הצגת המקור של הדף "הצו הקטגורי"

{{מקורות|נושא=מדעי הרוח|רמה=שיפור|תאריך=6 בספטמבר 2023}}
[[קובץ:Kant's Critique of practical reason and other works on the theory of ethics (1898) (14577025238).jpg|ממוזער|[[עמנואל קאנט]]]]
'''הצו הקטגורי''' (ב[[גרמנית]]: '''Kategorischer Imperativ''', ויש המתרגמים: '''הציווי המוחלט''') הוא מונח מתורתו של ה[[פילוסוף]] ה[[פרוסיה|פרוסי]] [[עמנואל קאנט]], שעבודתו ב[[תורת המידות]] נחשבת לאחת החשובות ביותר בתחום.
הצו הקטגורי הוא המושג המרכזי שסביבו נסַבה ה[[אתיקה]] של קאנט, והוא דורש מהאדם ליצור אוניברסליזציה של פעולותיו, לשפוט אותן כאילו היה שופט חוק כללי.

החוק עצמו, כפי שניסחו לראשונה קאנט, הוא:
{{ציטוט|עֲשֵׂה מַעֲשֶׂיךָ רַק עַל פִּי אוֹתוֹ [[כלל מעשי|הַכְּלָל הַמַּעֲשִׂי]] אֲשֶׁר, בְּקַבֶּלְךָ אוֹתוֹ, תּוּכַל לִרְצוֹת גַּם כֵּן כִּי יִהְיֶה לְחֹק כְּלָלִי{{הערה|1=[[#הנחת|קאנט (1933)]], עמ' 77–78}}.}}

כלומר, הצו דורש שהעיקרון שנובע מפעולת האדם יהיה עיקרון מנחה לכל אדם.

על פי הצו, חוקי המוסר שאני חי על פיהם צריכים להיות מסוגלים להיות אוניברסליים. חוקים שאותם אני '''יכול''' לרצות שכל בני האדם יאמצו. דוגמה: אסור להפר הבטחות כי "הפרת הבטחה" אינה יכולה להיהפך לחוק כללי. לטענת קאנט לא ניתן לרצות את הפעולה ("הפרת הבטחה") בו זמנית עם רציית הפיכת הפעולה לחוק כללי ("מותר להפר הבטחות") כי במקרה כזה משתנה הגדרת ההבטחה (מ-"דבר שצריך לקיים" ל-"דבר שניתן לקיים או לא לקיים") וכך מאבד המושג "להפר" מתוכנו ומתגלה הסתירה. מתוך הסתירה הפורמלית בין ה[[כלל מעשי|כלל המעשי]] לחוק הכללי יקבע קאנט כי חובה עלינו לקיים הבטחות.{{דרוש מקור}}

יש לשים לב שזהו קריטריון צורני בלבד (כלומר, איננו מטיל שום הגבלה על התוכן של אותו מוסר) וקאנט היה מודע לכך. קאנט ראה והסביר שצורניות גרידא מובילה בעצם ל[[ניהיליזם]] מוסרי (כי כל עקרון – לא משנה כמה הוא רע ואכזרי – אפשר לנסח בצורה כזאת שיהיה עקבי כחוק כללי ויתאים לצו). כדי למנוע ניהיליזם זה, הוסיף קאנט טיעון בדבר היותו של כל יצור בעל [[תבונה]] (בניסוחים אחרים, כל "יש רציונלי") [[טלאולוגיה|תכלית]] כשלעצמו ולכן תכלית מוחלטת. באמצעות ההכנסה המפורשת הזאת של תוכן לחוק הציווי הקטגורי, הצליח קאנט להציל את תורת המידות שלו מ[[ניהיליזם מוסרי]] שמקבל כל תורת מוסר שהיא, בתנאי שהיא עקבית. מלומדים ופילוסופים רבים ביקרו את קאנט על התוספת הזאת וטענו שהיא מנוגדת לחלוטין לכל ה[[מטאפיזיקה]] וה[[אתיקה]] שפיתח. הפילוסופים שבאו אחריו – כדוגמת [[הגל]] ואחר כך [[היידגר]] – הסירו את העיקרון התוכני של "האדם כתכלית", והשאירו מתורתו רק את הכלל הצורני, שאותו הם מילאו בתוכן שהתיישב עם תפיסתם הפילוסופית הרחבה. אצל הגל הייתה זו התפיסה הדיאלקטית בדבר "רוח הזמן", ואצל היידגר הניסיון של האדם "להשתלב" במציאות ולהשפיע עליה ולא רק להגדירה ולנתחה.{{דרוש מקור}}

האתיקה של קאנט הייתה מהפכנית. כל הפילוסופיה של המוסר לפני קאנט ואף הרבה מהפילוסופיה אחריו דורשות להתאים את רצון האדם כלפי הטוב המוסרי העליון. כלומר, מתוך כל האופציות הנתונות לפנינו עלינו לבחור באותו דבר שיביא אותנו לידי התוצאה הטובה. מהפכתו של קאנט הייתה שהוא הפך את הסדר. מעתה הרצון האנושי מכונן את הטוב המוסרי, כלומר הרצון האנושי קובע מהו הטוב המוסרי ואף שואף אליו.{{דרוש מקור}}

== הניסוחים השונים ==
{{קאנטיאניזם}}
דרך עממית מקובלת להסביר את הרעיון שעומד מאחורי "הצו הקטגורי" היא שהאדם צריך לשאול את עצמו לפני כל מעשה 'ומה אם כולם היו נוהגים באותה דרך?' – הצו הקטגורי מחייב את האדם להסתכל על עצמו כמ[[חוק]]ק "מוסרי" גם ביחס לשאר בני האדם. קאנט טוען כי ציוויים לא מוסריים הם מותנים – הם תלויים במטרה שברצונך להשיג. לדוגמה, הציווי ללחוץ על דוושת הדלק תלוי במטרה לקדם את מכוניתך קדימה – אם תהיה מעוניין בקידום המכונית תלחץ על הגז, ואם לא, לא. "הצו הקטגורי" אינו תלוי בדבר אלא בעצם רעיון הציווי ולכן לדעת קאנט הוא ציווי מוסרי לכל בעל תבונה.{{הערה|1=[[#הנחת|קאנט (1933)]], עמ' 63–64}} הציווי התועלתני (העומד במסגרת ה[[תועלתנות]]), שקאנט ביקר אותו, הוא ציווי שמטרתו היא בסיסית עבור כל בני האדם, אך הוא עדיין ציווי מותנה.

נוסח זה של הצו הקטגורי (שכונה נוסח "החוק הכללי") הוא רק אחד מחמישה נוסחים שהציע קאנט לצו זה. קאנט טען שחמשת הנוסחים מבטאים למעשה את אותו צו מוסרי, אך מבקרים רבים טוענים כי קאנט לא ממש הראה זאת בכתביו, ושחמשת הנוסחים לא ממש קשורים זה לזה אלא מבטאים מרכיבים שונים באתיקה הקאנטיאנית. הנוסחים הנוספים שטבע קאנט לציוויו כונו (על פי ניסוחו של קאנט את הצווים בספר "הנחות יסוד למטאפיזיקה של המידות"): "חוק הטבע", "האוטונומיה", "האדם כתכלית" ו"ממלכת התכליות".

==="חוק הטבע"===
נוסח "חוק הטבע" דומה מאוד לנוסח הראשון ותובע מהאדם לעשות את מעשהו אך ורק אם יסכים שמעשהו זה יהא לחוק-טבע (במקום חוק כללי). למעשה, קאנט בעצמו עומד על הדמיון ביניהם ומסביר כי הנוסח השני נועד להחיל את כלליות הצו הקטגורי על "מציאות הדברים אם זו קבועה על פי חוקים כלליים", דהיינו - לטעת את מעמד הצו הקטגורי במציאות שסביבו.

==="האוטונומיה"===
{{ציטוט|פעל רק על פי אותם חוקים שאתה נותן לעצמך והם כלליים.}}

נוסח "האוטונומיה" דורש מהאדם לעשות כל מעשה אך ורק על פי מחשבתו האוטונומית, ולא על פי מוסכמות חברתיות או חוקים חברתיים. כמו כן, דורש הנוסח שהיסוד לשיקולי האדם יהיה תבוני ושאינו תלוי בניסיון. קאנט טען כי ציווים המבוססים בחלקם על הניסיון ובחלקם על התבונה אינם יכולים ליצור מערכת מוסרית שיטתית מלאה, ולכן אין להסתמך על נימוקים התלויים בניסיון, אלא רק בנימוקים [[אפריורי]]ים.

==="האדם כתכלית"===
{{ציטוט|עשה את פעולתך כך, שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד{{הערה|שם=הנחת-1933|[[#הנחת|קאנט (1933)]]}}.}}

נוסח "האדם כתכלית" נחשב לאחד החשובים ביותר בנוסחיו של קאנט לצו הקטגורי (אולי החשוב ביותר מלבד נוסח "החוק הכללי"). על פי נוסח זה, על האדם לעשות כל מעשה כלפי האחר אך ורק אם במעשה זה הוא רואה באחר תכלית לשמה ולא אמצעי בלבד. העיקרון שעומד מאחורי ציווי זה הוא שכל אדם הוא בעל התבונה המשמשת כתכלית כשלעצמה, ולכן אין להתייחס אליו אך ורק ככלי לאדם אחר. קיים קשר בין ההסתכלות של קאנט בנושא זה (ראיית האדם כתכלית כשלעצמה) לבין השקפתו על [[ההיסטוריה האנושית]], בה קיימת תבונה המתגלית בהדרגה. יש הטוענים{{מקור}} כי המושג הרחב של [[כבוד האדם]], שהתפתח בפילוסופיה המערבית מאוחר יותר, נגזר מעיקרון זה של קאנט.

==="ממלכת התכליות"===
{{ציטוט|בשם ממלכה אני מבין את האיחוד השיטתי של יצורים בעלי תבונה שונים על ידי חוקים משותפים. מכיוון שהחוקים הם המגדירים את התכליות מצד חלותן הכללית... נוכל ליצור את המושג על דבר אגודה שיטתית אחת של כל התכליות... על דבר ממלכה של תכליות... שכן כל היצורים בעלי התבונה נתונים תחת החוק האומר כי כל אחד מהם חייב להתנהג עם עצמו ועם זולתו לעולם לא מנהג של אמצעי בלבד כי אם תמיד מנהג של תכלית כשהיא לעצמה כאחת. מכאן נוצר איחוד שיטתי של כל בעלי התבונה על ידי חוקים אובייקטיביים משותפים, כלומר ממלכה; ומכיוון שחוקים אלה מכוונים דווקא ליחס יצורים אלה זה לזה בתור תכליות ואמצעים, תוכל ממלכה זו להיקרא 'ממלכת תכליות'{{הערה|שם=הנחת-1933}}.}}

הנוסח החמישי, "ממלכת התכליות", הוא הרחבה של הנוסח הרביעי ותובע מהאדם לעשות כל מעשה אך ורק אם מדובר במעשה שניתן היה לעשות ב"ממלכת התכליות", דהיינו, בחברה בה נוהגים הכול על פי הנוסח הרביעי של הצו הקטגורי (האדם כתכלית). יש הרואים ב"ממלכת התכליות" חזונו של קאנט לחברה מוסרית (בדומה ל"מדינה הצודקת" ו"המדינה המתוקנת" של אפלטון ואריסטו) ולא נוסח נוסף לצו הקטגורי.{{מקור}} יש הרואים בתורותיהם של הפילוסופים של המאה ה-20 [[ג'ון רולס]] ו[[רוברט נוזיק]] מימוש לחזון "ממלכת התכליות" של קאנט.{{מקור}}

==הביקורת על הצו הקטגורי==
הציווי הקטגורי בנוסחו הראשון ("החוק הכללי") הוא כלל צורני בלבד. קאנט דורש כי ציווי זה לא ייבחן בראי הניסיון אלא באופן אפריורי, תוך שקילת הנימוקים העקרוניים שאינם תלויים בניסיון עבר. לדעת כמה מפרשניו של קאנט, ניתן להצדיק כל פעולה באמצעותו.

הדוגמה הקיצונית ביותר להמחשת הטענה היא העובדה שפושעי מלחמה [[נאצי]]ם השתמשו בו להצדקת מעשיהם. דוגמה לכך היא עדותו של [[אדולף אייכמן]], שבה הוא השתמש בציווי הקטגורי כדי להצדיק את האידאולוגיה [[נאציזם|הנאצית]]. אייכמן היה מעוניין שחוקיו של הפיהרר יהיו חוקי טבע ומוסר לכלל האנושות. אמנם אייכמן טען שהוא השתמש בצו הקטגורי להצדקת מעשיו, אך הוא לא פירש את החוק בצורה הנכונה. הטיעון של אייכמן סותר את הצו הקטגורי, וזאת מפני שאחד העקרונות החשובים ביותר עליהם עמד קאנט בצו הקטגורי היה עקרון האוטונומיה. על האדם המוסרי לפעול רק על פי חוקים שהוא בעצמו קבע ולא מקור סמכות אחרת. האידאולוגיה הנאצית וחוקי הפיהרר הם בגדר ניסיון אמפירי ולא עקרונות טהורים והחשוב מכל, הם אינם מקור תבוני אלא חיצוני. לכן אם מנסים להחיל את הצו הקטגורי על אותם חוקים נתקלים בסתירה. טענה דומה כנגד אייכמן העלתה [[חנה ארנדט]] בספרה [[אייכמן בירושלים]]. {{ציטוטון|קאנט, כמובן, לא התכוון מעולם לומר דברים ברוח זו; להפך, לדידו כל אדם היה מחוקק מרגע שהתחיל לפעול: בשימוש ב"תבונה המעשית" שלו מצא האדם את העקרונות שיכולים וחייבים להיות עקרונות חוק}}{{הערה|[[חנה ארנדט]], '''[[אייכמן בירושלים]]: דו"ח על הבנאליות של הרוע''', תרגום: אריה אוריאל, הוצאת בבל, תל אביב, עמ' 145–146}}.

[[ישראל אלדד]] טען טענה אחרת במאמרו "אכן, כך הוליד קאנט את איכמן"{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=[[ישראל אלדד]]|שם=הגיונות ישראל|מקום הוצאה=תל אביב|מו"ל=המדרשה הלאומית והוצאת יאיר|שנת הוצאה=תשמ"א-1980|עמ=113–141}}. יצא לאור לראשונה בתור: {{סלם||אכן, כך הוליד קאנט את אייכמן|19610910|4}}.}}. לפי אלדד (המצטט בהרחבה את [[היינריך היינה|היינה]]), השימוש של אייכמן בטיעון הקנטיאני מוסבר כגלגול היסטורי של קאנט, המתווך דרך [[פיכטה]] ותפיסת הגזע הנאצית. עם זאת, ועל אף כותרת המאמר, אלדד לא הדגים טיעונית כיצד הנוסח הקנטיאני מאפשר את ביצוע [[השואה]], אלא השעין את עמדתו על פיתוח מעין-פסיכולוגי, בו "הציווי הקטגורי" מדומה ל"ציווי עליון", שמקורו הסביר (לפי פילוסופים גרמנים) הוא מנהיג המבטא את רצון העם (בראשית מאמרו מתעכב אלדד על התקפות החוקית של הנאציזם, בהבדל ממהפכות אחרות). עם זאת, [[ישעיהו ליבוביץ']], קישר את מושג המדינה עם מבנה מהסוג שנפרש על ידי אלדד, ופירש את טענתו של אייכמן כטיעון תקף. לשיטתו של ליבוביץ', "אייכמן פעל בהתאם לכללים המוסריים שהנחו אותו כנאמן לרוח החוק, לציות לחוק, כלומר הוא בעל מוסריות קנטיאנית, באשר הוא פועל בהתאם לחוק המדינה". מטעם זה טען ליבוביץ כי "הכרעה זו של אייכמן... צריכה לשמש עבורנו אחד מתמרורי האזהרה בעת הזאת, כיוון שייתכן שאדם יפעל באופן מוסרי, לפי דעתו, ובכל זאת דרכו מובילה אל החייתיות הנאצית"
{{הערה|הציטוטים אינם של ליבוביץ' עצמו אלא מובאים ממאמרו של [[חנוך בן פזי]], 'ליבוביץ: השואה כתמרור אזהרה מפני הלאומיות', '''החינוך וסביבו''' ל"ז / תל אביב תשע"ה 2015, עמ' 188-189.}}.

בעיה נוספת עם הצו הקטגורי הראשון היא הקושי שבניסוח הכלל הנבדק. לדוגמה, אדם שנדרש ממנו למסור אדם אחר למות או שהוא ימות, יכול לנסח את הכלל הנבדק בצורות הבאות: "האם ראוי שאדם יציל את חייו?", "האם ראוי שאדם יגרום למותו של אדם אחר?", "האם ראוי שאדם יגרום למותו של אדם אחר על-מנת להציל את חייו שלו?". שלושת הניסוחים מתאימים למקרה, אך בדיקתם בצו הקטגורי הראשון נותנת תוצאות שונות – והרי לכל מקרה צריך להיות פתרון אחד ויחיד, אחרת אין לנו מערכת מוסרית מסודרת, מה שמראה לנו שהצו הקטגורי הראשון אינו יכול להיות כלל מוסרי אוניברסלי.

== ראו גם ==
* [[מקסימה (פילוסופיה)|מקסימה]]
* [[דאונטולוגיה]]
* [[עמנואל קאנט]]
* [[פילוסופיה של המוסר]]

== לקריאה נוספת ==
* {{עוגן|הנחת|עמנואל קאנט, '''[[הנחת יסוד למטפיזיקה של המידות]]''', [[הוצאת מאגנס]], 1933}}

==קישורים חיצוניים==
* {{בריטניקה}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{פילוסופיה|מונחים}}
{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:אתיקה|צו קטגורי]]
[[קטגוריה:עמנואל קאנט]]