נציבות הרייך אוקראינה

נציבות הרייך אוקראינה
Reichskommissariat Ukraine, Райхскомісаріат Україна

ממשל
משטר	מנהל אזרחי
ראש הרשות המבצעת	מושל
מושל	אריך קוך
שפה נפוצה	גרמנית אוקראינית
עיר בירה	רובנו
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
היסטוריה
הקמה	מבצע ברברוסה
תאריך	1941
פירוק	שחרור אוקראינה על ידי ברית המועצות
תאריך	1944
ישות קודמת
ישות יורשת
אוכלוסייה בעבר	37,000,000 (נכון ל־1941)

מפת מחוזות הנציבות

נציבות הרייך אוקראינה או קומיסריון הרייך אוקראינה (בגרמנית: Reichskommissariat Ukraine, בראשי תיבות: RKU) היה שמו הגרמני של הממשל האזרחי הנאצי בחלק מהשטחים של ברית המועצות שנכבשו על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. הנציבות התקיימה בין ספטמבר 1941 למרץ 1944, והיה לה חלק חשוב בהשמדת היהודים במהלך השואה.

היסטוריה

הארגון הפוליטי של השטחים שנכבשו על ידי גרמניה הנאצית, לאחר תקופה ראשונית של כיבוש צבאי, היה של הממשל האזרחי הגרמני, תחת סמכותו של "משרד הרייך לשטחים הכבושים במזרח" בראשותו של אלפרד רוזנברג. שטח השיפוט של הישות האדמיניסטרטיבית אוקראינה כלל גם חלקים מפולין ומבלארוס של לפני המלחמה. נציבות הרייך נוהלה על ידי קומיסר הרייך אריך קוך כקולוניה, והבירה המינהלית הייתה רובנו. משימותיו של הממשל כללו השקטת האזור וניצולם של משאביו ואנשיו לטובת גרמניה.

אוכלוסיית הנציבות הורכבה מרוב אוקראיני ומיעוטים שכללו רוסים, פולנים, יהודים, בלארוסים, גרמנים, צוענים, ליטאים וטטרים של קרים.

כיבוש המזרח נועד להשמיד את ברית המועצות, שכונתה על ידי היטלר "המדינה היהודית-בולשביקית", ולתת לרייך השלישי מרחב מחיה ומקור לסיפוק צרכיו.

לאחר הפלישה לברית המועצות במבצע ברברוסה, נפלו לידי הגרמנים שטחים נרחבים במזרח אירופה. אזורים אלה נשארו תחילה תחת כיבוש צבאי של הוורמאכט, אולם ברגע שהמצב הצבאי אפשר זאת, הם עברו לצורת ממשל קבועה יותר תחת שלטון גרמני אזרחי. ב-16 ביולי 1941 הקים היטלר את "מיניסטריון הרייך לשטחים הכבושים במזרח" ומינה את הגאולייטר של פרוסיה המזרחית, אריך קוך, כרייכסקומיסר לנציבות הרייך אוקראינה המתוכננת. הנציבות עצמה נוצרה על ידי צו הפיהרר ב-20 באוגוסט 1941, ובאותו צו הורה היטלר לצבא להתחיל להעביר שטחים משליטתו לשליטת הנציבות. ההעברה הראשונה של שטח באוקראינה מניהול הצבא למנהל האזרחי התרחשה ב-1 בספטמבר 1941, וההעברה האחרונה (מחוזות שמעבר לנהר הדנייפר) כעבור שנה בדיוק, ב-1 בספטמבר 1942. בשיאו שלטה הנציבות על חייהם של כ-17 מיליון תושבים.

חלקים אחרים של אוקראינה השתייכו לגנרלגוברנמן, וחצי האי קרים היה ל"ארץ הגותים" (Gotenland) שאת שם בירתו סימפרופול שינו לגותנבורג (Gotenburg).

שר הרייך, אלפרד רוזנברג, הכין הנחיות כלליות עבור כל נציבי הרייך בשטחי המזרח הכבושים. הרשות המיניסטריאלית של רוזנברג הייתה מצומצמת למעשה. הסיבה הראשית לכך הייתה שסמכויות רבות בניהול השטחים הכבושים היו בידי אחרים: הוורמאכט והאס אס ניהלו את ההיבטים הצבאיים והביטחוניים, פריץ זאוקל שלט על כוח האדם לעבודה, והרמן גרינג ואלברט שפר ניהלו את ההיבטים הכלכליים בשטחים הללו. משרדי השלטון המרכזי בשטחי הכיבוש נקראו "הממשלים המיוחדים". לאחר מכן החלו הקומיסרים בשטחי המזרח, הנריך לוזה ואריך קוך, לתקשר ישירות עם היטלר דרך מרטין בורמן ולשכת המפלגה. הם הצליחו לדחוק את כל השחקנים האחרים בנציבות, כולל את האס אס, למעט במרכז בלארוס.

הפתרון הסופי

בשטח הנציבות פעלו שתי קבוצות איינזצגרופן, שנעזרו הן באוקראינים והן במיעוט הגרמני המקומי:

1. איינזצגרופה C – בפיקוד גרופנפיהרר ד"ר אוטו רש.
2. איינזצגרופה D - בפיקוד גרופנפיהרר ד"ר אוטו אולנדורף ופעלה בעיקר בחלק הדרומי של הנציבות.

ראו גם

• אוסטלנד

קישורים חיצוניים

• נציבות הרייך אוקראינה באתר יד ושם