מבצע ערצב 19
 סמל המבצע  | ||||||||||||||||||
| מערך טילים סורי ליד כביש בירות-דמשק | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מבצע שלום הגליל | ||||||||||||||||||
| תאריך | 9 ביוני 1982 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | לבנון | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון ישראלי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
מבצע ערצב 19 התבצע ביום הרביעי של מבצע שלום הגליל, ובו הושמד בתקיפה אחת רוב מערך טילי הקרקע-אוויר הגדול והחדיש של צבא סוריה בבקעת הלבנון. המבצע נערך ב-9 ביוני 1982 על ידי חיל האוויר הישראלי, ובמהלכו, וביומיים שאחריו, הושמדו 19 סוללות של טילי קרקע-אוויר, והופלו 23 כלי טיס של חיל האוויר הסורי. לא היו אבדות לחיל האוויר הישראלי.
קרב האוויר שהתפתח במהלך התקיפה היה הגדול בתולדות מלחמות ישראל ובעידן הסילון; בשיאו שהו בשמי לבנון למעלה מ-60 מטוסי מיג סוריים ולמעלה מ-90 מטוסים ישראליים. במבצע הושמד, לראשונה בתקיפה אחת, מערך הגנה האווירית שנבנה על פי הדוקטרינה הצבאית הסובייטית. המבצע נלמד באקדמיות צבאיות ברחבי העולם כמופת של לוחמה אלקטרונית, דיכוי הגנה אווירית, תפעול נשק מונחה מתקדם וייעודי ושליטה טקטית.
רקע
איום מערך הטילים
במהלך מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים ניצב חיל האוויר הישראלי בפני מערכי טילי קרקע-אוויר שגדלו והשתכללו. הבעיה נחשפה בשיא חומרתה במלחמת יום הכיפורים, שבה איבדה ישראל יותר מרבע ממטוסי הקרב שלה; מחצית מהאבדות היו בארבעת הימים הראשונים של הלחימה. חלק ניכר מהמטוסים אבדו כתוצאה מפגיעת טילי קרקע-אוויר.[דרוש מקור: לא ידוע כמה מטוסים הופלו ע"י טילים וכמה בעקבות ירי תותחי נ"מ] הנשק שהתברר כקטלני ביותר היו סוללות ניידות של SA-6 מתוצרת ברית המועצות, שרכבי השיגור שלהן חומשו בשלושה טילים. מערכות ההתרעה של המטוסים הישראליים עדיין לא הכירו את אות המכ"ם של טילים אלו, וההתחמקות מהם הייתה קשה. במהלך המלחמה השתלטו כוחות ישראליים על רכיבי סוללות SA-6 ועל נפלים של הטילים, מה שאפשר פיתוח אמצעי התגוננות אלקטרונית מפניהם ופיתוח טקטיקות לתקיפתם.[1]
לחיל האוויר היו תוכניות מגירה לתקיפת אתרי הטילים במצרים (מבצע תגר) ובסוריה (מבצע דוגמן 5).[2] התוכניות התבססו על מטס הטעייה של מל"טים, ושיגור טילי אוויר-קרקע מונחי קרינה מסוג שרייק. עקב ההתארגנות החפוזה וריבוי המשימות הדחופות של חיל האוויר בתחילת המלחמה, הופסק מבצע תגר אחרי מטס הכנה שנחל הצלחה מוגבלת. מבצע דוגמן, שניזון ממודיעין לקוי, פגע בשתי סוללות טילים בלבד, והסתיים באבדות כבדות לחיל האוויר. חלק מהכישלון נבע מתורת הלחימה של חיל האוויר באותה תקופה, שחייבה תקיפה של היעדים ביעף נמוך, שחשף את המטוסים לפגיעות מתותחי נ"מ.[3][2][4]
כדי לא לספוג אבדות כבדות בעימותים עתידיים, הוקם בחיל האוויר צוות שמטרתו הייתה למצוא פתרונות טכנולוגיים וטקטיים לבעיית סוללות טילי הקרקע-אוויר. הצוות פעל בעיקר בין השנים 1973 ו-1978, ואחד מחבריו הבכירים היה אלוף-משנה אביאם סלע, שהשתתף בפיתוח מערכת שליטה ובקרה למערך הלחימה בטילי קרקע-אוויר.
הצוות החליט על פתרון מערכתי, שכלל מערכות נשק קרקעיות ואוויריות המסוגלות לתקוף סוללות טילי קרקע-אוויר מחוץ לטווח האפקטיבי של הטילים עצמם. כמו כן גובשה טקטיקת הפעלה, שוכללו אמצעי שליטה ובקרה, פותחו אמצעי לוחמה אלקטרונית לשיבוש יכולתן של סוללות הטילים לזהות את מטרותיהן ולהתקשר ביניהן, והוכנסו אמצעים מודיעיניים חדשים – בפרט מזל"טים שסיפקו מודיעין חזותי בזמן אמת. בנוסף, פותחו אמצעי הטעייה שנועדו לפתות את סוללות טילי קרקע-אוויר לחשוף עצמן לניתוח אותות ולתקיפה.
משבר הטילים בבקעת הלבנון
ב-28 באפריל 1981 הפיל חיל האוויר הישראלי שני מסוקי מי-8 סוריים בשמי לבנון. סוריה הגיבה בקידום 3 סוללות טילי קרקע-אוויר (טק"א) מסוג SA-6 לבקעת הלבנון. פריסת הסוללות החדשה פגעה ביכולת ההרתעה של ישראל וביכולת התמרון של חיל האוויר הישראלי בשמי לבנון. ראש הממשלה מנחם בגין החליט על תקיפת הסוללות, אך הפעולה נדחתה, ולבסוף טורפדה בהתערבות אמריקאית. במהלך השנה שחלפה עד תחילת מבצע שלום הגליל עובה מערך הטק"א הסורי בעוד 16 סוללות SA-6, ובסוללות SA-2 ו-SA-3. הסוללות גובו בתותחי נ"מ ארבע-קניים מסוג שילקה לסיכול תקיפה נמוכת-יעף.
מבצע שלום הגליל
ערך מורחב – מלחמת לבנון הראשונה
בעקבות ניסיון ההתנקשות בשגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב, וכיישום של תוכנית ותיקה לדחיקת ארגוני הטרור הפלסטיניים מלבנון ויצירת סדר פוליטי חדש במדינה, פלשה ישראל ב-6 ביוני 1982 לדרום לבנון. המבצע נקרא בתחילה "מבצע שלום הגליל", והוא כוון בעיקר נגד ארגוני הטרור הפלסטיניים שהתיישבו בדרום לבנון לאחר שגורשו מירדן בתחילת שנות ה-70', אך תוכנן גם להתמודד עם התנגדות סורית אפשרית למהלכי צה"ל. כבר ביום השני למלחמה החלו התכתשויות בין צה"ל לבין הצבא הסורי באזור ג'זין ובעין זחלתא.
הכנות לפעולה
המבצע תוכנן במשך שנים אחדות, וההכנות הלוגיסטיות והקרביות אליו ארכו כמה חודשים. לצורך המבצע פותחו אמצעי לחימה ואמצעים אלקטרוניים ייעודיים ובוצעו אימונים ממושכים. שמה המקורי של תוכנית המבצע היה "חפרפרת", והיא נועדה להתקיים במנותק מלחימה קרקעית. תוכנית התקיפה במסגרת מלחמה כוללת נקראה "ערצב", והמספר "19" שיקף את מספר סוללות הטילים בבקעת הלבנון ערב המבצע.
בשנים שלפני המבצע נכנס לשירות בצה"ל מערך של מזל"טים, שאפשרו איסוף מודיעין חזותי מדויק על מיקום כל סוללה וקרון שליטה בטרם המבצע. הם גם סיפקו מודיעין טכנולוגי על אודות מאפייני הקרינה של מכ"ם סוללות הטק"א באופן שאפשר את איכונו ושיבושו במהלך התקיפה.
להכנות בתחום המודיעין הטכנולוגי היה שותף גם המוסד. בכיר המוסד נחיק נבות כתב:
כמענה לאילוץ האופרטיבי החדש, הצלחנו להשיג ממדינה ידידותית את המפרטים הטכנו-אלקטרוניים המדוייקים של הטילים הללו. המידע עבר במהירות למטה חיל האוויר בקריה ומשם לטייסים בבסיסי חיל האוויר, שלמדו להכיר את הטילים ומערכותיהם ופיתחו תורת לחימה להתמודד איתם ביום פקודה.[5]
במאזן היתרונות והחסרונות, בשלב פתיחת המבצע, ניצבו לטובת ישראל כמה גורמים:
- יתרון טכנולוגי במטוסים ובמערכות הנשק.
- יתרון טכנולוגי במערכות הטעיה, שיבוש ומודיעין בזמן אמת.
- יתרון אנושי באיכות הטייסים, אימונם, ניסיונם הקרבי והיכרותם עם שטח לבנון.
- יתרון כמותי של כ-50 אחוז במספר המטוסים.
- פני השטח החשופים והראות הטובה שמאפיינת את אזור בקעת הלבנון בחודש יוני.
- תכנון מדוקדק, אימון ייעודי והפתעה.
- מערכת שליטה ובקרה חדשה בשם "פריסקופ", שפותחה במכון ויצמן למדע על ידי מנחם קראוס.[6]
הכוחות המעורבים וחימושם
הצד הישראלי
את התקיפה הובילו 25 מטוסי F-4 פנטום של חיל האוויר הישראלי מטייסות 105 ו-69, חמושים כל אחד בשני טילי אגרוף סגול, בעקבותיהם טסו גיחות הפצצה של טייסת 201 שכל מטוס היה חמוש ב-2 טילים אלקטרו-אופטים מסוג אגרוף ירוק[7].
מטוסי קרנף שיגרו טילים בודדים מסוג תדמית (אגרוף חום), תוצרת רפא"ל, אשר לא פגעו במטרה עקב קושי בניהוג.[8]
את כוח ההפצצה ליוו מטוסי F-15 איגל ו-F-16 פייטינג פלקון חמושים בטילי אוויר-אוויר מונחי-חום מסוג פיתון 3 ו-AIM9-L ובטילי-AIM-7 ספארו מונחי מכ"ם. בשיא הפעולה היו באוויר כ-90 מטוסים ישראליים.
למאמץ השיבוש האלקטרוני והמודיעין גויסו מטוסי E-2 הוקאיי ובואינג 707, וכן מזל"טים מסוג זהבן. את תקיפת הדמה המקדימה הובילה טייסת המל"טים של חיל המודיעין (יחידת נחשון). השתתפו בתקיפה גם משגרי טילים קרקעיים מסוג כחלילית וקרס.
הצד הסורי
מול הכוחות הישראליים פעלו שלוש-עשרה טייסות של מטוסי קרב סוריים מסוג מיג-21 ומיג-23, חמש-עשרה סוללות SA-6, שתי סוללות SA-2 ושתי סוללות SA-3. למרות ניידותן של סוללות ה-SA-6, הן הוצבו בעמדות קבועות, צעד שהקל על תקיפתן. הסוללות גובו בתותחים ארבע-קניים נגד מטוסים מסוג שילקה לסיכול תקיפה נמוכת-יעף. במהלך הלילה שבין 9 ו-10 ביוני קודמו לבקעת הלבנון גם כמה סוללות של טילי SA-8.
התקיפה
פרטים רבים על התקיפה נותרו חסויים. בעקבות ההתנגשויות הקרקעיות עם הסורים, הגיש צה"ל ב-8 ביוני לאישור הממשלה את הוצאתו לפועל של מבצע "ערצב 19". ממשלת ישראל אישרה את התקיפה בצהרי יום רביעי, 9 ביוני, וכבר בשעה 14:00 החלה התקיפה עצמה.
על הניהול הקרקעי של המבצע הופקד אלוף-משנה אביאם סלע, ראש מחלקת המבצעים בחיל האוויר הישראלי, ובמוצב הפיקוד השתתף בניהול הלחימה גם מפקד חיל האוויר, האלוף דוד עברי. התקיפה נוהלה באמצעות מערכת "פריסקופ" לשליטה ובקרה למערך הלחימה בטילי קרקע-אוויר.
המכה המקדימה
יום לפני מבצע ערצב 19, נשלחה רביעיית מסוקי דיפנדר לתקוף שתי תחנות מכ"ם סוריות מסוג P-15 בעיירת החוף דאמור. מכ"מים אלו היו מסוגלים להתריע בפני תקיפת אזור הבקעה. אחרי תקיפת המסוקים הוזנקו לאזור גם מטוסי סקייהוק שהשלימו את השמדת תחנות המכ"ם. פעולה זו גרמה לפגיעה קשה בתמונת הקרב של חיל האוויר הסורי.[9]
על פי מקורות אמריקאיים, המהלך הראשון של התקיפה היה שיגור מבנה של מל"טים להטעיה, ככל הנראה מסוג תלם ושדמית, מטייסת 200 אל עבר בקעת הלבנון. פרופיל המכ"ם של המל"טים נועד לדמות מטוסי קרב. בהתאם לתכנון, סוללות הטק"א הסוריות איכנו את המל"טים ושיגרו לעברם טילים, תוך שהן חושפות את מיקומן המדויק והופכות מטרה לטילים מונחי קרינה. במקביל, איכנו אמצעים אלקטרוניים קרקעיים של צה"ל את מיקום הסוללות ועדכנו את הכוחות התוקפים.[10]
השמדת סוללות טילי קרקע-אוויר
בחלקה הדרומי של הבקעה הופגזו הסוללות על ידי ארטילריה של צה"ל ועל ידי כמה עשרות טילי קרקע-קרקע נגד מטרות קורנות – כחלילית וקרס. היה זה השימוש המבצעי הראשון והיחיד בנשק זה.[11]
המטס הראשון של המבצע כלל את כל מטוסי טייסת 69, הטייסת העיקרית שהפעילה את הטיל "אגרוף סגול", כ-20 פנטומים בהובלת מפקד הטייסת.[8][12] כל מטוס במטס נשא שני טילים ושיגר אותם במרחק של כ-25 קילומטרים מסוללות טילי קרקע-אוויר הסוריות. הסוללות הותקפו זו אחר זו, ולא בו-זמנית, כדי לוודא את השמדתן. במטסים הבאים השתתפו גם טייסות קורנס אחרות, ובכללן טייסת 105 וטייסת 201.[13] הסורים ירו 57 טילי SA-6 לאוויר מבלי שהצליחו להפיל מטוסים מאוישים.[14]
קרבות האוויר
התגובה הראשונה של הסורים הייתה הימנעות מהזנקת מטוסיהם לאוויר, כדי לאפשר חופש פעולה לסוללות טילי הקרקע-אוויר. בתום עשרים דקות, משנוכחו שמערך הטק"א מתמוטט, החלו הסורים להעלות מיגים לאוויר.[9] מזל"טים סיפקו מידע חזותי על המראת המיגים מבסיסיהם בסוריה ואילו מטוסי דיה בעלי טווח מכ"ם של 200 ק"מ סיפקו למטוסי הקרב מידע על מסלוליהם של המיגים לצורך יירוטם. המבצע לווה באמצעי שיבוש קשר שמנעו מן הסוללות הסוריות והמטוסים הסוריים לתקשר עם מרכזי הבקרה האווירית שלהם.
קרבות האוויר היו קצרים, ונמשכו כדקה או שתיים.[9] כולם הוכרעו באמצעות טילי אוויר-אוויר המשופרים של מטוסי הבז והנץ. טייסי חיל האוויר ניצלו את השטח המת ביכולת איכון הטילים של המיגים ותקפו אותם מן הצד. סכנה מוחשית במבצע הייתה הפלת מטוס ישראלי בירי דו-צדדי. כדי להימנע מכך, הוראות הפתיחה באש על מטוסי האויב דרשו זיהוי ודאי, ואישורי הירי ניתנו במשורה. בשלב מסוים גם נעצרה תקיפת הקורנסים עד שהשמיים נוקו ממיגים.
במהלך הקרבות אחד ממטוסי הבז נפגע מטיל אוויר-אוויר ואיבד את אחד ממנועיו, אך הצליח לנחות בשלום בבסיס רמת דוד.[15] בסך הכול הופלו במהלך המבצע 23 מיגים, 11 מהם על ידי מטוסי בז ו-12 על ידי מטוסי נץ.
סיום המבצע
בשעה ארבע אחרי הצהריים החליט סלע להפסיק את התקיפה לנוכח השמדת הרוב הגדול של היעדים והסכנה באובדן כלי טיס. מפקד חיל האוויר דוד עברי אישר את בקשתו, והמבצע הופסק בעוד מספר כלי טיס בדרכם ליעד. בצה"ל הניחו, כפי שאכן התברר בימים שבאו לאחר מכן, כי בתגובה לתקיפה שביצע חיל האוויר הסורים לא יסיגו את סוללות הטק"א שנותרו בבקעת הלבנון אלא יקדמו כבר למחרת היום סוללות נוספות ויעבו את מערך הנ"מ ובכך יקשו על תקיפה דומה, אם יוחלט לבצעה במועד מאוחר יותר. ההחלטה אם-כן להפסיק את המבצע בארבע אחרי הצהריים של אותו יום, בטרם מיצה את עצמו והושמדו כל המטרות, נתפסה כטעות טקטית ולכן ספגה ביקורת מצד גורמים במערכת הביטחון הישראלית וביניהם שר הביטחון אריאל שרון. ייתכן שביקורת זו הביאה לכך שבימים שבאו לאחר מכן, שב חיל האוויר ותקף סוללות טילים ומכ"מים סוריים נוספים בלבנון, כמו גם הפיל מטוסי קרב סוריים בקרבות אוויר שהתחוללו כתוצאה מהתקיפות החוזרות.
התוצאות המיידיות של המבצע
המבצע הסתיים לעת ערב בהצלחה מלאה. 15 סוללות הושמדו ו-4 נוספות נפגעו. אף מטוס תוקף לא נפגע או הופל. בין 23 ל-26 מטוסי קרב סוריים שהוזנקו לשמי לבנון הופלו בטיליהם של מטוסי ה-F-15 (בז) ו-F-16 (נץ). אף על פי שתנאי ההתחלה במבצע ערצב 19 ניבאו את הצלחתו, השלמת המבצע ללא הפלת מטוסים ישראלים כלשהם הפתיעה את מפקדיו.
בתום המבצע המשיך הצבא הסורי להחדיר לאזור סוללות נוספות, ובכללן, לראשונה, סוללות SA-8. ביומיים הבאים יצאו מטוסי תקיפה ישראליים, מלווים במטוסי קרב, להשמיד את הסוללות שנותרו ולפגוע בסוללות החדשות שקודמו לבקעת הלבנון. חיל האוויר הסורי המשיך להזניק מטוסים סוריים ליירט אותם. בין 9 ל-11 ביוני הפילו מטוסי חיל האוויר 82 מטוסים סוריים, מתוכם כ-30 ב-10 ביוני וכ-19 ב-11 ביוני. מספר טייסים סורים נפלו בשבי הישראלי וסיפקו מודיעין יקר ערך. באחת הגיחות תקף פנטום של חיל האוויר רכיבי סוללת SA-6 שהיו בנסיגה מעמדותיהם. לאחר שהחימוש הייעודי לתקיפה לא השתחרר במספר יעפים, השמיד צוות המטוס את הסוללה ביעף נמוך בעזרת תותח המטוס. על כך הם זכו בצל"ש מפקד חיל האוויר.[12]
מבצע ערצב 19 העניק לישראל עליונות אווירית מוחלטת בשמי לבנון ולחיל האוויר הישראלי נפתח פתח לסייע באופן חופשי לכוחות הקרקע. עם זאת, בשבועות שאחרי כן הסתפק חיל האוויר במשימות של סיוע קרוב ולא יזם מבצעים גדולים נגד כוחות אויב. כך, לא הושמדו כוחות קרקעיים גדולים של הסורים במהלך נסיגתם מלבנון לסוריה. ההחלטה על כך התקבלה בדרג הממשלתי שחשש מגלישת הלחימה מעימות מוגבל עם צבא סוריה למלחמה כוללת. ואכן, ב-11 ביוני נכנסה לתוקפה הפסקת אש בין ישראל לסוריה שהושגה בתיווך אמריקאי.
חרף הפסקת האש, עד סוף ספטמבר הושמדו 14 סוללות SA-6 נוספות, ומספר המיגים שהופלו הגיע לכ-85. במהלך המלחמה כולה איבד חיל האוויר שני מטוסים ישראלים באש מן הקרקע אך לא איבד אף מטוס בקרבות אוויר-אוויר. מטוסי הקורנס (F-4 פנטום) שהוכחה הצלחתם בהשמדת סוללה זכו באות תקיפה ייחודי.
השלכות המבצע
מבצע ערצב 19 נחשב בעיני בכירי חיל האוויר הישראלי, לצד מבצע מוקד, מבצע אופרה ומבצע יונתן, לאחד מארבעת המבצעים החשובים ביותר שעיצבו את דמותו של חיל האוויר.[16] עם זאת, בחוגים ביטחוניים הועלתה בדיעבד השאלה האם נכון היה לחשוף בתקיפה את היכולות המיוחדות שפיתח חיל-האוויר למטרות השמדת הטילים, מבלי לנצל את העליונות האווירית שנקנתה להשמדת היחידות הקרקעיות של הצבא הסורי בלבנון.
המבצע עורר עניין רב בחילות אוויר מערביים שראו בו דוגמה לשימוש מוצלח ביכולות הטכנולוגיות המערביות להבסת דוקטרינת ההגנה האווירית הסובייטית. משלחת אמריקאית בראשות הגנרל ג'ון צ'יין הגיעה כשנה לאחר המבצע ללמוד את לקחי התקיפה. עם זאת, בתקיפה שערכו האמריקאים בלבנון ב-1983 נגד סוללות נ"מ סוריות, בעקבות הפיגועים בבסיסי הכוח הרב-לאומי בביירות, לא הושגו תוצאות טובות.
על פי האלוף דוד עברי, מפקד חיל האוויר הישראלי לשעבר, תוצאות התקיפה התקבלו בתדהמה בצבאות ברית ורשה וערערו את ביטחונם בטכנולוגיה הסובייטית ובערכו של מערך הטק"א שברשותם.[17] הישגי מבצע ערצב 19 נלמדו בחילות אוויר בכל העולם.[17]
ראו גם
- מבצע דוגמן 5 – מבצע שנכשל בראשית מלחמת יום הכיפורים לפגיעה במערך טילי הקרקע-אוויר של צבא סוריה ברמת הגולן.
- יחידה 555
לקריאה נוספת
- אליעזר (צ'יטה) כהן וצבי לביא, השמים אינם הגבול: סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, ספריית מעריב, 1990, עמ' 609 והלאה
- אהוד יערי וזאב שיף, מלחמת שולל, תל אביב: שוקן, 1984
קישורים חיצוניים
- מאמרים מאת דוד עברי:
- השמדנו את מערך הטק"א במלחמת של"ג, כתב עט מספר 36, מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל
- דוד עברי, השמדת מערך הטק”א במלחמת שלום הגליל, מערכות 413, יולי 2007
- החזרנו לישראל את מימד ההרתעה, דוד עברי - ביטאון "צוות".
- אהרון לפידות, "ההלם שקיבלו הרוסים בעקבות השמדת הטילים, תרם לתהליך שהוביל להתפוררות ברית המועצות", ביטאון חיל האוויר גיליון 118, 01.12.1997.
- שלמה אלוני, Israeli F-15 Eagle Units in Combat, עמ' 44 (באנגלית)
- שלמה אלוני וטוני הולמס, Israeli F-4 Phantom II Aces, עמ' 84 (באנגלית)
- IAF in the Lebanon War, סרט באתר YouTube
- C1C Matthew M. Hurley, USAFA The BEKAA Valley Air Battle (באנגלית) (ארכיון האינטרנט)
- Benjamin S. Lambeth The transformation of American air power, Page 92 - The Bekka Valley Precident (באנגלית)
- James R Brungess Setting the context: suppression of enemy air defenses..., Air University press, June 1994 עמ' 16–24 (באנגלית)
- Into the Wild Blue Electronically כתבה במגזין טיים מ-21 ביוני 1982 (באנגלית)
- אהרון לפידות, 30 שנה למלחמת לבנון, באתר ישראל היום.
- ערצב 19 באוויר, 30 שנה למלחמת לבנון הראשונה, כתבת טלוויזיה מבט שני הערוץ הראשון.חלק א', חלק ב'
- דן סלע, ישיבה בבור, בטאון חיל האוויר, דצמבר 1994, עמ' 52–55
- חיים פרידלנדר, מהישיבה לבור חיל האוויר: האיש שמאחורי הניצחון, "כל הזמן", 21 באוקטובר 2016
יובל מלחי, המבצע שהדהים את העולם – ערצב 19 – נוקאאוט בשתי מערכות, חלק א', חלק ב', באתר "קטעים", 2020
הערות שוליים
- ^ זאב בונן, רפא"ל ממעבדה למערכה, הוצאת רפאל
- ^ 1 2 יוסי עבודי, מה בין תגר לדוגמן, חוברת פרסומים מס' 27, מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
- ^ בעיקר מתותחי ZSU-23-4
- ^ שמואל גורדון, 30 שעות באוקטובר, ספריית מעריב, 2008.
- ^ נחיק נבות, תבל ומלואה: סיפורו של איש מוסד, הוצאת כנרת, זמורה ביתן, 2015, עמ' 129
- ^ סימה קדמון, סלע הגנתנו - הנשק הסודי מאחורי ההצלחה המסחררת של חיל האוויר במלחמת לבנון היה "פריסקופ" - מערכת בקרה ושליטה מתוחכמת שפותחה בחשאי במכון ויצמן. מתוך "ידיעות אחרונות", המוסף לשבת, 1 ביוני 2012
- ^ אורי מילשטיין, אפקט הערצב: כך השמידה ישראל את טילי הסורים ואת הדוקטרינה הסובייטית, מעריב, 4 ביוני 2016
- ^ 1 2 תא"ל במיל' מאיר פינקל, בניין הכוח למבצע "ערצב 19" (1973–1982), בין הקטבים 20, יולי 2019, עמ' 89–117
- ^ 1 2 3 ליאור שליין ונועם אופיר, ליאור שליין ונועם אופיר, שישה ימים ביוני, באתר חיל האוויר הישראלי, בטאון חיל האוויר, גיליון 145
- ^ Lambeth, עמ' 93
- ^ יובל שוהם, נצנוץ של כחלילית, באתר חיל האוויר הישראלי, 21 ביוני 2009
- ^ 1 2 טל זגרבה, הפצצות לא השתחררו. החלטנו לעשות את האמא של העבירות, במחנה, 25 ביולי 2008
- ^ שי טל, לא סתם "אחת", באתר חיל האוויר הישראלי, בטאון חיל האוויר, גיליון 181, 26.6.2008
- ^ Lambeth עמ' 94
- ^ שלמה אלוני, Israeli F-15 Eagle Units in Combat, עמוד 47(הקישור אינו פעיל, 19 בפברואר 2017)
- ^ במוקד האירועים, באתר חיל האוויר הישראלי, בטאון חיל האוויר, גיליון 121
- ^ 1 2 The BEKAA Valley Air Battle, June 1982: Lessons Mislearned? C1C Matthew M. Hurley, USAFA, Airpower Journal - Winter 1989 (באנגלית)
