סטנלי ויטינגהם

מייקל סטנלי ויטינגהם
Michael Stanley Whittingham
	סטנלי ויטינגהם, 2020
לידה	22 בדצמבר 1941 (בן 82); נוטינגהאם, הממלכה המאוחדת
שם לידה	Michael Stanley Whittingham
ענף מדעי	כימיה, הנדסה
עיסוק	כימיה
מקום לימודים	אוניברסיטת אוקספורד
מוסדות	אוניברסיטת בינגהמטון; שלומברגר; Exxon Research & Engineering Company ;
פרסים והוקרה	פרס קנצלר לשנת 2007, פרס נובל לכימיה לשנת 2019
בת זוג	פרופסור ג'ורג'ינה ויטינגהם

מייקל סטנלי ויטינגהם (באנגלית: Michael Stanley Whittingham; נולד ב-22 בדצמבר 1941) הוא כימאי בריטי-אמריקאי, פרופסור לכימיה ומנהל את המכון לחקר חומרים ואת התוכנית למדעי החומרים והנדסתם באוניברסיטת בינגהמטון. הוא משמש גם כמנהל המרכז הצפון-מזרחי לאחסון אנרגיה כימית (NECCES) של משרד האנרגיה האמריקני בבינגהמטון. ב-2019 הוענק לו פרס נובל לכימיה.^[1]

השכלה וקריירה

ויטינגהם נולד בנוטינגהאם שבאנגליה ב-22 בדצמבר 1941. הוא למד בבית הספר סטמפורד בלינקולנשייר בין השנים 1951–1960, לפני שנסע לאוניברסיטת אוקספורד ללמוד כימיה. באוניברסיטת אוקספורד עשה תואר ראשון (1964), תואר שני (1967) ודוקטורט בפילוסופיה (1968). לאחר שסיים את לימודי התואר השני, ויטינגהם היה עמית פוסט-דוקטורט באוניברסיטת סטנפורד. לאחר מכן עבד בחברת אקסון למחקר והנדסה במשך 16 שנים.^[2] אחרי עבודתו בחברת אקסון היה ארבע שנים בעבודה אצל שלומברגר לפני שהפך לפרופסור באוניברסיטת בינגהמטון. בין השנים 1994 ל-2000 שימש כסגן נשיא האוניברסיטה למחקר. הוא שימש גם כסגן יו"ר קרן המחקר של אוניברסיטת מדינת ניו יורק במשך שש שנים. כיום הוא פרופסור מכובד לכימיה ומדעי חומרים והנדסתם באוניברסיטת בינגהמטון. ב-2017 מונה למנכ"ל החברה המדעית הראשית של naatbatt international. ויטינגהם היה יושב ראש המחקר של DOE בנושא אחסון אנרגיה כימית בשנת 2007, ונכון ל-2021 הוא מנהל המרכז הצפוני-מזרחי לאחסון אנרגיה כימית (NECCES) במרכז המחקר לאנרגיה חזיתית של מחלקת האנרגיה בארצות הברית (EFRC) בבינגהמטון.^[1]

מחקר

ויטינגהם הוא דמות מפתח בהיסטוריה של פיתוח סוללות ליתיום-יון,^[2] המגלה את הרעיון של אלקטרודות אינטרקלציה. אקסון ייצרה את סוללת הליתיום-יון של וויטינגהאם בשנות השבעים, הסוללה הנטענת הפונקציונלית הראשונה בעולם, שהתבססה על קתודת טיטניום דיסולפיד ואנודת ליתיום-אלומיניום. הסוללה הייתה בעלת צפיפות אנרגיה גבוהה והתפשטותם של יוני ליתיום לקתודת דיסולפיד הטיטניום הייתה הפיכה והפכה את הסוללה לנטענת. בנוסף, לדיסולפיד טיטניום קצב פיזור מהיר במיוחד של ליתיום לתוך סריג הקריסטל. חששות בטיחותיים גרמו לאקסון לעזוב את הפרויקט. ויטינגהם וצוותו המשיכו לפרסם את עבודותיהם בכתבי עת אקדמיים של אלקטרוכימיה ופיזיקה של מצב מוצק. בסופו של דבר הוא עזב את אקסון בשנת 1984^[2] ובילה ארבע שנים בשלומברגר כמנהל. בשנת 1988 הוא קיבל את תפקיד הפרופסור במחלקה לכימיה באוניברסיטת בינגהמטון, כדי להמשיך בענייניו האקדמיים.

חיים אישיים

ויטינגהם נשוי לג'ורג'ינה ויטינגהם, פרופסור לספרדית באוניברסיטת מדינת ניו יורק, אוסוויגו^[3]

הוקרה

פרס קנצלר לשנת 2007 עבור מצוינות במלגות ופעילויות יצירה, ופרס מחקר מצטיין, אוניברסיטת ניו יורק.^[4]
פרס מטעם האגודה האמריקאית לכימיה על תרומה לאנושות (2010).
חתן פרס הציטוט לתומסון רויטרס 2015.
2017 - פרס מדען בכיר מהאגודה הבינלאומית עבור Solid State Ionics.
פרס Turnbull לשנת 2018 מטעם האגודה לחקר חומרים.
פרס האקדמיה הלאומית להנדסה לשנת 2018.
פרס נובל לכימיה לשנת 2019 עם ג'ון ב. גודנו ואקירה יושינו.

ספריו

ג'ון ב. גודנו וסטנלי ויטינגהאם (1977). כימיה במצב מוצק של המרת ואחסון אנרגיה. סדרת סימפוזיון של האגודה האמריקנית לכימיה.
ג. ליבוביץ, מ. ס. וויטינגהאם (1979). מדע חומרים בטכנולוגיית אנרגיה.
.ס. וויטינגהאם, א. ג'יי ג'ייקובסון (1984). כימיה בין-חישובית. עיתונות אקדמית.
ד. ל. נלסון, מ. ס. וויטינגהאם וט. פ. ג'ורג' (1987). כימיה של מוליכי-על בטמפרטורה גבוהה. סדרת סימפוזיון של האגודה האמריקנית לכימיה.
מ. א. אלריו-פרנקו, מ. גרינבלט, ג. רוהר ומ. ס. וויטינגהאם (2003). כימיה מוצקה של חומרים לא אורגניים. החברה לחקר חומרים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סטנלי ויטינגהם בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ ¹ ² The Nobel Prize in Chemistry 2019, NobelPrize.org (באנגלית אמריקאית)
^ ¹ ² ³ אקונומיסט, העתיד של המכוניות הוא ירוק, וענקיות הנפט נערכות להיכנס לתחום הליתיום, באתר TheMarker‏, 8 באוגוסט 2024
^ Faculty profile | Modern Languages, www.oswego.edu
^ "Research & Scholarship Award Recipients by Region".

[:0-1] ¹ ² The Nobel Prize in Chemistry 2019, NobelPrize.org (באנגלית אמריקאית)

[:1-2] ¹ ² ³ אקונומיסט, העתיד של המכוניות הוא ירוק, וענקיות הנפט נערכות להיכנס לתחום הליתיום, באתר TheMarker‏, 8 באוגוסט 2024

[3] Faculty profile | Modern Languages, www.oswego.edu

[4] "Research & Scholarship Award Recipients by Region".

[1]

[2]

[3]

[4]

זוכי פרס נובל לכימיה
1901–1925	ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925)
1926–1950	סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950)
1951–1975	מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975)
1976–2000	ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000)
2001 ואילך	נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) • בייקר, ג'מפר, הסביס (2024)