ג'ון בלושי

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא מבולבל ובלתי מאורגן.

תבנית:שחקן ג'ון בלושי (אנגלית: John Belushi‏; 24 בינואר 1949 - 5 במרץ 1982) היה שחקן, קומיקאי ומוזיקאי אמריקאי. ידוע בעיקר בשל חברותו בהרכב האחים בלוז, הופעתו בסרט "בית החיות" ובשל תפקידיו השונים בתוכנית המערכונים "סאטרדיי נייט לייב". היה אחיו הגדול של השחקן ג'יימס בלושי.

ביוגרפיה

נעוריו

בלושי נולד בעיר שיקגו, אילינוי. אימו, אגנס בלושי, הייתה קופאית ובת למהגרים ממוצא אלבני, ואביו, אדם בלושי, היה מהגר אלבני ובעל מסעדה. שם המשפחה בעת ההגירה היה בליוס, או בליורס. בלושי גדל בוויטון, התחנך בכנסייה האלבנית האורתודוקסית, למד בתיכון המרכזי של וויטון, ולאחר והמשיך לאוניברסיטת ויסקונסין-וויטווטר ולמכללת דופייג' ליד שיקגו. בתיכון פגש את אשתו לעתיד, ג'ודי ג'קלין.

קריירה

שנותיו הראשונות

פריצתו הגדולה של בלושי התרחשה ב-1971, כאשר הצטרף לקבוצת "העיר השנייה" - קבוצת תיאטרון קומי אוונגרדית ומופרעת שפעלה באותה תקופה בשיקגו. הודות לחיקוי של הזמר ג'ו קוקר שביצע הוא השתתף במופע של קבוצת "הנשיונל לאמפון" ב-1972. מופע זה כלל שחקנים שמאוחר יותר שיחקו בתוכנית הטלוויזיה, כמו צ'בי צ'ייס, ביל מארי וכריסטופר גסט. מופע קומי זה תפס את תשומת לבו של מפיק רדיו שהעניק לקבוצה תוכנית באורך חצי שעה ברדיו האזורי של שיקגו ומאוחר יותר בכל ארצות הברית, שכללה את הבדרנים המקוריים שהופיעו במופע ובדרנים ידועים אחרים. תוכנית הרדיו שודרה מ-1973 עד 1975, ומספר מערכונים שהופיעו בה עובדו לטלוויזיה ושודרו בתוכנית סאטרדיי נייט לייב. בשנת 1976 נישא בלושי למפיקת התוכנית, ג'ודי ג'קלין.

1975 - 1979

ב-1975 הצטרף בלושי לצוות הסאטרדיי נייט לייב, דבר שהוביל לפרסומו ברחבי העולם. בהפסקה שבין העונה הראשונה לשנייה שיחק באחד הסרטים המפורסמים ביותר שלו, הקומדיה "בית החיות" (Animal House). לפי ביוגרפיות מסוימות שנכתבו אודותיו, ביום הולדתו השלושים של בלושי הסרט "בית החיות" היה הסרט המצליח ביותר בארצות הברית, אלבום האחים בלוז שהוציא לאור עם דן אקרויד היה האלבום המצליח ביותר בארצות הברית והתוכנית סאטרדיי נייט לייב הייתה תוכנית הלילה בעלת הרייטינג הכי גבוה. בסצנת מסיבת הטוגה במרתף בית האחווה בסרט "בית החיות" ניתן לראות את ג'ון בלושי רוקד עם אשתו שלא קיבלה קרדיט. בזמן צילום הסרט "בית החיות" בלושי הופיע במכללת איתקה ב-1976. כאשר הוצג, הוא עלה לבמה עם מסור חשמלי וניסר את הפודיום. כאשר נשאל מי המנחה האהוב עליו ב"סאטרדיי נייט לייב"" הוא הזכיר את הקומיקאי רוברט קליין.

כאשר רואיין, במבט לאחור, דן אקרויד סיפר סיפורים על בלושי שלרוב אחרי סיום חזרות לתוכנית "סאטרדיי נייט לייב", הופעות או צילום סרט, בלושי היה הולך ללא הודעה לבתים סמוכים של חברים או זרים, מחפש משהו לאכול ולרוב היה נרדם בלי שיהיה ניתן למצוא אותו ביום שלמחרת. זה היה התמריץ למערכון המתח " הדבר שלא יעזוב" שבו בלושי מענה זוג (ששוחק על ידי ג'יין קורטין וביל מארי) בביתם על ידי חיפוש חטיפים, עיתונים ומגזינים לקרוא ומשתלט על הטלוויזיה שלהם. דן אקרויד קרא לו "האורח של אמריקה".

בזמן השתתפותו בתוכנית הוא כיכב בסרט קצר שנקרא "אל תסתכל על העבר בכעס" (Don't Look Back In Anger) בו שיחק אדם זקן המגיע לקבריהם של חבריו לבמה לשעבר ומגלה שהסיבה להיותו חי עדיין היא שהוא רקדן, ולאחר מכן רוקד על קברי חבריו (למרבה האירוניה, בלושי דווקא היה חבר הצוות הראשון שמת). ב-1979 עזב את סאטרדיי נייט לייב כדי להתמקד בקריירה הקולנועית שלו. בלושי השתתף בארבעה סרטים נוספים, ובשלושה מהם, "1941", "שכנים" ו"האחים בלוז" שיחק ביחד עם חברו, דן אקרויד.

סרטים נוספים

בתקופה שלפני מותו, בלושי השתתף במספר סרטים, ביניהם "נובל רוט" (משמעות השם היא סוג של פטריה הגדלה על גפנים ועוזרת להם להפיק יין באיכות גבוהה). בלושי שכתב את התסריט יחד עם חברו לשעבר מ"סאטרדיי נייט לייב", דן נובלו.

בלושי שקל גם את התפקידים הראשיים ב"השמחה שבסקס", עיבוד קומי לספרו של ד"ר אלכס קומפורט וכמו כן את התפקיד של באטמן, תפקיד בסרט פחד ותיעוב בלאס וגאס, דמותו של ביל בסרטו של מרטין סקורסזה "כנופיות ניו יורק" ותפקיד בסרט "ירח מעל מיאמי", שהפקותיהם נפסקו לאחר מותו.

אקרויד כתב את תפקידי ד"ר פיטר ונקמן ב"מכסחי השדים" ואמט-פיטס-היום ב "מרגלים כמונו" במחשבה על בלושי ותפקידים אלו בוצעו על ידי חבריו לצוות התוכנית "סאטרדיי נייט לייב", ביל מארי וצ'בי צ'ייס. אקרויד נהג להתלוצץ שהשד הירוק "slimer" בסרט "מכסחי השדים" היה "רוחו של ג'ון בלושי" משום שלשד היה אותה אישיות חייתית כמו לבלושי.

הקומדיה הרומנטית "Continental Devide" שיצאה לאקרנים בספטמבר 1981, הייתה בכיכובו של בלושי ותיאר את דמותו של הכותב הטורים ההירואי של שיקגו ארני סוצ'אק המקבל משימה לחקור על מדען ציפורים בהרי הרוקי. הדמות הייתה מבוססת באופן חופשי על הכותב המנוח והפופולרי מייק רויקו שכתיבתו על שחיתות פוליטית לעיתון Chicago Daily News ולאחר מכן עד סוף ימיו לעיתון Chicago Tribune הייתה אגדית.

חייו האישיים

בספרו של השחקן/כותב בשידור חי מניו יורק טים קזורינסקי נאמר כי בלושי היה כלי בהבאת קזורינסקי ל"סאטרדיי נייט לייב" ב-1981. אבל בזמן היותו בתוכנית, קזורינסקי נלחץ מהדרישות (דיק אברסול היה עכשיו המפיק הראשי והתוכנית הייתה לא כמו תקופת ההדוניזם שמייקל לורנס הפיק כשבלושי היה בתוכנית). הוא התקשר יותר מאוחר לבלושי ואמר שהוא צריך טרמפ לנמל התעופה כיוון שהוא עוזב וחוזר חזרה לשיקגו. בלושי ואשתו אספו אותו אבל סירב לקחת אותו לנמל התעופה ואמר שהאווירה בתוכנית עלולה להיות רעה. במקום זאת, בלושי לקח אותו לפסיכיאטר שבלושי ראה במשך שנה בזמן שהותו בתוכנית.

בלושי היה חבר של דן אקרויד שהיה איתו בתוכנית "סאטרדיי נייט לייב". הם נפגשו בטורונטו במקום שאקרויד היה מבקר שם באופן קבוע וישר "נדלקו" אחד על השני.

בלושי גייס את להקת Fear והביא אותם לאולפני צ'רוקי כדי להקליט שירים לפסקול של הסרט "שכנים", סרט שהוא ואקרויד כיכבו בו. שותפיהם המפיקים המוזיקליים סטיב קרופר וברוס רוב זוכרים את ההקלטות, אבל לא ידוע מה קרה עם הפסקול הסופי, שבסוף הוחלף בפסקול מסורתי. אולפני צ'רוקי (Cherokee) היו מקום קבוע ללהקת האחים בלוז המקורית עוד בהתחלה. ג'ון בלושי ודן אקרויד נהיו קבועים באולפן, בעוד שגיטריסט הלהקה, סטיב קרופר, עשה את אולפן למקום ההפקות הקבוע שלו. כשהם היו צריכים נגן בס הם היה מצטרף אליהם נגן הבס של הלהקה, דונלד "דאק " דאן. בזמנים אלו קרופר ושותפו להפקות ובעל האולפן, ברוס רוב, עבדו על מספר פרויקטים עם צמד המוזיקאים/קומיקאים, יחד עם הלהקה האהובה של בלושי, Fear, ויותר מאוחר בסרטו של אקרויד " Dragnet".
"מה אני יכול להגיד? ג'ון היה מוכשר באופן קיצוני, ואפשר להגיד שהוא חי חיים "קיצוניים". אני חושב שמה שקרה לג'ון גרם להרבה אנשים להתפכח, כולל לי", אמר המפיק ברוס רוב.

מתופף להקת Fear סיפר שבלושי לא היה בסאטרדיי נייט לייב, במשך שנים, אבל "לתוכנית שבה היינו (עם דונלד פליזנס כמנחה) הוא בא להופיע. בהתחלה הוא עם גב כאילו מטיל את מימיו ואז הוא מסתובב למצלמה ואומר "בשידור חי מניו יורק!". זו הייתה טובה שהוא עשה לנו בגלל שבזמן החזרה חלק מהקהל שהיו רקדנים דרכו על כבל או משהו ואז לא רצו שום רקדנים. אז כתמורה הוא הלך למשרד של גרנט טינקר בשבילנו ואמר 'אני אופיע בתוכנית אם הרקדנים ישארו. ג'ון היה אדם נדיב".

בלושי היה נדיב לחבריו ומשפחתו והלווה כסף כשהיו צריכים. הוא השתמש בחלק מכספו על מנת לקנות לאביו חווה ליד סן דייגו, ועזר לחבריו בשיקגו בעסקיהם. הוא עזר לאחיו ג'יימס בלושי להיכנס ל"עיר השנייה", מקום שהוא בעצמו היה בו בתחילת הקריירה. הצד הנדיב שלו נראה בזמן היותו באחים בלוז; הוא ביצע שיר בלוז של אומנים שהוא שיוכלו להיעזר בכסף שיקבלו מהתמלוגים.

מוות

בתאריך 5 במרץ 1982, בלושי נמצא מת בחדרו בבונגלו מס' 3 שבמלון שבו שהה בלוס אנג'לס, קליפורניה. סיבת המוות הייתה תערובת של הרואין וקוקאין. בליל מותו ביקרו אותו בנפרד רובין ויליאמס (שהיה אז בשיא צריכת הסמים האישית שלו) ורוברט דה נירו והשאירו אותו בחברת אנשים אחרים יחד עם קת'י סמית'. מותו נחקר על ידי הפתולוג הפלילי ד"ר ראיין נוריס יחד עם עוד חוקרים, ובזמן שהממצאים נותחו, נקבע כי המוות נגרם כתוצאה מתאונה הקשורה במנת יתר.

חודשיים יותר מאוחר, סמית' הודתה בראיון לנשיונל אינקווירר שהיא הייתה עם בלושי בליל מותו ונתנה לו את התערובת הפאטאלית. לאחר הופעת המאמר "אני הרגתי את בלושי" במגזין ה-Enquirer בתאריך 29 ביוני 1982, התיק נפתח מחדש. סמית' הוסגרה מטורונטו, נעצרה והואשמה ברצח ממדרגה ראשונה. עסקת טיעון הפחיתה את ההאשמות לגרימת מוות ברשלנות והיא ריצתה את עונשה בכלא למשך 18 חודשים.

באחד מהופעותיו הטלוויזיונית הוא הצטלם לסדרת הקומדיה "Police Squad". לפי הצעתו של מפיק התוכנית רוברט ק. ווייס, בלושי צולם עם הפנים למטה בבריכת שחיה, מת. הצילום היה כחלק מבדיחה שבו האורח בסדרה לא נשאר בחיים מעבר לכותרות ההתחלה. בנוסף, כפי שמסופר באחת מההערות המצורפות לגרסת ה -DVD, ג'ון כמעט טבע בזמן צילום הסצנה. היא מעולם לא שודרה.

זיכרון

בלושי וחברו דן אקרויד היו מועמדים להציג את הפרס הראשון בהיסטורית האוסקר לאפקטים מיוחדים בשנת 1982 (הסרט שודדי התיבה האבודה זכה בו ), אבל ג'ון נפטר מספר שבועות לפני האירוע. שבור ממותו של ג'ון, אקרויד הציג את הפרס לבדו ואמר " שותפי היה אוהב להיות פה כדי להציג את הפרס בהתחשב בעובדה שהוא היה מעין אפקט מיוחד בעצמו."

מחווה

חייו של ג'ון בלושי מפורטים בביוגרפיה "Wired : The Short Life and Fast Times of John Belushi" שכתב בוב וודוורד בשנת 1985. הרבה חברים וקרובים כולל אשתו ג'ודי, דן אקרויד וג'ים בלושי הסכימו להתראיין לספר, אבל אחר כך הרגישו שהתוצאה הסופית הייתה נצלנית ולא הציגה את ג'ון שהם הכירו. הספר עובד לסרט יותר מאוחר שבו בלושי גולם על ידי מייקל צ'יקליס בשנת 1989. חבריו של בלושי ומשפחתו החרימו את הסרט, דבר שגרם לסרט להיות כישלון.

לאחר מותו

אלמנתו התחתנתה בשנית וכעת היא נקראת "ג'ודית בלושי פיסאנו". הביוגרפיה שלה על ג'ון "Belushi : A Biography" היא אוסף של ראיונות בגוף ראשון וצילומים ופורסמה בשנת 2005.

בתאריך 1 באפריל 2004, 22 שנה לאחר מותו, בלושי כובד בכוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד לאחר השתדלות של עשר שנים מצד ג'יימס בלושי וג'ודית בלושי פיסאנו. בין הנוכחים בטקס היו דן אקרויד, צ'בי צ'ייס, טד דנסון, מרי סטינבורגן וטום ארנולד.

בשנת 2006, ערוץ הביוגרפיות שידר את הפרק "ג'ון בלושי" במסגרת הסדרה "Final 24", תיעוד 24 השעות האחרונות בחייו שהובילו למותו.

פילמוגרפיה חלקית

• טרזון (1975)
• בית החיות (1978)
• 1941 (1979)
• האחים בלוז (1980)
• שכנים (1981)

דמויות ששיחק בתוכנית "סאטרדיי נייט לייב"

• פוטאבה הסמוראי
• קפטן נד, אחד מחבריו של מיילס קאופרת'וויטס.
• גייקוב פאפאג'ורג הידוע בשם "ג'ולייט "ג'ייק" בלוז" (מהאחים בלוז)
• ג'ף ווידט ממשפחת ווידט
• קווין ממערכון "הקניון"
• קולדורף מ"Coneheads"
• לארי פארבר מהזוג פארבר (אשתו גולמה על ידי גילדה רדנר)
• לאוול ברוק מפרסומות Brock H&L
• מאט קופר, ממערכוני אי הכרישים
• פיט מ"קפה אולימפיה"
• סטיב בושאקיס (שהיה בחיים האמיתיים חבר טוב של בלושי מהילדות)
• פרנק לירי, אחד מאבירי מיקי הקדוש של קולומבוס.

מפורסמים שחיקה

בין המפורסמים שחיקה ניתן למצוא את:

• אליזבת טיילור
• אלביס פרסלי
• הנרי קיסינג'ר
• ג'ימי הופה
• ג'ו קוקר (החיקוי הכי מפורסם שלו)
• ג'ון לנון
• ליאוניד ברז'נייב
• לודוויג ואן בטהובן
• מרלון ברנדו
• מנחם בגין
• רוי אורביסון
• סם פקינפה
• סנג'י גנדי
• ויליאם שאטנר
• יאסר ערפאת

ראו גם

• סאטרדיי נייט לייב
• האחים בלוז
• דן אקרויד

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון בלושי בוויקישיתוף

• דף מחווה לג'ון בלושי
• תאוריה אלטרנטיבית למותו של בלושי (באנגלית)
• אסי גל, ג'ון בריון: 6 עובדות מפתיעות על השחקן והקומיקאי ג'ון בלושי, באתר Xnet‏, 21 בפברואר 2015