עתיל
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | טולכרם |
| שטח | 7.337 קמ"ר |
| קואורדינטות | 32°22′10″N 35°04′18″E / 32.369383333333°N 35.071802777778°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
  | |
עַתִּ֫יל (בערבית: عتيل) היא עיירה פלסטינית בנפת טול כרם במזרח יהודה ושומרון, כ-12 ק"מ צפונית מזרחית לטולכרם, בגובה 100 מטר מעל פני הים.
ההרים המקיפים את העיירה[1] כוללים את הרי נבהאן, עבורה, אסאד ושחאדה.
מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדם זרטל מציע כי מקור שם הכפר במילה העברית תל בהטיה כלשהי, כפי שמופיעה הן במקרא והן בחרסי שומרון כדי לציין שמות מקומות.[2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שרידי כלי חרס נמצאו בסביבת המקום מהתקופות הברונזה התיכונה, הברזל, הפרסית, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית והמוסלמית.[2] בנוסף על כך, נמצאו רצפות פסיפס ופירי עמודים מכנסייה, יחד עם בורות שנחפרו בסלע. כמו כן נמצאו מספר מערות.
הכפר נזכר בקונטינואטיו של הכרוניקה של אבו אל-פתח, ולפי מילכה לוי-רובין, אזכור זה מלמד כי במקום היה ישוב שומרוני חשוב.[3]
בשנת 1179 המקום הוזכר במקורות הצלבניים בשם "אזאתיל".[4] במרץ 1265, כאשר העניק הסולטן ביברס לקציניו אדמות, הוא העניק את עתיל "לאטבק פארס א-דין אוקטאי א-סאלחי".[5]
עתיל (כמו שאר ארץ ישראל) נכבש על ידי האימפריה העות'מאנית בשנת 1517. במפקד האוכלוסין של שנת 1596 הוא היה חלק ממחוז המשנה (נאחיה) ג'בל סאמי שהיה תחת הנהלת מחוז (ליוואא') שכם. במקום התקיימו 59 משקי בית, כולם של מוסלמים, כשרובם עסקו בחקלאות. התושבים שילמו בסך הכל 14,872 אקצ׳ה בשנה לשלטונות העות'מאניים על חיטה, שעורה, גידולי קיץ, עצי זית, וכן את מס הג'יזיה.[6]
בשנת 1882 הקרן לחקר ארץ ישראל פרסמה את מפת הקרן לחקר ארץ ישראל, שתיארה את המקום כממוקם על גבעה בשולי המישור, ומוקף חורשה קטנה של עצי זית, ונהנה על ידי מי בורות.[7]
בסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל אוכלוסיית עתיל מנתה כ-2,650 תושבים מוסלמים[8] ושטחה השתרע על 7,337 דונם.[9] 4,011 דונם היו מטעים וקרקע להשקיה, 2,527 שימשו לגידול דגנים שונים,[10] ואילו 86 דונם היו קרקעות בנויות.[11]
אוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| אוכלוסייה | ||
| מפקד | תושבים | הערות |
| 1922 | 1,656 | [12] |
| 1931 | 2,207 | [13] |
| 1945 | 2,650 | [9] |
| 1961 | 4,087 | [13] |
| 1997 | 7,763 | [13] |
| 2007 | 9,038 | [14] |
| 2017 | 10,367 | [15] |
מוצאם של חלק מאנשי הכפר הוא מצרי (ככל הנראה ממצרים העליונה). הדעות חלוקות לגבי זמן הגעתם, חלק טוענים שהגיעו במאה השתים עשרה, וחלק טוענים שהגיעו במהלך המערכה של מחמד עלי פאשה ובנו אבראהים נגד האימפריה העות'מאנית בשנת 1833. רוב המגיעים ממצרים קיבלו את הכינוי "אל-מסארווה", (כלומר המצרִים) ויש משפחות ששומרות על השם הזה עד היום, אך בפועל מדובר בענפים של משפחת שָלָבִּי.[16]
ארכאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארכאולוג זרטל סקר את הכפר במסגרת סקר הר מנשה ומצא בו חרסים מתקופת הברונזה התיכונה (10%), תקופת הברזל (א': 10%, ב': 5%), והתקופות הפרסית (5%), ההלניסטית (5%), הרומית (מוקדמת: 5%, מאוחרת: 10%), הביזנטית (10%), המוסלמית המוקדמת (10%), ימי הביניים (10%), התקופה העות'מאנית (10%) והתקופה המודרנית (10%).[2]
זרטל ציין כי הכפר יושב בחלקו על תל גדול שהיה מיושב כמעט ברציפות מלאה מתקופת הברונזה עד ימינו.[2]
אדמות, חקלאות ומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שטח הכפר הוא 7.337 דונם מתוכם 7,319 דונם אדמות פרטיות ו-18 דונם מושע.[13]
אספקת המים נשענה בעבר על בארות ארטזיות וכן בורות איסוף מי גשם בבתים. החל מ-2015 האספקה מסודרת בצנרת ממיכל מים בנפח של 1,000 קו"ב.
בריאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנוסף לכמה מרפאות, פועל בעתיל בית חולים שנבנה בתרומות של תושבי העיירה והאזור וכן תרומות של ארגונים בין-לאומיים לא ממשלתיים (.N.G.O). בית החולים פועל בשיתוף עם אוניברסיטת א-נג'אח בשכם. מאז 2021 הוא נחשב כבית חולים ממשלתי פלסטיני.
מוסדות דת ומקומות קדושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בעתיל ישנם שבעה מסגדים.
- שני בתי מדרש (זאווייה) – סופיים. אחד מהם היה הקדש סופי של מסדר הריפאעיה (الرفاعية) וכיום הוא אולם תפילה, והזאוויה השנייה מיועדת לסופים – חסידים של השייח' אל-קוואסמי אל-ח'לילי (الشيخ القواسمي الخليلي), מהאסכולה הח'לוותית.
- מקאם שבו קבור מי שהיה הקאדי של צפון הארץ (ישב בצפת) – אחמד אבו זורייק אל-עתילי א-ריפאעי אל-חוסייני. "שריף אבו זוריק" שנפטר במהלך ביקור בעתיל בשנת 1440 ונקבר במקום.[17]
- קברו של חאפז אל-עלי (אין פרטים).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מפת אזור טולכרם עם סימון הכפר עתיל, הוכנה ע"י צבא בריטניה, 1918, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ 1 2 3 4 Zertal, 2016, p. 416
- ^ Levy-Rubin, Milka (2021). The Continuatio of the Samaritan Chronicle of Abu l-Fath al-Samiri al-Danafi: Annotated Translation. Gerlach Press. p. 184. doi:10.2307/j.ctv1b9f5x9.9. ISBN 978-3-95994-104-4.
- ^ Röhricht, 1887, p. 245; cited in Zertal, 2016, p. 416
- ^ Ibn al-Furat, trans. Lyons, 1971, p. 80; cited in Zertal, 2016, p. 417
- ^ Hütteroth and Abdulfattah, 1977, p. 126
- ^ Conder and Kitchener, 1882, SWP II, p. 151
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 20
- ^ 1 2 Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 74
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 124
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 174
- ^ Barron, 1923, Table XI, Sub-district of Tulkarm, p. 27
- ^ 1 2 3 4 Palestine Remembered, عتيل - 'Attil עתיל, Palestine Remembered
- ^ 2007 PCBS census. Palestinian Central Bureau of Statistics (PCBS). p. 107.
- ^ Palestinian Central Bureau of Statistics, Census 2017, 2018, עמ' Census 2017
- ^ אבו חסין, عتيل: شجرة عائلة شلبي - עתיל: אילן יוחסין של משפחת שלבי, 27 באוגוסט 2013
- ^ "قرية عتّيل وحكايتها في "فلسطين أرض وحكاية""
 | ||
|---|---|---|
| ערים | טולכרם (מכילה את השכונות: שוויכה, אירתח) | 
|
| מועצות מקומיות | ענבתא • עתיל • בלעא • באקה א-שרקייה • בית ליד • דיר אל-ע'וסון • קפין | |
| כפרים | פרעון • איכתאבא • עילאר • עזבת שופה • אל-ג'ארושיה • כפר עבוש • כפר ג'מאל • כפר א-לבד • כפר רמאן • כפר סור • כפר זיבאד • ח'ירבת חורייש • כור • א-נזלה אל-ע'רביה • א-נזלה א-שרקיה • נזלה אל-ווסטא • נזלת אבו נאר • נזלת עיסא • רמל זיתא • רמין • א-ראס • ספארין • סידא • שופא • סיר • זיתא | |
| מחנות פליטים | נור שמס | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
