הצגת המקור של הדף "הר טאי"

{{הר
| שם = הר טאי
| תמונה = [[קובץ:Mount tai azure clouds temple.jpg|מרכז|250px]]
| כיתוב = מקדש העננים התכולים על צלע הר טאי
| גובה = 1,532.7 [[מטר]]ים{{הערה|1=במקומות רבים, למשל ב-[http://www.peaklist.org/WWlists/ultras/china4.html "Central and Eastern China, Taiwan and Korea"], מופיע הגובה 1,545, אבל ב [http://www.cigem.gov.cn/auto/db/detail.html?db=1007&rid=1154&agfi=0&cls=0&uni=False&cid=0&md=33&pd=206&msd=33&psd=206&mdd=16&pdd=207&count=20 אתר הרשמי של סין] מופיע המספר 1,523.7}}
| מדינה = {{דגל|הרפובליקה העממית של סין||+}}
| מיקום = מחוז [[שאנדונג]]
| רכס הרים = 
| סוג הר = [[העתק#מבני שבירה|גוש נטוי]]
| התפרצות אחרונה = 
| העפלה ראשונה = 
| מסלול ההעפלה הקל = [[רכבל]]
| קואורדינטות = {{coord|36.257338|N|117.101847|E|type:mountain|display=title,inline}}
| מפה = {{מפת מיקום|מדינה=סין|שם=טאי|רוחב=36.257338|אורך=117.101847|סוג=הר|מפורט=כן|כותרת=לא|כיוון כתב=ימינה}}
| כיתוב מפה = 
| מורשת עולמית = {{תבנית מידע/אתר מורשת
|שם=-
|סוג=מעורב
|קריטריונים=[[אתר מורשת עולמית#קריטריון 1|1]], [[אתר מורשת עולמית#קריטריון 2|2]], [[אתר מורשת עולמית#קריטריון 3|3]], [[אתר מורשת עולמית#קריטריון 4|4]], [[אתר מורשת עולמית#קריטריון 5|5]], [[אתר מורשת עולמית#קריטריון 6|6]] ו-[[אתר מורשת עולמית#קריטריון 7|7]]
|מספר מזהה=437
|שנת הכללה=1987
}}
}}
[[קובץ:泰山 南天门.jpg|ממוזער|250px|המדרגות של נתיב 18 הפיתולים המסתיימות בשער הדרומי לשמים]]
'''הר טאי''' (ב[[מנדרינית תקנית|סינית]]: '''泰山'''; ב[[פין-יין]]: '''Tài Shān'''; תעתיק '''טאי שאן'''; מילולית: הר השלווה) הוא [[הר]] במרכז [[מחוזות סין העממית|מחוז]] [[שאנדונג]] שבמזרח [[הרפובליקה העממית של סין|סין]]. להר יש חשיבות היסטורית ותרבותית כאחד מ[[הרים קדושים בסין#חמשת ההרים הגדולים|חמשת ההרים הגדולים של סין]]. פסגתו הגבוהה ביתר היא "פסגת קיסר הירקן" שגובהה הרשמי הוא 1,532.7 מטרים. ב-[[1987]] הכריז ארגון [[אונסק"ו]] על ההר כ[[אתר מורשת עולמית]].

==גאוגרפיה==
===תיאור===
ה[[מסיב]] של הר טאי מתרומם בחדות לגובה של כ-1,400 מטרים בקצה המזרחי של המישור הנרחב של [[צפון סין]]. הוא שוכן צפונית לעיר [[טאיאן]] {{אנ|Tai'an}} (泰安) במערב מחוז שאנדונג שב[[מזרח סין]], כ-40 קילומטרים דרומית ל[[ג'ינאן]] בירת שאנדונג, וכ-355 קילומטרים דרומית ל[[בייג'ינג]] [[עיר בירה|בירת]] סין. הרכס משתרע לאורך כ-200 קילומטרים על הגדה הדרומית של [[הנהר הצהוב]]. שטח ההר 426 קילומטרים רבועים, בין קווי הרוחב מ-11' 36° ל-31' 36° צפון ובין קווי האורך מ-50' 116° עד 12' 117° מזרח. מתוך שטח זה שייכים לאתר המורשת העולמית כ-250 קמ"ר. בסיס ההר נמצא בגובה של 150 מטרים מעל [[פני הים]], וכיוונו הכללי מצפון-מזרח לדרום-מערב. בדומה לצורת [[מדרון דיפ]] (אם כי הוא נוצר בתהליך אחר, ראו בהמשך) ההר הולך ונעשה גבוה יותר בכיוון מצפון לדרום והוא מסתיים ב[[מתלול]]. הפסגה הגבוהה ביותר היא "פסגת קיסר הירקן" (玉皇頂; פין-יין: Yùhuáng Dǐng - יוּ'חְוָאנְג דִינְג) שגובהה הרשמי כפי שפורסם על ידי [[ממשלת סין]] הוא 1,532.7 מטרים,{{הערה|1=[http://www.cigem.gov.cn/auto/db/detail.html?db=1007&rid=1154&agfi=0&cls=0&uni=False&cid=0&md=33&pd=206&msd=33&psd=206&mdd=16&pdd=207&count=20 אתר הרשמי של סין]}} אם כי הגובה המופיע בשלט על פסגת ההר ומופיע פעמים רבות בספרות המחקר הוא 1,545 מטרים,{{הערה|למשל ב-[http://www.peaklist.org/WWlists/ultras/china4.html "Central and Eastern China, Taiwan and Korea"]}} גובה המאפשר להגדיר את ההר כ"פסגה בולטת מאוד" (Ultra Prominent Peak, בקיצור Ultra).{{הערה|הר שגובהו מעל סביבותיו עולה על 1,500 מטרים. מכיוון שבסיס ההר נמצא בגובה של 150 מטר מעל פני הים אזי ההפרש בין גובה הר טאי, גם לפי המספר המקובל בספרות, לבין בסיס ההר נמוך מ-1,500 מטרים, אבל לצורך החישוב נלקחת הנקודה הנמוכה ביותר בבסיס ההר המצויה בגובה של 40 מטרים מעל פני הים.}} ההר ניחן בנופים מגוונים של צוקים, [[עמק]]ים, [[קניון (גאולוגיה)|קניונים]], ופסגות משוננות. מעל ל-60 מעיינות, שמקור מימיהם בגשמים הרבים היורדים על ההר (ראו פסקת האקלים בהמשך), נובעים בהר. המים ידועים בתכולת החמצן הגבוהה בהם (6.4 מ"ג לליטר) [[חומציות]] קלה ([[pH]] = 6.3) ומעט מאוד [[מינרל]]ים. שישה [[נהר]]ות מהירים קצרים זורמים מהפסגה בקניונים עמוקים כשלאורכם מפלי מים רבים.

===אקלים===
הר טאי שוכן בקצה של אזור ה[[אקלים סובטרופי גשום|אקלים הסובטרופי הגשום]], כאשר הקיץ חם ו[[מונסון|גשום]] והחורף, הנמשך חמישה חודשים, קר ויבש (סיווג Cwa לפי [[שיטת קפן]]). הרוחות הם בדרך כלל דרום-מערביות בקיץ וצפוניות בחורף. הטמפרטורה הממוצעת ברכס ההר נע מ-1 °C- בינואר עד 28 °C ביולי, והלחות היחסית השנתית היא 63%. מרבית הגשמים יורדים בין יוני לאוגוסט כאשר המינימום השנתי שנמדד בפסגה היה 554 מ"מ והמקסימום 1,848 מ"מ. החורף הוא אומנם יבש, אך בממוצע יש בפסגה 29 ימי שלג בשנה.{{הערה|שם=unep|[http://www.unep-wcmc.org/medialibrary/2011/06/13/805a66ab/Mount%20Taishan.pdf Mount Taishan]}}

===צמחייה===
אדמות ההר העשירות בחומרים אורגניים ושפע המים היו בין הגורמים לשפע [[צמחייה]] בהר - מעל ל-90% מהשטח מכוסים צמחייה אופיינית לאקלים שעל הגבול בין [[אקלים סובטרופי]] ל[[אקלים ממוזג]]. רוב שטח ההר (כ-81%) מכוסה ב[[יער]]ות עצים רחבי-עלים נשירים, כאשר העץ הדומיננטי מתחת לגובה של 700 מטרים הוא ''Platycladus orientalis'' ממשפחת ה[[ברושיים]], ומעל גובה זה העצים הדומיננטיים הם [[אלון|אלוני שעם]] מה[[מין (טקסונומיה)|מינים]] ''Quercus acutissima '' ו-''Quercus variabilis'' וה[[אורן]] הסיני האדום ''Pinus tabuliformis''. עם זאת, מכיוון שההר שוכן בין האקלים הימי הלח שבמזרח לאקלים היבשתי היבש שבמערב יש בו מגוון סוגי [[בית גידול|בתי גידול]] ועקב כך מגוון גדול של מיני צמחייה. הצמחייה כוללת 1,858 מינים ב-645 [[סוג (טקסונומיה)|סוג]]ים ו-174 [[משפחה (טקסונומיה)|משפחות]] (אם כי מספר זה כולל גם 322 מינים תרבותיים). מתוך 53 מיני צמחים [[אנדמיות (ביולוגיה)|אנדמיים]] לשאנדונג מצויים עשרה על ההר. בולט במיוחד מספרם של מיני הצמחים לרפואה - 462 מינים ב-113 משפחות. אלו כוללים [[ארכובית סינית]] (''Polygonum mul''), [[ג'ינסנג|ג'ינסנג קוריאני]] (''Panax ginseng''),{{כ}} ''Lithospermum erythrorhizon'' ממשפחת ה[[זיפניים]] ו-'' Polygonatum odoratum'' ממשפחת ה[[אספרגיים]].

מסיבות היסטוריות יש בהר מספר רב של עצים עתיקים. 1,821 עצים הם בני למעלה מ-300 שנים, בהם [[ברוש]]ים בני 2,100 שנים שניטעו על ידי ה[[קיסר סין|קיסר]] [[וו די]] מ[[שושלת האן]], ו-''Sophora japonica'' - מין עץ מתת-משפחת ה[[פרפרניים]] המכונה "עץ המלומד הסיני מתקופת טאנג", שגילו מוערך ב-1,300 שנים.{{הערה|1=כל פסקת הצמחייה מסתמכת על [http://www.taishangeopark.com/English/newsinfo.asp?articleid=710 Natural Heritage] מתוך אתר ה-Geopark של הר טאי}}

===בעלי חיים===
[[קובץ:Cuon.alpinus-cut.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[דול מצוי]]]]
שפע הצמחייה ומקורות המים, והטופוגרפיה המורכבת של הר טאי מאפשרת בתי גידול למגוון בעלי חיים שהודות לפיקוח על האתר מספרם גדל בשנים האחרונות. בעלי החיים שעל הר טאי אופייניים ל[[פאונה]] ההררית של מזרח ומרכז שאנדונג, מרביתם מינים נפוצים בצפון סין. במונחי ה[[ביוגאוגרפיה]] שייכת פאונה זו ל[[האזור הפלארקטי|אזור הפלארקטי]] וסמוכה לאזור ה[[אינדומלאי]] (המכונה גם האזור האוריינטלי). מיני העופות בהר שייכים לשני האזורים.

מיני בעלי החיים בהר טאי מתחלקים ל:{{הערה|1=פסקת בעלי חיים מתבססת על [http://www.taishangeopark.com/English/newsinfo.asp?ArticleID=711 Animals and their protection in Mount Taishan Geopark] מתוך אתר ה-Geopark של הר טאי}}
*'''[[חרקים]]''' – מצויים בשפע ותפוצתם רחבה. בהר נמנו למעלה מ-900 מינים של [[פרוקי-רגליים]].
*'''[[דגים]]''' - 45 מינים השייכים ל-12 משפחות חיים בפלגים שבהר. בהם בולט במיוחד ''Varicorhinus macolepis'' השייך למשפחת ה[[קרפיוניים]]. זהו דג נדיר בעל קשקשים גדולים החי בהר טאי בלבד במימי מעיינות בגבהים שבין 300 ל-800 מטרים. בעבר הוא נחשב למעדן והיה אחד מחמשת מדגי המאכל היקרים ביותר בסין, וכיום הוא מצוי בסכנת הכחדה. אורכו פחות מ-20 ס"מ, ומשקלו פחות מ-100 גרם והוא מסוגל לשנות את צבעיו לשם הגנה עצמית.
*'''[[דו-חיים]]''' - 6 מינים השייכים ל-3 משפחות.
*'''[[זוחלים]]''' - 12 מינים השייכים ל-5 משפחות.
*'''[[עופות]]''' - 154 מינים השייכים ל-34 משפחות, בהם ''Hypopicus hyperythrus subrufinus'' השייך למשפחת ה[[נקריים]], [[מנדרין סיני]], [[חסידה לבנה]] ו[[נץ גדול]].
*'''[[יונקים]]''' - 25 מינים השייכים ל-11 משפחות, בהם [[אייל סיקה]] ו[[דול מצוי]].

==גאולוגיה==
[[קובץ:TaiShan.jpg|שמאל|ממוזער|200px|פסגה בהר]]
הר טאי הוא [[העתק#מבני שבירה|גוש נטוי]], [[מבנה (גאולוגיה)|מבנה שבירה]] שנוצר מ[[העתק#העתק הסטה אנכי|העתק נורמלי]] היוצר צורה של מדרגה שבו צד אחד של המדרון (הצד הדרומי של הר טאי) תלול והצד השני (הצד הצפוני) מתון. המבנה הגאולוגי של ההר מורכב והוא הדוגמה העתיקה ביותר במזרח סין לתצורה פלאו-מטמורפית ("[[התמרה]] קדומה") המתוארכת מאמצע ועד שלהי [[יחידת זמן גאולוגית|עידן העל]] של ה[[פרקמבריון]]. תצורה זו מכונה "מתחם טאישאן" (Taishan Group Complex). המסלע הבסיסי של ההר זהה למסלע של כל צפון סין, ומורכב מ-95% [[גנייס]]-[[גרניט]] [[אולטרה-מאפי]]ים, שנוצרו מ[[מאגמה]] שמקורה ב[[תימרת מעטפת]] ומ[[קרום כדור הארץ]] במהלך [[יחידת זמן גאולוגית|עידן]] ה[[ארכאיקון]] (העידן השני בעידן העל של הפרקמבריון) לפני כ-2.7-2.5 מיליארד שנים, עם [[מחדר פלוטוני|מחדרים פלוטוניים]] של [[דיוריט]] ([[בתולית]]ים ו[[סיל]]ים). באזור ההתמרה המכונה [[חגורת האבן הירוקה]] (Greenstone Belt) האופייני לארכאיקון מצוי הסלע הנדיר [[קומטיט]], סלע [[מאפי]] עשיר ב[[מגנזיום]].

משלהי ה[[פרוטרוזואיקון]] (העידן השלישי בקמבריון) ועד תור ה[[אורדוביק]], בין לפני 600 מיליון שנים ל-200 מיליון שנים, שקע האזור מתחת לים וכוסה בשכבה של מעל ל-2,000 מטרים של [[אבן גיר]] ו[[פצלים]]. באמצע האורדוביק התרחשה [[האורוגנזה הקלדונית]] שגרמה לשטח זה להתרומם להפוך להרים שעברו תהליכי [[העתק|שבירה]] ו[[סחיפה]] עד שההר החל להתרומם לאורך העתקים ראשים במהלך ה[[הפתחה]] של [[הלוח הפסיפי]] מתחת ל[[הלוח האירואסייתי|לוח האירואסייתי]] לפני כ-70-30 מיליון שנים. ההתרוממות עדיין נמשכת בקצב מתון מאוד של כחצי מילימטר בשנה.{{הערה|לפי [http://www.unep-wcmc.org/medialibrary/2011/06/13/805a66ab/Mount%20Taishan.pdf Mount Taishan] נכתב כי ההר עודנו מתרומם, ובאתרים רבים אחרים (למשל [http://www.chinahighlights.com/mount-tai Mount Tai Travel Guide]) נכתב כי קצב ההתרוממות הוא כחצי מ"מ לשנה. לעומת זאת, ב-[http://whc.unesco.org/archive/advisory_body_evaluation/437.pdf Advisory body evaluation] של אונסק"ו נטען כי ההתרוממות פסקה ב[[קנוזואיקון]]}} הסלעים בהר עשירים ב[[מינרל]]ים והשכבה מעידן העל של ה[[קמבריון]] שנחשפה בצפון עשירה ב[[מאובן|מאובנים]].{{הערה|שם=unep}}

ההר עורר עניין אצל גאולוגים כבר מ[[המאה ה-19]]. הברון [[פרדיננד פון ריכטהופן]] ביקר בהר במסעותיו בשנים 1872-1868 והיה הראשון להשתמש בכינוי מתחם טאישאן. בסוף המאה חקרו מדענים מ[[יפן]] את המאובנים מהפרקמבריון. ב-1907 תיארו צמד הגאולוגים האמריקנים באיילי ויליס (Bailey Willis{{כ}}; 1949-1857) ואליוט בלקוולדר (Eliot Blackwelder 1969-1880) את מתחם טאישאן. מאז, ובייחוד לאחר 1949, נחקרת הגאולוגיה של ההר בשיטתיות על ידי חוקרים מ[[אוניברסיטת בייג'ינג]], מאוניברסיטת שאנדונג ומהלשכה לגאולוגיה. ההר הוא אתר קלסי למחקר הגאולוגיה של עידן העל של הפרקמבריון ובמקום הוקם מוזיאון לגאולוגיה.{{הערה|שם=unep}}

==היסטוריה==
[[קובץ:Taishan - cliff and peak.jpg|שמאל|ממוזער|200px|נקודת תצפית מהפסגה]]
[[קובץ:漢武帝.jpg|שמאל|ממוזער|200px|הקיסר וו משושלת האן שערך בהר את טקס הפנגשאן שבע פעמים]]
עדויות לפעילות אנושית באזור מתוארכות לפני 400,000 שנים לתקופת אדם יי-יואן ה[[התקופה הפלאוליתית|פלאוליתי]]. ב[[התקופה הנאוליתית|תקופה הנאוליתית]], לפני כ-6,000-5,000 שנים, הפך האזור מוקד להתפתחות שתי תרבויות: [[תרבות דאונקואו]] (Dawenkou) מצפון להר ו[[תרבות לונגשאן]] (Longshan) דרומית לו. באתר של תרבות דאונקואו נערכות [[חפירה ארכאולוגית|חפירות ארכאולוגיות]] משנת 1959 ונתגלו בו 133 קברים ובהם מעל ל-2,100 חפצים. ב[[תקופת האביב והסתיו]] (מ-770 לפנה"ס ועד 476 לפנה"ס) התפתחו באזור שתי מדינות יריבות [[צ'י (מדינה)|צ'י]] מצפון להר ו[[לו (מדינה)|לו]] מדרום לו. ב[[תקופת המדינות הלוחמות]] בנתה מדינת צ'י [[החומה הגדולה של סין#שושלת ג'ואו ותקופת המדינות הלוחמות (1045 לפנה"ס – 221 לפנה"ס)|חומה]] באורך של 500 קילומטרים כחשש מפלישה ממדינת [[צ'ו (מדינה)|צ'ו]]. שרידים מחומה זו קיימים עד היום.

על פי [[המיתולוגיה הסינית]] נוצרו מגופו של [[פנגו (אדם הראשון)|פנגו]] (盤古, פין-יין Pángǔ), היצור הראשון ובורא העולם, חמישה הרים המייצגים את ארבע [[רוחות השמים]] והמרכז שהם חמשת הכיוונים ב[[גאומנטיה]]{{הערה|מיוונית, ניחוש העתיד על פי סימנים בקרקע}} הסינית. מכיוון שעל פי הדוקטרינה הסינית מסמל המזרח התחדשות ובריאה היה הר טאי, הבולט בקצה המזרחי של מישור צפון סין, ההר המזרחי (東嶽 פין-יין Dōng Yuè, תעתיק דונְג יְוֵּ'ה, מילולית "ההר המזרחי הגדול") מבין חמשת הרים אלו, ונחשב, בשל היותו מסמל לידה והתחדשות, כחשוב מביניהם. מסיבה זו נוצר הר טאי על פי המסורת מראשו של פנגו.

על פי המסורת נבנה המקדש הראשון בהר על ידי נזיר בשם לנג שבנה ב-351 לפנה"ס את מקדש לנג ואת מקדש הסלע האלוהי. בתקופת [[שלוש הממלכות]] (280-220) נבנה בהר המקדש ה[[טאואיזם|טאואיסטי]] הראשון - המקדש למלכה האם השמימית. בתקופת [[השושלות הדרומיות והצפוניות]] (589-420) נבנו מקדש מעיין הירקן, מקדש אוצר האלוהים ומקדש האור המתפשט. בהמשך נבנו מקדש העננים התכולים, מקדש אגן הסלע האחורי ומקדש שליט השמים העליון. מקדש העננים התכולים הוא בין המקדשים הטאואיסטיים החשובים ביותר בסין כיום.{{הערה|שם=unep}}

במשך יותר מ-2,000 שנים עלו [[קיסר סין|קיסרי סין]] משושלות שונות [[עלייה לרגל|לרגל]] להר טאי על מנת לבצע בו טקס מורכב המכונה "פנג-שאן" (''fengshan''), שבו הקריב הקיסר קורבנות לשמים על מזבח שהוקם בפסגת הר טאי (封 "פנג") ואחר-כך חזר על כך במזבח שהוקם בגבעת ליאנגפו (''liangfu'') הסמוכה על מנת להקריב קורבנות לאדמה (禪 "שאן"). מטרת הטקסים הייתה להתפלל לאל השמים ולאל האדמה שיבטיחו יציבות ושגשוג בתקופת שלטונו, וברבות השנים הם קיבלו גם משמעות פוליטית. הראשון שעליו יש עדויות כי קיים טקס זה היה המלך יִינְג גֶ'נְג מממלכת [[צ'ין (מדינה)|צ'ין]], לעתיד לבוא [[צ'ין שה-חואנג]] קיסר סין הראשון.{{הערה|Matsumoto Morio, ''A Kaleidoscope of China'' {{ISBN|7508509978}} Pages 93-96}} באנציקלופדיה גְווָאנְדְזְה (管子) שנכתבה על פי המסורת בידי המדינאי וההיסטוריון [[גוואן ג'ונג]] (管仲 פין-יין Guǎn Zhòng{{כ}}; 720 לפנה"ס – 645 לפנה"ס) נטען כי על פי המסורת ביצעו 72 קדמונים את הטקס לפני צ'ין שה-חואנג, אם כי יש בידיו רישומים על 12 בלבד.{{הערה| הפרק הדן בטקס הפנג שאן. הערות ותרגום בספר Chung Kuan, Zhong Guan, W. Allyn Rickett, ''Guanzi: political, economic, and philosophical essays from early China : a study and translation'', Princeton University Press, 1998, {{ISBN|0691048169}}, עמ' 183. הפרק נגיש ב[[גוגל ספרים]].}} [[הקיסר וו, משושלת האן|הקיסר ווּ]] מ[[שושלת האן]] (156 לפנה"ס – 87 לפנה"ס) ערך את הטקס שבע פעמים. בסך הכול ביצעו את הטקס שישה קיסרים.{{הערה|1=[http://www.taian.travel/taianweb/eg/list.asp?scid=253&aid=114 worshipping the heaven on Mount Tai]}} כתובות החקוקות על הסלע או על אסטלות אבן ומתחמי מקדשים הקיימים בהר מעידים על קיום טקסים אלו.

הטקס עצמו היה יקר במשאבים, ולכן היו קיסרים שהחליטו לוותר עליו לחלוטין. הבולט שבהם היה הקיסר [[טאידזונג|טָאידְזונְג]] מ[[שושלת טאנג]] (שלט [[649]]-[[626]]), שנחשב לאחד מגדולי הקיסרים בתולדות סין. הוא האמין כי חובתו החשובה ביותר של מנהיג היא להביא שגשוג לעמו, ופולחנים דתיים הם נושא בלתי רלוונטי. האחרון שקיים טקס יקר זה באופן קבוע היה הקיסר [[ג'נדזונג|גֶ'נְדְזונְג]] מ[[שושלת סונג]] (שלט [[1022]]-[[997]]) ואחריו נערך הפולחן לעיתים רחוקות. הקמת [[מקדש השמיים]] בבייג'ינג ב-1406 נועדה להחליף את טקס הסגידה לשמים ולארץ שבוצע בהר טאי בטקס מקביל באתר קרוב ל[[העיר האסורה|עיר האסורה]], ארמונם של קיסרי סין. עם זאת, הקיסר [[צ'יינלונג]] מ[[שושלת צ'ינג]] אהב לבקר בהר וטיפס עליו שש פעמים.{{הערה|World Heritage Sites in China, {{ISBN|7508502264}} עמ' 29}}

המסורות והאמונה הדתית קיבלו ביטוי בשפע האתרים הארכאולוגיים והארכיטקטוניים שבהר. על ההר יש 22 מקדשים, 97 שרידי מבנים, ארמנות ו[[ביתנים]], קשתות וגשרים, מדרגות ופסלים, 819 אסטלות וקרוב ל-1,700 כתובות החקוקות על צלע ההר או על אסטלות אבן. בין הכתובות הבולטות, [[סוטרת היהלום]] ה[[בודהיזם|בודהיסטית]] החקוקה בשלמותה באחד העמקים ושירה וקטעי ספרות שכתב קונפוציוס שעיר הולדתו [[צ'ופו]] שוכנת כ-70 קילומטרים מההר. על קונפוציוס נאמר כי לאחר שהשקיף מהר טאי קבע כי "העולם קטן". שנים רבות אחר-כך נטען כי [[מאו דזה-דונג]] אמר את האמרה "המזרח הוא אדום" לאחר שצפה בזריחה מפסגת הר טאי.{{הערה|Damian Harper, Andrew Burke, ''China'', [[Lonely Planet]], 2007, {{ISBN|1740599152}}, Pages 214-}}

מתוך הכרה בערך התרבותי של המקום הכריז ארגון [[אונסק"ו]] ב-1987 על מרבית שטח ההר [[אתר מורשת עולמית]]. ב-2003 ביקרו בהר שישה מיליון תיירים. פרויקט שיפוץ שהסתיים באוקטובר 2005 נועד לשחזר את השרידים התרבותיים ולשפץ את המבנים בעלי חשיבות תרבותית שניזוקו.

==האתרים העיקריים==
[[קובץ:Mount tai dai temple 2006 09.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מקדש דאי]]
[[קובץ:Mount tai rock inscriptions.jpg|שמאל|ממוזער|200px|עמק סוטרת האבן]]
[[קובץ:Taishan (1556).JPG|שמאל|ממוזער|200px| השער אל הנצח]]
[[קובץ:Mount tai south gate to heaven 2006 09 2.jpg|שמאל|ממוזער|200px|השער הדרומי אל השמים]]
[[קובץ:Mount tai highest peak.jpg|שמאל|ממוזער|200px|פסגת הר טאי בחצר הפנימית של מקדש קיסר הירקן]]
נתיב העלייה המרכזי להר מתחיל במקדש דאי ומתפתל לאורך 7.5 ק"מ ו-6,600 מדרגות גרניט עד לפסגת ההר. נתיב נוסף קרוי הנתיב המערבי נפגש בנתיב המרכזי בערך באמצע הדרך לפסגה בנקודה הקרויה "שער אמצע הדרך לשמים". האתרים העיקריים מצויים לאורך הנתיב המרכזי והם:{{הערה|סדר האתרים המוזכרים להלן וחלק מתיאוריהם נלקחו מתוך הספר ''China'' של Damian Harper, Andrew Burke}}
*'''מקדש דאי''' (岱庙 פין-יין: Dài miào) – מקדש האל של הר טאי, מתחם הבניינים הגדול והשמור ביותר באזור. המקדש שוכן למרגלות הר טאי בעיר טאיאן ברחוב הונגמן לו (Hongmen Lu – "רחוב השער האדום") ומשתרע על שטח של 96 דונם. המקדש נבנה לראשונה בתקופת [[שושלת צ'ין]]. מאז תקופת [[שושלת האן]] (206 לפנה"ס – 220 לספירה) הוא תוכנן כהעתק של הארמון הקיסרי, ולכן הוא כיום אחד משלושה מבנים המבוססים על הארמונות הקיסריים (השניים האחרים הם [[העיר האסורה]] ומקדש קונפוציוס ב[[צ'ופו]]). במקדש יש חמישה אולמות ראשיים ובניינים קטנים רבים. גולת הכותרת הוא "ארמון הברכות השמימיות" (Tian Kuang) שנבנה ב-1008, בתקופתו של הקיסר האחרון מ[[שושלת סונג הצפונית]], הקיסר [[חווידזונג|חְווֵיְדְזונְג]]. [[ציור קיר]] "האל של הר טאי עורך סיור" המתוארך לשנת 1009 משתרע לאורך 62 מטרים ולגובה של 3.3 מטרים על פני שלושה מקירות האולם. הנושא המרכזי בציור הוא סיור ביקורת שערך האל בדמות הקיסר גֶ'נְג'ונְג. בין השאר מתוארים בציור [[פילים]], [[אריה|אריות]] ו[[גמל]]ים. במרכז האולם פסל האל של הר טאי. בסמוך לארמון הברכות השמימיות ניצב ביתן יָאוצָאן וקשת הכניסה להר כמו גם ביתן הארד בפינה הצפון-מזרחית. מקדש דאי מוקף בברושי שושלת האן בני 2,100 שנים. בשטח האתר כמה אסטלות אבן, חלקם ניצבים על גבי [[צבים|צבי]] אבן (בִּישִׂי), מתקופת הקיסר חְווֵיְדְזונְג, וגם אסטלות מתקופה מאוחרת יותר של הקיסר צ'יינלונג.{{הערה|[http://blog.sina.com.cn/s/blog_408b1e700100g1j8.html תמונות ממקדש דאי] {{סינית}}}}
*'''מקדש גוואן די''' – שוכן בקצה הצפוני של רחוב הונגמן לו. תאריך בניית המקדש אינו ידוע. הבניין הנוכחי נבנה כתרומה של סוחרים מ[[שאנשי]] ולכן קרוי גם "היכל שאנשי". גְווָאן דִי, או גם גוואן יוּ, היה מפקד בצבאו של הקיסר לְיוֹ בֵּיי שהפך לאל במסורת הטאואיסטית. פסלו מצוי במרכז האולם.{{הערה|[[c:File:Statue of Guandi inside Mount Tai Guandi Temple (0).png|תמונת הפסל]]}} כשמשני צדדיו תערוכת "מאה שנים של הר טאי".{{הערה|1=[http://www.taian.travel/taianweb/eg/list.asp?scid=242&aid=120 Guandi Temple]}}
*'''השער השמימי הראשון''' (Yitian Men) – התחלת שביל הטיפוס. מאחריו קשת אבן שעליו חקוקה הכתובת "ממקום זה החל קונפוציוס לטפס".
*'''ארמון השער האדום''' (Hong Men Gong) – מקדש שקירותיו צבועים באדום והוא אחד המקדשים בהר לכבודה של בִּישְׂיָה יְוֵּ'אנְג'וּ'ן (碧霞元君), על פי האגדה בתו של האל של הר טאי. נבנה ב-1626 בתקופת [[שושלת מינג]].{{הערה|[http://members.virtualtourist.com/m/p/m/1eab89/ Red Gate Palace]}}
*'''ארמון דוֹאוּמוּ''' (Doumu Gong – "ארמון אם העגלה הגדולה") – נבנה לראשונה ב-1542 במקור כמקדש טאואיסטי לאלה דוֹאוּמוּ שעל פי המסורת ילדה את קבוצת הכוכבים [[העגלה הגדולה]], וכיום מכיל פסלים הקשורים לבודהיזם, ואת פסלה של אלת ההר.{{הערה|[http://english.taian.gov.cn/lvyou/jingdian/200906/t20090612_177250.htm Doumu Palace]}}
*'''עמק סוטרת האבן''' – שוכן צפונית מזרחית לארמון דואומו. על פניו החלקות של סלע חקק [[קליגרפיה|קליגרף]] קדום את הטקסט הבודהיסטי של סוטרת היהלום באותיות בגודל של 50 ס"מ.
*'''שער אמצע הדרך לשמים''' (Zhong Tian Men) – הנקודה הגבוהה ביותר שאליה אפשר להגיע ברכב, וגם נקודת המפגש בין הנתיב המרכזי לנתיב המערבי. מכאן ניתן לעלות ב[[רכבל]] או לעלות במורד התלול. בקרבת מקום מקדש אל העושר (Caishen Miao) ובו פסלו של אל העושר (財神); וביתן חמשת האורנים (Wusong Ting) הקרוי כך משום שעל פי הסיפור שכאשר עלה הקיסר [[צ'ין שה-חוואנג]] על ההר הוא מצא מחסה בשעת סערה מתחת לחמישה אורנים שצמחו במקום. כהכרת תודה מינה הקיסר את העצים לפקידים מהדרגה החמישית. האורנים המקוריים נעלמו מזמן והאורנים מצויים במקום כיום נשתלו ב-1730. מכאן מתחיל הקטע התלול המכונה "נתיב 18 הפיתולים"
*'''השער אל הנצח''', (Shengxian Feng) – קרוי כך משום שעל פי המסורת מי שעובר תחתיו יזכה להיות יצור שמימי.{{הערה|[http://members.virtualtourist.com/m/9780e/f4495/ תמונת השער אל הנצח]}}
*'''השער הדרומי אל השמים''' (Nantian Men) – שוכן בגובה 1,460 מטרים מעל פני הים בקצה נתיב 18 הפיתולים. השער, השוכן במקום בו נפער פתח ברכס, נבנה בשנת 1264 על ידי נזיר בשם גָ'אנְג גְ'ה-צוּן בשנת החמישית לשלטונו של [[קובלאי חאן]] מ[[שושלת יואן]]. מבנה בצורת מגדל שקירותיו צבועים באדום וגגו מכוסה ברעפים מזוגגים בצהוב, שאורכו 19.7 מטר ממערב למזרח, רוחבו 6.3 מטרים מצפון לדרום וגובהו 4.7 מטרים. הפתח במבנה שנתן לו את שמו הוא ברוחב של 3.7 מטרים וגובהו 3.2 מטרים. מעל הכניסה שלט עם השם "השער הדרומי אל השמים".{{הערה|1=[http://www.taian.travel/taianweb/eg/list.asp?scid=242&aid=117 Taishan one day tour]}}
*'''מקדש העננים התכולים''' (碧霞祠 פין-יין: BìXiá Cí) – סמוך לפסגה. זהו המקדש הטאואסיטי החשוב ביותר על ההר, והוא מוקדש לאלה המכונה בִּישְׂיָה (כלומר עננים תכולים). במיתולוגיה הטאואיסטית בִּישְׂיָה היא בתו של האל של הר טאי, אבל מאז שושלת סונג חשיבותה בפולחן עלתה על חשיבותו כבת אלמוות בעלת העוצמה הרבה ביותר. תחילה היא הייתה אחראית על בנים ויורשים ואחר-כך כלל כוחה את היכולת להביא שגשוג, ועוני, בריאות וחולי. כוחות מאגיים אלו הביאו מאמינים ממרחק להר על מנת להתפלל להחלמה של קרובים או להצלחה בעסקים. מתחם הבניינים של המקדש נבנה תחילה בתקופת שושלת סונג, המתחם נבנה מחדש והורחב בתקופת שושלת מינג ובתקופת שושלת צ'ינג. בשל הבניה בפסגת ההר שבה יש רוחות עזות וגשמים מרובים מקורים המבנים ברעפים מ[[ארד]] ובנויים מעץ ולבנים שנועדו להתמודד עם הברקים הרבים. המקדש משתרע על 3,900 מ"ר, מחולק לשתי חצרות המופרדות בשער, ומכיל 4 שערים, שלושה היכלים, ומגדלי פעמון ותוף. ההיכל הראשי מקורה ב-360 רעפים מארד (שבאים לסמל את 360 הימים בשנת הירח הסינית) המכסים גג כפול. בתוך ההיכל מוצב פסלה של בִּישְׂיָה.{{הערה|[http://wenku.baidu.com/view/cf2dece919e8b8f67c1cb9ab.html Azure Cloud Temple On Mount Tai]}}
*'''פסגת קיסר הירקן''' (玉皇頂; פין-יין Yùhuáng Dǐng - יוּ'חְוָאנְג דִינְג) – גובהה הרשמי של הפסגה הוא 1532.7 מטרים, אבל במשך שנים היה מקובל כי גובהה 1,545 מטרים כפי שאפשר לראות על לוח האבן המוצב בפסגה כפי שאפשר לראות בתמונה מימין. אתרי הפסגה כוללים את '''ארמון צ'ינגדי''' (青帝宫, פין-יין: Qīngdì Gōng) – מקדש טאואיסטי, את '''מקדש קיסר הירקן''' (玉皇庙, פין-יין: Yùhuáng Miào) הניצב בפסגה ובו פסל ארד של [[קיסר הירקן]] שנוצק בתקופת שושלת מינג, את '''המונומנט חסר המלים''' (无字碑, פין-יין Wúzì Bēi) - אסטלת אבן חלקה שעל פי האגדה הקיסר שהורה להקימה לא היה שבע רצון מהכתובת שתכנן לחקוק עליה ולכן השאירה ריקה; ואת '''מקדש קונפוציוס''' (孔子庙, פין יין: Kǒngzi Miào) ובו פסליהם של [[קונפוציוס]], [[מנציוס]] ומלומדים [[קונפוציוניזם|קונפוציוניסטים]] אחרים.
*'''סלע התפילה הצפוני''' (Gongbei Shi) – נקודת התצפית הטובה ביותר בפסגה. ביום בהיר אפשר לראות את הים במרחק של 200 קילומטרים מזרחית להר.
בנתיב המערבי מצויים האתרים הבאים (מלמעלה למטה)
*'''בריכת הדרקון השחור''' (黑龍潭, פין-יין: Hēilóngtán) – מצויה מתחת לגשר אריכות הימים (Changshou Qiao) ומוזנת על ידי מפל מים. בבריכה קרפיונים נדירים.
*'''מקדש פּוּגָ'או''' (普照寺, פיו-יין Pǔzhào Sì מילולית "מקדש האור המתפשט") – בין המקדשים הבודהיסטים הבודדים על ההר. הוקם בתקופת [[השושלות הדרומיות והצפוניות]] ושוכן על המדרון למרגלות ההר, היכלות קטנים בין עצי אורן עתיקים.

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה|שם=泰山|תצוגה=הר טאי}}
* {{אתר רשמי}}
* [https://web.archive.org/web/20110716003255/http://hebrew.cri.cn/1/2009/09/08/22s485.htm ראש וראשון בהרים הקדושים: הר טאי] - האתר העברי של China Radio International 
* [https://web.archive.org/web/20120504210732/http://www.taian.travel/taianweb/eg/ry_classservice.asp?scid=253 Mount Tai Travel Information Network]
* {{בריטניקה}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{אתרי מורשת עולמית בסין}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:דאואיזם]]
[[קטגוריה:סין: הרים|טאי]]
[[קטגוריה:סין: הרים קדושים|טאי]]
[[קטגוריה:שאנדונג]]