קרפיון – הבדלי גרסאות
הוספת מידע |
הוספת קישור לאתר |
||
שורה 20: | שורה 20: | ||
לישראל הובא קרפיון הראי (חסר הקשקשים) היוגוסלבי לראשונה בשנות השלושים, ובשנות השישים והשבעים הובאו למטרות טיפוח פרטים נוספים של קרפיונים מ[[הולנד]] ומ[[יוגוסלביה]]. לאותה מטרה הובא בשנת 1970 גם הקרפיון המקושקש שמוצאו מסין. הקרפיון ניכר בקשקשים הגדולים שלו, בסנפיר הגב הארוך ובארבעה [[בינית (אנטומיה)|בינים]] ליד הפה. הוא ניזון ב[[פאונה]] של הקרקעית שהוא נובר בה ומחפש בה את טרפו. בטבע עיקר מזונו הם [[חסרי חוליות]] קטנים, המרכיבים את המקרו-[[פלנקטון]] של [[בית גידול|בית הגידול]]. ב[[בריכת דגים]] הוא הנהנה העיקרי מהמזון המוסף - גרעיני [[דורה]] וכופתיות. |
לישראל הובא קרפיון הראי (חסר הקשקשים) היוגוסלבי לראשונה בשנות השלושים, ובשנות השישים והשבעים הובאו למטרות טיפוח פרטים נוספים של קרפיונים מ[[הולנד]] ומ[[יוגוסלביה]]. לאותה מטרה הובא בשנת 1970 גם הקרפיון המקושקש שמוצאו מסין. הקרפיון ניכר בקשקשים הגדולים שלו, בסנפיר הגב הארוך ובארבעה [[בינית (אנטומיה)|בינים]] ליד הפה. הוא ניזון ב[[פאונה]] של הקרקעית שהוא נובר בה ומחפש בה את טרפו. בטבע עיקר מזונו הם [[חסרי חוליות]] קטנים, המרכיבים את המקרו-[[פלנקטון]] של [[בית גידול|בית הגידול]]. ב[[בריכת דגים]] הוא הנהנה העיקרי מהמזון המוסף - גרעיני [[דורה]] וכופתיות. |
||
בחודש אפריל 2024 פורסם כי חוקרים מהאוניברסיטה העברית מצאו שדגי קרפיון עמידים למחלות, מדבקים פחות את חבריהם, הקרפיונים הפגיעים. הממצאים החדשים מובילים לפיתוח זנים חדשים של קרפיון, שימזערו את ההפסדים הכלכליים ואף יהיו איכותיים ובריאים יותר. |
בחודש אפריל 2024 פורסם כי חוקרים מהאוניברסיטה העברית מצאו שדגי קרפיון עמידים למחלות, מדבקים פחות את חבריהם, הקרפיונים הפגיעים. הממצאים החדשים מובילים לפיתוח זנים חדשים של קרפיון, שימזערו את ההפסדים הכלכליים ואף יהיו איכותיים ובריאים יותר. <ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.ynet.co.il/environment-science/article/ry5muqaxa|הכותב=אילנה קוריאל|כותרת=המחקר הישראלי שישפר את בריאות הקרפיונים|אתר=ynet|תאריך=18 באפריל 2024}}</ref> |
||
==מינים== |
==מינים== |
גרסה מ־14:59, 4 בנובמבר 2024
קרפיון | |
---|---|
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | מקריני סנפיר |
מחלקה: | מקריני סנפיר |
סדרה: | קרפיונאים |
משפחה: | קרפיוניים |
סוג: | קרפיון |
שם מדעי | |
Cyprinus ליניאוס, 1758 | |
קרפיון (שם מדעי: Cyprinus) הוא סוג דג מים מתוקים ממשפחת הקרפיוניים. אחד המינים בסוג זה הוא הקרפיון המצוי המשמש כדג מאכל.
היסטוריה
קיימות עדויות קדומות בכתבי אריסטו ופליניוס הזקן על הימצאותו של הקרפיון בעולם המערבי, וכן עדויות קדומות יותר על ביותו של הקרפיון בסין. במרוצת אלפי השנים של ביות ובהשפעת תנאים סביבתיים קיצוניים נוצרו זנים שונים של קרפיונים, הנבדלים זה מזה בהתנהגותם ובתכונותיהם המורפולוגיות.
לישראל הובא קרפיון הראי (חסר הקשקשים) היוגוסלבי לראשונה בשנות השלושים, ובשנות השישים והשבעים הובאו למטרות טיפוח פרטים נוספים של קרפיונים מהולנד ומיוגוסלביה. לאותה מטרה הובא בשנת 1970 גם הקרפיון המקושקש שמוצאו מסין. הקרפיון ניכר בקשקשים הגדולים שלו, בסנפיר הגב הארוך ובארבעה בינים ליד הפה. הוא ניזון בפאונה של הקרקעית שהוא נובר בה ומחפש בה את טרפו. בטבע עיקר מזונו הם חסרי חוליות קטנים, המרכיבים את המקרו-פלנקטון של בית הגידול. בבריכת דגים הוא הנהנה העיקרי מהמזון המוסף - גרעיני דורה וכופתיות.
בחודש אפריל 2024 פורסם כי חוקרים מהאוניברסיטה העברית מצאו שדגי קרפיון עמידים למחלות, מדבקים פחות את חבריהם, הקרפיונים הפגיעים. הממצאים החדשים מובילים לפיתוח זנים חדשים של קרפיון, שימזערו את ההפסדים הכלכליים ואף יהיו איכותיים ובריאים יותר. [1]
מינים
מיני סוג זה הם:
- Cyprinus acutidorsalis
- Cyprinus barbatus
- קרפיון מצוי (Cyprinus carpio)
- Cyprinus daliensis
- Cyprinus ilishaestomus
- Cyprinus intha
- Cyprinus longipectoralis
- Cyprinus mahuensis
- Cyprinus megalophthalmus
- Cyprinus micristius
- Cyprinus multitaeniata
- Cyprinus pellegrini
- Cyprinus rubrofuscus
- Cyprinus yilongensis
- Cyprinus yunnanensis
קרפיון מצוי
- ערך מורחב – קרפיון מצוי
מוצאו של הקרפיון בסין, הוא הובא לישראל לצורך גידול בבריכות דגים. דגים רבים נמלטו מהבריכות והגיעו למערכת המים בישראל. במקרים רבים פוזרו דגיגים ממין זה כדי שיגדלו וכדי שדייגים חובבים יוכלו לדוג אותם.
הקרפיון הוא דג גבוה (גובהו כרבע עד שליש מאורכו). אורך גופו כ-30 - 50 סנטימטר, אך יכול להגיע עד מטר. הוא מתקיים בבריכות וקטעי נחלים שקטים. צבעו כספי-אפור עד אפור-צהוב. הפה נשלף ומסביבו שני זוגות של בינים. קשקשיו גדולים יחסית, וסנפיר הגב שלו ארוך. מזונו חסרי חוליות, חומר צמחי וחומרי רקב שהוא מלקט מהקרקעית.
רבייתו בתנאי בר – בעיקר בקיץ ובסתיו. הנקבה מטילה כ-100,000 ביצים לכל קילוגרם של משקל גופה. ההטלה מתקיימת בדרך כלל במים רדודים מאוד, והביצים מוטלות ומודבקות על אבנים וצמחים. הקרפיון מצוין בעמידותו הגבוהה בטמפרטורות גבוהות (עד 55 מעלות). וגם נמוכות מאוד, הטמפרטורה המיטבית לרבייתו היא בתחום של 20 - 28 מעלות. ידועה גם עמידותו הגבוהה לשינויי PH קיצוניים ולמליחויות גבוהות.
דג הקוי
- ערך מורחב – קוי
הקוי (או הקרפיון היפני) הוא אחד ממיני הקרפיון והוא הדג המומלץ ביותר לגידול בבריכות דגים. מוצאו דווקא מסין, אבל את רוב הזנים המוכרים כיום פיתחו היפנים. הקוי הם כנראה הדגים הראשונים שהתחילו לגדלם לנוי - קיימת אגדה בת 2,500 שנה המספרת על אחד מקיסרי סין שבבריכה בארמונו הייתה להקה של קוי שחורים (ומלכותיים), ויום אחד, כך מספרת האגדה, נולד בבריכה דג קוי זהוב, שהוא למעשה דג הזהב הראשון בהיסטוריה. צאצאיו של אותו דג הגיעו גם אל איי יפן כחלק מהתרבות הסינית שאמצו היפנים, והם שקדו יותר מהסינים על פיתוח צבעים ודוגמאות כתמים חדשות, וכך נוצרו רב הזנים המוכרים כיום.
מוצאו (כפי שנזכר לעיל) הוא מסין, ובטבע הוא חי בנהרות ובאגמים של צפון סין. זהו דג חסון המסוגל לשרוד את החורפים הקשים של צפון סין, בהם טמפרטורת המים מגיעה לארבע מעלות מעל האפס. הקוי הם צמחוניים, ומכיוון שהם בעלי תיאבון רב, הם עשויים לגרום נזק ניכר לצמחי הבריכה, שאותם הם מסוגלים לאכול עד להשמדתם הגמורה.
דגי הקוי מגיעים (בתנאים אופטימליים) לגודל מרבי של 120 - 130 ס"מ, כאשר גודל הבוגר הממוצע הוא 70 - 80 ס"מ. אורך החיים הממוצע (בתנאים אופטימליים) הוא 50 - 60 שנה, וקיימים דיווחים על פרטים שעברו את גיל המאה. הקוי גדלים כל החיים כאשר רוב הגדילה מתרחשת בשנתיים הראשונות לחייהם, ואחר כך הם מוסיפים עוד ס"מ או שניים לשנה.
מקוי הבר בצבע חום-ירקרק, פותחו זנים בצבעי שחור, אפור, לבן, חלודה, כל קשת הגוונים בין אדום לצהוב, וקיים גם זן בגוון תכלת, וכל צירוף אפשרי של צבעי כתמים. בעשורים האחרונים, עם התפתחות הטכנולוגיה האנושית, יצרו מדענים זני קוי חדשים, שבהם צורת, סידור וגוון הכתמים נקבע על ידי הנדסה גנטית, ואחד מהדגים ה"מהונדסים" הללו, לבן עם עיגול אדום על הראש - צורת הדגל היפני, נקנה על ידי יפני במכירה פומבית בסכום של כמיליון דולר, ונכנס לספר השיאים של גינס כדג היקר ביותר.
מאוחר יותר בהיסטוריה האנושית, כאשר אנשים החלו לגדל דגי נוי בתוך הבתים, הוכנס לתרבות הדג שידוע היום בשם דג זהב (Carassius auratus), גם הוא ממשפחת הקרפיוניים, ומכיוון שהוא דג קטן ו"קומפקטי" בהשוואה לקוי (גודל בוגר 30 - 40 ס"מ בלבד), הוא דחק את הקוי מהאקווריומים, ותפס את מקומו כאחד הדגים הפופולריים ביותר. גם על דגי הזהב עבר תהליך תירבות בדומה לקוי: גם דג זה מוצאו מסין, ושוב היו אלו היפנים שפיתחו את רוב הזנים המוכרים כיום.
קישורים חיצוניים
- קרפיון, באתר ITIS (באנגלית)
- קרפיון, באתר NCBI (באנגלית)
- קרפיון, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- קרפיון, באתר GBIF (באנגלית)
- על הדג
- קרפיון באתר ארגון המזון והחקלאות של האומות המאוחדות
- ^ אילנה קוריאל, המחקר הישראלי שישפר את בריאות הקרפיונים, באתר ynet, 18 באפריל 2024