אמליה פלמינג
ליידי עמליה פלמינג (נולדה קוטסורי; לשעבר וורקאס; באנגלית: Amalia Fleming; ביוונית: Αμαλία Φλέμινγκ) נולדה ב-28 ביוני 1912 ונפטרה ב-26 בפברואר 1986. היא הייתה רופאה, בקטריולוגית, פוליטיקאית ופעילת זכויות אדם יוונייה. פלמינג הייתה חברה בהתנגדות היוונית לכוחות האיטלקים והנאצים שהשתלטו על יוון במלחה"ע השנייה ואף נאסרה על כך. מאוחר יותר התנגדה לדיקטטורה הצבאית שעלתה ביוון ב-1967 ובסופו של דבר גם גורשה מיוון על פעילותה.[1]
חיים מוקדמים והשכלה
פלמינג נולדה ב-28 ביוני 1912 בקונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית (כיום איסטנבול, טורקיה). אביה, האריקיוס קוטסורי, היה רופא, ואחיה נקרא רנוס. עם פרוץ מלחה"ע הראשונה ברחה עם משפחתה מהמדינה הפאן-טורקית (אנ') הגזענית, מקום הימצאם של ביתם ומעבדתו של אביה, אל אתונה, יוון. באתונה למדה רפואה באוניברסיטה של אתונה והתמחתה בבקטריולוגיה. לאחר שסיימה את לימודיה, התחילה לעבוד בבית החולים העירוני של אתונה והתחתנה עם הארכיטקט מנולי וורקאס.[1]
מלחה"ע השנייה
ב-1941 נכבשה יוון על ידי הגרמנים והאיטלקים, ופלמינג ובן זוגה הצטרפו למחתרת היוונית (אנ').[1] פלמינג החביאה קצינים בריטים ויוונים וארגנה את דרכי הבריחה שלהם למצרים, תמללה והפיצה שידורי BBC, הפיקה תעודות מזויפות ליהודים יוונים ולעיתים גם החביאה אותם, ותרמה את הכסף שהרוויחה בעבודה בבית החולים למחתרת.[1][2] פלמינג נאסרה לאחר שחבר מחתרת נשבר תחת עינויים ומסר לאיטלקים את שמה לצד שמות חברי מחתרת נוספים. היא ניסתה לזייף דלקת בתוספתן כדי לשפר את סיכוייה לברוח מבית החולים בכלא, אך בריחתה לא צלחה ורק הוסר התוספתן שלה ללא צורך. לאחר מכן פלמינג הועברה לכלא ונידונה למוות, בו חיכתה חצי שנה עד שחרורה על ידי הבריטים.[1]
לונדון
לאחר ההרס הרב שנגרם ביוון ושהתגרשה מבן זוגה, אושרה בקשתה של פלמינג למלגה מהמועצה הבריטית (אנ') כדי ללמוד בקטריולוגיה בבית החולים סנט מרי שבלונדון. כאשר החלה לעבוד עם סר אלכסנדר פלמינג התרשם האחרון מעבודתה ובמהרה גם שמה הופיע על מספר מחקרים שפורסמו בכתבי עת מדעיים ידועים.[1] ב-1949 חזרה פלמינג ליוון ועבדה בבית החולים אוונגליסמוס.[2] ב-1952, כאשר היה באתונה עבור כנס של אונסק"ו, הציע אלכסנדר פלמינג נישואים לפלמינג, והשניים נישאו ב-1953. ב-1955 נפטר אלכסנדר פלמינג מהתקף לב.[1]
לאחר מותו של בן זוגה, שהיה זוכה פרס נובל מפורסם, החליטה פלמינג לוותר על חיי הנוחות שיכלה לחיות בתור אלמנתו. היא חזרה לעבודתה בעולם המחקר הבקטריולוגי ואף סירבה לקבל את קצבת האלמנות שהוצעה לה. לעיתים ביקרה פלמינג ביוון, אך את מרבית זמנה בילתה באנגליה. החל מ-1963 פלמינג החלה לשהות באתונה למשך פרקי זמן ארוכים יותר ויותר בשנה עד שב-1967 חזרה לגור באתונה סופית.[1]
המשטר הצבאי ביוון
חזרתה של פלמינג ליוון, התברר, התרחשה כמעט בתיאום עם השתלטות הצבא על המדינה. חירויות והבטחות שקבועים בחוקה בוטלו, לטענתם לטובת המדינה. לא חלף זמן רב ואויבי המדינה הושמו מאחורי סורג ובריח, ועינויים והפחדה הפכו לעניינים שבשגרה. פלמינג התגייסה למאמץ להיאבק בדיקטטורה, וארגנה סיועים הומניטריים. היא דאגה במיוחד לאסירים הפוליטיים - שלרוב חוו עינויים פיזיים ופסיכולוגים, ומשפחותיהם - שלרוב הידרדרו לעוני.[1]
פעילותה של פלמינג נודעה במהרה למשטר הצבאי, אך לאור היותה בעלת אזרחות כפולה (יוונייה ואנגליה) ואלמנתו של אלכסנדר פלמינג - אשר מכובד ביוון - בחר המשטר לשמור על תדמית טובה ולהשאיר אותה תחת מעקב. במשך כמה שנים התחמקה פלמינג מתגובה על מעשיה למען האופוזיציה. ב-1970, לאחר שהעידה כעדת הגנה במשפטם של 34 אנשים, נשלל דרכונה של פלמינג. בעקבות מחאה עולמית הוא הוחזר שבועיים לאחר מכן. בסוף אותה שנה נעצרו כ-200 פעילים נגד המשטר - שמטרת מעצרם העיקרית הייתה לגלות מידע על פלמינג - והוחזקו במשך חודשים. גם בחקירה של 13 שעות ב-1971 לא חשפה פלמינג אף פרט שישמש את המשטר כנגד אויביו.[1]
אך עוד באותו חודש בו נערכה החקירה הארוכה הצליחה הדיקטטורה הצבאית לפתוח תיק פלילי על פלמינג. במשך שנים הייתה מודאגת לגורלו של אסיר פוליטי מסוים: אלכסנדרוס פנגוליס, שהורשע ב-1968 בניסיון לרצוח את רה"מ גאורגיוס פאפאדופולוס, דמות מובילה בדיקטטורה. האמינו שהוא מעונה על בסיס קבוע ונודע שהוא ניסה להימלט מספר פעמים, וכאשר נוצרה תוכנית נוספת לחילוצו פלמינג נרתמה לעזור. אך לפני שיכלה לצאת לפועל התוכנית נמסרה על ידי מישהו מבפנים; ארבעה חברי מחתרת נעצרו מחוץ לכלא ופלמינג נעצרה בביתה. תחילה לא ידעה המשטרה על מעורבותה של פלמינג אך לבסוף הצליחו לגלות את קשרה לתכנון הבריחה והיא הועמדה לדין לצד חברי המחתרת האחרים.[1]
במשפט הודתה פלמינג במעורבותה, הורשעה ונידונה ל-16 חודשי מאסר. לאור בריאותה המתדרדרת חשב המשטר שתסכים לקבל את הצעתם לגירוש, אך היא סירבה והתעקשה לרצות את זמנה. העיתונות העולמית, אשר לרוב עמדה לצד המשטר ביוון, שכנעה את הדיקטטורה להשהות את מעצרה. כחודש לאחר מכן הופיעו שוטרים בביתה, ותחת הרושם שהיא נוסעת לחקירה נסעה פלמינג לנמל התעופה, שם הועלתה נגד רצונה על מטוס ללונדון, ואזרחותה היוונית נשללה ממנה.[1]
בתחילה סירבה פלמינג לרדת מהמטוס והייתה נחושה לחזור ליוון, אך לאחר מכן נשארה בלונדון עד חזרתה ליוון ב-1974, לאחר נפילת הדיקטטורה. במהלך זמנה בגלות, דיברה רבות נגד הדיקטטורה היוונית יחד עם מלינה מרקורי והלן ולאקוס (אנ').[1] בעודה באירופה היה לפלמינג תפקיד חשוב בחשיפת העינויים שעברו האסירים ביוון בפני ועדת זכויות האדם בשטרסבורג.[3] בטיולה בן השבועיים אל ארה"ב ערכה פלמינג ראיונות רבים, הפצירה באמריקאים לתת כסף לוועדה האמריקאית לסיוע למשפחות של אסירים פוליטיים ביוון וביקשה להפסיק את הסיוע של האמריקאים למשטר ביוון בנאומה בשימוע בפרלמנט של ארה"ב בנושא סיוע צבאי זר.[4]
בראיון מ-1971 פלמינג השוותה את מאמציה נגד הכיבוש הנאצי והדיקטטורה הצבאית: "באותם ימים פעלתי למען אידיאלים הומניטריים. חשבתי אז שאני צודקת, ואני חושבת שאני צודקת עכשיו".[3] ב-1972 יצא ספרה "A Piece of Truth" בו סיפרה על המשטר ביוון ופעולותיה נגדו.[5] פלמינג ניסתה לחזור ליוון ב-1973 לאחר שהמשטר ביוון העניק חנינה כללית אך לא הורשתה.[4]
חזרה ליוון ופעילות פוליטית
ב-1974 לאחר נפילת הדיקטטורה וחזרתה ליוון העידה פלמינג במשפטים נגד ראשי הדיקטטורה ושותפיהם. בתחילה הסתכסכה עם אנדראס פפנדראו אך מאוחר יותר נענתה לבקשתו להצטרף לתנועה הסוציאליסטית הפאן-הלנית.[1] היא נבחרה כחברת פרלמנט ב-1977, 1981, ו-1985, שם נלחמה בשביל קידום זכויות אדם.[2] בנוסף הייתה פלמינג נציגה באסיפת מועצת אירופה ויושבת הראש הראשונה של הסניף היווני של אמנסטי אינטרנשיונל, שניהם ארגונים הפועלים לקידום זכויות אדם ברחבי העולם.[1]
פטירה
פלמינג נפטרה ב-26 בפברואר 1986 בגיל 73 באתונה, מהתקף לב שנגרם כתוצאה מכשל בכליה. הודעה ממשלתית הודיעה שביוון מקוננים על מותה של "הומניטרית גדולה, דמוקרטית משובחת ולוחמת למען המטרה הסוציאליסטית".[4] היא נפטרה לפני שהספיקה לראות את "מרכז המחקר למדע ביו-רפואי ע"ש אלכסנדר פלמינג" (אנ'), שכיום נחשב לאחד הטובים מסוגו באירופה, ושבשביל הקמתו עבדה במשך שנים. בית החולים "Amalia Fleming General Hospital" באתונה נקרא על שמה.[2]
ראו גם
לקריאה נוספת
- Amalia Fleming, “A Piece of Truth”, 1972
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 John Haag, Fleming, Amalia (1912–1986), encyclopedia.com (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 Alexandros Theodoropoulos, Amalia Fleming: The great Greek doctor and fighter, ImpacTalk, 28/6/2021 (באנגלית)
- ^ 1 2 Judy Klemesrud, In Exile, Lady Fleming Helps Greek Families, The New York Times, 8/12/1971 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Paul Anastasi, LADY FLEMING DIES IN ATHENS; FOE OF NAZIS AND ARMY JUNTA, The New York Times, 27/2/1986 (באנגלית)
- ^ A Piece of Truth, Goodreads (באנגלית)
