מקדש יווני

מקדש יווני

שחזור אפשרי של מקדש ארטמיס באפסוס, אחד משבעת פלאי תבל, פארק מיניאטורק, איסטנבול, טורקיה
מדינה	יוון העתיקה
מידע כללי
תפוצת הניבים ביוון הקלאסית
אזור גאוגרפי	יוון העתיקה
תקופה	יוון העתיקה
טווח תאריכים	מהמאה ה-8 לפני הספירה עד 30 לפני הספירה (מות קלאופטרה)
מבנים עיקריים	הפרתנון
סגנון אדריכלות קודם	אדריכלות מצרים העתיקה
סגנון האדריכלות הבא	אדריכלות רומית

הפרתנון באתונה העתיקה

בדת יוון העתיקה, המקדש היה מבנה מרכזי במערכת הפולחן. מקדשים מונומנטליים החלו להיבנות על ידי היוונים כבר במאה ה-8 לפנה"ס. מקורו של המקדש היווני הוא במבנה המגרון, אשר היה טיפוס מבנה בתרבויות המיקנית והמינואית הקדומות יותר.

מקדשים יוונים נבנו תמיד על ראש גבעה בולטת בנוף או לצד אתרים טבעיים אשר נתפשו כמקומות קדושים בשל ייחודם. מקומות כגון מפל מים מיוחד, מקום בעל נוף יוצא דופן וכדומה נחשבו לכאלה מתוך אמונה אנימיסטית. השימוש של המקדש היה למעשה בית עבור הפסל של האל שנמצא בתוכו. טקסים דתיים לא נערכו בתוך המקדש עצמו אלא במזבח שנבנה באזור שמול המקדש. כל מקדש היה מוקדש לאחד מן האלים היוונים ולפיכך היה ניתן גם שמו, לדוגמה - "מקדש אפולו", "מקדש הרה" וכדומה.

אדריכלות

מודל של מקדש יווני מושלם. מקדש באיגינה

המקדשים היווניים היו מבנים מונומנטליים והמפוארים ביותר באדריכלות יוון העתיקה. הפולייס ביוון העתיקה השקיעו סכומי כסף רבים על מנת לבנות מקדשים יפים ומקושטים יותר בפיסול ובזהב. המקדש היווני הקלאסי התפתח מתוך מבני מקדש עתיקים יותר ופשוטים יותר אשר שימשו את התרבויות הקדומות ביוון. לקראת המאה ה-5 לפנה"ס הגיע סגנון הבנייה של המקדשים לשיאו לאחר שנים רבות של ניסיונות מצד אדריכלי יוון להגיע לפרופורציות המעודנות והמושלמות ביותר שיכולות להיות. המקדשים עשו שימוש בסדרים הקלאסיים כ"תקני בנייה" אשר הגדירו את כל רכיבי הבניין והפרופורציות ביניהם. מקדש שנבנה על פי הסדר הדורי כונה "מקדש דורי" ומקדש שנבנה על פי הסדר האיוני כונה "מקדש איוני". מאוחר יותר גם נעשה שימוש בסדר הקורינתי.

בתקופה הקלאסית מקדשים יווניים נבנו במתחמים טבעיים המכונים "טמנוס". המקדש לא נבנה בתוך מרכז עירוני צפוף אלא בסביבה פתוחה. חלק מתכנון המקדש היה שילובו עם הטבע ועם סביבתו הקרובה באופן הרמוני. למרות שכל מקדש היה סימטרי לחלוטין רעיון מיקומו בשטח התייחס לעובדה כי הוא נצפה בפרספקטיבה מכיוונים שונים תוך כדי תנועה באזור הטמנוס בין מבנים אחרים, עצמים טבעיים והנוף. אחת הדוגמאות המרשימות ביותר לתכנון זה היא מיקומו של מקדש הפרתנון באקרופוליס של אתונה. מקדש זה, שנחשב בזמנו ליצירת פאר ועד היום מהווה דוגמה קלאסית לשיאה של האדריכלות היוונית, נבנה על גבי ההר באופן כזה שתוך כדי העלייה אל ההר ניתן לראות את המקדש מזוויות שונות ולהתרשם ממנו תוך כדי תנועה עד הכניסה למתחם האקרופוליס בו מתגלה המקדש במלוא הדרו כאשר המבט הוא מבט פרספקטיבי התופס את כל ממדיו של המבנה. העמודים ההיקפיים שלו אף מדגישים את הפרספקטיבה ואת פרופורציות המבנה.

מבנה

מקדש הפיסטוס באתונה

המקדש היה מוקף בעמודים בסימטריה מוחלטת. מספר העמודים היה תמיד מספר זוגי בחזית הראשית והאחורית (חזית מזרח\מערב), ומספר אי- זוגי של עמודים עבור החזיתות הצדדיות-לפי הנוסחא 2N+\-1 כאשר N=מספר העמודים בחזית הראשית. רוב המקדשים כללו בחזית הקדמית והצרה יותר שישה או שמונה עמודים. בין העמודים לחלל המקדש עצמו שהיה סגור בקירות לבנים היה חלל מעבר שיצר חזית דינמית בכל ארבעת הכיוונים. גג המקדש היה משופע, בעל גמלון מעוטר בפסלים וזהב מעל הארכיטרב (קורה ראשית).

מבנה המקדש חולק לכמה חלקים אשר כל אחד מהם זכה לשם והגדרה:

• מבואה - פרונאוס (Pronaos), דרכה היו נכנסים אל אולם המקדש.
• אולם מרכזי - נאוס (Naos) , בו היה ממוקדם פסל האל. האולם היה בנוי מקירות לבנים.
• חדר אסור - אדיטון (Aditon), חדר אליו רק כהני הדת הורשו להיכנס.
• מרפסת אחורית - אופיסטודומוס (Opistodomos), מקום הנועד ליצור איזון במבנה המקדש. לא היה לו שום שימוש.

• 
  פרונאוס
• 
  אדיטון
• 
  אופיסטודומוס

למקדשים היוונים היו כמה גרסאות שונות אך דומות מבחינה קומפוזיטיבית בשימוש בעמודים. קיימים הגדרה ושם לכל טיפוס מקדש:

מקדש פריפטרלי, הטיפוס הנפוץ של המקדש הקלאסי. בעל שורה אחת של עמודים מכל צדדיו

• 
  פרוסטילון, טיפוס מקדש קטן
• 
  אמפיפרוסטילון
• 
  מקדש דיפטרלי, בעל שתי שורות עמודים היקפיות
• 
  מקדש מונופטרלי, טיפוס מקדש עגול ומרכזני

מקדש שבחזיתו יש רק ארבעה עמודים מכונה "טטרהסטיל" (Tetrastyle), בעל שישה עמודים מכונה "הקססטיל" (Hexastyle), שמונה עמודים "אוקטוסטיל" (Octostyle) ועם עשרה עמודים - "דקהסטיל" (Decastyle). "סטילון" ביוונית פירושו - "עמוד".

אימוץ על ידי הרומאים

מבנה המקדש היווני אומץ באדריכלות הרומית לטובת הדת הרומית אשר הייתה דומה מאוד במאפייניה לזו היוונית. ההבדלים העיקריים בין המקדש היווני לרומי היו בעיקר ביחס המקדש לסביבתו. המקדש הרומי נבנה בדרך כלל במרכז העיר בצמוד למבנים נוספים. בעוד היוונים הדגישו את המקדש כמבנה העומד לבדו בסביבה ונצפה מכל צדדיו, המקדש הרומי תוכנן להיראות באופן סימטרי מובהק וישיר מהחזית הקדמית של המקדש. במקרים רבים המקדש עמד בקצה רחוב אשר הדגיש את המבט כמו גם מבנים נוספים הסמוכים לצידי המקדש באופן סימטרי. בנוסף, השימוש בקישוטים והפרופורציות של המקדשים הרומיים היו מעט שונים.

המקדש היווני כאייקון

דוגמה לאייקון המשמש את פורטל מדעי המדינה בוויקיפדיה

המקדש היווני הוא גם האבטיפוס של המקדש הרומי. על אף ששימוש דתי במקדשים הסתיים עם הופעת הנצרות והתפשטותה גם ביוון, צורת המקדש העותקה למבנים רבים והפכה לארכיטיפ של מבנה ציבור מונומנטלי. הצורה הבסיסית שכוללת גמלון מעל שורה סימטרית וזוגית של עמודים הפכה עם השנים לאייקון ששימש גם באדריכלות וגם כסמל עבור תחומים נוספים. בשל היותה של יוון דמוקרטיה עתיקה ובעלת השפעה רבה על צורת השלטון המודרנית הפך המקדש היווני לאחד מסמליה של הדמוקרטיה.

לדוגמה, משכן הכנסת שתוכנן על ידי יוסף קלארווין, אימץ כמקור השראה את המודל של המקדש היווני כסמל לדמוקרטיה ומאותה סיבה גם נבנה על ראשה של גבעה. אייקון של מקדש יווני משמש סמלים רבים ושונים של גופים הקשורים לממשל ומדינה. כדוגמה, סמל המכון הישראלי לדמוקרטיה משתמש בצורת המקדש כסמל הדמוקרטיה גם כן.

מקדשים ידועים

• הפרתנון באתונה העתיקה, מקדש דורי שהוקדש לאלה אתנה. 447 לפנה"ס עד 438 לפנה"ס.
• מקדש ארטמיס באפסוס - אחד משבעת פלאי עולם.
• מקדש אפאיה, שהוקדש לאלה אתנה בעיר איגינה. 495 לפנה"ס.
• קבוצת מקדשים בפאסטרום - מקדש הרה, מקדש אפולו, המקדש הראשון של אתנה והמקדש השני של הרה.
• מקדש הרה בסליניוס. 465 לפנה"ס.
• מקדש זאוס באולימפיה (הרוס כיום).
• מקדש הפייסטוס באתונה, נודע גם כ"תזאום". 449 לפנה"ס - 444 לפנה"ס. המקדש שנשמר באופן בטוב ביותר עד לימינו.
• מקדש פוסידון בדוסיום. 449 לפנה"ס.
• מקדש אפולו אפיקוריוס בבאסאי

ראו גם

• הסדרים הקלאסיים
• אדריכלות יוון העתיקה
• דת יוון העתיקה

לקריאה נוספת

• אבי-יונה, מיכאל, תולדות האמנות הקלאסית, מוסד ביאליק, ירושלים, 2004 (הוצאה ראשונה- 1978). (הספר בקטלוג ULI)
• זביגנייב, הרברט, "אצל הדורים", ברברי בגן, כרמל, ירושלים, 2004, עמ' 23–39. (הספר בקטלוג ULI)