לדלג לתוכן

נתן דונביץ' – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הערות שוליים: https://www.avelim.co.il/%D7%A0%D7%AA%D7%9F-%D7%93%D7%95%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%A5-%D7%96%D7%9C/?hilite=%27%D7%A0%D7%AA%D7%9F%27%2C%27%D7%93%D7%95%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%A5%27 אתר "אבלים" - מודעות אבל באינטרנט
מ הוספת תבנית:פרופילי קולנוענים-מוזיקאים בקישורים חיצוניים (תג)
 
(22 גרסאות ביניים של 12 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{אישיות
[[קובץ:Nathan Dunevich.jpg|ממוזער|נתן דונביץ']]
|תמונה=[[קובץ:Nathan Dunevich.jpg|250px|נתן דונביץ']]
'''נתן דוּנֶבִיץ''' ([[1926]] - [[6 ביוני]] [[2017]]) היה [[עיתונאי]], [[שדרן רדיו]] ו[[סופר]] [[ישראלי]]. ממניחי היסודות לעיתונות מודרנית בארץ. חמישים ואחת שנה היה חבר מערכת "[[הארץ]]", בתפקידי כתיבה ועריכה מגוונים.
|כיתוב=נתן דונביץ'}}
[[קובץ:Nathan Dunevich memorial plaque in Tel Aviv.jpg|250px|ממוזער|שמאל|לוחית זיכרון בכניסה לביתו של נתן דונביץ']]
'''נתן דוּנֶבִיץ''' ([[1926]] [[6 ביוני]] [[2017]]) היה [[עיתונאי]], [[שדרן רדיו]] ו[[סופר]] [[ישראלי]]. ממניחי היסודות לעיתונות מודרנית בארץ. חבר מערכת "[[הארץ]]", בתפקידי כתיבה ועריכה מגוונים, במשך חמישים ואחת שנה.


==ביוגרפיה==
==ביוגרפיה==
שורה 13: שורה 16:
ברדיו היה דונביץ' הראשון להנחות תוכנית קבועה של שיחות עם מאזינים, כתגובות לאירועים חדשותיים וסיוע בפתרונות למצוקות אזרחים בסבך הביורוקרטיה. תוכניתו - "[[בוא נדבר (תוכנית רדיו)|בוא נדבר]]" ב[[גלי צה"ל]] - שודרה החל ב-1970 ובמשך עשור. התוכנית זכתה בהאזנה עצומה, במיוחד בשנותיה הראשונות, שבהן שידורי הטלוויזיה הסתיימו בעשר בערב. התוכנית עלתה ל[[שידור חי]] בתחנה הצבאית בעשר ודקה.
ברדיו היה דונביץ' הראשון להנחות תוכנית קבועה של שיחות עם מאזינים, כתגובות לאירועים חדשותיים וסיוע בפתרונות למצוקות אזרחים בסבך הביורוקרטיה. תוכניתו - "[[בוא נדבר (תוכנית רדיו)|בוא נדבר]]" ב[[גלי צה"ל]] - שודרה החל ב-1970 ובמשך עשור. התוכנית זכתה בהאזנה עצומה, במיוחד בשנותיה הראשונות, שבהן שידורי הטלוויזיה הסתיימו בעשר בערב. התוכנית עלתה ל[[שידור חי]] בתחנה הצבאית בעשר ודקה.


בטלוויזיה היה חבר הפאנל הקבוע של השעשועון ותוכנית הטלוויזיה "[[זה הסוד שלי]]" במהלך שנות ה-70, לצד [[בלה אלמוג]] ו[[אלי תבור]].
בטלוויזיה היה חבר הפאנל הקבוע של ה[[שעשועון]] ותוכנית הטלוויזיה "[[זה הסוד שלי]]" במהלך שנות ה-70, לצד [[בלה אלמוג]] ו[[אלי תבור]].


בשנת 1974 הוזעק דונביץ' ללשכת ראש עיריית [[נתניה]], לאחר שאדם חמוש איים עליו. דונביץ' הרגיע את האיש והבטיח לטפל בבעיותיו, והוא מסר את כלי הנשק למשטרה{{הערה|{{מעריב|יוסף ולטר ואבי רז|'רציתי כותרות', אמר האיש שאיים ברימון-יד ואקדח על ראש עיריית נתניה|1974/10/31|01114}}.}}. ועד [[אגודת העיתונאים בתל אביב]] בירך אותו לאחר האירוע על גילוי תושיה ואזרחות למופת{{הערה|{{דבר||נמשכת החקירה בפיצוץ ליד דירתה של העתונאית סילבי קשת|1974/11/01|01010}}.}}.
בשנת 1974 הוזעק דונביץ' ללשכת ראש עיריית [[נתניה]], לאחר שאדם חמוש איים עליו. דונביץ' הרגיע את האיש והבטיח לטפל בבעיותיו, והוא מסר את כלי הנשק למשטרה{{הערה|{{מעריב|יוסף ולטר ואבי רז|'רציתי כותרות', אמר האיש שאיים ברימון-יד ואקדח על ראש עיריית נתניה|19741031|112}}.}}. ועד [[אגודת העיתונאים בתל אביב]] בירך אותו לאחר האירוע על גילוי תושייה ואזרחות למופת{{הערה|{{דבר||נמשכת החקירה בפיצוץ ליד דירתה של העתונאית סילבי קשת|19741101|83}}.}}.


בכתבותיו ובטור האישי שלו בעיתון הירבה לעסוק בדיוני [[בית משפט|בתי המשפט]] ובהווי המיוחד שלהם. כן סיקר אישים ואתרים בעלי ייחוד בעיר תל אביב. במלאת לתל אביב חמישים שנה, בשנת [[1959]], הופיע ספרו "[[תל אביב: חולות שהיו לכרך]]" ובו סקירה היסטורית על תולדות העיר ועל אישים בולטים בתולדותיה וכן כתבות על פינות ואנשים בעיר, שקובצו ממדורו ב"הארץ".
בכתבותיו ובטור האישי שלו בעיתון הירבה לעסוק בדיוני [[בית משפט|בתי המשפט]] ובהווי המיוחד שלהם. כן סיקר אישים ואתרים בעלי ייחוד בעיר תל אביב. במלאת לתל אביב חמישים שנה, בשנת [[1959]], הופיע ספרו "[[תל אביב: חולות שהיו לכרך]]" ובו סקירה היסטורית על תולדות העיר ועל אישים בולטים בתולדותיה וכן כתבות על פינות ואנשים בעיר, שקובצו ממדורו ב"הארץ".


על רשמיו מסיקורו את בתי המשפט כתב שני ספרים, באחד "עינוי דין" שהופיע בשנת 1975 הייתה ביקורת נוקבת על הסחבת הנהוגה בבתי המשפט. בשני, "נאשמים - דרמות מבית המשפט" שהופיע בשנת [[2000]] היה תיאור מכלי ראשון כצופה וככתב, של המשפטים הפליליים המפורסמים ביותר שנערכו במהלך שנות [[מדינת ישראל|המדינה]], ובהם [[פרשת הרצח בגן מאיר]], [[פרשת סטולרו-יכמן-צ'צ'קס]] ומשפטה של עליזה פאנו על [[רצח פולה אליעז]]. את אולם הדיונים של בית המשפט הגדיר דונביץ' כ"התיאטרון הגדול של החיים".
על רשמיו מסיקורו את בתי המשפט כתב שני ספרים, באחד "עינוי דין" שהופיע בשנת 1975 הייתה ביקורת נוקבת על הסחבת הנהוגה בבתי המשפט. בשני, "נאשמים - דרמות מבית המשפט" שהופיע בשנת [[2000]] היה תיאור מכלי ראשון כצופה וככתב, של המשפטים הפליליים המפורסמים ביותר שנערכו במהלך שנות [[ישראל|המדינה]], ובהם [[פרשת הרצח בגן מאיר]], [[פרשת סטולרו-יכמן-צ'צ'קס]] ומשפטה של עליזה פאנו על [[רצח פולה אליעז]]. את אולם הדיונים של בית המשפט הגדיר דונביץ' כ"התיאטרון הגדול של החיים".


דונביץ' עסק גם בעולם ה[[מוזיקה]]. במשך עשרים שנה היה ה[[מבקר מוזיקה|מבקר]] של הקלטות מוזיקה קלאסית בעיתון "הארץ". כתב ארבעה ספרים על גדולי המוזיקה, [[כנר]]ים, [[פסנתרן|פסנתרנים]] [[צ'לן|צ'לנים]] ו[[מנצח]]ים.
דונביץ' עסק גם בעולם ה[[מוזיקה]]. במשך עשרים שנה היה ה[[מבקר מוזיקה|מבקר]] של הקלטות מוזיקה קלאסית בעיתון "הארץ". כתב ארבעה ספרים על גדולי המוזיקה, [[כנר]]ים, [[פסנתרן|פסנתרנים]] [[צ'לן|צ'לנים]] ו[[מנצח]]ים.
שורה 27: שורה 30:
ב-2014 העניק לו ראש [[עיריית תל אביב-יפו]], [[רון חולדאי]], את תואר ״ידיד העיר תל אביב״ על תרומתו רבת השנים לתיאור החיים בעיר.
ב-2014 העניק לו ראש [[עיריית תל אביב-יפו]], [[רון חולדאי]], את תואר ״ידיד העיר תל אביב״ על תרומתו רבת השנים לתיאור החיים בעיר.


בתו, [[שירה דונביץ']], היא [[עורך דין|עורכת דין]].
בתו, [[שירה דונביץ']], היא [[עורך דין|עורכת דין]] ונשואה ל[[מבקר תיאטרון|מבקר התיאטרון]] [[שי בר-יעקב]].{{הערה|1=[https://www.avelim.co.il/2017/06/page/2/?cat=6 מודעת אבל לזכרו של נתן דונביץ']}}

בנו [[רוני דונביץ']] הוא [[סופר]], מחבר סדרת המותחנים רבי־המכר "[[נרדף (ספר)|נרדף]]", "[[לכודים (ספר)|לכודים]]" ו"[[עמוק מבפנים (ספר)|עמוק מבפנים]]".
בנו [[רוני דונביץ']] הוא [[סופר]], מחבר סדרת המותחנים רבי־המכר "[[נרדף (ספר)|נרדף]]", "[[לכודים (ספר)|לכודים]]" ו"[[עמוק מבפנים (ספר)|עמוק מבפנים]]".
==הנצחה==
עיריית תל אביב קבעה [[לוחית זיכרון]] בכניסה לביתו של נתן דונביץ' ב[[שדרות רוטשילד]] 113.


==מספריו==
==מספריו==
שורה 43: שורה 49:
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
* {{העין השביעית|[[מרדכי נאור]]|האח הגדול והנבון|6528|11 בנובמבר 2012}}
* {{העין השביעית|[[מרדכי נאור]]|האח הגדול והנבון|6528|11 בנובמבר 2012}}
* {{לקסיקון הספרות|02778}}
* {{הארץ|רונית ורד|אבי אבות המזון: דברי ימי האוכל הטוב בתל אביב |1.1810177|27 באוגוסט 2012}}
* {{הארץ|רונית ורד|אבי אבות המזון: דברי ימי האוכל הטוב בתל אביב |1.1810177|27 באוגוסט 2012}}
* {{nrg|ערן אלדר|בין החברה לקיבה: ההיסטוריה של האוכל התל אביבי|405/601|29 בספטמבר 2012|47|2}}
* {{nrg|ערן אלדר|בין החברה לקיבה: ההיסטוריה של האוכל התל אביבי|405/601|29 בספטמבר 2012|47|2}}
שורה 48: שורה 55:
* {{Time Out ישראל|לי פלר|ראש העיר|תרבות/ספרים/ראש-העיר|22 בדצמבר 2013}}
* {{Time Out ישראל|לי פלר|ראש העיר|תרבות/ספרים/ראש-העיר|22 בדצמבר 2013}}
* {{הארץ|עופר אדרת|נתן דונביץ', מוותיקי ומבכירי העיתונאים בישראל ובעיתון "הארץ", מת בגיל 91|1.4156114|6 ביוני 2017}}
* {{הארץ|עופר אדרת|נתן דונביץ', מוותיקי ומבכירי העיתונאים בישראל ובעיתון "הארץ", מת בגיל 91|1.4156114|6 ביוני 2017}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007303554805171|נתן דונביץ (1926-2017)}}
{{פרופילי קולנוענים-מוזיקאים}}


== הערות שוליים ==
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}


{{בקרת זהויות}}
{{מיון רגיל:דונביץ', נתן}}
{{מיון רגיל:דונביץ', נתן}}
[[קטגוריה:עיתונאים עבריים]]
[[קטגוריה:סגל הארץ]]
[[קטגוריה:סגל הארץ]]
[[קטגוריה:מבקרי מוזיקה ישראלים]]
[[קטגוריה:מבקרי מוזיקה ישראלים]]
שורה 60: שורה 69:
[[קטגוריה:בעלי טור ישראלים]]
[[קטגוריה:בעלי טור ישראלים]]
[[קטגוריה:כתבים צבאיים ישראלים]]
[[קטגוריה:כתבים צבאיים ישראלים]]
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2017]]
[[קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות מורשה]]
[[קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות מורשה]]
[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1926]]
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2017]]

גרסה אחרונה מ־02:17, 31 במאי 2024

נתן דונביץ'
נתן דונביץ'
נתן דונביץ'
לידה 1926
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 ביוני 2017 (בגיל 91 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות מורשה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוחית זיכרון בכניסה לביתו של נתן דונביץ'

נתן דוּנֶבִיץ (19266 ביוני 2017) היה עיתונאי, שדרן רדיו וסופר ישראלי. ממניחי היסודות לעיתונות מודרנית בארץ. חבר מערכת "הארץ", בתפקידי כתיבה ועריכה מגוונים, במשך חמישים ואחת שנה.

נתן דונביץ' נולד בתל אביב, להורים שעלו מרוסיה.

ל"הארץ" הגיע בקיץ 1947, לאחר שתי שנות כתיבה בעיתונים שונים. במלחמת העצמאות גויס לתפקיד כתב צבאי בחזית הצפון, מטעם יחידת הקשר לעיתונות (שהייתה ליחידת דובר צה"ל). כתבותיו מזירות המלחמה פורסמו בתקשורת בארץ וצוטטו בעיתוני העולם.

בשובו ל"הארץ" היה הראשון לכתוב טור אישי קבוע על אנשים והווי בתל אביב, ואחר-כך כתב, במקביל, מדור ראשון על הנעשה בעולם הבידור והאמנות. ב-1954 הקים וערך את מדור הספורט הגדול של העיתון, שעד אז היה טור צנוע ומוחבא. ב-1963 הוטל עליו להקים ולערוך את המוסף השבועי של "הארץ", והיה עורכו בשש שנותיו הראשונות. המוסף, מגזין מודרני ראשון בעיתונות היומית בישראל, צבר פופולריות רבה במתכונתו, תוכנו וכותביו, ובהם העיתונאים סילבי קשת, מיכאל אוהד, רומן פריסטר, הצייר יעקב פרקש ("זאב"), הצלם יעקב אגור ומשתתפים אחרים. "זאב" צייר מדי שבוע עמוד שהיה סיפור מצויר על אישיות בחדשות. אף זה היה חידוש בעיתונות הישראלית.

ב-1969 פרש דונביץ' מעריכת המוסף, כדי לשוב ולכתוב בעיתון - היומי והשבועי - את טוריו על החברה הישראלית, בעיותיה והמתרחש בה.

ברדיו היה דונביץ' הראשון להנחות תוכנית קבועה של שיחות עם מאזינים, כתגובות לאירועים חדשותיים וסיוע בפתרונות למצוקות אזרחים בסבך הביורוקרטיה. תוכניתו - "בוא נדבר" בגלי צה"ל - שודרה החל ב-1970 ובמשך עשור. התוכנית זכתה בהאזנה עצומה, במיוחד בשנותיה הראשונות, שבהן שידורי הטלוויזיה הסתיימו בעשר בערב. התוכנית עלתה לשידור חי בתחנה הצבאית בעשר ודקה.

בטלוויזיה היה חבר הפאנל הקבוע של השעשועון ותוכנית הטלוויזיה "זה הסוד שלי" במהלך שנות ה-70, לצד בלה אלמוג ואלי תבור.

בשנת 1974 הוזעק דונביץ' ללשכת ראש עיריית נתניה, לאחר שאדם חמוש איים עליו. דונביץ' הרגיע את האיש והבטיח לטפל בבעיותיו, והוא מסר את כלי הנשק למשטרה[1]. ועד אגודת העיתונאים בתל אביב בירך אותו לאחר האירוע על גילוי תושייה ואזרחות למופת[2].

בכתבותיו ובטור האישי שלו בעיתון הירבה לעסוק בדיוני בתי המשפט ובהווי המיוחד שלהם. כן סיקר אישים ואתרים בעלי ייחוד בעיר תל אביב. במלאת לתל אביב חמישים שנה, בשנת 1959, הופיע ספרו "תל אביב: חולות שהיו לכרך" ובו סקירה היסטורית על תולדות העיר ועל אישים בולטים בתולדותיה וכן כתבות על פינות ואנשים בעיר, שקובצו ממדורו ב"הארץ".

על רשמיו מסיקורו את בתי המשפט כתב שני ספרים, באחד "עינוי דין" שהופיע בשנת 1975 הייתה ביקורת נוקבת על הסחבת הנהוגה בבתי המשפט. בשני, "נאשמים - דרמות מבית המשפט" שהופיע בשנת 2000 היה תיאור מכלי ראשון כצופה וככתב, של המשפטים הפליליים המפורסמים ביותר שנערכו במהלך שנות המדינה, ובהם פרשת הרצח בגן מאיר, פרשת סטולרו-יכמן-צ'צ'קס ומשפטה של עליזה פאנו על רצח פולה אליעז. את אולם הדיונים של בית המשפט הגדיר דונביץ' כ"התיאטרון הגדול של החיים".

דונביץ' עסק גם בעולם המוזיקה. במשך עשרים שנה היה המבקר של הקלטות מוזיקה קלאסית בעיתון "הארץ". כתב ארבעה ספרים על גדולי המוזיקה, כנרים, פסנתרנים צ'לנים ומנצחים.

בשנת 2000 התמנה לחבר במועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו.

ב-2014 העניק לו ראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי, את תואר ״ידיד העיר תל אביב״ על תרומתו רבת השנים לתיאור החיים בעיר.

בתו, שירה דונביץ', היא עורכת דין ונשואה למבקר התיאטרון שי בר-יעקב.[3]

בנו רוני דונביץ' הוא סופר, מחבר סדרת המותחנים רבי־המכר "נרדף", "לכודים" ו"עמוק מבפנים".

עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו של נתן דונביץ' בשדרות רוטשילד 113.

  • תל אביב: חולות שהיו לכרך, הוצאת שוקן. 1959.
  • עינוי דין, הוצאת פלג, 1975.
  • נאשמים - דרמות מבית המשפט, הוצאת זמורה ביתן, 2000.
  • ענקים ופסנתרנים אחרים, הוצאת זמורה ביתן, 2000.
  • ארבעה מיתרים לתהילה - גדולי הצ'לנים, הוצאת זמורה ביתן, 2002.
  • וירטואוזים - גדולי הכנרים מפגניני עד מידורי, הוצאת זמורה ביתן, 2003.
  • מאסטרו - גדולי המנצחים בכל הזמנים, הוצאת זמורה ביתן, 2006.
  • מקיוסק גזוז עד מסעדת שף - מאה שנות אוכל בתל אביב, הוצאת אחוזת בית, 2012.
  • אריות ברחוב הירקון - 25 סיפורים על אנשים ומעשים יוצאי דופן שהתחוללו בתל אביב, הוצאת כרמל, 2013.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]