אנואר אל-ח'טיב
לידה | 1917 |
---|---|
פטירה | 1993 (בגיל 76 בערך) |
אנואר אל-ח'טיב (בערבית: أنور الخطيب, בתעתיק מדויק: אנור אלח'טיב) היה פוליטיקאי פלסטיני ששימש כראש עיריית ירושלים המזרחית, כשר בממשלת ירדן, כמושל ירושלים ב-1967, ובתפקידו האחרון שימש כחבר המשלחת הפלסטינית לוועידת מדריד[1].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אל-ח'טיב נולד בחברון לקראת סוף התקופה העות'מאנית[2]. הוא היה בן למשפחה מיוחסת בחברון וירושלים, ששמה "ח'טיב", שמשמעו הדרשן במסגד שנותן את דרשת יום השישי. הוא החל את הקריירה הפוליטית שלו כעורך דין בשירות המועצה המוסלמית העליונה. לאחר מכן עמד בראש ועדה של עיריית ירושלים, ובשנים 1949–1950, שימש כראש עיריית מזרח ירושלים[3]. אך הוחלף לאחר שנדרש מישהו מנוסה יותר בפוליטיקה השבטית הפלסטינית בעיר. כיוון שירדן לא סיפחה רשמית את הגדה המערבית עד 24 באפריל 1950, ח'טיב ירש כראש העירייה את הסמכויות האזרחיות של ממשלת המנדט בירושלים. הוא היה לנאמן של המלך עבדאללה הראשון, אחר כך איש אמונו של המלך חוסיין וקיבל תפקידים מנהליים שונים, כולל תפקיד שר, בממשלת ירדן[4]. בשנים 1957–1959 שימש כשגריר ירדן במצרים. בימי כהונתו קשר קשרים אישיים טובים עם נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר ועם ראשי השלטון שם[4].
בשנת 1959 מונה למושל מחוז ירושלים, בעל סמכויות נרחבות בכל שטח הגדה המערבית[4]. במסגרת תפקיד זה הקים בניין משרדים ברחוב צלאח א-דין, שאחר כך הוחרם על ידי ממשלת ישראל, לשמש כבניין משרד המשפטים[5]. הוא שימש בתפקיד עד 9 ביוני 1967, אז מונה האלוף חיים הרצוג למושל מטעם הממשל הצבאי הישראלי, הוא הובהל אל מלון אמבסדור במזרח העיר כדי להיפגש עם הרצוג, מיד לאחר שמונה לתפקיד. בין השאר ביקש אז אל-ח'טיב לאפשר לבני משפחתו הרבים, שנשארו בשטחים, וכן לבני משפחותיהם של אנשי צבא, בעיקר קצינים, להצטרף לבני משפחותיהם בירדן. האלוף הרצוג נתן את הסכמתו ולשם כך אף הועמדו לרשות העוזבים אוטובוסים מיוחדים. מדינת ישראל ניצלה מהלך זה לעודד הגירה מרצון של התושבים לירדן במהלך השבועות הבאים[6]. אל-ח'טיב שמר על קשרי ידידות עם הרצוג, שאף הזמין אותו לביקור במשכן הנשיא, בעת ששימש כנשיא מדינת ישראל[7].
לאחר סיפוח מזרח ירושלים לישראל ב–27 ביוני 1967 קרוב משפחתו, רווחי אל-ח'טיב, שהיה ראש העירייה באותה עת, סירב לשתף פעולה עם ישראל[8]. אנואר אל-ח'טיב עצמו חבר לקבוצה של ראשי דת מוסלמיים בירושלים שהצהירו בפומבי שהם לא מכירים בסיפוח ובסמכות ישראל בשטח שסופח[9], בעקבות כך, ב-30 ביולי 1967 הוא גורש לצפת, באשמת "הסתה לחתרנות" נגד ישראל והוכנס למעקב משטרתי עם פקודות להתייצב במשטרה כל יום[10]. עם זאת אחיו עבדל חי אל־ח'טיב שהיה מנכבדי חברון, בחר לשתף פעולה עם ישראל והשתתף באותה עת במשלחת של רצון טוב, שארגן מוחמד עלי אל-ג'עברי, שערכה ביקור אצל ראש עיריית באר שבע אליהו נאוי[11].
בצפת התארח במלון פסגה ובמפגש עם עיתונאים ישראלים אמר שהוא מוכן לשיתוף פעולה עם ישראל[12]. בתקופה זו נמסרה לו תעודת זהות ישראלית והוא קיבל מעמד של תושב ישראל[13]. לאחר חודשיים הותר לו לחזור לירושלים[14]. אחר כך הוא המשיך לשמש כנציג לא רשמי של ירדן בגדה[15], ועמד בראש מוסדות שונים ואף עסק בעניינים מוניציפליים במזרח העיר[16]. במקביל במשך השנים שמר על קשרים טובים עם שלטונות ישראל. הוא שימש איש קשר מרכזי במגעים עם הווקף בירושלים[17]. הוא גם נהג להתראיין בקביעות לתקשורת הישראלית[18].
אל-ח'טיב נפטר מהתקף לב במזרח ירושלים, בשנת 1993.
לאחר מותו, בני משפחתו המשיכו לגור בדירת השרד שקיבל כמושל ירושלים בשכונת בית חנינא, עד שבעל הבית החליט לפנות אותם ב-2008[19].
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שפי גבאי, התרגיל הירדני: שני פלשתינים ממזרח ירושלים במשלחת למדריד, מעריב, 27 באוקטובר 1991
גיא בכור, יוסי ורטר (ניריורק), יורם בינור, שירות ’חדשות" (בריטניה), במשלחת איש ממסד אש"ף יליד ירושלים, חדשות, 27 באוקטובר 1991 - ^ דני רובינשטיין, קינת אנואר אל־ח'טיב, דבר, 20 בפברואר 1975
- ^ היום יפוצץ המוקש ליד שער שכם, דבר, 23 באוגוסט 1949
- ^ 1 2 3 יוסף צוריאל, אנואר אל־ח'טיב יוצא מן המקרר הפוליטי, מעריב, 13 באוגוסט 1972
- ^ בית הממשל הצבאי יוקם בהר הצופים, דבר, 19 בדצמבר 1968
- ^ אמיר גילת, הנשיא הרצוג מאשר: עזרתי לערבים לעזוב את יו"ש מרצונם, מעריב, 10 בנובמבר 1991
עוזי בנזימן, מחלקים את ירושלים, באתר הארץ, 6 ביולי 2008 - ^ מיכל סלע, הרצוג: עם אישים מהשטחים, כותרת ראשית, 8 בינואר 1986
- ^ עוזי בנזימן, מדוע באמת סופחה מזרח ירושלים: בחזרה להחלטה הדרמטית ששינתה את פני המזרח התיכון, באתר הארץ, 17 במאי 2017
- ^ ראשי דת מוסלמיים החליטו שלא להכיר באיחוד ירושלים, למרחב, 26 ביולי 1967
- ^ אנואר אל-ח'טיב הורשה לשוב מגלותו, על המשמר, 29 בספטמבר 1967
- ^ שלמה גבעון, אבות הערים של ערי האבות רוצים ביחסי שכנות טובה, מעריב, 23 ביולי 1967
- ^ בישבו במלון "פיסגה" בצפת... אנואר אל־ח'טיב כבר מוכן לשיתוף פעולה עם ישראל, היום (עיתון ישראלי), 2 באוגוסט 1967
- ^ תעודת־זהות ישראלית לאנואר אל־ח'טיב, דבר, 15 בספטמבר 1967
- ^ אל־ח'טיב זכה בחנינה וחזר אתמול לירושלים, למרחב, 29 בספטמבר 1967
בוטלה הגליית אל־ח'טיב, דבר, 29 בספטמבר 1967 - ^ יוסף צוק, ירדן לתומכיה בשטחים: לדבר עם ישראל, חדשות, 19 בדצמבר 1984
- ^ אמנון רז, ירושלים המזרחית - כמו בעל לשתי נשים, חדשות, 30 במאי 1984
- ^ יוסף צוריאל, השר ששון וראשי המוסלמים בבירה דנו בסדרי־הבטחון על הר־הבית, מעריב, 1 בספטמבר 1969
אורן כהן, הושג הסכם להקפאת החפירות, חדשות, 22 ביולי 1988 - ^ עמוס אילון, כתב "הארץ; "להשכיב תמסח חי", חדשות, 6 ביוני 1986
בועז אפלבאום, על משדרי הטלוויזיה של שישי־שבת, חדשות, 10 במאי 1987 - ^ גיא ליברמן, משפחת המושל הירדני האחרון בירושלים תיאלץ לפנות את הדירה ששכרו במזרח העיר, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2008
ראשי עיריית ירושלים (החל מ-1878) | ||
---|---|---|
האימפריה העות'מאנית | יוסף אל-ח'אלידי (1878–1879) • סלים אל-חוסייני (1882–1897) • פיידי אל-עלמי (1906–1909) • חוסיין אל-חוסייני (1909–1917) | |
המנדט הבריטי | עארף א-דג'אני (1917–1918) • מוסא כאזם אל-חוסייני (1918–1920) • ראע'ב נשאשיבי (1920–1934) • חוסיין אל-ח'אלידי (1934–1937) • דניאל אוסטר (1937–1938) • מוסטפא אל-ח'אלידי (1938–1944) • דניאל אוסטר (1944–1945) • ועדה מנדטורית (1945–1949) | |
ראשי העיר המזרחית | אנואר אל-ח'טיב (1948–1950) • עארף אל-עארף (1950–1951) • חנא עטאללה (1951–1952) • עומר וואעארי (1952–1955) • ועדה עירונית (1955–1957) • רוחי אל-ח'טיב (1957–1967) | |
ראשי העיר המערבית | דניאל אוסטר (1949–1950) • שלמה זלמן שרגאי (1951–1952) • יצחק קריב (1952–1955) • גרשון אגרון (1955–1959) • מרדכי איש-שלום (1959–1965) • טדי קולק (1965–1967) | |
ראשי עיריית ירושלים המאוחדת | טדי קולק (1967–1993) • אהוד אולמרט (1993–2003) • אורי לופוליאנסקי (2003–2008) • ניר ברקת (2008–2018) • משה ליאון (2018 ואילך) |