמו של טינטין"), והופקו שני סרטי [[לייב אקשן]], "טינטין וגיזת הזהב" ו"טינטין והתפוזים הכחולים".

אופן העבודה המקוטע של הרז'ה במגזין הותיר את חותמו, ועד 1964 הוא נותר המנהל האמנותי באופן רשמי בלבד וקומיקסים חדשים תפסו את מקומו של "הרפתקאותיו של טינטין" כקומיקס המרכזי במגזין. חילוקי הדעות בין הרז'ה ללבלאן החריפו, עד שלבסוף, בשנת 1966, החליט לבלאן למנות למנהל האמנותי את הקומיקסאי הצעיר [[גרג (קומיקסאי)|גרג]] {{אנ|Greg (cartoonist)}} במקומו של הרז'ה.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 197}}

הצלחתה יוצאת הדופן של סדרת הקומיקס "[[אסטריקס]]" מאת [[רנה גוסיני]] ו[[אלבר אודרזו]] דרבנה את הרז'ה למהר ליצור את ההרפתקה הבאה של טינטין, כדי לשמור על מקומו בעולם הקומיקס. הוא החל ביצירת הקומיקס "[[טיסה 714 לסידני]]" במטרה לספק את העניין שלו ב[[חוצנים]] ולסגור את החשבון עם האנטגוניסט הראשי של הסדרה, רוברטו רסטאפופולוס, ועוזרו אלן.{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 199}} בקומיקס זה היה הרז'ה מעורב פחות מתמיד, ועובדי האולפנים יצרו חלקים גדולים מאוד ממנו. זאת הן בגלל [[אקזמה]] שפגעה ביכולת הציור של הרז'ה, והן משום שהרז'ה לא נהנה עוד מיצירת הקומיקס; הוא התלונן בפני מתרגם הסדרה לאנגלית שנמאס לו מטינטין, ואמר לו ש"למעשה, אני לא יכול לסבול את המראה שלו". לעוזרו ז'אק מרטין הוא אמר "אתה לא יכול לדמיין באיזו מידה אני שונא את טינטין".{{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 201}}

בתחילת שנות ה-60 פיתח הרז'ה עניין ב[[אמנות מודרנית]], במיוחד ביצירותיהם של קונסטנט פרמקי, יעקב סמיטס ו[[לוצ'יו פונטנה|לוצ'ו פונטנה]], ואף צייר בעצמו מספר יצירות אמנות מודרנית.

=== 1966–1983: יצירות אחרונות, זיקנה ומוות ===
בתקווה לחקות את הצלחתם של סרטי האנימציה על אסטריקס, הסכים הרז'ה להפקת שני סרטי אנימציה על טינטין. הראשון, טינטין ומקדש השמש, התבסס על הספר [[אסירי השמש]], ואילו השני, טינטין ואגם הכרישים, היה סיפור מקורי שכתב מישל רגנייר.

באוקטובר 1971 ערך העיתונאי נומה סאדול סדרת ראיונות עם הרז'ה, ובשנת 1975 פרסם אותם בסרט תיעודי בשם ''Tintin et moi'' (טינטין ואני). לאחר מכן הפיק גם הנרי רואן סרט תיעודי על הרז'ה בשם ''Moi, Tintin'' (אני, טינטין). [[סטיבן ספילברג|סטיבן שפילברג]] ביקש מהרז'ה להפיק סרט על טינטין, והרז'ה הסכים (אך הדבר יצא לפועל רק שנים מאוחר יותר). במרץ 1977 הסתיימו באופן רשמי גירושיו של הרז'ה מז'רמיין, והוא נשא את פאני לאישה מספר שבועות לאחר מכן, בטקס קטן.

בשנת 1979 אובחן הרז'ה כחולה במחלת [[מיילופיברוזיס ראשונית|מיאלופיברוזיס אידיופתית]], והוא החל בטיפולי עירוי דם. לאחר חיפוש ארוך, נפגש הרז'ה שוב עם צ'אנג צ'ונגרן, במרץ 1981.<ref name=":3">{{צ-מאמר|מחבר=Anthony Lane|שם=A Boy's World: The Tintin Century|כתב עת=New Yorker}}</ref>

ב-25 בפברואר 1983 לקה הרז'ה ב[[דום לב]] ואושפז במחלקת טיפול נמרץ, עד פטירתו ב-3 במרץ. בצוואתו הוריש את כל רכושו לפאני. בנוסף ביקש שאיש לא ימשיך את יצירתו הבלתי גמורה "[[טינטין ואלף ארט]]".
==סגנון==
{{ערך מורחב|הקו הנקי}}
[[קובץ:Citroen 15-6 1952 06011701.jpg|שמאל|ממוזער|250px|השוואה בין מכונית [[סיטרואן]] לזו שמצוירת ב"[[פרשת קלקולוס]]" מאת הרז'ה. המכוניות שצייר הרז'ה תיארו דגמים אמיתיים באופן מדויק וקפדני, מה שעמד בבניגוד לתווי הפנים הקרטוניים של הדמויות.]]
{{ציטוט|תוכן=הקושי הגדול ביותר בקומיקס הוא להראות בדיוק את מה שצריך ומספיק כדי להבין את הסיפור; לא יותר ולא פחות.|מקור=הרז'ה<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.paulgravett.com/articles/article/herge_the_clear_line|הכותב=פול גרווט|כותרת=Hergé & The Clear Line: Part 1|אתר=Paul Gravett|שפה=אנגלית}}</ref>|מירכאות=כן}}

הרז'ה הגדיר את קריאוּת הקומיקס כמטרה האסתטית העיקרית שלו.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Raphaël Taylor|שם=The Artist at Work: Reading Originals in the Musée Hergé|כתב עת=European Comic Art|שנת הוצאה=2010|עמ=201}}</ref> מטרתו בקומיקס שיצר הייתה לספר היטב את הסיפור, מבלי להתעכב על פרטים שאינם נחוצים להבנת העלילה; לכן הקדיש את מירב מאמציו להשגת שליטה מוחלטת במדיום הקומיקס ולשכלול יכולתו להעביר באמצעותו מסרים ביעילות, באופן פשוט, ברור ומסודר.<ref>{{צ-ספר|מחבר=[[סקוט מקלאוד]]|שם=להבין קומיקס: האמנות הנסתרת מעין|מו"ל=כנרת זמורה-ביתן דביר|שנת הוצאה=2018|מתרגם=דבי אילון|עמ=180|פרק=7}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20220403235115/http://neuviemeart.citebd.org/spip.php?article690|כותרת=ligne claire - neuviemeart2.0|אתר=web.archive.org|תאריך=2022-04-03|תאריך_וידוא=2022-06-15}}</ref><ref name=":1">{{צ-מאמר|מחבר=Jan Baetens|שם=?From Black & White to Color and Back: What Does It Mean (not) to Use Color|כתב עת=College Literature|מו"ל=אוניברסיטת ג'ונס הופקינס|כרך=38|שנת הוצאה=2011|עמ=111-128}}</ref>{{הערה|שם=א155|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 155}}

סגנון הציור של הרז'ה מתאפיין בעיקר בניגוד העז שיצר בין הרקעים ה[[ריאליזם (אמנות)|ריאליסטיים]] והמדויקים לבין הדמויות, שצוירו בסגנון [[קרטון (ציור)|קרטוני]] מובהק.<ref>{{צ-ספר|מחבר=[[סקוט מקלאוד]]|שם=להבין קומיקס: האמנות הנסתרת מעין|מו"ל=כנרת זמורה-ביתן דביר|שנת הוצאה=2018|מתרגם=דבי אילון|עמ=42|פרק=2}}</ref> הרז'ה גם דגל בעליונות הקו על הצבע, בו התעקש להשתמש כתוספת משנית בלבד.{{הערה|שם=א155}} הוא לא עשה שימוש ב[[הצללה|הצללות]] או בהדרגה,<ref name=":1" /> וכך יצר "דמוקרטיה של צורות" - עולם אובייקטיבי ואחיד, שבו כל פרט מקבל תשומת לב שווה.<ref>{{צ-ספר|מחבר=[[סקוט מקלאוד]]|שם=להבין קומיקס: האמנות הנסתרת מעין|מו"ל=כנרת זמורה-ביתן דביר|שנת הוצאה=2018|מתרגם=דבי אילון|עמ=190|פרק=8}}</ref>

== פרסים והנצחה ==
[[קובץ:Louvain-la-Neuve-Musée Hergé (4).jpg|שמאל|ממוזער|250px|מוזיאון הרז'ה]]
[[קובץ:Statue Hergé Louvain-la-Neuve.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פסל של הרז'ה בחצר המוזיאון בלוביין לה ניובה]]
[[קובץ:Tintin et Milou billboard 2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלט של טינטין ושלגי על בניין ההוצאה לאור "Le Lombard" בבריסל]]
לאורך השנים זכה הרז'ה בפרסים שונים, ביניהם:
*[[פרס אדמסון]] {{אנ|Adamson Awards}} לקריקטוריסט הבינלאומי הטוב ביותר (1971)
*פרס [[הילד הצהוב]] על מפעל חיים (1972)<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.immaginecentrostudi.org/saloni/salone08.asp|כותרת=Saloni|אתר=www.immaginecentrostudi.org|תאריך_וידוא=2022-08-28}}</ref>
* פרס [[פרי סן־מישל]] {{אנ|Prix Saint-Michel}}, על מכלול עבודתו (1973)
*קצין מסדר הכתר הבלגי (1978)
* היכל התהילה של [[ג'ק קירבי]] במסגרת [[פרס הארווי (קומיקס)|פרס הארווי]] {{אנ|Harvey Awards}} (1999)
* היכל התהילה של [[פרס אייזנר]] (2003)<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.comic-con.org/awards/2000s|כותרת=2000s|אתר=Comic-Con International: San Diego|תאריך=2012-12-02|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-08-28}}</ref>
* טינטין נבחר כמוטיב למטבע הנצחה בלגי של 20 יורו לכבוד יום הולדתו ה-100 של הרז'ה (2007){{הערה|{{קישור כללי|הכותב=ABC News|כותרת=Belgium marks 100th anniversary of Tintin creator|אתר=ABC News|תאריך=2 באפריל 2007|כתובת=https://www.abc.net.au/news/2007-05-23/belgium-marks-100th-anniversary-of-tintin-creator/2555770}}}}
* אסטרואיד 1652 {{אנ|1652 Hergé}} ב[[חגורת האסטרואידים]] נקרא על שמו של הרז'ה (1953){{הערה|[[#אסולין|אסולין]], עמ' 175}}<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.minorplanetcenter.net/db_search/show_object?object_id=1652|כותרת=IAU Minor Planet Center|אתר=www.minorplanetcenter.net|תאריך_וידוא=2022-08-19}}</ref>

הרז'ה הוא הסופר הבלגי השני המתורגם ביותר, ומחבר הקומיקס בצרפתית השני המתורגם ביותר.<ref>על פי אינדקס התרגום של אונסק"ו.</ref>

ביוני 2009 נפתח בעיר [[לוביין לה ניובה]] מוזיאון הרז'ה, המציג את יצירותיו וקורות חייו של הרז'ה; זהו המוזיאון הראשון באירופה שמוקדש במלואו להנצחת קומיקסאי בודד.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Raphaël Taylor|שם=The Artist at Work: Reading Originals in the Musée Hergé|כתב עת=European Comic Art|שנת הוצאה=2010}}</ref>

==ביבליוגרפיה==
{| class="wikitable"
|+סדרות קומיקס
!שם
!שנת פרסום
!מגזין
!הוצאה לאור
!מס' כרכים
!הערות
|-
|[[Les Aventures de Totor]]
|1930–1926
|Boy-scout
| -
| -
|
|-
|[[הרפתקאותיו של טינטין]]
|1929–1983
| rowspan="4" |Le Petit Vingtième
|[[קסטרמן]]
|24, אחד מהם לא גמור
|
|-
|[[Quick & Flupke]]
|1930–1940
|
|12
|
|-
|[[Les Aventures de Jo, Zette et Jocko]]
|1936–1957
|
|5
|
|-
|Flup, Nénesse, Poussette and Piglet
|1928–1929
|
| -
|אוייר על ידי הרז'ה
|}
{| class="wikitable"
|+פרסומים נוספים
!שם
!שנה
!מגזין
!מס' פרקים
!הערות
|-
|
|1938
|Le Sifflet
|7
|סדרת רצועות קומיקס קצרות (כל אחת בשם אחר)
|-
|Le Triomphe de l'Aigle Rouge
|
|
|
|
|-
|Popol et Virginie au pays des Lapinos
|1934
|
|
|
|-
|Dupont et Dupond, détectives
|
|
|
|אוייר על ידי הרז'ה
|-
|The mesadventures of Jef Debakker
|תחילת שנות ה-30
|Atelier Hergé
|4
|
|-
|Fred et Mile
|1931
|Mon Avenir
|1
|
|}

==לקריאה נוספת==
{{הפניה לספר ויקיפדיה|הרז'ה וטינטין}}
{{תקציר פורטל|קומיקס}}
* ג'ו סטליף סאנדרס (2018), "'''The Comics of Hergé: When the Lines Are Not So Clear'''" {{אנגלית}}. הוצאת [[אוניברסיטת מיסיסיפי]]. {{ISBN|9781496818492}}
* {{עוגן|אסולין|[[פייר אסולין]] (2009), "'''Hergé: the Man Who Created Tintin'''" {{אנגלית}}. ניו יורק: הוצאת אוניברסיטת אוקספורד. {{ISBN|978-0-19-539759-8}}}}
* פיליפ גודין (אוגוסט 2008), "'''The Art of Herge, Inventor of Tintin'''" {{אנגלית}}. סן פרנסיסקו: הוצאת Last Gasp. {{כ}} {{ISBN|978-0-86719-706-8}}
* [[מייקל פאר]] (2007), "'''The Adventures of Hergé, Creator of Tintin'''" {{אנגלית}}. לונדון: [[הוצאת ג'ון מארי]]. {{ISBN|978-0-86719-679-5}}
* {{עוגן|פטרס|בנואה פטרס (2002), "'''Hergé: Son of Tintin'''" {{אנגלית}}. בולטימור: הוצאת אוניברסיטת ג'ונס הופקינס. {{ISBN|978-1-4214-0454-7}}}}
* {{עוגן|תומפסון|הארי תומפסון (1991), "'''Tintin: Hergé and his Creation'''" {{אנגלית}}. לונדון: הוצאת הודר וסטאוטון. {{כ}} {{ISBN|978-0-340-52393-3}}}}
* בנואה פטרס (1989), "'''Tintin and the World of Hergé'''" {{אנגלית}}. לונדון: הוצאת Methuen Publishing Ltd. {{כ}} {{ISBN|978-0-416-14882-4}}

== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{אתר רשמי|https://www.tintin.com|טינטין}}
* {{בריטניקה}}
* {{Find a Grave}}
* {{מוסף שבת|יעל (פרוינד) אברהם|עולם בעט ומכחול|2012/03/01/עולם-בעט-ומכחול-יעל-פרוינד-אברהם}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007262508305171|הרז'ה (1907-1983)}}
{{רשתות חברתיות}}

== ביאורים ==
{{ביאורים}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}{{טינטין}}

{{בקרת זהויות}}
[[קטגוריה:קומיקסאים בלגים]]
[[קטגוריה:ציירים בלגים]]
[[קטגוריה:טינטין|+]]
[[קטגוריה:סופרים הידועים בשם עט]]
[[קטגוריה:בוגרי תנועת הצופים]]
[[קטגוריה:מאיירים]]
[[קטגוריה:מעצבים בלגים]]
[[קטגוריה:ילידי 1907]]
[[קטגוריה:בלגים שנפטרו ב-1983]]