הצגת המקור של הדף "אנטיגוריט"

{{מינרל
|שם=אנטיגוריט
|תמונה=[[קובץ:Antygoryt 11.jpg|מרכז|200px|]]
|כיתוב=עורקים של אנטיגוריט וקוורץ [[שלזיה]], [[פולין]]
|הרכב כימי={{משמאל לימין|(Mg,Fe<sup>+2</sup>)<sub>3</sub>Si<sub>2</sub>O<sub>5</sub>(OH)<sub>4</sub>}}
|מערך קריסטלוגרפי=[[מונוקליני]]
|צורת הגביש=הגבישים זעירים, המינרל מופיע בדרך כלל כמסה חסרת צורה או בצורת סיבים, לוחיות או קשקשי דגים (כמו [[נציץ]])
|צבע=ירוק, ירוק-כחול, חום, אפור, אפור כחלחל ושחור
|ברק=זגוגי, שמנוני, משיי או אדמתי
|שקיפות=שקוף, שקוף למחצה עד כמעט אטום
|פצילות=מושלמת בכיוון אחד ({001}), ונצפתה בשני כיוונים נוספים ({100} ו־{010})
|שבירה=דמוית קונכייה או לשבבים
|קשיות=4-3.5 ב[[סולם מוס]]
|משקל סגולי=2.6-2.5
|מקדם שבירה=
|שרטוט=לבן אפרפר
|מידע נוסף=קיימים [[גבישים תאומים]].
|מינרלים נלווים=[[מגנטיט]], [[כרומיט]], [[כריזוטיל]], [[אוליבין]]
|סוגים=
|פירוט סוגים=
}}
'''אנטיגוריט''' הוא [[מינרל]] [[פילוסיליקטים|פילוסיליקטי]] ([[סיליקט]] במבנה בצורת לוחיות) של [[ברזל]], [[מגנזיום]] ו[[הידרוקסיד]], השייך לקבוצת ה[[סרפנטין]].

==תכונות==
===הרכב===
[[כתיב כימי|נוסחת המבנה הכימי]] של האנטיגוריט היא {{משמאל לימין|([[מגנזיום|Mg]],[[ברזל|Fe]]<sup>+2</sup>)<sub>3</sub>[[צורן|Si]]<sub>2</sub>[[חמצן|O]]<sub>5</sub>([[הידרוקסיל|OH]])<sub>4</sub>}}. נוסחה זו זהה למרבית המינרלים של קבוצת הסרפנטין ומשום כך המינרלים קלינוכריזוטיל, [[ליזרדיט]], אורתוכריזוטיל ופאראכריזוטיל הם [[פולימורפיזם (תורת החומרים)|פולימורפים]] של האנטיגוריט וההבדל ביניהם הוא בסימטריה הגבישית וביחסים שבין כמויות הברזל והמגנזיום.

===קריסטלוגרפיה===
האנטיגוריט מתגבש במערכת ה[[מונוקליני]]ת, [[חבורת סימטריות נקודתית]] "מונוקלינית המיהדרלית" <math>\ m</math>, ו[[חבורת סימטריות מרחבית]] ''Cm''. הפרמטרים של [[תא יחידה|תא היחידה]] הם: [[אנגסטרם|Å]]{{כ}}a=43.53{{כ}}, b=9.259Å{{כ}}, c=7.263Å, וגודלה של זווית β הוא 91.63°. המבנה הפנימי של האנטיגוריט הוא של לוחיות זעירים ברוחב של מספר [[אנגסטרם]]. כל לוחית בנוי משלוש שכבות. השכבה העליונה והתחתונה בנויות מ[[טטרהדרון|טטרהדרונים]] של סיליקה (SiO<sub>4</sub>). שלושה מתוך ארבעת [[אטום|אטומי]] ה[[חמצן]] שבסיליקה נמצאים במישור השכבה ומתחברים לאטומי חמצן של הטטרהדרונים האחרים באותה שכבה ויוצרים בכך רשת של [[משושה|משושים]]. אטום החמצן הרביעי בסיליקה מתקשר עם שכבת הביניים (כלומר "מצביע" למעלה בשכבה התחתונה ו"מצביע" למטה בשכבה העליונה). שכבת הביניים היא של Mg(OH)<sub>2</sub> הקרויה "שכבת הברוסיט" משום ששכבות של Mg(OH)<sub>2</sub> מצויות גם במינרל [[ברוסיט]]. השכבות לא נערמות בצורה מושלמת והתוצאה היא לוחיות מעוותות.

===תכונות פיזיקליות===
המינרל מופיע בדרך כלל כמסה חסרת צורה או בצורת סיבים, לוחיות או קשקשי דגים (כמו [[נציץ]]). הגבישים זעירים. לאנטיגוריט יש [[פצילות]] מושלמת בכיוון אחד ({001}), ופצילות שאובחנה בשני כיוונים נוספים ({100} ו־{010}). לחלק מהלוחיות המתקלפות מהמינרל יש תצורה מלבנית בשל הפצילות. ה[[קשיות]] של המינרל נמוכה, 4-3.5 ב[[סולם מוס]], ו[[משקל סגולי|משקלו הסגולי]] הממוצע 2.54 גרם לסמ"ק. [[גבישים תאומים]] קיימים. צבעו וצורתו דומים מאוד לאלו של מינרלים אחרים בקבוצת הסרפנטין (למעט כריזוטיל המופיע בתצורת סיבים ובגוון זהוב) ונדרשת בדיקה במעבדה בעזרת [[קריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן]] על מנת להבדיל ביניהם.

===תכונות אופטיות===
אופטית המינרל הוא [[שבירה כפולה|דו-צירי]] שלילי. [[מקדם שבירה|מקדמי השבירה]] של האנטיגוריט הם: nα=1.555-1.567{{כ}}, nβ=1.56-1.573{{כ}} ו-nγ=1.56-1.573. השקיפות של גבישי האנטיגוריט נעה משקיפות מלאה דרך שקיפות למחצה ועד אטומה, צבעם בדרך כלל הוא בגוונים של ירוק, ירוק-כחול, חום, אפור, אפור כחלחל ושחור. בשקף מנוסר האנטיגוריט חסר צבע עד ירוק חיוור. הברק של האנטיגוריט הוא זגוגי, שמנוני, משיי או אדמתי, וה[[נפיצה]] שלו חלשה.

==גילוי ומקור השם==
המינרל נתגלה לראשונה ב-[[1840]] ב[[מחשוף (גאולוגיה)|מחשוף]] של [[סרפטיניט]] על הגבול שבין [[שווייץ]] ל[[איטליה]] ולכן יש שני מקומות לגביהם נטען כי המינרל נתגלה בהם לראשונה: באזור גייספפד (Geisspfad) בעמק בין (Binn) שב[[הקנטונים של שווייץ|קנטון]] [[ואלה]] שב[[שווייץ]] מצד אחד, ובעמק אנטיגוריו (Valle Antigorio), חלק מעמק אוסולה (Valle Ossola) בפרובינציה ורבנו-קוסיו-אוסולה (Verbano-Cusio-Ossola) שב[[מחוזות איטליה|מחוז]] [[פיימונטה]] שב[[איטליה]]. המינרל קרוי על שם עמק אנטיגוריו, על שם המקום באיטליה בו נתגלה לראשונה. הדוגמית הראשונה של המינרל שנתגלתה בשווייץ יחד עם [[אוליבין]] בתוך [[סרפטיניט]] מצויה כיום ב[[המכון הטכנולוגי של ציריך|מכון הטכנולוגי של ציריך]].

==שימושים==
[[קובץ:Serpentine-bowenite.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בואניט]]

שני סוגים שקופים למחצה של אנטיגוריט, [[בואניט]] ו[[ויליאמסיט]] מוערכים על ידי אומנים ואספנים ומכונים "סרפנטין אציל" או "סרפנטין יקר ערך", והם מצויים בשימוש נרחב כ[[אבן חן|אבני חן]] ובעבודות [[גילוף]]. השימוש בסרפנטין למטרה זו, בעיקר לפיסול החל עוד בתקופת ה[[פרעה|פרעונים]].

===בואניט===
בואניט הוא סרפנטין קשה במיוחד (5.5 ב[[סולם מוס]]) בצבע ירוק בהיר עד ירוק כהה בגוון התפוח, ולעיתים קרובות מנומר בכתמים לבנים מעורפלים ועורקים כהים. זהו הסרפנטין הנפוץ ביותר בגילוף ובתכשיטים. לעיתים מכנים בואניט צהוב בשם '''רטינליט'''. ה[[מאורים]] ב[[ניו זילנד]] נהג לגלף חפצים יפהפיים מבואניט מקומי שלו נהגו לקרוא "טאנגיווי" (tangiwai), כלומר דמעות. החפץ הידוע הגדול ביותר שגולף מבואניט שגודלו 35 ס"מ מצוי במוזיאון הלאומי של סין. לעיתים קרובות כשצובעים את האבן היא יכולה לחקות [[ירקן]]. לחומר זה נוהגים לקרוא בשמות מטעים כמו "ירקן קוריאני", "ירקן סוג'ואו", "ירקן שטיריה" ו"ירקן חדש".

אף על פי שבואניט אינו סוג מוכר רשמית הוא הוכרז כ[[אבני מדינות ארצות הברית|מינרל מדינתי רשמי]] של [[מדינות ארצות הברית|מדינת]] [[רוד איילנד]], זהו גם המקום בו נמצא סוג זה לראשונה. [[קבושון]] (ליטוש אבן חן בצורה מעוגלת) של באוניט היווה חלק מ"סיכת מורשת המינרלים שלנו" שהוענקה לגברת הראשונה [[ליידי בירד ג'ונסון]] ב-1967.

בנוסף לרוד איילנד וניו זילנד קיימים מקורות נוספות לבואניט: אזור [[סוג'ואו]] ב[[הרפובליקה העממית של סין|סין]] (ומכאן הכינוי "ירקן סוג'ואו") ו[[דרום אפריקה]], שם נתגלה מרבץ גדול ב-1989. ביקוש נמוך ועקב כך מחירים נמוכים הפכו את כריית המינרל לבלתי כלכלית.

הכינוי בואניט ניתן לסוג זה של אנטיגוריט על ידי ה[[מינרלוג]] האמריקני [[ג'יימס דנה]] (James Dwight Dana) ב-1850 לכבודו של ה[[כימאי]] וה[[רופא]] האמריקני ג'ורג' בואן (Ggeorge Thomas Bowen{{כ}} 1828-1803) שביצע אנליזה למינרל שנתגלה ברוד איילנד ב-1822.

===ויליאמסיט===
לוויליאמסיט גוון ירוק-נפט שבו משובצים לעיתים קרובות גבישים של [[כרומיט]] או [[מגנטיט]]. את הוויליאמסיט, הדומה במידת מה לירקן משובח, נוהגים לחתוך לקבושונים או לחרוזים. אבן זו מצויה בעיקר ב[[מרילנד]] וב[[פנסילבניה]] שב[[ארצות הברית]].

==מקור ותפוצה==
אַנטיגוֹריט נוצר בדרך כלל כתוצאה מהתמרה של סלעים [[אולטרה-מאפי]]ים (עשירים בברזל ובמגנזיום), התמרה שתוצאתה יצירת סלעים עשירים בסרפטנטין המכונים [[סרפטיניט]]ים. כשהתמרה זו מתבצעת בעומק של כ-60 קילומטרים מתחת לפני השטח נוצר אנטיגוריט היציב בטמפרטורות גבוהות מעל ל-600°C. בניגוד לו, הליזרדיט והכריזוֹטיל נוצרים בדרך כלל קרוב לפני השטח ומתפרקים בטמפרטורות נמוכות יחסית, כנראה פחות מ-400°C. דגימות של ה[[קרום כדור הארץ|קרום הימי]] ומחלקה העליון של ה[[מעטפת כדור הארץ|מעטפת]] שמתחת לאוקיינוסים מראות שסלעים אולטרה-מאפיים שם מכילים כמויות גדולות של סרפנטין. אנטיגוריט כולל בהרכבו מים, כ-13% ממשקלו. מכאן שייתכן שלאנטיגוריט תפקיד חשוב בהולכת מים לתוך כדור הארץ ב[[אזור הפחתה|אזורי הפחתה]] ועקב אידוי המים נוצרת ה[[מאגמה]] הבונה את "קשת האיים" (מונח המתאר איים הנוצרים בקשת במקביל ליבשת, לדוגמה [[יפן]]), וחלק מהמים מולכים אף לעומק רב יותר. אנטיגוריט נוצר גם בהתמרת מגע של [[דולומיט]] צורני עם [[סיל]]ים של [[דיאבז]].

האנטיגוריט הוא מינרל נפוץ. מקומות בהם ניתן למצוא את המינרל כוללים את עמק אנטיגוריו (Valle Antigorio), חלק מעמק אוסולה (Valle Ossola) בפרובינציה ורבנו-קוסיו-אוסולה (Verbano-Cusio-Ossola) שב[[מחוזות איטליה|מחוז]] [[פיימונטה]] שב[[איטליה]] (שם נמצא המינרל לראשונה); בוודסריף (Woodsreef) שב[[ניו סאות' ויילס]] שב[[אוסטרליה]]; באזבטוס (Asbestos) שב[[פרובינציות קנדה|הפרובינציה]] של [[קוויבק]] ובטימינס (Timmins) שבפרובינציה [[אונטריו]] שב[[קנדה]]; בברוסטר (Brewster) במחוז פטנם (Putnam) שבמדינת [[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]] ובבק קריק (Buck Creek) שבמחוז קלי (Clay) שב[[צפון קרולינה]] שב[[ארצות הברית]]; ובאזור נישוסונוגי במחוז נגסאקי ב[[יפן]].{{הערה|1=לרשימה המלאה ניתן להיעזר בקישור לאתר Mindat. }}

==לקריאה נוספת==
<div style="direction: ltr;">
Deer, W.A., R.A. Howie, and J. Zussman (1963) Rock-forming minerals, vol. 3, sheet
silicates, 171-190
</div>

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Antigorite|שם ויקישיתוף=אנטיגוריט}}
*[http://webmineral.com/data/Antigorite.shtml אתר WebMineral]
*[http://www.mindat.org/min-260.html אתר Mindat]
*[http://rruff.geo.arizona.edu/doclib/hom/antigorite.pdf פרויקט rruff]
*[http://www.minsocam.org/ammin/AM39/AM39_794.pdf Brindley, G.W. and O. von Knorring, ''A new variety of antigorite (ortho-antigorite) from Unst, Shetland Islands ''], מקור: American Mineralogist{{כ}}, 39 עמ' 804-794, 1954
*[http://www.minsocam.org/ammin/AM58/AM58_915.pdf Brindley Kzuaki Iishi Motoiki Saito ,''Synthesis of Antigorite''], מקור: American Mineralogist{{כ}}, 58 עמ' 919-915, 1973

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:פילוסיליקטים]]
[[קטגוריה:מינרלים סיליקטיים]]
[[קטגוריה:מינרלים]]