לוחם (עוף)

לוחם
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	חופמאים
תת־סדרה:	תרופודה
משפחה:	חרטומניים
סוג:	חופית
מין:	לוחם
שם מדעי
	Philomachus pugnax; ‏לינאוס, 1758
תחום תפוצה

לוחם (שם מדעי: Calidris pugnax) הוא עוף מים הנפוץ באסיה ובאירופה. בישראל נפוץ בעיקר בצפון, לרוב במהלך נדידה דרומה לאפריקה. הוא מתרבה באזורים צפוניים יחסית ולעיתים גם באזור הארקטי. בעבר סווג כמין היחידי בסוג Philomachus שבמשפחת החרטומניים בסדרת החופמאים, אך בעקבות מחקרי DNA הוחלט כי ניתן לשייך אותו לסוג חופית (Calidris).^[2]

הלוחם מצוי באזורי ביצות וגדות לחות וכן לאורך החופים ובהם הוא מחפש בעזרת מקורו המחודד חרקים ויצורי מים קטנים.

הלוחם מפגין דו-צורתיות זוויגית - הזכר יכול להגיע לגודל של עד 32 ס"מ, בעוד שהנקבות מגיעות עד לגודל של 26 ס"מ. קיימים זכרים מ-3 סוגים, טריטורטאלים, לוויניים ומתחזים כאשר הטריטורלאים הם הנפוצים ביותר. במופע הקיץ שלו, הזכר הטריטואולי מגדל "רעמת נוצות" אדומה-שחורה ועל החזה מופיעים כתמים שחורים גדולים. הזכרים מציגים את עצמם בזירות תצוגה ובהם הם קוראים יחדיו לנקבות, בעזרת נוצותיהם הבולטות. נוצות אלה גדלו בדומה לזנב הטווס בלחץ הברירה הזוויגית. לאחר החיזור הזכר עוזב את הנקבה ואינו עוזר לה לטפל בביצים ובצאצאים.

רבייה

לזכרים הטריטוריאליים, כ-84% מבין הזכרים, יש רעמת נוצות בצבעים שחורים או ערמונים והם בולטים ותופסים שטחי חיזור (leks) קטנים. הם מחזרים באופן פעיל אחר נקבות ומפגינים רמה גבוהה של תוקפנות כלפי זכרים תושבים אחרים; זכרים טריטוריאליים כל אחד מחזיקים בזירת חיזור שרוחבה כמטר אחד (1.1 מטר), בדרך כלל עם אדמה חשופה במרכז. הם מבצעים תצוגה משוכללת הכוללת נפנוף כנפיים, קפיצה, עמידה זקופה, כפופה עם זקוף כף רגל, או התנפלות לעבר יריבים. הם בדרך כלל שותקים גם כשהם מציגים, אם כי מדי פעם ניתן הם יכולים להשמיע קול גו-גו-גו רך.

זכרים טריטוריאליים מאוד נאמנים לאתר החיזור שלהם; 90% חוזרים לאותם אתרי החיזור בעונות הבאות, כאשר הזכרים הדומיננטיים ביותר הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להופיע מחדש. זכרים נאמנים לאתר יכולים לרכוש מידע מדויק על היכולות התחרותיות של זכרים אחרים, מה שמוביל ליחסי דומיננטיות מפותחים היטב. יחסים יציבים כאלה מפחיתים קונפליקט ואת הסיכון לפציעה, וכתוצאה מכך רמות נמוכות יותר של תוקפנות זכרית שמפחיתות את הסיכוי להפחיד נקבות. זכרים טריטוריאליים בעלי דירוג נמוך יותר נהנים גם הם מאמינות האתר מכיוון שהם יכולים להישאר על זירת החיזור בזמן שהם מחכים שהזכרים המובילים ייפלטו בסופו של דבר.

זכרי לוויין, מהווים כ-16% מכלל הזכרים, יש רעמה לבנה או מנומרת והם אינם כובשים שטחים; הם נכנסים לאזור זירות החיזור ומנסים להזדווג עם הנקבות המבקרות בשטחים שנכבשו על ידי הזכרים התושבים. זכרים תושבים סובלים את ציפורי הלוויין מכיוון שלמרות שהם מתחרים להזדווגות עם הנקבות, נוכחותם של שני סוגי הזכרים בטריטוריה מושכת נקבות נוספות. גם נקבות מעדיפות שטחי חיזור גדולים יותר, וזירות חיזור מוקפות בצמחים גבוהים יותר, המקנים בית גידול טוב יותר לקינון.

סוג שלישי של זכר אלו זכרים המקיימים חיקוי קבוע של נקבות, המהווים כ-1% מבין הזכרים. סוג זה של זכרים תואר לראשונה ב-2006, חיקוי הראשון כזה שדווח על ציפור. זכרים אלה הם קטנים, בגודל בינוני בין זכרים לנקבות, ואינם מגדלים את נוצות הרבייה המשוכללות של הזכרים הטריטוריאליים והלווייניים, אף על פי שיש להם אשכים פנימיים גדולים בהרבה מהזכרים בעלי הרעמה. למרות שלזכרים של רוב מיני העופות שיש להם זירות חיזור יש אשכים קטנים יחסית לגודלם, לזכרים יש את האשכים הגדולים בצורה לא פרופורציונלית מכל ציפור. הזכרים המחקים נקבות, צופים בקרבות יחד עם הנקבות. לפעמים זכרים טריטוריאליים נכנסים לקרבות ממושכים ואינטסיביים זה עם זה, ונקבות יכולות לאבד עניין בשני הזכרים הלוחמים ולהזדווג במקום זה עם זכרים המחקים נקבות.