הצגת המקור של הדף "אמיל בנבניסט"

{{מדען
|שם=אמיל בנבניסט
|שם בשפת המקור=Émile Benveniste
|תמונה=[[קובץ:Emile Benveniste.jpg|מרכז|250px]]
|כיתוב={{תמונה להחלפה}}
|מקום לידה=[[חלב (עיר)|חלב]], סוריה, וילאייט חלב, [[האימפריה העות'מאנית]]
|תאריך לידה=[[27 במאי]] [[1902]]
|תאריך פטירה=[[3 באוקטובר]] [[1976]]
|תרומות עיקריות=מחקריו בתחום [[דקדוק|הדקדוק ההשוואתי]] של ה[[שפות הודו-אירופיות|שפות ההודו-אירופיות]] וב[[בלשנות]] הכללית, אחד מנציגי ה[[סטרוקטורליזם]].
|ענף מדעי=[[בלשנות]]
|הערות = נולד בשם עזרא בנבניסטה
}}
'''אמיל בּנבניסט''' (ב[[צרפתית]]: '''Émile Benveniste'''; שמו בלידה: '''עזרא בנבניסט''', {{כ}}[[27 במאי]] [[1902]], [[חלב (עיר)|חלב]], [[סוריה]], [[האימפריה העות'מאנית]] – [[3 באוקטובר]] [[1976]], [[ורסאי]], [[צרפת]]) היה [[בלשן]] [[צרפתי]] [[יהודי]] יליד [[סוריה]], מומחה ב[[שפות איראניות|שפות האיראניות]], בשפות [[הודו]], ב[[ארמנית]] וב[[שפות הודו-אירופיות]] אחרות; הצטיין במחקריו בתחום [[דקדוק|הדקדוק ההשוואתי]] של [[שפות הודו-אירופיות|השפות ההודו-אירופיות]] וב[[בלשנות]] הכללית; היה מנציגי ה[[סטרוקטורליזם]], בהמשך למסורתו של [[פרדינן דה-סוסיר|דה סוסיר]], וממייסדי הסטרוקטורליזם הצרפתי, לצד [[קלוד לוי-שטראוס]] ו[[ז'ורז' דומזיל]].

חיבר, בין השאר, עבודות חשובות בתחום [[כינוי גוף|כינויי הגוף]], [[זמן (בלשנות)|זמני הפועל]] וה[[בניין (שפה)|בניינים]] הסוביונקטיביים של הפעלים. כתב על היחסים בין [[שפה]], [[חברה (סוציולוגיה)|חברה]] ו[[סובייקטיביות]].
בנבניסט היה [[איש אשכולות]], שתוך כדי חיפוש אחרי תורה כוללנית של השפה עסק גם בנושאים ב[[אמנות]], ב[[פילוסופיה]], ב[[סוציולוגיה]], ב[[אתנולוגיה]], ב[[פסיכואנליזה]] וב[[ספרות]].

נהג לחתום בדרך כלל על כתביו בשם "E. Benveniste", כשהאות [[E]] יכולה הייתה לסמן לא רק את שמו הצרפתי אמיל, אלא גם את שמו היהודי עזרא.{{הערה|1="Emile Benveniste - ''La communication'' + ''Dossier'' par Seloua Luste Boulbina, Folio plus philosophie,Gallimard,2009, p. 109 [אמיל בנבניסט - '''התקשורת''', יחד עם תיק ערוך על ידי סלואה לוסט בולבינה, פוליו פלוס, הוצאה לאור גאלימאר, פריז, 2009, עמ' 109].}}

==קורות חיים==
===נעוריו ולימודיו===
[[קובץ:Hittite Empire.png|שמאל|ממוזער|100px|חלב, עיר הולדתו, הייתה בימי קדם חלק מ[[האימפריה החתית|אימפריית החתים]]; אמיל בנבניסט הפך לאחד מחוקריה החשובים של [[חתית|שפתם]].]]
[[קובץ:College de France.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[קולז' דה פראנס]], שבו לימד אמיל בנבניסט]]

נולד ב-27 במאי 1902 בעיר [[חלב (עיר)|חלב]] שב[[סוריה]] תחת השם '''עזרא בנבניסטה''' כבן האמצעי משלושה ילדים. אביו, מתתיה בנבניסט, היה בן למשפחה [[יהודים|יהודית]] [[יהדות ספרד|ספרדית]]. אמו, מריה מלכנזון, הייתה [[יהדות אשכנז|אשכנזיה]] ילידת [[וילנה]] ([[ליטא]]). ההורים הכירו ב[[חיפה]], ב[[ארץ ישראל]], שהייתה אז, כמו סוריה, חלק מן [[האימפריה העות'מאנית]].
אביו ייעד את בנו ללימודי [[רבנות]], ולשם כך השיג עבורו [[מלגה (חינוך)|מלגה]] מטעם [[כל ישראל חברים]] ("אליאנס"), ושלח אותו בשנת [[1913]], בגיל 11, ל[[מרסיי]] שב[[צרפת]]. עזרא נרשם בפריז ל"מדרשה הקטנה" לתלמוד תורה (Le Petit Séminaire) במסגרת בית הספר לרבנות של צרפת (École rabbinique de France).

במקביל ללימודים התורניים למד בנבניסט ל[[בחינת בגרות|בחינות הבגרות]]. הוא עורר את מורת רוחם של מנהלי המדרשה כאשר החליט כעבור 3 שנים לנטוש את לימודי הרבנות, ונרשם לבית הספר ללימודים גבוהים "[[אקול פראטיק דה אוטז אטיד|Ecole pratique des hautes études]]" כדי ללמוד [[בלשנות]]. הוא נתמך ביוזמה זאת על ידי נשיא "כל ישראל חברים" דאז, הבלשן המומחה בשפות הודיות, [[סילבן לוי]], שהבחין בכישוריו של הצעיר והציג אותו בפני הבלשן הנודע [[אנטואן מייה]].
עזרא בנבניסט, ששינה את שמו הפרטי לשם צרפתי – אמיל – היה לאחד מתלמידיו האהובים והמוכשרים ביותר של מייה.
בשנת [[1919]] התייתם אמיל מאמו, שנפטרה בעיירה [[סמוקוב]] שב[[בולגריה]].

===חייו הבוגרים ופעילותו בצרפת===
לאחר שבשנת [[1921]] קיבל זכויות שהות ועבודה בצרפת, בשנת [[1922]] ניתנה לו האפשרות לעבור בחינות ולקבל את התואר agrégé בתחום ה[[דקדוק]].
כדי לפרנס את עצמו, בשנים [[1922]]–[[1924]] לימד בנבניסט במכללת "[[מאדאם דה סבינייה|סבינייה]]" בפריז. דרך קשריו של סילבן לוי, שבנו היה [[קונסול דיפלומטי|קונסול]] ב[[בומביי]], נסע לאחר מכן ל[[פונה]] שב[[הודו]], כדי לשרת שם בשנים 1924–[[1925]] כ[[מורה פרטי]] לילדיו של ה[[תעשיין]] ההודי המפורסם ר' ד' [[טאטא]], שהיה נשוי לצרפתייה. על הקשיים ה[[בירוקרטיה|בירוקרטיים]] עם השלטונות הצרפתיים בקשר למעמדו האזרחי הצליח להתגבר הודות להתערבותם הנמרצת של סילבן לוי ואנוטאן מייה.
ב-[[9 באוקטובר]] 1924 קיבל [[אזרחות]] צרפתית. בחזרתו מהודו התגייס ל[[צבא צרפת|צבא הצרפתי]]. שירת בחייל [[חיל רגלים|רגלי]] ב[[מרוקו]] בשנה האחרונה ל"מלחמת [[ריף (אזור)|ריף]]" לדיכוי ה[[מרד]] של [[עבד אל-כרים אל-ח'טאבי|עבד אל-כרים]] ([[1921]]–[[1927]]), פעילות צבאית שכלל לא הייתה לרוחו. באותה שנה הוא נמנה עם חותמי ה[[מניפסט]] ה[[סוריאליזם|סוריאליסטי]] של [[אנדרה ברטון]] וחוג חבריו, שגינה, בין היתר, את המלחמה ה[[קולוניאליזם|קולוניאלית]].

החל משנת [[1927]], כשהוא רק בן 25, התקבל כ[[חוקר]] [[דוצנט]] (directeur d'études) בבית הספר ללימודים גבוהים "École pratique des hautes études", שם עבד תחת הדרכתו של ז'וזף ונדריאס.
שנתיים לאחר שסיים בשנת [[1935]] והציג את עבודתו לתואר [[דוקטור]] ב[[ספרות]], פינה בשנת [[1937]] מורו אנטואן מייה לטובתו את המשרה ב[[קולז' דה פראנס]] כ[[פרופסור]] ל[[דקדוק השוואתי]].

===חייו בימי מלחמת העולם השנייה===
[[מלחמת העולם השנייה]] קטעה את עיסוקיו. הוא גויס לצבא, ובשנת [[1940]] השתתף בקרבות נגד [[ורמאכט|הגרמנים]]. לאחר שב-[[20 ביוני]] [[1940]] נפל ב[[שבי]] ה[[גרמניה הנאצית|גרמנים]] ב[[המערכה על צרפת#הלחימה במרכז - חציית הארדנים|חזית הארדנים]], הצליח בנבניסט להימלט ב-[[21 בנובמבר]] [[1941]] ולברוח חזרה לצרפת. על אף שבשנת 1942 חתם יחד עם ה[[היסטוריון]] [[מרק בלוך]] ועוד עשרים ושבעה אקדמאים יהודים על מכתב שבו הצהירו על נאמנות בלתי מעורערת ל[[מולדת]]ם צרפת, הרי תחת הכיבוש של הנאצים ו[[צרפת של וישי|שלטון משתפי הפעולה בווישי]] כשייך ל"[[גזע (אדם)|גזע]] היהודי", סולק בינתיים בנבניסט מכל משרותיו האקדמיות; דירתו בפריז נשדדה, וכתבי ידו שנמצאו שם הושמדו. בעזרת ה[[כומר]] והמדען [[ז'אן דה מנשה]] (מנסה), יהודי [[מומר]], בנו של הברון [[פליקס דה מנשה]] מ[[אלכסנדריה]], הצליח לברוח ל[[שווייץ]] מפני [[שואת יהודי צרפת|הסכנה שארבה לו כיהודי]].

אחיו הבכור נעצר בצרפת, נשלח ל[[מחנה ריכוז|מחנות ריכוז]] ב[[מחנה המעצר בון לה רולנד|בון-לה-רולאנד]] ו[[דראנסי]], ומאוחר יותר בשנת [[1942]] הובל ל[[אושוויץ]], שם נספה. מכריו של בנבניסט אומרים שמות אחיו בשואה השפיע עליו קשות למשך שארית חייו.

עם השחרור בשנת [[1944]] השיג אמיל בנבניסט את משרותיו כפרופסור בחזרה, והחזיק בהן עד שחלה בשנת [[1969]].

===מסעות מחקר בעולם מאפגניסטן ועד אלסקה===
לאחר שמוּנה באביב [[1947]] לשליח בשגרירות הצרפתית ב[[טהראן]] מטעם המינהל הכללי ליחסי תרבות, החל בנבניסט בעבודות מחקר על אודות [[שפות איראניות]] מוכרות פחות. במטרה זו יצא בנבניסט בליווי ידידו, ה[[מזרחן]] והבלשן ה[[נורווגיה|נורווגי]] [[גאורג פון מונטה אף מורגנסיטרנה|גאורג מורגנסטירנה]] ([[1892]]–[[1978]]), למסע ברחבי [[ממלכת פרס|פרס]], שם חקר בין השאר את ה[[ניב (סיווג שפה)|ניב]]ים של השפה [[סמנאן (מחוז)|סמנאני]], כולל ניב העיר [[סמנאן]] והניב הקרוי [[סורחיי]], ולאחר מכן בארץ השכנה, [[אפגניסטן]], שבה חקר בין היתר את השפה [[פאראצ'י]] השגורה בפי כמה אלפי תושבים מה[[עמק]]ים שמצפון ל[[קאבול]], ועוד חמש שפות המדוברות עדיין ב[[הרי פמיר]]. בהמשך נסע גם ל[[הודו]].
בשנת [[1950]] נקרא ללמד כפרופסור אורח ב[[אוניברסיטת מישיגן|אוניברסיטת אן ארבור]] שב[[מדינות ארצות הברית|מדינת]] [[מישיגן]] ב[[ארצות הברית]]. הוא ניצל את שהותו באמריקה כדי לצאת בשנת [[1952]] למסע מחקר למקומות פחות ידועים לחוקרי השפות: הוא יצא ל[[ארכיפלג]] [[איי המלכה שרלוטה]] (היידה גוואי) שב[[הפרובינציות והטריטוריות של קנדה|פרובינציית]] [[קולומביה הבריטית]] ב[[קנדה]], קרוב ל[[ונקובר|וונקובר]], שם אסף מידע על שפת הדייגים ה[[אינדיאנים]] [[היידה (שפה)|היידה]] המקומיים, שכבר אינה ידועה לדור הצעיר; וב-[[1952]] וב-[[1953]] ביקר בסיוע [[קרן רוקפלר]] ב[[אלסקה]]. שם, באתר המסורתי [[קלוקוואן]], הצליח בנבניסט בעל הטקט והעיקשות ליצור קשר אמון עם אינדיאנים [[טלינגיט]], שנרתעו בעבר לחשוף מנהגיהם וחפצי פולחנם בפני חוקרים זרים. את רוב עמלו השקיע בהכרת שפת הטלינגיט.
בנבניסט הגיע גם מעבר ל[[החוג הארקטי|חוג הארקטי]] ליישוב [[יוקון|פורט יוקון]], המאוכלס בכמה מאות אינדיאנים, שתרבותם המקורית הולכת ונעלמת
{{הערה|1=''Emile Benveniste - La Communication'', pp. 112-113.}}

===בחזרה לצרפת===
על אף שב-[[9 בדצמבר]] [[1956]] עבר בנבניסט [[התקף לב]] חמור, הוא הצליח להשתקם וחידש את עבודתו המחקרית, שהחלה להתמקד בנושאים של בלשנות כללית, ויותר מתמיד עם נגיעה למקצועות אחרים כמו [[אנתרופולוגיה חברתית]], פילוסופיה, [[פסיכולוגיה]], [[פסיכואנליזה]], [[אמנות]], [[תורת הספרות]] ועוד.
בשנת [[1961]] ייסד יחד עם [[קלוד לוי-שטראוס]] ו[[פייר גורו|פייר גוּרּו]] את כתב העת הצרפתי ל[[אנתרופולוגיה]] "ל'וֹם" (''L'Homme'', "האדם"). בין השנים [[1959]]–[[1970]] היה [[מזכיר]] החברה לבלשנות של פריז (שהחל משנת [[1945]] כיהן כסגן המזכיר שלה).
בשנת [[1960]] נבחר כחבר באקדמיה לכתבים וספרות יפה, ובשנת [[1965]] ל[[אקדמיה דיי לינצ'יי]] ה[[איטליה|איטלקית]].
את המאמרים התאורטיים שכתב ב[[שנות החמישים]] ו[[שנות השישים|השישים]] קיבץ בשני הכרכים של עבודתו המרשימה '''סוגיות של בלשנות כללית''' (''Problèmes de linguistique generale''; בקיצור PLG), שדנו, כפי שמעיד שמה, בתאוריה הכללית של הבלשנות, ושהיו יחסית יותר נגישים לקהל הרחב מאשר עבודותיו המוקדמות, הטכניות יותר.

כפרופסור לדקדוק השוואתי בקולז' דה פראנס, מוסד אקדמי מבודד יחסית, בנבניסט לא זכה במשך שנים רבות להרצות אלא בפני קומץ סטודנטים בלבד, למרות שלפי העדויות היה מרצה בחסד עליון.{{הערה|1=Francoise Dosse, ''History of Structuralism'', p. 42.}} לאחר פרסום "הסוגיות בבלשנות הכללית" הוא נעשה מפורסם יותר, ומספר הבאים להרצאותיו הוכפל. עם אלו נמנו בלשנים חשובים כמו [[אוסוולד דוקרו]], [[קלוד חז'ז']], [[ז'אן קלוד קוקה]] ו[[מרינה יגיילו]].

בשנת [[1969]] לקה בנבניסט ב[[אירוע מוחי]] קשה, שהפך אותו ל[[אפאזיה|אפאזי]] ו[[המיפלגיה|המיפלגי]], והביא להפסקת כל פעילות מקצועית. למרות [[נכות]]ו הקשה, שפגעה למר גורלו דווקא ביכולתו לתקשר, כמחוות כבוד ל[[מפעל חיים|מפעלו]] נבחר בנבניסט ליושב-ראש הראשון של האיגוד הבינלאומי למחקרים סמיוטים בין השנים [[1969]]–[[1972]].

בנבניסט נפטר כעבור שבע שנים, בשנת [[1976]], ב[[ורסאי|וורסאי]] שליד [[פריז]]. הוא נקבר בטקס לוויה יהודי בבית הקברות דה גונאר (Des Gonards) בוורסאי.

בחייו הפרטיים היה בנבניסט אדם די מופנם, עם קשרי חברה מועטים יחסית, והוא לא נישא מעולם. עד שחלה בלבו ב-1956 היה בעל חוסן פיזי ויכולת עבודה ומרץ גדולים. הוא ידע לדבר טוב ב[[אנגלית]] וב[[גרמנית]], ו[[פוליגלוט|שלט במעל חמש-עשרה שפות]]. במותו ציווה את כתביו ל[[הספרייה הלאומית של צרפת|ספרייה הלאומית של צרפת]]. את מכתביו השמיד.

==תרומותיו המוקדמות בתחום חקר השפות, בעיקר הדקדוק ההשוואתי של השפות ההודו-אירופיות==
בדומה ל[[ירז'י קורילוביץ']] ה[[פולני]], תלמיד מבריק אחר של אנטואן מייה, בנבניסט חיבר עבודות שנחשבו מהפכניות בתחום חקר השפות ההודו-אירופיות – עדיין במסגרת המסורת ה[[בלשנות היסטורית|בלשנות ההיסטורית]] ([[פילולוגיה]] ודקדוק השוואתי). הוא ביקש, בדומה לקורילוביץ, לבחון מחדש את התאוריות של היווצרות השפות ההודו-אירופיות.{{הערה|שם=Gramatica comparată|Th. Simenschy, Gh.Ivănescu, Gramatica comparată a limbilor indo-europene''', p. 108'''.}}

=== מקורות היווצרות שמות העצם בהודו-אירופית ===
בעבודת הדוקטורט שלו, Origines de la formation des noms en indo-européen ("מקורות היווצרות שמות העצם בהודו-אירופית"), שהציג בשנת [[1935]] ושפורסמה בספר בשנת [[1948]], על בסיס חקר השפה ה[[חתית]], תרם בנבניסט לפתרון סוגיות קשורות להיווצרות ה[[נטייה (בלשנות)|נטיות]]. הגה תאוריה על '''[[שורש (לשון)|שורשי]]''' המילים ההודו-אירופיות, המורכבים תמיד, לפי השקפתו, לפי המבנה: '''עיצור – תנועהׁ (התנועה e) – עיצור''', כשהעיצור השלישי הוא [[סופית (מורפמה)|סיומת]] נגזרת (סופיקס דריבטיבי) או "הרחבה".{{הערה|שם=Gramatica comparată}}{{כ}}{{הערה|1= [http://www.evene.fr/celebre/biographie/emile-benveniste-925.php באתר התרבות הצרפתי "אוון"].}}

===עבודות אחרות בתחום השפות האיראניות (איראניסטיקה)===
בנבניסט המשיך את מפעלו של [[רוברט גוטיו]] (Gauthiot): השלים את "דקדוק השפה הסוגדיאנית" שלו, שנשאר בכתב יד, ופרסם את התוצאה בשנת 1929. כן כמו, הכין לדפוס גם את המהדורה השנייה של אנטואן מייה, "דקדוק הפרסית העתיקה", עם שיפורים רבים.
אחד ממחקריו החשובים התייחס לשפה ה[[טוחרית]] ולמיקומה בין השפות ההודו-אירופיות. במאמר משנת [[1936]], "הטוחרית וההודו-אירופית", בפרסום חגיגי המוקדש לזכרו של הבלשן הגרמני [[הרמן הירט]], הראה בנבניסט שהשפה הטוחרית (שפה מ[[אסיה המרכזית]] וה[[טורקסטן]] ה[[סין (אזור)|סיני]] דהיום, שנעלמה) לא נמצאה בקצה השטח ההודו-אירופי הקדמון, כפי שחשבו בלשנים רבים, בהם גם מייה, אלא היה חלק מאזור הניבים מסוג [[קנטום]], בקרבה המיידית של אזור השפות [[סאטם]].{{הערה|שם=Gramatica comparată}} לבנבניסט נודעו תרומות חשובות בחקר היבטים שונים של ה[[אטימולוגיה]] הארמנית ושל המורשת ההודו-אירופית של שפה זו.

===השתתפותו ב"אסכולת פראג"===
ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] השתתף בנבניסט בחוג הבלשנות של [[פראג]] או "[[אסכולת פראג]]" – חוג בינלאומי שנציגיו הבולטים ביותר היו [[רומן יאקובסון]] ו[[ניקולאי טרובצקוי]]. הם פיתחו את הרעיונות הסטרוקטורליסטים מתורתו של סוסיר, ותוך כדי כך חקרו את מערכת הצלילים של הלשונות, וייסדו, בין השאר, את ה[[פונולוגיה]]; ומצד שני התייחסו להקשר השימוש בלשון והדגישו את פונקציות הלשון כמערכת [[תקשורת]] (יאקובסון) בחברה וכיוצא בזאת. בנבניסט הושפע מגישתם, חקר את הקשר בין השפה ובין המוסדות החברתיים ומאוחר יותר פיתח את תורת ה[[שיח (מדעי החברה)|שיח]] (discours) וה[[מבע]] (énonciation) שלו.

==עבודותיו אחרי מלחמת העולם השנייה==
===בתחום חקר השפות ההודו-אירופיות, בעיקר החתית והשפות האיראניות; תרומות בלקסיקולוגיה===
ה"עיונים על השפה ה[[אוסטים|אוסטית]]" (1959) מוקדשים להיסטוריה ולמחקר ההשוואתי של שפה זו, שפת ה[[אלאנים]] הקדומים שהתיישבו ב[[קווקז]]. בשנת [[1962]] פרסם את ספרו "החתית וההודו-אירופית: עיונים השוואתיים", אחד המחקרים החשובים על שפת החתים, שבה קבע מקרי דמיון שלא זוהו לפניו בין החתית ויתר השפות ההודו-אירופיות.
בשנת [[1948]] פרסם את הכרך השני של ספרו מ-1935, תחת הכותרת ''Noms d'agents et noms d'action en indo-européen'' ("שמות של גורמי פעולה ושמות פעולה בהודו-אירופית").

=== הלשון ככלי בחקר השיטתי של החברה ===
מחקריו על השתקפות בשפות ההודו-אירופיות של המעמדות ומוסדות החברה נקבצו בספר, שנחשב חלוצי בתחום, "Le vocabulaire des institutions indo-européennes" ("אוצר המלים של המוסדות ההודו-אירופיים"), שפורסם בשנת [[1969]].
תוך יישום הגישה שירש מאנטואן מייה, המדגישה את הקשר בין שפה ובין [[חברה (סוציולוגיה)|חברה]], עבודה זו של בנבניסט נחשבה על ידי הבלשן [[קלוורט ווטקינס]] "התיאור האתנו-סמנטי השלם שנכתב אי פעם על תרבות כלשהי".{{הערה|שם=Gramatica comparată}} הכרך הראשון של הספר נקרא "Économie, parenté, société" ("כלכלה, קרבה משפחתית, חברה"); הכרך השני נקרא "Pouvoir, droit, religion" ("שלטון, משפט, דת").

===סוגיות בבלשנות כללית - גישתו לפרגמטיקה===
גולת הכותרת של תרומותיו של בנבניסט לבלשנות ול[[מדעי החברה]] בכלל הוא הספר "סוגיות של בלשנות כללית", שיצא בשני כרכים.
'''הכרך הראשון''' ([[1968]]), המקבץ מאמרים מהשנים [[1939]]–[[1964]], דן ביחסים בין ביולוגי ובין תרבותי, בין [[סובייקטיביות]] ובין חברתיות, בין סימן ובין אובייקט, בין סמל ובין חשיבה, ובסוגיות של אנליזה תוך-שפתית. בכרך זה עוסק בנבניסט בנושאים הקשורים ל[[אתנולוגיה]], ל[[לוגיקה]] ולפילוסופיה – למשל בתחום [[פרגמטיקה]].

'''הכרך השני''', שהופיע בשנת [[1973]], כולל כעשרים מאמרים שפורסמו בשנים [[1965]]–[[1972]].
הוא מתחיל בשני ראיונות שבהם דן המדען בהתפתחות הבלשנות ובשינויים שחלו באותן השנים בתאוריות של הלשון.
הפרק השני עוסק בתקשורת, בבעיית היסוד של הקשר בין התקשורת ובין הסימן ובהתפתחות ה[[סמיוטיקה]] של הלשון.
בעבודות בפרק השלישי דן במושגים של [[מבנה]] ו[[רכישת שפה|פונקציה]] ובמבנה הלשון ומבנה החברה.
הפרק הרביעי מוקדש לתפקידים של [[תחביר]], להיווצרות [[הרכב (בלשנות)|השמות המורכבים]] וליחסי "אוקסיליאריות", בעיקר מקרי [[פועל עזר|פועלי העזר]].
הפרק החמישי, הקרוי "האדם בתוך הלשון", מורכב משני מחקרים: אחד על ה[[אנטונים|אנטונימים]] ו[[כינוי גוף|כינויי הגוף]] בשפה הצרפתית, והשני דן בנושא "צורה ו[[משמעות]] בשפה", ב[[סמנטיקה]] ובסמיוטיקה. בפרק האחרון, "[[לקסיקון (בלשנות)|אוצר מלים]] ותרבות", חוקר בנבניסט את היווצרותם של מושגים תרבותיים, כמו למשל את תולדות המושג "מדעי", את ה"בלספמיה והאופמיה", ודן ב"שני מודלים בלשניים של ה[[עיר]]", ה[[יוון העתיקה|יווני]] וה[[רומא העתיקה|רומי]].

===התזות העיקריות בהגותו===
*'''גישה מקורית לגבי נושא שרירותיות הסימן בלשון''' – בנבניסט המשיך בדרכו של סוסיר בגישתו לשפה כמערכת של סימנים, (שבה לכל סימן יש שני צדדים: [[מסמן]] ([[דימוי]] [[קול]]י) ו[[מסומן]] ([[מושג]]), אך הכניס בה שינויים.{{ש}} הוא ביקש למשל לתקן את טענתו של סוסיר שלפיה הקשר בין המסמן ובין המסומן הוא '''שרירותי''' ("טבעו של הסימן הלשוני", 1939).{{הערה|1=''Nature du signe linguistique'', ch.4 dans "La communication-extrait de Problèmes de linguistique générale",Folio plus, Gallimard, 2009, pp. 7-15.}} טענה זאת עמדה בסתירה להגדרת הסימן כיחס בין מסמן ובין מסומן, יחס שהוא הכרחי ולא שרירותי (לפי סוסיר עצמו – כמו שני צדי דף נייר). לקשר בין המסמן ובין המסומן יש '''הכרח''' שנקבע במשך הזמן ב"'''חוזה'''" או ב"אילוף" קיבוצי שקשה לשנות. לדברי בנבניסט, שרירותי הוא הקשר בין הסימן (הצמד מסמן - מסומן) ובין האובייקט, או ה"רפרנט" במציאות, שהוא מיוצג בלשון על ידי המסומן. אלו רמות שונות – המסמן שייך לעולם הצורות (form), ואילו הרפרנט, האובייקט במציאות, שייך לעולם החומר (substance).{{ש}} למסמן ולמסומן יש צד שלישי משותף – שניהם הם ייצוגים בתודעתו של האדם (הם co-substantielׁ, בעלי מהות משותפת).{{ש}} בדרך כלל לקביעת הקשר בין סימן ובין הרפרנט לא היה מניע, מוטיבציה, כלומר היא שרירותית או [[קונטינגנטיות|קונטינגנטית]]; יוצאות מן הכלל למשל הן [[אונומטופאה|אונומטופאות]] המבוססות על שחזור קולות מן הטבע. על ידי עמדה זו בנבניסט מעלה מחדש את סוגיית ה"רפרנס", שנדחקה הצידה על ידי הסטרוקטורליזם הבלשני בגרסתו של סוסיר.{{הערה|1=ד. זמור (2008), עמ' 50.}}
*'''השפה כתקשורת. המבע יוצר שיח או סיפור. הסובייקטיביות בשפה''' – תורת התקשורת של בנבניסט מבוססת בין השאר על שלושה סוגים של [[דיכוטומיה|דיכוטומיות]]: 1. אני – לא-אני; 2. [[שיח]] (אישי) (discours) – [[סיפור]] {{כ}} (récit) (לא אישי, היסטורי); 3. סמיוטי – סמנטי.
#'''ה[[דיכוטומיה]] אני – לא-אני''' נדונה יחד עם הנושא '[[דאיקסיס]] – רפרנס', במאמר על "טבעם של כינויי הגוף" ("Nature des pronoms").{{ש}} '''"אני" ובן/בת שיחו "אתה, את"''' מתאפיינים ב"פרסונליות" וב"סובייקטיביות". הם ניתנים להתחלפות זה עם זה. הם אינם מתייחסים ל[[מושג]]ים קבועים, כי אם אך ורק לפעולת הדיבור שבהם הם בשימוש ושדרכה מציינים מיהו הדובר.{{ש}} מעמדם של ה"אני" ו"אתה" קשור לפעולת ה[[מבע]] (énonciation; באנגלית: utterance), המערבת "דובר" מסוים. "אני" מצביע מי מביע את המבע, וה"אתה, את" מצביע למי מיועד המבע.{{ש}} '''הסובייקטיביות נוצרת דרך השפה'''.{{ש}} "בשפה ודרכה האדם יוצר את עצמו כסובייקט, מפני שרק השפה בלבד קובעת את ה'אגו' (או ה'אני') במציאות, במציאות שלה, שהיא מציאות הקיום. הסובייקטיביות שאנו דנים בה כאן היא יכולת הדובר להעמיד עצמו כ'סובייקט'. היא איננה מוגדרת על ידי ההרגשה שכל אחד חווה של להיות הוא עצמו... אלא היא מוגדרת כיחידה נפשית העוברת (transcends) מעבר למכלול החוויות שהיא מקבצת בתוכה וגורמת לקביעות התודעה. עכשיו אנחנו טוענים ש'סובייקטיביות'... היא רק בצבוץ בתוך הקיום של תכונה יסודית של השפה. 'אגו' (אני) הוא זה שאומר שהוא 'אגו' (אני). כך אנחנו רואים את ייסוד הסובייקטיביות, שהיא נקבע על ידי המעמד הלשוני של הפרט (פרסונה).{{ש}} הגוף השלישי אינו מן ההכרח גוף – "פרסונה"; אלא הוא מציין "מישהו נעדר" מפעולת הדיבור (מושג הקיים בבלשנות ה[[ערבית]]).{{הערה|1=Michael Issacharoff, Johns Hopkins guide}}{{הערה|1=Dirk Geeraerts, Hubert Cuyckens, ''Oxford handbook of cognitive linguistics'', 2007, p. 397.}}
# '''מבע''' (énonciation; באנגלית: utterance) ו'''מובע''' (énoncé; באנגלית: uttered) הם מושגי מפתח בתאורית השפה של בנבניסט.{{ש}} '''מבע''' הוא תהליך יצירה לשונית, פעולת השימוש בשפה והיוצרת מסר המיועד למישהו.{{ש}} ה'''מובע''' ''' énoncé''' הוא תוצר פעולה של דיבור או כתיבה ב'''הקשר''' מסוים.{{ש}} במבע השפה נמצאת ביחס לעולם – יחס הנקרא "[[רפרנס]]".{{ש}} המבע יכול ליצור מובע-"שיח" או מובע-"סיפור".
#* מובע-השיח – או בקיצור: '''השיח''' (discours) – הוא מושג מפתח אחר בפי בנבניסט, הדן בו בהרחבה ב"סמיולוגיה של השפה" בכרך השני של ה"סוגיות". הוא מוגדר על ידי בנבניסט כאופן '''סובייקטיבי''' של דיבור או כתיבה, מצב '''עכשווי''' של דיבור או כתיבה. הוא מתאפיין בהתבטאות בגוף ראשון עם [[סמן|סמנים]] [[דאיקסיס|דאיקטים]] ('''deictic markers''') כמו [[כינוי גוף|כינויי גוף]] "אני" ו"אתה, את"; [[תואר הפועל|תוארי פועל]] של מקום ושל זמן כמו "כאן","עכשיו" ו-"שם", "היום", "אתמול","מחר", ובשימוש ב[[זמן (בלשנות)|זמני פעלים]] רבים, במיוחד זמנים אבסולוטיים, כמו present perfect tense האנגלי, passé composé הצרפתי, [[הווה]] ו[[עתיד]].{{ש}} השיח זקוק לקיומו של דובר (locuteur; באנגלית: adresser) ולקיומו של בן - שיח (auditeur; באנגלית: adressee), כשהדובר מתכוון להשפיע על השני.{{ש}} אופן זה של דיבור כולל מצורות דיבור יומיומי עד ל[[נאום|נאומים]] ו[[הרצאה|הרצאות]], שימוש בשפה כתובה כמו - ב[[מכתב]]ים, [[ספר זיכרונות|זיכרונות]], [[מחזה|מחזות]], וכו'.{{ש}} לעומתו,
#* מובע-הסיפור, המובע ההיסטורי או בקיצור: '''הסיפור''' (récit) הוא אופן '''[[אובייקטיביות|אובייקטיבי]]''' של שפה, מדוברת או כתובה, לא אישי (אימפרסונלי), המתייחס לאירועים שהתרחשו בעבר, מבלי שהדובר יהיה מעורב ב [[סיפר]]. "כאילו האירועים מספרים את עצמם לבד", אומר בנבניסט.{{ש}} הסיפור אינו משתמש בגוף ראשון אלא בגוף השלישי, ואין בו סמנים דאיקטים. זמני הפועל המותרים בו הם בעיקר פרֶטֶריטום (praeteritum; בצרפתית: passé simple), אימפרפקט ((imperfect ו-pluperfect.{{ש}} הסיפור מנוע מלהשתמש בזמן הווה, עתיד או present perfect. דוגמאות לכך הן העבודות ההיסטוריות, סיפרים המדווחים על אירועים באופן לא אישי, אימפרסונלי.{{ש}} בסיפורים ספרותיים מוצאים בין קטעי הסיפור גם שיח כמו בקטעי [[דו-שיח]] המושמים בין [[מירכאות]] או בצורה של הערות עם קטעי שיפוט של המספר – מה שנקרא בטרמינולוגיה של בנבניסט "מודוליזציה" עם שימוש בזמן הווה וב"דאיקטים".
# '''הדיכוטומיה "סמיוטי" – "סמנטי"''' (1966): לשפה, המוגדרת כ"צינור סמיוטי ראשי", יש שני אופנים מיוחדים, שני ממדים, של מתן משמעות:{{ש}} 1. '''סמיוטי''' (או סמיולוגי) – מתן משמעות על ידי סימנים או יחידות סימון: מלים, יחידות שפה; אלו הם החומר ההכרחי ל"מבע" (enonciation). סמיוטיקה היא '''מדע הסימנים''', עצמאי לגבי כל רפרנטים; היא מחוץ להקשר.{{ש}} את הסמיוטי, הסימנים, צריכים '''לזהות''','''להכיר'''. מזהים סימן על ידי השוואה בין קודם ועכשווי. פרדינן דה-סוסיר יצר את '''הסמיוטקיה הבלשנית'''.{{ש}} 2. '''סמנטי''' – מתן משמעויות על ידי מבע (enonciation), יצירת '''מסרים, שדרים''' (message), המבוססים על [[היגד]]ים (sentence, phrase) פעולות דיבור מעולם השיח (discourse).{{ש}} את הסמנטי יש '''להבין'''; מבינים משמעות של מבע חדש על בסיס מבעים קודמים, והיא לוקחת בחשבון את מכלול הרפרנטים.{{ש}} בנבניסט ראה צורך ביצירת '''סמנטיקה בלשנית''', להבדיל מהסמיוטיקה הבלשנית של סוסיר. סמנטיקה זאת צריכה להיווצר לדעתו על ידי ניתוח תוך-לשוני – של השיח, ועל ידי ניתוח טרנס-לשוני – של המבע.{{הערה|1=E. Benveniste, "Sémiologie de la langue", en ''La Communication'', ibi., pp. 63-66}}

===השפעת כתביו ===
*'''בפילוסופיה ובלוגיקה''' – לפי הערכת ה[[סינולוגיה|סינולוג]] ה[[בריטניה|בריטי]] א. צ'. גרהם, בנבניסט היה הבלשן הראשון שטען כי ה[[אריסטו|קטגוריות של אריסטו]] תלויות במבנה השפה [[יוונית עתיקה|היוונית העתיקה]].{{ש}} בנבניסט מצא כי הקטגוריות הפילוסופיות האלה הן השלכה של [[טיפולוגיה (בלשנות)|טיפולוגיות]] בלשניות של היוונית על ה[[מציאות]]. התאוריה הזאת של בנבניסט והערכותיו של גרהם עצמו לגביה נדחתה על ידי המחבר הצרפתי [[ז'אן-פול רדינג]].{{הערה|1=[http://ndpr.nd.edu/review.cfm?id=4161 מאמר רוויו של ואן נורדן על המסות ההשוואתיות של רדינג בין החשיבה הרציונלית הסינית וזו היוונית העתיקה].}}{{ש}} תרומה אחרת של בנבניסט לתחום הקשור לפילוסופיה, בעיקר ל[[פילוסופיה של השפה]], הייתה בהצבעתו על המשמעות המיוחדת של המושג "להיות" בשפות ההודו-אירופיות: רק בשפות האלה למילה "להיות" יש בו-זמנית מובן של "[[קיום]]" ושל "[[זהות]]".
* '''בתורת הספרות''' – תאורית השיח של בנבניסט מצאה תהודה בתורת ה[[נרטולוגיה]] (כולל בהשקפותיו של [[ז'ראר ז'נט]]), בתורת פעולות השפה (act language theory) ובמיוחד ב[[תורת הספרות]], אצל הוגים כמו [[רולאן בארת]] [[ז'וליה קריסטבה]], [[צווטאן טודורוב]] ו[[הרלד ויינריך]].{{ש}} [[טרי איגלטון]] השתמש בדיכוטומיה 'סיפור – שיח' של בנבניסט בתאוריה שלו על הסובטקסטים הפוליטיים: המובע (énoncé) והמבע (énonciation) נוטים לחלופין, על רקע פוליטי, להידחף אל מאחורי הקלעים.
*'''בתחום הפסיכולוגיה והפסיכואנליזה''' – רעיונות של בנבניסט מצאו במידת מה קרקע פורייה בהגותו של [[ז'אק לאקאן]]. לאקאן הזמין ממנו מאמר בשנת [[1956]] עבור הגיליון הראשון של כתב העת שהקים, ''Psychoanalyse'' ("פסיכואנליזה").{{ש}} בנבניסט כתב על תפקיד השפה אצל פרויד. כעבור שנתיים ב"ז'ורנל דה פסיכולוז'י" כתב מאמר נוסף שבא לתמוך בהשקפתו של לאקאן. בנבניסט הסתמך בעמדה זו על ראייתו את השפה כתקשורת, שבה יש חשיבות לאיש שמדבר ולהקשר שבו עושה זאת. אולם הערותיו על ה[[לא-מודע]] הסמלי כמאופיין ברמה על-לשונית (supralinguistic) ותת-לשונית (infralinguistic) קרבו אותו יותר אל הפילוסופיה של [[פול ריקר]].{{ש}} לאקאן ברך ב"כתביו" (Ecrits) על מה שנראה כמכה הניצחת שנתן בנבניסט לפירוש ה[[ביהביוריזם|ביהביוריסטי]] של השפה האנושית כמערכת של [[גירוי]]ים ו[[תגובה|תגובות]]. בנבניסט הביא נימוקים חזקים בזכות ההבדל בין השפה של בני אדם ובין צורות התקשורת בין ה[[דבורת הדבש|דבורים]].{{ש}} לדעת הפסיכואנליטיקאית, הבלשנית והסופרת [[ז'וליה קריסטבה]], תורת כינויי הגוף של בנבניסט, בעיקר הקוטביות 'אני – אתה', חשובה ביותר לפיתוחה של תאוריה דינמית של הסובייקטיביות.

==פרסים, אותות ומחוות כבוד==
* [[דוקטור של כבוד]] של האוניברסיטאות [[טהראן]] ([[איראן המודרנית|איראן]]), [[1945]]; [[ברן]] ([[שווייץ]]), [[1974]]; [[לוון]] ([[בלגיה]]), [[1965]]
* חבר [[האקדמיה הפולנית למדעים]], [[1959]]
* חבר האקדמיה לכתבים וספרות יפה של צרפת, [[1960]]
* חבר ה[[אקדמיה דיי לינצ'אי]] האיטלקית, [[1965]]
* קצין [[לגיון הכבוד]] של צרפת, [[1962]]
* קומנדר ב"מסדר הפאלם אקדמיק" (Ordre des Palmes academiques)

==עבודות עיקריות==
<div style="direction: ltr;">
אמיל בנבניסט כתב בחייו מעל מאתיים מאמרים ופרטי-כלים מדעיים, שחלקם נקבצו במספר ספרים.
להלן מבחר מעבודותיו:
* ''Sûtra des causes et des effets'', en collaboration avec R. Gauthiot et P. Pelliot (1926-1928) ("סוטרה של הסיבות והתוצאות" עם ר' גוטיו ופ' פליו)
* ''Éssai de grammaire sogdienne'', Paris, Librairie orientaliste P. Geuthner, 1929 ("דקדוק [[סוגדיאני]]')
*Grammaire du vieux-perse'', de A. Meillet, deuxième '' édition entièrement corrigée et augmentée par E. Benveniste (1931) (מהדורה שנייה, מתוקנת ומורחבת על ידי אמיל בנבניסט, של "הדקדוק של הפרסית העתיקה" מאת א' מייה)
*''Origines de la formation des noms en indo-européen'', Paris, Adrien-Maisonneuve Paris, 1948 ("מקורות היווצרות שמות העצם בהודו-אירופית"; עבודת הדוקטורט של בנבניסט משנת [[1935]])
*''Les infinitifs avestiques '', 1935 ("[[שם פועל|שמות הפועל]] [אינפיניטיב] ה[[אבסטה|אבסטיים]]")
* ''Les mages dans l’Ancien Iran'' (1938) ("ה[[מג]]ים ב[[איראן]] העתיקה")
* ''Codices sogdiani'' (1940) ("[[קודקס]]ים סוגדיאנים")
* ''Textes sogdiens, traduction et commentaires'' (1940) ("טקסטים סוגדיאנים, תרגום והערות")
* ''Vessantara Jataka, traduction et commentaires ''(1946) ("וסנטארה ג'טאקה, תרגום והערות")
* ''Noms d’agent et noms d’action en indo-européen'', Paris, Maisonneuve, 1948
* ''Études sur la langue ossète'' (1959) ("עיונים על השפה ה[[חבל אוסטיה|אוסטית]]")
* ''Hittite et indo-européen. Études comparatives'' (1962) ("ה[[חיתים|חתית]] והודו-אירופית: עיונים השוואתיים")
* ''Titres et noms propres en iranien ancien'' (1966) ("תארים ושמות פרטיים באירנית העתיקה")
* ''Problèmes de linguistique générale'', 1, Paris, Gallimard, 1966 ("סוגיות בבלשנות כללית", א')
* ''Problèmes de linguistique générale'', 2, Paris, Gallimard, 1974 ("סוגיות בבלשנות כללית", ב')
* ''Le Vocabulaire des institutions indo-européennes'' 1 et 2, Paris, Minuit, 1969 ("מילון המוסדות ההודו-אירופיים")
* ''The Persian religion, according with the chief greek texts'', Paris, 1929 (1974), Geuthner ("הדת הפרסית, לפי הטקסטים היוונים הקלאסיים", 1929; הדפסה חדשה: פריז, הוצאת גטנר, 1974)
</div>

הקורסים שלימד בקולז' דה פראנס נרשמו על ידי תלמידו ז'וקז' רדאר, לימים פרופסור ב[[ברן]], ונמסרו לשמירה לקולז' דה פראנס:

<div style="direction: ltr;">
* ''Problèmes de syntaxe générale'', 1949-1950 ("סוגיות בתחביר כללי")
* '' Syntaxe des cas suivi de La flexion dans les langues indo-européennes'' (1954-1955) ("תחביר היחסות והנטייה בשפות ההודו-אירופיות")
* ''Les pronoms'', (1955-195) ("כינויי הגוף")
</div>

==מקורות==
<div style="direction: ltr;">
* "Emile Benveniste - ''La communication'' + ''Dossier'' par Seloua Luste Boulbina, Folio plus philosophie, Gallimard, 2009 (צרפתית: אמיל בנבניסט - "התקשורת", יחד עם תיק ערוך על ידי סלואה לוסט בולבינה, פוליו פלוס)
* Th.Simenschy, Gh.Ivănescu, ''Gramatica comparată a limbilor indo-europene'', Editura Didactică şi pedagogică, Bucureşti: 1981 (רומנית: ת' סימנסקי, ע' איוונסקו, "הדקדוק ההשוואתי של השפות ההודו-אירופיות")
* Françoise Dosse, ''History of Structuralism'', Minnesota University Press, 1997. {{באנגלית}}
* David Zemmour, ''Initiation à la linguistique'' Paris: Ellipses, Ed., 2008 (צרפתית: דוד זמור, "מבוא לבלשנות")
* Jean Baptiste Fages, ''Comprendre Jacques Lacan'', Paris: Dunod, 2005 (צרפתית: ז'אן-בטיסט פאז'ס, "להבין את ז'אק לאקאן")
* Jean-Jacques Thomas art. "Emile Benveniste", in Lawrence Kritzman, ''The Columbia History of French Thought'', 2007 (הערך "אמיל בנבניסט" מאת ז'או ז'אק תומא, בתוך "היסטוריה של ההגות הצרפתית" בעריכת לורנס קריצמן)
* Nicolas Journet, 'De la règle du jeu au "je" du discours', in: ''Sciences humaines'' hors série - sept, - oct 2007,"Cinq cents ans de pensée française"
*צרפתית: ניקולא ז'ורנה, "מכלל המשחק למי שח", בכתב העת "מדעים הומניים" ספט'-אוק' 2007, "חמש מאות שנות הגות צרפתית")
</div>

==לקריאה נוספת==
*ג'ון לכט, '''50 הוגים מרכזיים בני-זמננו''': מסטרוקטורליזם עד פוסט-מודרניות, תל אביב: [[רסלינג]], 2005, כרך א'

<div style="direction: ltr;">
* Gérard Dessons, ''Emile Benveniste, l'invention du discours'', éditions In Press, 2006 (צרפתית: ז'ראר דסו, "אמיל בנבניסט, המצאת השיח", הוצאה לאור "אין-פרס" 2006 - גרסה חדשה של מסה שהופיעה ב-1993 בהוצאה לאור ברטראן-לקוסט)
* Claudine Normand, Michel Arrivé (dir.), "Emile Benveniste, vingt ans après", colloque de Cerisy, 12-19 août 1995, numéro spécial de ''Lynx'', 1997 (צרפתית: קלודין נורמאן, מישל אריבה (עורכים), "אמיל בנבניסט, אחרי עשרים שנה", קולוקוויום סריזי, 12–19 אוגוסט 1995, גיליון מיוחד של כתב העת "לינקס", 1997)
* J. C. Milner, ''Le Periple structural'' Paris: Seuil, 2001, (צרפתית: ז'. ק. מילנר, "המסע הסטרוקטורלי", פריז: "סיי", 2001)
* Phillipe Lejeune, ''Je est un autre. L'autobiographie et la littérature aux médias''. Paris 1980. (צרפתית: פיליפ לז'ן, "אני הוא אחר: האוטוביוגרפיה והספרות בתקשורת", פריז, 1980)
* Supplement "Polyphonic Linguistics. The Many Voices of Émile" Benveniste" to ''Semiotica'' 1981 (צרפתית: המוסף "בלשנות פוליפונית: הקולות הרבים של אמיל בנבניסט" ליד "[[סמיוטיקה]]", 1981)
* Georges-Élia Sarfati, ''Éléments d'analyse du discours'', A. Colin, col. « 128 », Paris, 1996 (צרפתית: ז'ורז'-אליה סרפתי, "יסודות אנליזת השיח")
*Terry Eagleton ''Literary Theory: An Introduction''. Minneapolis: University of' Minnesota Press, 1983 ([[טרי איגלטון]], "תאוריה ספרותית: מבוא", מיניאפוליס: מינסוטה יוניברסיטי פרס, 1983)
* É. Gilson: ''L’être et l’essence''. Paris 1948 ([[אטיין ז'ילסון]], "הישות והמהות")
* A. C. Graham: ''Disputers of the Tao''. La Salle 1989 (צרפתית: אנגוס צ'ארלס גרהם :בני הפלוגתא של הטאו, לה סאל, 1989)
* Julia Kristeva, ''Épistémologie de la linguistique. Hommage Émile Benveniste'', Paris 1971 ([[ז'וליה קריסטבה]], "[[אפיסטמולוגיה]] של הבלשנות: הומאז' לאמיל בנבניסט", פריז, 1971)
* J.Taillardat,G. Lazard,G. Serbat (Hg.), ''Émile Benveniste aujourd'hui'', Colloque international du CNRS, à Tours Bibliothèque d'information grammaticale, Ed. Peeters, Louvain,1984 (-צרפתית: ז'. טאיארדא,ג. לאזאר, ג. סרבא, "אמיל בנבניסט היום - כינוס בינלאומי של סה. אנ. אר. אס., בעיר [[טור (עיר)|טור]]", הספרייה למידע בדקדוק, לוון: הוצאה לאור פטרס, 1984)
* Silverman, Kaja, ''Emile Benveniste: The Subject of Semiotics'', Oxford: OUP, 1983, pp. 43-53
* Jean-Paul Reding,'' Comparative Essays in Early Greek and Chinese Rational Thinking'', Ashgate, 2004.
</div>

==קישורים חיצוניים==
'''כתבים של בנבניסט on-line:'''
* [https://mafteakh.org/wp-content/uploads/2019/09/6-2013-04.pdf "על הסובייקטיביות בשפה", בתרגום לין חלוזין-דברת. מפתח, 6, אביב 2013 (1958) - בעברית.]
* [https://web.archive.org/web/20071201103756/http://www.phillwebb.net/History/TwentiethCentury/continental/(Post)Structuralisms/Structuralism/Benveniste/Benveniste.htm The Nature of the linguistic sign&Subjectivity of language]
* [https://chs.harvard.edu/read/benveniste-emile-indo-european-language-and-society/ Indo-European Language and Society, Faber and Faber, London]
* [http://www.ac-grenoble.fr/PhiloSophie/logphil/auteurs/benvetxt.htm שני קטעי טקסט מתוך ה"סוגיות של הבלשנות הכללית" מאת אמיל בנבניסט, על אודות האופי הכלכלי של השפה, מתוך כרך א, ועל "שפת האדם ושפת החיות" מתוך כרך ב - אתר אקדמי מ[[גרנובל]] - בצרפתית]
'''על בנבניסט ותרומתו:'''
* Issacharoff, Michael (1997), [https://www.webcitation.org/query?id=1256568494119372&url=www.geocities.com/edi_est/Emile.Benveniste.doc “Émile Benveniste”], in The Johns Hopkins Guide to Literary Theory and Criticism, The Johns Hopkins University Press. Retrieved July 2003 {{DOC}}
* [http://www.evene.fr/celebre/biographie/emile-benveniste-925.php באתר התרבות הצרפתי "אוון" עם תמונת הבלשן ]
* [http://www.persee.fr/web/revues/home/prescript/article/flang_1244-5460_1995_num_3_5_972 באתר"פרסה" הצרפתי - מאמר מאת שארל דה למברטרי "ההשוואה המבדילה" - תרומתו של אמיל בנבניסט, בכתב העת כרך 3 מס' 5, Faits de langues, 1995, עמ' 13–18]
* [http://www.ac-grenoble.fr/PhiloSophie/logphil/auteurs/benvenis.htm תקציר על בנבניסט באתר האקדמי בגרנובל] {{צרפתית}}
* [http://www.college-de-france.fr/default/EN/all/ins_dis/emile_benveniste.htm פרופסורים שהלכו מאיתנו - אמיל בנבניסט באתר הקולז' דה פראנס]

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:בנבניסט, אמיל}}
[[קטגוריה:בלשנים ולשונאים יהודים צרפתים]]
[[קטגוריה:יהודים סורים]]
[[קטגוריה:סטרוקטורליזם]]
[[קטגוריה:יהודים בצבא צרפת]]
[[קטגוריה:סגל קולז' דה פראנס]]
[[קטגוריה:יהודים בשואה: צרפת]]
[[קטגוריה:מקבלי אות לגיון הכבוד]]
[[קטגוריה:ניצולי השואה: צרפת]]
[[קטגוריה:משפחת בנבנשתי|אמיל בנבניסט]]
[[קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ברן]]
[[קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת טהראן]]
[[קטגוריה:מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לוון]]
[[קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1902]]
[[קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-1976]]