יוחנן רטנר

יוחנן רטנר
לידה	1891; אודסה, האימפריה הרוסית
פטירה	28 בינואר 1965 (בגיל 74 בערך); ישראל
מקום קבורה	בית הקברות היהודי חוף הכרמל
תאריך עלייה	1923
מדינה	ישראל
השתייכות	צבא האימפריה הרוסית ; הצבא האדום ; ההגנה; פלמ"ח; הצבא הבריטי; צבא הגנה לישראל
דרגה	אלוף
תפקידים בשירות
	ראש המפקדה הארצית של ההגנה, ראש אגף התכנון, נספח צבאי במוסקבה
פעולות ומבצעים
	מלחמת העולם הראשונה; המרד הערבי הגדול; מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
	אדריכל, דקאן הפקולטה לאדריכלות בטכניון

יוחנן (אויגן) רטנר (1891 – 28 בינואר 1965) היה אדריכל, מראשי "ההגנה", אלוף בצה"ל, פרופסור בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון.

ביוגרפיה

רטנר נולד ליבגניה (לבית פרץ) וליפים רטנר באודסה. אמו נפטרה בלידתו, מה שגרר כעס גדול מצד הוריה, ניקולאי וסופי פרץ, על יפים ולהחרמתו בטענה כי הדבר קרה באשמתו. האב נשא אישה שנייה כשיוחנן היה בן 10, אך אחרי שנתיים הזוג נפרד והאשה עקרה לצרפת. יוחנן היה בקשר עם אמו החורגת במשך שנים רבות ואף נהג לשלוח לה כסף. הוא החל בלימודי גימנסיה באודסה, אך בשנת 1905, לאור הפוגרומים ברוסיה, נשלח על ידי אביו ללמוד בגרמניה ובה סיים את לימודי הגימנסיה במנהיים^[1]. הוא התארח בבית נוצרי בסביבה מנותקת מיהדות והיה חבר בתנועת ואנדרפוגל. בשנת 1910 שב לרוסיה, התגייס לצבא הצאר וסיים בו קורס קצינים. אולם בגלל יהדותו לא זכה לתפקיד קצונה והועבר לכוחות המילואים. הוא שב לגרמניה ללמוד ארכיטקטורה בבית הספר הטכני הגבוה בקארלסרוהה שבגרמניה^[2]. במלחמת העולם הראשונה גויס לצבא הרוסי, ולאחר מהפכת אוקטובר התקדם עד לפיקוד על חטיבה. אחרי המלחמה היה פעיל בארגון ההגנה העצמית של היהודים באודסה ולאחר מכן שב לקארלסרוהה על מנת לסיים את לימודיו.

בתחום האדריכלות בארץ ישראל

ב-1923 עלה לארץ ישראל, התגורר בדירת חדר בחצר ביתה של ד"ר הלנה כגן ברחוב הנביאים בירושלים, ועבד כפועל בניין בחברת סולל בונה וכשוליה במשרד האדריכלות של פריץ קורנברג. במסגרת עבודתו זו היה בין הפועלים שבנו את האוניברסיטה העברית בהר הצופים.

בשנת 1925 היה לעוזר הוראה של פרופ' אלכסנדר ברוולד בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון^[3]. בשנת 1939 הועלה לדרגת פרופסור^[4]^[5]. רטנר לימד בפקולטה לאדריכלות בטכניון ואף היה דקאן הפקולטה ומנהל משנה בפועל של הטכניון.

בשנותיו הראשונות בארץ ישראל הוא תכנן את בית הפועלים ואמפיתיאטרון בחיפה. תכנן את אגפו המערבי של סניף בנק אפ"ק בחיפה^[6]. בשנת 1928 זכה במקום ראשון בתחרות לתכנון בית המוסדות הלאומיים^[7].

בין המבנים שתכנן: בית ברל, מדרשת בן-גוריון בשדה בוקר, הכפר הירוק, בית המוסדות הלאומיים בירושלים, אודיטוריום בית בירם בבית הספר הריאלי בחיפה, הפקולטה לאווירונאוטיקה בקרית הטכניון, המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית, קופת חולים זמנהוף בתל אביב ובית יד לבנים בבאר שבע (תוכנן במקור על ידי רטנר ושושני כבית הכנסת המרכזי של העיר)^[8].

בהגנה ובצה"ל

רטנר הצטרף לארגון ההגנה ב-1925 והשתתף בחיפה בקורס מדריכים של הארגון כחניך מן השורה, למרות הכשרתו הצבאית, מתוך רצון להכיר את הארגון מלמטה לפני הצטרפות למפקדה הארצית^[3]. בטרם קום מדינת ישראל שילב את עיסוקו כאדריכל עם עיסוקי הביטחון והיה ראש המפקדה הארצית הראשון של "ההגנה" ושל הפלמ"ח. שילוב רב תחומי זה הוביל לאחד הרעיונות שלו - הקמת יישובי חומה ומגדל. היה ממתכנני תוכנית "מצדה בכרמל"^[9] במלחמת העולם השנייה ושירת כיועץ במטה הכללי של הצבא הבריטי בקהיר. במהלך מלחמת העצמאות, כאשר הרמטכ"ל יעקב דורי היה מנוטרל בגלל מחלה, רטנר מונה לראש המטה הכללי של צה"ל, אולם ויתר על התפקיד לאחר שמצא בעיות במטה הכללי וטען ש"לא יוכל לזעזע את המערכת בעת לחימה על ידי הדחות מתבקשות"^[10]. במקום זאת, נשא בתפקיד ראש אגף התכנון בצה"ל והיה אחד מששת האלופים הראשונים. שירת גם כנספח צבאי במוסקבה בשנים 1948–1951.

בשנת 1955 נתמנה לראש ועדת חקירה, שנקראה על שמו ועדת רטנר, ובה השתתפו גם דניאל אוסטר ויעקב סלומון. הוועדה בדקה את הצורך בממשל הצבאי על ערביי ישראל והחליטה כי אין מנוס מהמשך הממשל הצבאי^[11].

משפחתו והנצחתו

היה נשוי לאורה (פלורה) רטנר לבית וייץ, מורה לריתמיקה בעיסוקה. הוליד שני בנים. בנו הבכור, הטייס דוד רטנר, נהרג בשנת 1954. בנו הצעיר, מיכאל רטנר, המשיך את דרכו בתחום האדריכלות. אחד מנכדיו (בניו של מיכאל) הוא דוד רטנר, עיתונאי הארץ לשעבר, יו"ר אגודת העיתונאים בחיפה והצפון לשעבר, ודובר בית החולים רמב"ם בחיפה.^[12]

רטנר קיבל שיעורי עברית מרחל המשוררת באודסה, ולאחר שנים הוא זכר לה חסד נעורים, ועיצב את הכיתוב על המצבה שלה בבית הקברות כנרת.^[13] לימים התפרסם כי רטנר היה אחד מאהוביה של רחל, שאף הקדישה לו שלושה שירים.^[14]

זכרו של רטנר הונצח בבול דאר ישראלי, במסגרת סדרה שהוקדשה לאדריכלות הישראלית . ב-26 באפריל 1992, הנפיק השירות הבולאי בול דאר לזכרו של רטנר שעליו מופיע ציור של בית המוסדות הלאומיים בירושלים שרטנר היה האדריכל שלו בשנת 1932. האמן אד ואן אויין עיצב את הבול.^[15]

נקרא על שמו רחוב בחיפה.

אוסף על שמו שמור בספרייה הלאומית^[16].

מבנים נבחרים שתכנן

בניין הטלוויזיה החינוכית ברמת אביב

ראו גם

ערכים על מבנים ואתרים שתכנן יוחנן רטנר

לקריאה נוספת

יוחנן רטנר, חיי ואני, זוכה פרס יצחק שדה לספרות צבאית, 1979.
נחום בוגנר, מחשבה צבאית ב"הגנה" - יוחנן רטנר, יהושע גלוברמן, יצחק דובנו (יואב), משרד הביטחון, המרכז לתולדות כוח המגן על שם ישראל גלילי
סילבינה סוסנובסקי, (עורכת). יוחנן רטנר: האדם, הארכיטקט ועבודתו. מרכז מחקר למורשת הארכיטקטורה, הטכניון, 1992
שי חורב, חייו ופועלו של אלוף (מיל.) פרופ' יוחנן רטנר, דוכיפת הוצאה לאור, 2024

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוחנן רטנר בוויקישיתוף

אוסף יוחנן רטנר מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
יוחנן רטנר, דף שער בספרייה הלאומית

מאמרים פרי עטו

יוחנן רטנר, ‏מחשבות לבעיית התכנון הצבאי, מערכות 428-427 (קובץ 70 שנה למערכות), אוקטובר 2009
יוחנן רטנר, ‏עיקרי הביצור של נקודות ישוביות, מערכות גיליון אשמורות, נובמבר 1939
יוחנן רטנר, ‏לאופיים של הביצורים המודרניים, מערכות גיליונות 2–3, יולי 1940

מאמרים אודותיו

מאיה פולק, ‏הרמטכ"ל החליפי של מלחמת העצמאות, בעיתון מקור ראשון, 11 ביוני 2020
דוד תדהר (עורך), "יוחנן (אויגן) רטנר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2174
דוד בן-גוריון, מכתב השחרור אל פרופ' יוחנן רטנר, דבר, 20 בפברואר 1966
אלפים ליוו את אלוף רטנר למנוחות, דבר, 1 בפברואר 1965
רפאל בשן, ראיון השבוע עם יוחנן רטנר, מעריב, 5 בינואר 1962
מיכאל יעקובסון, יופיו אינו ידוע: מגדל הגמל של קיבוץ גניגר בתכנון רטנר, באתר Xnet, ‏22 בדצמבר 2011
מיכאל יעקובסון, סקירה על בניין יד לבנים בתכנון רטנר-שושני בבאר-שבע, באתר "חלון אחורי", דצמבר 2010
גיל וייסבלאי, האדריכל שסירב להיות רמטכ"ל, באתר הספרייה הלאומית, 11 במרץ 2014
אלוף יוחנן רטנר, פרופסור גם בצבא, דבר, 11 באפריל 1958
עמית נאור, אהובה הסודי של רחל המשוררת, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 10 ביוני 2020
מיכאל יעקובסון: סיבוב באכסנית המשושים במדרשת שדה-בוקר, באתר 'חלון אחורי', 9 באפריל 2023
מיכאל יעקובסון: סיבוב במתחם הטלוויזיה החינוכית הנטוש ברובו, באתר 'חלון אחורי', 6 ביוני 2024

הערות שוליים

^ המידע על ילדותו של רטנר התקבל מבנו מיכאל
^ אלוף פרופ' יוחנן רטנר, דבר, 31 בינואר 1965; המשך
^ ¹ ² החניך לא התבלט, מעריב, 28 בדצמבר 1961.
^ פרופסורים חדשים בתכניון, הצופה, 24 באוגוסט 1939
^ מינוי פרופסורים בתכניון, הצופה, 4 בינואר 1940
^ יעקב שורר, לטייל בחיפה בן כרמל וים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2003, עמ' 33
^ הזוכים בהתחרות לתוכנית בית המוסדות הציונים, דבר, 30 ביולי 1928
^ מת פרופ' יוחנן רטנר, מעריב, 29 בינואר 1965
^ יוחנן רטנר, בימים שצבא היטלר עמד בשערי הארץ, דבר, 20 בפברואר 1966
^ מיכאל רטנר, סיפורו האמיתי של יוחנן רטנר, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2009
^ שרה אוסצקי-לזר, הממשל הצבאי כמנגנון שליטה באזרחים הערבים – 1948-1958, המזרח החדש מ"ג, 2002;
אמנון לין, בטרם סערה, עמ' 124–125
^ דוד רטנר, באתר זמן ישראל
^ דוד רטנר, מקריות? אני והממשלה מתחבטים בנושא הקבורה, באתר הארץ, 12 בינואר 2016
^ עמית נאור, אהובה הסודי של רחל המשוררת, בלוג הספרנים, 10 ביוני 2020
^ יעקב צחור (עורך), בולי ישראל תש"ח - תשס"ב, קטלוג מס' 14, רשות הדאר - השירות הבולאי, כתר הוצאה לאור, 2008, עמ' 323
^ ארכיון אוסף יוחנן רטנר, בספרייה הלאומית

[1] המידע על ילדותו של רטנר התקבל מבנו מיכאל

[2] אלוף פרופ' יוחנן רטנר, דבר, 31 בינואר 1965; המשך

[שלון-3] ¹ ² החניך לא התבלט, מעריב, 28 בדצמבר 1961.

[4] פרופסורים חדשים בתכניון, הצופה, 24 באוגוסט 1939

[5] מינוי פרופסורים בתכניון, הצופה, 4 בינואר 1940

[6] יעקב שורר, לטייל בחיפה בן כרמל וים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2003, עמ' 33

[7] הזוכים בהתחרות לתוכנית בית המוסדות הציונים, דבר, 30 ביולי 1928

[8] מת פרופ' יוחנן רטנר, מעריב, 29 בינואר 1965

[9] יוחנן רטנר, בימים שצבא היטלר עמד בשערי הארץ, דבר, 20 בפברואר 1966

[10] מיכאל רטנר, סיפורו האמיתי של יוחנן רטנר, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2009

[11] שרה אוסצקי-לזר, הממשל הצבאי כמנגנון שליטה באזרחים הערבים – 1948-1958, המזרח החדש מ"ג, 2002;
אמנון לין, בטרם סערה, עמ' 124–125

[12] דוד רטנר, באתר זמן ישראל

[13] דוד רטנר, מקריות? אני והממשלה מתחבטים בנושא הקבורה, באתר הארץ, 12 בינואר 2016

[14] עמית נאור, אהובה הסודי של רחל המשוררת, בלוג הספרנים, 10 ביוני 2020

[15] יעקב צחור (עורך), בולי ישראל תש"ח - תשס"ב, קטלוג מס' 14, רשות הדאר - השירות הבולאי, כתר הוצאה לאור, 2008, עמ' 323

[16] ארכיון אוסף יוחנן רטנר, בספרייה הלאומית

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]