יהדות לטביה
יהדות לטביה היא אחת מהקהילות היהודיות של הארצות הבלטיות ומקום ישיבתה הוא בלטביה, המדינה המרכזית מבין שלוש המדינות הללו.
היסטוריה
ראשית ההתיישבות
היהודים הראשונים הגיעו לאזורי ליבוניה וקורלנד במהלך המאה ה-16. בתחילתה של המאה ה-20 נרשמו בלטביה כ-200,000 יהודים והם התרכזו בעיקר בערים דווינסק (דאוגבפילס), ריגה, רז'יצה, לוצין (לודזה), ליפאיה (ליבאו) ווילוגה.
יהודי מערב לטביה דיברו בעיקר גרמנית, ואילו יהודי מזרח לטביה דיברו יידיש ורוסית.
בשנת 1851 הקהילה קבלה רשות להקים את בית הכנסת הראשון בריגה.
בלטביה אף נולד וגדל הראי"ה קוק הרב הראשי לישראל לשעבר ומייסד ישיבת מרכז הרב בירושלים
לאחר גירושים נרחבים, וכן הגירה ובריחה מאתרי הקרב במהלך מלחמת העולם הראשונה שבאזור לטביה, נותרו בלטביה לאחר המלחמה בשנת 1920 רק כ-80,000 יהודים, אשר היוו כ-5 אחוזים מכלל האוכלוסייה. כמו כן נוצר שוני בגודלן היחסי של קהילות לטביה: קודם למלחמה הייתה קהילת דווינסק הגדולה ביותר, ולאחריה עברה הבכורה לריגה, כך שבשנות ה-30 חיו בריגה כמחצית מיהודי המדינה. לאחר המלחמה נאלצה לטביה, כמו עוד מדינות חדשות שהוקמו, להכיר במוסדות המיעוטים, ובהם היהודים, ולאפשר להם חופש דתי וכך היה עד לאמצע שנות ה-30. בסיים הלטבי כיהנו כ-5 צירים יהודים, שהבולטים שבהם היו מתתיהו לזרסון מצעירי ציון, הרב מרדכי נורוק ואחיו מהמזרחי ומרדכי דובין איש אגודת ישראל.[1]
זמן קצר לאחר ההפיכה של קרליס אולמניס, ב-15 במאי 1934, בוטלה האוטונומיה התרבותית היהודית בלטביה.[2] מנהיגי הבונד והתאחדות הפועל הצעיר וצעירי ציון, בהם מתתיהו לזרסון ועמנואל גיל, נאסרו[3] והעיתונות היהודית ברובה נסגרה. מצב היהודים הידרדר[4] ורבים היגרו מחוץ ללטביה. בין מלחמות העולם היגרו לארץ ישראל כ-5,000 מיהודי לטביה, ואלפים נוספים לדרום אפריקה ולארצות הברית.
מלחמת העולם השנייה
לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה והחלת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב הורע מצב היהודים כתושבי ברית המועצות, וכ-5,000 מראשי הקהילה הוגלו לסיביר. בשנת 1939 נמנו בלטביה כ-94,000 יהודים ובסוף 1941 נמנו רק כ-85,000, בעיקר בגלל הגליות לברית המועצות וכן הגירת יהודים. עם הפלישה הצליחו להימלט עוד כ-15,000 מהיהודים, ולכן נותרו בעת הכיבוש רק כ-70,000 יהודים. בין יולי לאוקטובר 1941 רצחו הגרמנים כ-34,000 מיהודי לטביה, בעיקר בבורות ירי. בשלב השני רצחו הגרמנים את רוב יושבי הגטאות בגטו ריגה, בגטו דאוגבפילס ובמסגרת טבח לייפאיה (ליבאו). בשתי פעולות, ב-30 בנובמבר 1941 וב-8 בדצמבר באותה השנה נרצחו בסך הכול כ-25,000 יהודים בטבח יער רומבולה שבקרבת ריגה.
בשנת 1943 כבר נותרו בלטביה רק כ-5,000 יהודים בשלושה גטאות ובמספר מחנות עבודה. עם התקדמות הצבא הסובייטי נלקחו הנותרים מיהודי לטביה ברכבות ולאחר מכן ברגל בדרכם לגרמניה, ורובם נהרגו בדרך זאת. מהמחנות בגרמניה ניצלו רק כ-1,000 מיהודי לטביה. כמו כן ניצלו כ-150 יהודים בעזרת נוצרים לטבים, וכן שרדו מספר עשרות יהודים שנמלטו והצטרפו לפרטיזנים.
לאחר המלחמה
לאחר המלחמה נותרה לטביה בשליטה סובייטית, כאחת הרפובליקות שהרכיבו את ברית המועצות. כ-33,000 מיהודי לטביה שעזבו אותה במהלך המלחמה, שבו אליה מכל חלקי ברית המועצות. עם הכרזת המדינה עלו חלק מיהודי לטביה לישראל. בתחילת שנות השבעים עלו ארצה יהודים אשר היו קרובים לרעיון הציוני וחשו שאין ברצונם להיות שייכים לברית המועצות הקומוניסטית על הגבלותיה לדת ולציונות..
בשנת 1970 מנתה האוכלוסייה היהודית במדינה כ-36,600 נפש. עד לשנת 1987 עלו כשליש מהם למדינת ישראל, השאר נשארו בלטביה או עברו לאמריקה הצפונית ואוסטרליה.
עם חידוש עצמאותה של לטביה וכינון יחסים דיפלומטיים בינה לבין ישראל השתפר מצב היהודים, ולטביה, החברה באיחוד האירופי, הפכה להיות יעד אטרקטיבי למחיה ולעסקים. כיום (2011) חיים בלטביה כ-6,500 יהודים, רובם בבירה ריגה. הרב מרדכי גלזמן שנשלח על ידי הרבי מליובאוויטש בשנת 1992 לריגה משמש כיום רב הקהילה היהודית.
ראו גם
- יהדות ברית המועצות
- העלייה מברית המועצות בשנות ה-70
- העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים
- הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב
- מוזיאון יהודים בלטביה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ על עמים ומדינות, דבר, 2 בנובמבר 1931
- ^ המהפכה בלטביה והיהודים, דואר היום, 31 במאי 1934
- ^ היהדות בלאטביה נבוכה, דבר, 15 ביולי 1934
- ^ כוחו של רעיון, דבר, 17 באוגוסט 1934
| יהדות אירופה | ||
|---|---|---|
| מדינות | אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה (סיציליה) • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • בריטניה (גיברלטר • סקוטלנד • ויילס) • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • טורקיה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סלובניה • סלובקיה • סן מרינו • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קפריסין • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ • ברית המועצות • יוגוסלביה | 
|
| מדינות שההכרה בהן מוגבלת | אבחזיה • קוסובו • צפון קפריסין • דרום אוסטיה • טרנסניסטריה | |
| אזורים היסטוריים | אשכנז • מזרח אירופה • אוברלנד • אונטרלנד • אלזס • גליציה • טרנסילבניה • קטלוניה • הקרפטים | |
