הצגת המקור של הדף "היסטוריה של מולדובה"

[[קובץ:Moldova-CIA_WFB_Map.png|ממוזער|שמאל|250px|מפת [[רפובליקת מולדובה]]]]
'''[[רפובליקת מולדובה]]''' שוכנת ב[[מזרח אירופה]], בין [[רומניה]] ובין [[אוקראינה]]. מרבית תושביה של רפובליקת מולדובה מדברים ניב מקומי של [[רומנית]] וההיסטוריה של המקום שזורה בהיסטוריה של רומניה ושל [[נסיכות מולדובה]] (רומניה נוצרה מאיחוד בין נסיכות מולדובה ו[[ולאכיה]]).

==רקע להיווצרות רפובליקת מולדובה==

במרחב הגאוגרפי שבין [[הרי הקרפטים]] ממערב, ה[[דניסטר]] ממזרח (כולל הגדה המזרחית), ה[[דנובה]] בדרום מערב ו[[חוף]] [[הים השחור]] מדרום נוצרה ב[[ימי הביניים]] [[נסיכות מולדובה]]. הנסיכות התקשתה לשמור על עצמאותה ורוב הזמן הייתה אוטונומיה כפופה למעצמות שכנות, בעיקר ל[[האימפריה העות'מאנית|אימפריה העות'מאנית]].

בשנת [[1792]], ב[[הסכם יאשי]], נאלצה האימפריה העות'מאנית לוותר ל[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית]] על חבל [[טרנסניסטריה]] (הגדה המזרחית של הדניסטר). לאחר המלחמה הרוסו-טורקית של שנת [[1806]], ב[[הסכם בוקרשט (1812)|הסכם בוקרשט]] משנת [[1812]], כל החלק של נסיכות מולדובה שממזרח ל[[פרוט (נהר)|פרוט]] סופח לאימפריה הרוסית וקיבל את השם [[בסרביה]].

==העצמאות הראשונה והאיחוד עם רומניה==
[[קובץ:Romania MASSR 1920-HE.png|ממוזער|250px|מפת [[רומניה]] לאחר האיחוד עם [[בסרביה]]]]

המהפכות ב[[רוסיה]] בשנת [[1917]] יצרו שעת כושר ללאומים השונים שנכלאו באימפריה הרוסית ובסרביה מיהרה לנצל זאת וב-[[2 בדצמבר]] 1917 הכריזה על עצמאותה וביום [[6 בינואר]] [[1918]] האספה הקרויה [[מועצת העם]] הודיעה על הקמת '''הרפובליקה הדמוקרטית המולדובנית של בסרביה'''.

כוחות סובייטים מצד אחד וצבא רומני מצד שני, נכנסו לתוך הטריטוריה של הרפובליקה החדשה, ברית המועצות שרק קמה הכריזה מלחמה על רומניה ועצרה את המשלחת הדיפלומטית שלה. ברית המועצות שנכנסה לעידן של [[מלחמת האזרחים ברוסיה]] לא הצליחה למנוע ממועצת העם להצביע ב-[[27 במרץ]] 1918 על איחוד עם רומניה.

בסיום מלחמת האזרחים החליטה ברית המועצות להקים את [[מולדובה (חבל אוטונומי)]] כדי לאותת בכך שלא השלימה עם סיפוח בסרביה לרומניה.

==הסיפוח הסובייטי ומלחמת העולם השנייה==
[[קובץ:Rom1942-HE.png|ממוזער|250px|מפת [[רומניה]] בשנת [[1942]] לאחר אבדן צפון [[טרנסילבניה]] וצירוף הכיבושים בשטחי [[ברית המועצות]]]]

בנספח סודי של [[הסכם ריבנטרופ–מולוטוב]] הביעה ברית המועצות את שאיפותיה בבסרביה ו[[גרמניה הנאצית]] הצהירה שאין לה עניין באזורים אלה. לאחר שעל בסיס הבנות הסכם זה חולקה [[פולין]] בין שתי המעצמות, [[ליטא]], [[לטביה]] ו[[אסטוניה]] סופחו לברית המועצות והדרישה לסיפוח מחוז פיני פתח את [[מלחמת החורף]] במהלכה תקפה ברית המועצות את [[פינלנד]], הגיע גם תורה של רומניה. ב-[[26 ביולי]] [[1940]] הגיש שר החוץ הסובייטי, [[ויאצ'סלב מולוטוב]], אולטימטום לרומניה ובו דרישה שתוציא את צבאה ואת הפקידות השלטונית מבסרביה ומצפון [[בוקובינה]]. ניסיונות של רומניה לשאת ולתת לא צלחו ו[[הצבא האדום]] חדר לשטח עוד לפני יציאת הצבא הרומני. בת בריתה העיקרית של רומניה ב[[אירופה]], [[צרפת]], נכנעה לגרמניה הנאצית 4 ימים לפני ה[[אולטימטום]], יתר המדינות (פרט ל[[טורקיה]]) החתומות על ההסכמים שקבעו את גבולות רומניה לא השיבו לפניות רומניה לעזרה, לכן [[ממשלת רומניה]] החליטה לוותר ולא להילחם, כדי לא להיכנס למצב בו סופה של רומניה יהיה כסופן של פולין ושל [[צ'כוסלובקיה]].

ברית המועצות סיפחה את חבל [[בודג'אק]] ואת צפון בוקובינה לשטחה של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית אוקראינית ומיתר שטחי בסרביה הקימה את '''הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית מולדובנית'''. הרפובליקה המולדובנית הוכרזה ב-[[2 באוגוסט]] 1940 ו[[עיר בירה|בירתה]] נקבעה ב[[קישינב]].

כשנה מאוחר יותר, ב-[[22 ביוני]] [[1941]], רומניה השתתפה לצד [[גרמניה הנאצית]], [[פינלנד]] ו[[איטליה]] בפלישה לשטחי ברית המועצות, פלישה שבמהלכה הושבו לשלטון רומני כל שטחי בסרביה ונוספו להם שטחי טרנסניסטריה ו[[אודסה]] עם סביבתה. צפון בוקובינה עברה לשליטה גרמנית. השליטה הרומנית הייתה ארעית, עד שהשתנו יחסי הכוחות בחזיתות. הצבא האדום השיב את השלטון הסובייטי ובדרכו אל [[ברלין]] שטף גם את רומניה. ב[[הסכם פריז 1947]] הכירה רומניה בשלטון הסובייטי בבסרביה ובצפון בוקובינה.

==התקופה הסובייטית והעצמאות השנייה==

לקראת סוף שנות השמונים של [[המאה ה-20]], כשהדיכוי של שלטונות ברית המועצות נחלש, התחזקו הליכי הרוח הלאומניים בקרב ציבור דוברי ה[[רומנית]] ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של מולדובה. הפגנות רבות משתתפים של הרומנים האתניים, שהיוו רוב ברור ברפובליקה, הביאו לקביעת הרומנית כשפה רשמית ולהחלפת ראש המפלגה הקומוניסטית המולדובנית. התחזקות הלאומיות הרומנית/מולדובנית יצרה תגובת נגד אצל המיעוטים האחרים שחיו ברפובליקה, ה[[סלאבים]] וה[[גגאוזים]] שהגיבו בהתארגנויות משלהם.

ב-[[25 בפברואר]] [[1990]] נערכו לראשונה בחירות דמוקרטיות לסובייט העליון של הרפובליקה. [[החזית הלאומית המולדובנית]], מפלגה שהוקמה רק בשנת 1989, זכתה בבחירות ו[[מירצ'אה סנגור]], קומוניסט לשעבר, נבחר לנשיא הסובייט העליון ובספטמבר לנשיא הרפובליקה. הרפורמיסטים שעלו לשלטון בחודש מאי שינו את שם הרפובליקה ל'''רפובליקה סובייטית סוציאליסטית מולדובה''' (במקום מולדובנית) והכריזו על עצמאות עוד באותו חודש.

ב-[[6 במאי]] [[1990]] התרחש אירוע של [[גשר הפרחים]] במהלכו אזרחי [[רומניה]] רבים חצו את נהר [[פרוט (נהר)|פרוט]] וביקרו במולדובה ללא צורך בביקורת גבולות.

==פרישת גגאוזיה וטרנסניסטריה==

באוגוסט 1990 המיעוט הגגאוזי הכריז על עצמאות ועל הקמת רפובליקה בשם [[גגאוזיה]] סביב העיר [[קומרט]]. תושביה הסלאבים ([[אוקראינים]], [[רוסים]] ו[[בולגרים (עם סלאבי)|בולגרים]]) של הגדה המזרחית של ה[[דניסטר]], הכריזו בספטמבר על עצמאות ועל הקמת מדינה בשם [[טרנסניסטריה]], שבירתה [[טירספול]].

[[סטפאן טופאל]] נבחר לנשיאות גגאוזיה ו[[איגור סמירנוב]] לנשיאות טרנסניסטריה. כ-50,000 מתנדבים מולדובנים מזוינים יצאו אל טרנסניסטריה כדי לדכא בכוח את פרישת החבל, אך התערבותן של יחידות רוסיות של [[הצבא האדום]] הכשילה את המולדובנים.

==ההיסטוריה של היהדות המקומית==

קיומם של יהודים בתחום בסרביה מוזכר לראשון בכתובים בקשר לרובע יהודי בעיר [[אקרמן]] בתחילת [[המאה ה-14]]. לפי דעתו של ההיסטוריון היהודי, ה[[רב]] ד"ר [[אברהם מאיר הלוי]], מקורם של יהודי אקרמן בבני העם ה[[כוזרים|כוזרי]] שהתגיירו ב[[המאה ה-8|מאה ה-8]].

ערב [[מלחמת העולם השנייה]], בשנת 1939, חיו בבסרביה כ-205,000 יהודים. 
לאחר נסיגת הצבא הרומני מבסרביה ביוני [[1940]] הואשמו היהודים בגילוי אהדה ושיתוף פעלה עם ברית המועצות הקומוניסטית והצבא האדום. ברומניה אף הוטחו האשמות כי היהודים גילו עוינות כלפי החיילים הרומנים הנסוגים, השפילום ופגעו בהם (האשמות שבחלקם היו נכונות).

ב-[[1941]] עם כיבושה מחדש של בסרביה בידי הרומנים והגרמנים, נפלה בידי הרומנים ההזדמנות "לנקום" ביהודים. עוד ערב הפלישה לבסרביה הוציא מנהיג רומניה [[יון אנטונסקו]] פקודה סודית ושם הצופן שלה "טיהור השטח". הפקודה כללה שלושה סעיפים: חיסול פיזי של כל היהודים בכפרים במקום. מעצר היהודים החיים בערים וריכוזם בגטאות. מעצר כל הקומוניסטים וכול מי ששירתו את הסובייטים בשנת השלטון הסובייטי בבסרביה והוצאת חלק מהם להורג לאחר שימצאו אשמים.

לפי הוראותיו של השליט [[יון אנטונסקו]] כל יהודי בסרביה, שלא נרצחו במקום, הוגלו ל[[טרנסניסטריה]]. לפי הוראה נוספת נרצחו אותם יהודי בסרביה שנמלטו לאודסה ונתפסו שם על ידי כוחות הכיבוש הרומניים.

==ראו גם==
* [[בסרביה]]
* [[מולדובה (חבל אוטונומי)]]
* [[שואת יהודי רומניה]]
* [[שטח הכיבוש הסובייטי של בסרביה וצפון בוקובינה]]

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}

{{היסטוריה של מדינות אירופה}}

[[קטגוריה:מולדובה: היסטוריה|*]]
[[קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה]]
[[קטגוריה:אירופה: היסטוריה לפי מדינה|מולדובה]]