לדלג לתוכן

גולם (מיסטיקה) – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
שורה 89: שורה 89:
הראשון בין הסופרים היהודים-גרמנים שלכאורה התייחס לגולם היה עד כמה שידוע לנו בדפוס, ב-1834 בהערת שוליים בספר “גיל בלאס היהודי” של ג’וזף זליגמן כהן (1804 -1850) שהופיע בלייפציג Joseph Seligmann Kohn, Gil Blas.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.yekum.org/2024/10/%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%94%D7%A8%D7%9C-%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%92-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91%D7%B3-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A6%D7%A8-%D7%94/|הכותב=ד״ר אלי אשד|כותרת=מה למהר"ל מפראג ולגולם - חלק ב׳ על היוצר האמיתי של האגדה|אתר=יְקוּם תַּרְבּוּת|תאריך=2024-10-18|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2024-10-20}}</ref>
הראשון בין הסופרים היהודים-גרמנים שלכאורה התייחס לגולם היה עד כמה שידוע לנו בדפוס, ב-1834 בהערת שוליים בספר “גיל בלאס היהודי” של ג’וזף זליגמן כהן (1804 -1850) שהופיע בלייפציג Joseph Seligmann Kohn, Gil Blas.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.yekum.org/2024/10/%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%94%D7%A8%D7%9C-%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%92-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91%D7%B3-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A6%D7%A8-%D7%94/|הכותב=ד״ר אלי אשד|כותרת=מה למהר"ל מפראג ולגולם - חלק ב׳ על היוצר האמיתי של האגדה|אתר=יְקוּם תַּרְבּוּת|תאריך=2024-10-18|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2024-10-20}}</ref>


המחבר מציין בהערת השוליים שהוא שמע את הסיפור ממישהו. הוא לא מציין ממי.יש לציין שאין זה ברור אם הערת השןהשוליים הזאת הופיעה במהדורה הראשונה או רק השנייה של ספרו
המחבר מציין בהערת השוליים שהוא שמע את הסיפור ממישהו. הוא לא מציין ממי.יש לציין שאין זה ברור אם הערת השוליים הזאת הופיעה במהדורה הראשונה או רק השנייה של ספרו.


נראה שהמקור שלו היה לודויג אוגוסט פרנקל שפירסם גירסה של הסיפור בנובמבר 1836. הסיפור פורסם בכתב עת ווינאי במסגרת סידרה של סיפורי עם מהעולם הדובר גרמנית בשם “סיפורים ואגדות מארץ האב”.ולדעת ד"ר אלי אשד הוא הממציא של הסיפור.
נראה שהמקור שלו היה לודויג אוגוסט פרנקל שפירסם גירסה של הסיפור בנובמבר 1836. הסיפור פורסם בכתב עת ווינאי במסגרת סידרה של סיפורי עם מהעולם הדובר גרמנית בשם “סיפורים ואגדות מארץ האב”.ולדעת ד"ר אלי אשד הוא הממציא של הסיפור.

גרסה מ־04:11, 20 באוקטובר 2024

איור המתאר את האגדה על המהר"ל ועל הגולם מפראג, מאת הצייר הצ'כי מיקולש אלש.

בפולקלור, גולם הוא גוש של חומר דמוי אדם שיודעי תורת הנסתר הפיחו בו רוח חיים על ידי אמירת שמות קדושים ועל ידי כתיבת המילה "אמת" על מצחו. כותבי המאה ה-18 קראו ל"אדם" כזה בשם "גולם"[1]. אגדה יהודית מספרת כי את הגולם היו יוצרים בשעה קשה לעם ישראל, לאחר שרבנים היו שומעים קול ממרום הקורא את זעקתם של היהודים. אחת הגרסאות ליצירת הגולם, היא על ידי כך שהיו כותבים את השם המפורש על פיסת נייר, ומניחים אותה בפיו של גוש החומר. אחר כך היו רושמים את המילה "אמת" על מצחו. כאשר היה צורך להפסיק את פעולת הגולם נמחקה האות א', והוא נותר "מת"[2]. בספרות היהודית מצויים מעט מאוד טקסטים אותנטיים על גלמים. על פי המסורת הקיימת הגלמים אינם בעלי יכולת דיבור.

סיווג

על פי פרופ' משה אידל בתרבות האירופאית מופיעים שלשה טיפוסי גולם:

  • בימי הביניים. גולם שמתואר כעבד שמשמש את אדונו וכפוף לו באופן מוחלט
  • בתקופת הרנסאנס. גולם שהולך ומתפתח. גולם כזה עלולות להיות בו תקלות, ויש צורך להשביתו בשל כך
  • בעת החדשה. הגולם המורד. בדומה לסיפורים על המפלצת של פרנקנשטיין. גולם שמקבל חית משל עצמו, ואף מגיע למלחמה בינו לבין יוצרו

אידל מצא כי ישנם ביהדות שני סוגי גלמים:

  • בספרות האשכנזית היה גולם שעשוי מעפר וקיומו היה תלוי בשמות קדושים שנכתבים על קלף
  • בספרות הספרדית ישנו מודל אחר של גולם שעשוי ממתכת, וששואב את כוחו מהשפעה אסטרלית של הכוכבים

אנשים שמסופר עליהם שיצרו גולם

בני יעקב

הספר של"ה[3][דרוש מקור: נדרש עמוד בספר] מצדד באפשרות שהשבטים (בני יעקב) בראו נקבה על ידי צירוף אותיות מספר יצירה.

רבא

בתלמוד מסכת סנהדרין סה ב, מסופר: ”אמר רבא: אם רצו צדיקים היו בוראים עולם, שנאמר "כִּי אִם-עֲוֺנֹתֵיכֶם, הָיוּ מַבְדִּלִים, בֵּינֵכֶם, לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם" (ישעיהו, נט, ב). רבא ברא אדם (גולם), שלחו לפני ר' זירא. היה ר' זירא מדבר אל הגולם ולא היה הגולם עונה. אמר ר' זירא לגולם: מן החבורה אתה? חזור לעפרך.” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ה, עמוד ב') (מתורגם)

בסיפור זה נברא הגולם מעפר (אדמה).

על פי הכתוב לא ניתן לדעת האם הגולם היה חסר יכולת דיבור, או שהיה בעל יכולת כזו אבל לא רצה להשיב. או, כפי שכתב ליבס במאמר "גלם בגימטריא חכמה", הוא השיב אך לא בנימוס.

רבי חנינא ורב אושעיא

צדיקים היו יכולים ליצור לעצמם גם גולם בצורת בעל חיים, מסופר כי רבי חנינא ורבי אושעיא ישבו בערב שבת ולמדו בספר יצירה. כאשר חשו רעב, בראו לעצמם עגל ואכלו אותו. ”רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה ומיברו להו עיגלא תילתא ואכלי ליה” (בבלי סנהדרין סה ב)

המלה "כל" מתארת שמעשה זה נעשה כל ערב שבת. לפי ליבס, מעשה זה נועד לאפשר להם להמשיך ללמוד בספר היצירה מבלי להיות מוטרדים בהשגת אוכל.

שמעון הקוסם

הספר פסאודו קלמנס (אנ') מרחיב על שמעון הקוסם ומעשיו. בספר ב' פרק 15 מתואר ששמעון ברא ילד מהאוויר ולאחר שצייר את דמותו השיב אותו לאוויר.

יאמבליכוס הסורי

אונאפיוס, בחיבורו "חייהם של פילוסופים וסופיסטים" מספר[4] כי יאמבליכוס יצר ממי מעיינות שני ילדים וכעבור זמן מה השיב אותם למים.

חננאל בן אמיתי

במגילת אחימעץ (1054) מסופר על רבי חננאל בן אמיתי, בן המאה התשיעית מהעיר אוריה בדרום איטליה, שהֶחֱיָה מת בכוח קלף, ובכוח הקלף השיבוֹ למתים: ”והשֵׁם הכתוב בקלף הוציא משָּׁם/מיַּד שהשׁם נלקח מעמו/אל המִטָּה נפל גָּלמו/ והגֹּלֶם שב לעפרה ולרקבונה”.[5]

שלמה אבן גבירול

רבי יוסף שלמה דלמדיגו, בספרו "מצרף לחכמה" משנת 1629, סיפר: "וכן אמרו על ר״ש בן נבירול שברא אשה והייתה משרתת לו, וכאשר הלשינוהו למלכות הראה להם שלא הייתה בריאה והחזירה לקדמותה לחתיכות וחוליות עץ שמהם נבנית. וכדומים הרבה שמועות בפי הכל ובפרט בארץ אשכנז”."[6] במקורות אחרים מסופר שיצר לעצמו שפחה על ידי ספר יצירה[1][7].

אבן עזרא

בפירוש המיוחס (ככל הנראה בטעות[8]) לרב סעדיה גאון על ספר יצירה מסופר:

ושמעתי כי אבן עזרא ברא בריה לפני ר"ת ואמר ראו מה שנתן הקב"ה באותיות הקדושות ואמר חזור לאחור וחזרה לקדמותה.

שמואל החסיד

אגדה מסוימת מספרת על רבי שמואל החסיד שייצר לעצמו גולם שליווה אותו בנסיעותיו ושימש אותו[9].

אביגדור קרא

רבי ידידיה טיאה וייל סיפר על גולם שנברא על ידי רבי אביגדור קרא[10].

המהר"ל

ערך מורחב – הגולם מפראג

אגדת הגולם המפורסמת ביותר היא אגדת הגולם מפראג. אגדה זו מספרת על גולם שרבי יהודה ליווא, המהר"ל מפראג, הפיח בו רוח חיים בתקופת עלילות הדם המפורסמות. על פי אגדה זו, הגולם קבור בעליית הגג של בית הכנסת אלטנוי בפראג. המסורת מקובלת כיום בפראג, והמדרגות המובילות לעליית הגג סגורות על מנעול ובריח. אך מקובל על החוקרים כי אגדת הגולם היא המצאה מאוחרת, ודעות החוקרים חלוקות בדבר תיארוך האגדה: גרשום שלום סבר שהיא התפרסמה רק בראשית מאה ה-19, ולכל המוקדם בין השנים 1740 - 1730. היו שציינו את האפשרות שהסיפור היה קיים בעל פה לפני כן, ואולם אין דרך לדעת כמה שנים קודם. בין השאר,ז הועלתה ההשערה שייתכן שהאיש שיצר אותו בעל פה היה שמש בית הכנסת של פראג בימי רבנותו של הרב יחזקאל לנדא (המחצית השנייה של המאה ה-18), שסיפר לרב לנדא שבעליית בית הכנסת יש גופה של גולם שאותו יצר המהר"ל. עד כמה שידוע היום, סיפור המהר"ל והגולם לא יצא לאור לפני שנות השלושים של המאה ה-19,


. החוקר ד"ר אלי אשד מעריך שהסיפור אף לא היה קיים בעל פה לפני שנת 1833-1834 כאשר יצר אותו הסופר היהודי-האוסטרי לודויג אוגוסט פרנקל כאגדה ספרותית מומצאת לחלוטין הערכתו של ד"ר אשד אינדיקציות שונות מראות שסיפור הגולם מפראג לא היה קיים לפני כן.[11]

הסיפור הופץ על ידי פרנקל דרך פרסומים בעיתונות האוסטרית והגרמנית והצ'כית ודרך עלונים בבתי כנסת שעליהם היה אחראי לאורך שנים ו כמזכיר קהילת וינה. דרך קשרים אישיים שהיו לו עם סופרים אוסטריים גרמניים וצ'כיים שהיו לו כעורך שבועון ספרותי.

בשנת 1862 דאג פרנקל שהסיפור יתורגם גם לשפה העברית בגירסה חדשה שיצר.הסיפור התפשט במהירות, מקורו האמיתי נשכח לחלוטין, והוא הפך לסיפור-עם יהודי.

רבי אליהו בעל שם

אגדות נוספות על יצירת גולם מיוחסות לרבי אליהו בעל שם מחלם. בשו"ת "חכם צבי"[12] לרבי צבי הירש אשכנזי, נכדו של רבי אליהו בעל שם. מופיעה שאלה הלכתית הדנה בדבר אפשרות צירופו של הגולם למניין לתפילה. בנו, רבי יעקב עמדין מספר:

אזכיר כאן מה ששמעתי מפה קדוש אמ”ה [=אבי מורי הרב] ז"ל מה שקרה באותו שנוצר ע"י זקנו הגראב"ש [=הגאון רבי אליהו בעל שם] ז"ל כי אחר שראהו הולך וגדל מאד נתיירא שלא יחריב העולם על כן לקח ונתק ממנו השם שהי' דבוק עדיין במצחו וע"י זה נתבטל ושב לעפרו. אבל הזיקו ועשה בו שריטה בפניו בעוד שנתעסק בנתיקת השם ממנו בחזקה.

— יעקב עמדין, שאילת יעבץ, חלק שני, שאלה פב, באתר היברובוקס

הגר"א

הגר"א סיפר לתלמידו רבי חיים מוולוז'ין, שרצה לעשות גולם, אך נמנע מכך כתוצאה מתמונה שראה. רבי חיים מוולוז'ין סיפר על כך בהקדמה לספרו של הגר"א "ספרא דצניעותא"[13] (1818).

הפירוש של הגר"א לספר היצירה נחשב לפירוש המוסמך והמפורט ביותר הקיים[14], כפי שמראה העובדה, שזהו הפירוש היחיד לספר היצירה שעליו גופו קיימים כמה וכמה פירושים על הפירוש. דבר שיכול לאשש שעניין זה העסיק את הגר"א במציאות ולא רק באגדה. לפי הספר "קול התור", המיוחס בידי אחדים לתלמיד של הגר"א אך נראה שנכתב בסוף המאה ה-19 או בראשית המאה העשרים, הגאון ניסה ליצור את הגולם על מנת להילחם בכוחות הרשע בשערי ירושלים[15]. בספרו של גורדון[16], המחבר מספר שבילדותו בעיר וילנה, ככל הנראה בראשית המאה העשרים, שמע סיפורים ששרידי הגולם של הגאון נמצאים בעליית הגג בבית הכנסת של הגר"א בווילנה. גורדון מספר שאביו אליהו גורדון[17], שהיה רב בבית הכנסת, אישר לו את קיומה של מסורת זאת שאותה הגדיר כ"עתיקה". כך שהיא הייתה מן הסתם קיימת מזה עשרות של שנים לפחות. יש מקום לשער שהמסורת הזאת על הגולם של הגאון מווילנה הייתה מקור ההשראה למסורת הספרותית המאוחרת על הגולם של המהר"ל מפראג, שהמחקר מראה שלא הייתה ידועה לפני שנות השלושים של המאה ה-19.

בתרבות

נוסחים שונים של סיפור הגולם החלו להתפרסם בגרמנית במהלך המאה ה-19, הן על ידי יהודים והן על ידי נוצרים, כאשר הסיפורים הנוצריים נושאים נימה אנטישמית. בולט בסוגה זו וכנראה הראשון שהתפרסם על ידי נוצרי, היה תיאורו של יעקוב גרים, אחד משני האחים גרים מלקטי אגדות העם. בשנת 1808 פרסם גרים ב-Zeitung für Einsiedler ("עיתון למתבודד") תיאור של הגולם היהודי. על פי גרסה זאת, הגולם - שהוא בעצם משרת, נעשה בהדרגה גדול וחזק, ואז מוחקים ממצחו, שעליו רשומה המילה אמת, את האות הראשונה, וכך, כאשר נותרת רק המילה מת - הוא חוזר לעפרו. אבל פעם אחת קרה שיוצר אחד התאחר להרוס את הגולם עד אשר היה גדול וחזק כל כך, שבתהליך הקריסה הוא נפל על בוראו והמית גם אותו[18]. תיאור זה תואם את המסורת לגבי הגולם של רבי אליהו בעל שם.

בשנת 1812 התפרסם הספר Isabella von Ägypten. Kaiser Karl des Fünften erste Jugendliebe ("איזבלה ממצרים"), שכתב לודוויג אכים פון ארנים, סופר ידוע בן התקופה וידידו של יעקב גרים. הגולם שבו הוא יהודי, שנושא את כל התכונות שייחסו האנטישמים ליהודים - קמצנות, תאוותנות ויהירות[19].

בשנת 1818 פורסם ספרה של מרי שלי האנגלייה "פרנקנשטיין או פרומתאוס המודרני", שרבים מחוקרי הספרות מאמינים כי נכתב גם הוא בהשפעת הגולם[20].

הראשון בין הסופרים היהודים-גרמנים שלכאורה התייחס לגולם היה עד כמה שידוע לנו בדפוס, ב-1834 בהערת שוליים בספר “גיל בלאס היהודי” של ג’וזף זליגמן כהן (1804 -1850) שהופיע בלייפציג Joseph Seligmann Kohn, Gil Blas.[21]

המחבר מציין בהערת השוליים שהוא שמע את הסיפור ממישהו. הוא לא מציין ממי.יש לציין שאין זה ברור אם הערת השוליים הזאת הופיעה במהדורה הראשונה או רק השנייה של ספרו.

נראה שהמקור שלו היה לודויג אוגוסט פרנקל שפירסם גירסה של הסיפור בנובמבר 1836. הסיפור פורסם בכתב עת ווינאי במסגרת סידרה של סיפורי עם מהעולם הדובר גרמנית בשם “סיפורים ואגדות מארץ האב”.ולדעת ד"ר אלי אשד הוא הממציא של הסיפור.

ברתולד אוארבך פירסם זמן קצר לאחר מכן גירסה נוספת של , בספרו Spinoza ("שפינוזה") מ-1837.

סופר יהודי-גרמני אחר שכתב בהשפעת הגולם היה מי שמוכר לנו בעיקר כמדינאי וכמי שכיהן כשר החוץ היהודי של גרמניה – ולטר רתנאו. ספרו Rabbi Elieser Weib ("אשת רבי אליעזר") יצא לאור ב-1902[19].

בשנות השישים של המאה ה-20 פותח מחשב במכון ויצמן למדע, והשם שניתן לו (ולשני הבאים אחריו) היה "גולם", על שמו של הגולם המיתולוגי.

הדים וגרסאות שונות לאגדת הגולם קיימים ברחבי תרבות הפופ של המאה ה-20. בין השאר אחד מפרקי הסדרה תיקים באפלה עסק בגולם שנוצר על ידי אלמנה יהודייה לאחר שבעלה נרצח בידי אנטישמים.

אחד מספרי סדרת עולם הדיסק, Feet of Clay, של הסופר טרי פראצ'ט עוסק בגלמים בעלי מודעות עצמית שמנסים לשחרר את עצמם.

הסופר והמשורר הארגנטינאי חורחה לואיס בורחס כתב את השיר "הגולם"[22], שבו הוא מתאר את המהר"ל ואת הגולם שלו.

במשחק התפקידים מבוכים ודרקונים "גולם" הוא סוג של כמפלצת שנוצרה על ידי מכשף רב עוצמה.

בשנת 2006 דמות זו שימשה בפרק מספר 43 של העונה ה-30 של הסדרה היפנית "סופר סנטאי", "גאוגאו סנטאי באוקנג'ר".

ספרה של שהרה בלאו, יצר לב האדמה, שיצא לאור בתחילת 2007, עוסק באישה שיצרה לעצמה גולם דמוי גבר[23].

בסרט "ממזרים חסרי כבוד", הדמות של השחקן והבמאי היהודי אלי רות' - דוני דונוביץ' - נחשדת כגולם על ידי חיילי הוורמאכט והדבר מביא את היטלר לכדי רוגז רב.

סדרת הספרים "הסודות של ניקולס פלאמל בן האלמוות" נותנת דגש על יצירת גלמים בידי אלכימאים. שם מתואר גולם בתור יצור שלחש שנמצא עליו היכן שהוא מחיה אותו. כבר בפרק הראשון בספר הראשון הרע הראשי בספר, האלכימאי דוקטור ג'ון די, יצר שלושה גלמים מאדמה ובוץ במטרה לגנוב את ספר המסורה ואת פרנל אשתו של ניקולס פלאמל מהחנות של ניקולס (שם מסופר בדרך אגב על הגולם מפראג). בספר השני מתואר כי השותף של ג'ון די, אלכימאי בשם ניקולו מקיאבלי, יצר "טולפה" שהוא יצור הנברא מכוח הדמיון בלבד כדי לחסל את ניקולס התאומים וסקתך. סקתך חושבת שם לרגע שזה גולם.

בשנת 2010 נראה הגולם בפרק השלישי של העונה הראשונה בסדרה שרלוק, כשלא ברור מנין הגיע ומי שולט בו. הגולם הוא סוג של רוצח שכיר שחונק את קורבנותיו למוות, הוא גבוה מאוד ובעל מבנה גוף מוזר והוא מתעמת עם שרלוק וד"ר ווטסון במהלך הפרק, אך בשלב מסוים בורח ולא ברור לאן נעלם. זוהי אחת הדמויות היחידות בסדרה שנעלמו ולא סופק אודותיהם הסברים.

בשנת 2013 דמות זו שומשה בפרק מספר 13 של העונה ה-8 של הסדרה על טבעי (סדרת טלוויזיה).

ספר מפתיע של הסופרת האמריקאית הלן וקר, טווה עלילה סביב גולם שנוצר על ידי מקובל יהודי שרלטן. הגולם והג'יני (The Golem and the Jinni) יצא לאור על ידי הוצאת משכל (ידיעות ספרים), בשנת 2013. מאנגלית: שרון פרמינגר.

בסדרת כישור הזמן של הסופר רוברט ג'ורדן, מופיע הגולם - דמות לא אנושית שנוצרה באופן מלאכותי. לאותו גולם כוח על אנושי וזריזות עילאית, וכלי נשק לא יכולים לפגוע בו. בסדרת הטלוויזיה גרים, הגולם משמש כעלילת הפרק הרביעי בעונה הרביעית.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Josef Bamberger, “The Golem and the Prophet – a Journey on the Traces of a Mayse”, The Art of Storytelling: the Yiddishe Mayse (Amsterdam Yiddish Symposium), 4 (2009), 7-29.
  • ר' יהודה יודיל רוזנברג, נפלאות המהר"ל - סיפור בדיוני
  • רות נצר, מאמר על ספור הגולם של גוסטב מיירניק. השלם ושברו. כרמל. 2009. עמ' 165 - 172
  • יהודה ליבס, גלם בגימטריא חכמה, קריית ספר סג (תש"נ - תשנ"א), עמ' 1322

- 1315

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: גולם
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: גלם
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גולם (מיסטיקה)

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 "GOLEM גלם". האנציקלופדיה היהודית (באנגלית). 1906. נבדק ב-2013-02-11.
  2. ^ ראו "Sefer Yetzirah Time Line" (באנגלית). נבדק ב-2013-02-11. בשם כתב-יד אנונימי משנת 1630 על גולמו של רבי אליהו מחלם.
  3. ^ ישעיה הלוי הורוביץ, שני לוחות הברית, באתר היברובוקס
  4. ^ הקטע המתחיל במילים: "Now he happened to be bathing and the others were bathing with him"
  5. ^ מגילת אחימעץ (מהדורת בנימין קלאר, ירושלים: הוצאת תרשיש, 1944), עמ' כ"ז –כ"ח
  6. ^ יוסף שלמה דלמדיגו, מצרף לחכמה, באתר היברובוקס
  7. ^ "Introduction to The Golem Returns" (PDF) (באנגלית). 2011. נבדק ב-2013-03-14.
  8. ^ רב סעדיה גאון היה לפני אבן עזרא ורבינו תם. וראה עוד ספר יצירה עם פירוש רס"ג מהדורת הרב יוסף קאפח עמוד י"א.
  9. ^ טרכטנברג, יהושע (2004) [1939]. Jewish Magic and Superstition (באנגלית). פילדלפיה. p. 85. ISBN 9780812218626.
  10. ^ ליימן, שניאור ז. (3 במאי 2010). "The Golem of Prague in Recent Rabbinic Literature" (באנגלית). ISBN 9780812218626. נבדק ב-2013-03-13. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ נכון. כתב עת לאוטופיה ולדיסטופיה בספרות ובשירה., באתר נכון כתב עת
  12. ^ חכם צבי, שאלה צג, באתר היברובוקס
  13. ^ ספרא דצניעותא; לקטע עצמו ראו כאן: ההקדמה
  14. ^ ספר יצירה
  15. ^ ראו קול התור ג' בוויקיטקסט
  16. ^ H.L. Gordon, The Maggid of Caro, (New York, 1949, p. 176.)
  17. ^ ישראל בעמים
  18. ^ גרשם שלום, פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, ירושלים: מוסד ביאליק, 2003, עמ' 382
  19. ^ 1 2 עודד שי, גלגוליו של הגולם מפראג, באתר מורשה, ‏תשס"ו
  20. ^ בית אבי חי | האם המפלצת של פרנקנשטיין היא הבן של הגולם?, באתר www.bac.org.il
  21. ^ ד״ר אלי אשד, מה למהר"ל מפראג ולגולם - חלק ב׳ על היוצר האמיתי של האגדה, באתר יְקוּם תַּרְבּוּת, ‏2024-10-18
  22. ^ השיר "הגולם"
  23. ^ יצר לב האדמה, באתר "טקסט", פברואר 2007
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גולם_(מיסטיקה)&oldid=39834234"