שטח C
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: טענות להטייה פוליטית.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: טענות להטייה פוליטית. | |
 | |
| מושל | מפקד פיקוד המרכז |
|---|---|
| תאריך ייסוד |
1995  |
| שטח | 3,516 קמ"ר |
| קואורדינטות | 32°00′02″N 35°26′24″E / 32.00054890361°N 35.440005484069°E |
| אזור זמן | UTC+2 |
  | |
שטח C הוא מונח שנטבע בהסכמי אוסלו ומתייחס לשטחים ביהודה ושומרון הנמצאים בשליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית. שטח C כולל כ-60% משטחי יהודה ושומרון (3,516 קמ"ר בערך) ובהם כל ההתנחלויות.
לשטח C חשיבות כלכלית גבוהה מכיוון שזהו השטח הרציף היחיד ביהודה ושומרון, ובגלל שיש בו שפע יחסי של משאבי טבע. רציפות השטח מאפשרת פיתוח תשתיות המקושרות זו לזו[1].
לפי הסכמי אוסלו, שטח C היה אמור לעבור בתהליך הדרגתי לשליטתה של הרש"פ, אך בפועל לא התרחש תהליך זה ובמרוצת השנים עלו רעיונות לחילופי שטחים תחת הסכם סופי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-28 בספטמבר 1995 חתמה מדינת ישראל עם הארגון לשחרור פלסטין על הסכם אוסלו ב' בו חולקו יהודה ושומרון וחבל עזה לשלושה אזורים: (A), (B), (C). לכל אחד מהאזורים הללו הסדרים מנהליים וביטחוניים שונים. החלוקה ביניהם אופיינה במידה רבה לפי מידת האחריות שניתנה לרשות הפלסטינית, שהוקמה מכוח הסכם זה, על השטחים האמורים. בשטח C לרשות הפלסטינית אין כל אחריות, ולישראל הסמכויות האזרחיות והביטחוניות עליו. בהסכם נקבע כי חלקים נוספים משטח C יועברו לרשות הפלסטינית.[2] עוד נקבע כי החלוקה לשלושת האזורים היא רק שלב מעבר בן חמש שנים, אולם בפועל נותרה בעינה מאז.
בקיץ 2005 מימשה ישראל את תוכנית ההתנתקות, הסיגה את כל כוחותיה מרצועת עזה ופינתה את כל התושבים היהודים בשטחי C שברצועה. מאז, כל שטחי C נמצאים ביהודה ושומרון, ומהווים כ-60% מהם.[3] שטח C ביהודה ושומרון הוא רציף, ושטחי A ו-B מובלעים בתוכו. לעומת זאת, בתקופה שבה ישבו יישובים ישראלים ברצועת עזה, שטחי C היו מובלעות בתוך שטח A. שטחי C כיום כוללים מעל 100 התנחלויות בהן חיים מעל 400,000 תושבים ישראלים,[4] כ-500 יישובים פלסטיניים (הנמצאים באופן מלא או חלקי בשטח C) בהם חיים בין 230,000 ל-300,000 פלסטינים,[5] וכן כבישים, בסיסים ושטחי אש של צה"ל, שמורות טבע (בניהול רשות הטבע והגנים) ואזורים בלתי מיושבים. אף על פי שמדינת ישראל סיפחה את מזרח ירושלים ב-1980, רוב המדינות לא מכירות בסיפוח ורואות בה חלק משטח C.
בשטח C חלות שתי מערכות דינים שונות.[6] מכוח תקנות יהודה ושומרון מוחלים על התושבים הישראלים בשטחי C חלקים נרחבים מן המשפט הישראלי, לצד חקיקה מיוחדת מטעם המפקד הצבאי.[7] התושבים הפלסטינים המתגוררים באותם שטחים עצמם כפופים לדין הירדני, לדין הפלסטיני ולחקיקת המושל הצבאי החלה עליהם.[8] בבג"ץ 5666/03 של עמותת קו לעובד נפסק כי במקרים מסוימים הדין הישראלי יחול גם על פלסטינים העובדים בהתנחלויות.[9]
אומדני האוכלוסייה הפלסטינית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוצעו הערכות שונות למספר הפלסטינים הכולל בשטח C. מתאם פעולות הממשלה בשטחים בפרסום מאוגוסט 2012 העריך את המספר ב-90,000, תוך ציון שמדובר בכ-3% מתושבי יהודה ושומרון הפלסטינים.[10]
משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים העריך כי בשנת 2013 התגוררו בשטח C כ-297,900 פלסטינים, אולם מספר זה כולל כ-73,515 במזרח ירושלים, שלפי הגדרתו אף היא חלק משטח זה, 55,018 נפש ביישובים הנמצאים ברובם בשטח C וכן 175,866 ביישובים שמקצת שטחם בשטח C, ורק 67,016 פלסטינים בכפרים הנמצאים במלואם בשטח זה.[11][12]
לפי ג'ף הלפר, יו"ר הוועד הישראלי נגד הריסת בתים, הפלסטינים בשטח C מונים בסביבות 125,000.[13] לפי שלום עכשיו, בפרסום משנת 2008, הם מונים 80,000.[14] העיתונאי דני רובינשטיין טען במאמר שכתב, שהמספר היה 70,000 בתחילת 2010.[15] באוקטובר 2017 העריך נפתלי בנט כי חיים בשטח C כ-80,000 פלסטינים.[16]
במחקר של המכון למחקר יישומי - ירושלים משנת 2013 נכללו סקירה דמוגרפית ואומדן של האוכלוסייה הפלסטינית בשטח C, בחלוקה לפי יישובים. על פי מחקר זה מתגוררים בשטח C כ-242,000 פלסטינים, הנמצאים באזורים השוכנים במלואם או בחלקם בשטח C.[17][18]
על פי מפקד אוכלוסין שנערך על ידי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2018, בשטח C מתגוררים 393,163 פלסטינים, אשר נמצאים באזורים ששוכנים במלואם או בחלקם בשטח C (מספר זה אינו כולל 370,000 פלסטינים תושבי מזרח ירושלים).[19][20][21]
תוכניות לעתיד השטח
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי דו"ח של הבנק העולמי המתייחס לנתוני 2011, אם שטח C, כולל מזרח ירושלים, יפותח, והפוטנציאל הכלכלי שלו ימומש בידיים פלסטיניות וללא המגבלות המוטלות על ידי ישראל, התמ"ג הפלסטיני צפוי לגדול, באופן ישיר או עקיף, ב-35%, שהם 3.4 מיליארד דולר לשנה.[22][23]
בשנת 2009 פרסם ראש ממשלת הרשות הפלסטינית דאז, סלאם פיאד, את תוכניתו להקמה של מדינה פלסטינית דה-פקטו בכל שטחי יהודה ושומרון, כולל שטח C. התוכנית כללה בנייה נרחבת ללא תיאום עם ישראל, וכן בורסה, נמל תעופה, פיתוח תשתיות, ומדיניות של הפרדת רשויות וכלכלה חופשית. בשנת 2019 הכריזה ממשלת הרשות הפלסטינית על ביטול החלוקה לשטחי A, B ו-C, עקב טענתה שההפרות של ישראל את ההסכמות הביטחוניות בשטח A והאזרחיות בשטח B מרוקנות למעשה את תוקף ההסכמים בדבר חלוקת הסמכויות בשטח.[24] עם זאת, בפועל התיאום הביטחוני והמדיני בין ישראל לרשות הפלסטינית נמשך.
קיימות הצעות שונות, בייחוד מהימין, ללהחלת הריבונות הישראלית בכל שטחי יהודה ושומרון. אולם יש פוליטיקאים אשר הציעו להחיל ריבונות על שטחי C בלבד, בשל חשש ליצירת מדינה דו-לאומית ושינוי צביונה של מדינת ישראל,[25] או רק על חלק משטחי C.[26]
בנייה פלסטינית בשטחי C
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הבנייה הפלסטינית הבלתי חוקית בשטחי C
הריבון בשטח C הוא המפקד הצבאי הישראלי, שהסמיך את המנהל האזרחי לטפל בבקשות לאישורי בנייה, וזה מעניק לפלסטינים אישורי בנייה בצמצום רב.[27]
מאז חתימת הסכם אוסלו מבצעים הפלסטינים פעולות חד-צדדיות בשטח. בשנת 2015 גיבשה הרשות הפלסטינית תוכנית מרכזית המכונה "המערכה על שטחי C".[28] במסגרתה, פועלת הרשות להשתלטות על שטחים נרחבים בשטח על ידי בנייה בלתי חוקית, לעיתים מסיבית, כולל בתוך שמורות טבע, אתרים ארכאולוגיים וגנים לאומיים, בשאיפה להביאם בסופו של דבר לריבונות פלסטינית. הרשות הפלסטינית מעסיקה מאות עובדים במסגרת פרויקט זה.[29] במקביל, פועלת הרשות להשתלטות באמצעות עיבודים חקלאיים רחבי היקף, פריצות דרכים, הקמת תשתיות מים וחשמל ותביעת בעלות על ערכי טבע ואתרים היסטוריים.
נכון לסוף שנת 2019 השלים פרויקט רישום המקרקעין הפלסטיני מיפוי ורישום של 45% משטחי יהודה ושומרון בשיעור של כ-940 קמ"ר. בנוסף מפעילה הרשות מערכת משפטית והצליחה לעכב או למנוע הליכים נגד קרוב ל-4,000 מבנים בלתי חוקיים.[30]
סיוע זר
[עריכת קוד מקור | עריכה]התוכנית מקבלת סיוע כספי רב ממדינות זרות ומגובה בהחלטה אירופאית לא רק מטעמים הומניטריים או כלכליים אלא גם ככלי למימוש אג'נדה פוליטית.[31][32] להערכת משרד המודיעין, המימון הזר לתוכניות אלו עומד על 500 מיליון יורו, ממשלות הולנד, דנמרק, שוודיה, צרפת, שווייץ, בריטניה, בלגיה, גרמניה, טורקיה, קטר וירדן וכן מארגונים חוץ-ממשלתיים שונים.[33] הסיוע הזר כולל: תמיכה מדינית, תקשורתית ומשפטית, הכנה וקידום תוכניות מתאר, קידום מיזמים ורישום מקרקעין.
בנייה יהודית בשטחי C
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: יש להרחיב על שטחי C ברצועת עזה.עד להקמת מדינת ישראל בשנת 1948 הוקמו ביהודה ושומרון יישובים יהודיים בודדים, בעיקר בגוש עציון ובבקעת הירדן. תושבי היישובים הללו נאלצו להימלט בשל מלחמת העצמאות, בה כבשה ירדן את השטח. בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים, בה כבשה מדינת ישראל את יהודה ושומרון, בקעת הירדן וחבל עזה, והחילה בהם ממשל צבאי. צה"ל הקים שם בסיסים צבאיים, ובין השאר הועברו לאזור מרבית בסיסי ההדרכה של צה"ל.
ב-27 בספטמבר 1967 הוקמה התנחלות הראשונה, כפר עציון בגוש עציון, אשר נבנה מחדש לאחר שנחרב במלחמת העצמאות. במקביל הוקם בית ספר שדה הר גילה על ידי יהורם בן-מאיר, שקבל מעמד רשמי ב-1969. רוב ההתנחלויות הוקמו במהלך שלוש ממשלות הליכוד הראשונות, בין 1977 ו-1986. גדילת מספר ההתנחלויות הייתה משמעותית, מ-6 ל-17 בתוך הגושים ומ-32 ל-110 מחוץ להם. אולם מאז מספרן נותר דומה. בשנת 2015 מספר ההתנחלויות בתוך הגושים עומד על 19, ומחוץ לגושים על 106.[34]
ממשלת רבין השנייה העבירה בנובמבר 1992 את החלטה 360 המאיטה את גידול ההתנחלויות. החלטה זו אישרה הפסקת פעולות בנייה ביהודה שומרון וחבל עזה, אך התירה בנייה פרטית על יסוד תוכניות מתאר שקיבלו תוקף כדין. הופסקו ההליכים הנוגעים לתוכניות מתאר שטרם קיבלו תוקף קודם למתן החלטה. עם זאת הוקמה ועדת חריגים אשר בכוחה היה להתיר בכפוף לשיקול דעתה. אישור הוועדה היה דרוש גם לכל הרשאה חדשה לתכנון והקצאת קרקע לבנייה על אדמות מדינה. לפי דו"ח המאחזים, ועדת החריגים אישרה בנייה בשטחים, אך באופן מצומצם יותר.[35] עם זאת, לאחר הסכמי אוסלו ממשלת רבין סללה ופיתחה כבישים עוקפים.
בקיץ 2005 ישראל פינתה במסגרת תוכנית ההתנתקות את תושביה מרצועת עזה, כ-8,600 אזרחים בסך הכל. מאז, כל שטחי C נותרו ביהודה ושומרון, ומהווים כ-60% משטחי יהודה ושומרון. בשטח C נמצאות כל ההתנחלויות כמו גם שמורות לאומיות בניהול רשות הטבע והגנים. על בנייה בהתנחלויות העירוניות כמו אריאל ומעלה אדומים אחראי משרד השיכון, ועל היתר אחראית מועצת התכנון העליונה של המנהל האזרחי. בעשור השני של המאה ה-21 שיעור התחלות הבנייה בהתנחלויות לא היה יציב. בשנים 2013 ו-2016 היה המספר גבוה יותר מבשנים אחרות אך לא הגיע לשיאים מתחילת המאה ה-21.[36]
גידול האוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב ההתנחלויות הוקמו במהלך שלוש ממשלות הליכוד הראשונות בין 1977 ו-1986. מספר המתנחלים בתקופה הזו קפץ פי 25 בין השנים 1977 ל-1986: מכ-1,900 מתנחלים לכ-50,000.[34] בתקופת ממשלת רבין השנייה אוכלוסיית המתנחלים המשיכה לגדול ובסוף 1995 עמדה על כ-134,300. קצב זה נמשך גם בימי ממשלת נתניהו הראשונה ובסוף 1999 עמד מספרה על כ-183,900.[37] מספר האזרחים בהתנחלויות התקרב בסוף 2004 לרבע מיליון תושבים.[38] שינוי מגמה זמני התרחש בשנת 2005, עם תוכנית ההתנתקות, שבמסגרתה פינתה ישראל את כל ההתנחלויות ברצועת עזה וארבע התנחלויות בצפון השומרון. בסוף 2013 הוערך מספר המתנחלים בכ-370,000 נפש. בסוף 2016 היה מספר תושבי ההתנחלויות כ-420,000.[39]
בנייה ישראלית בלתי חוקית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף שנות ה-90, לאור האיסור על הקמת התנחלויות חדשות, החלה מדיניות של הקמת מאחזים בקרבת התנחלויות אם. בניגוד לחוק הישראלי, המאחזים הוקמו ללא תוכנית בניין עיר וללא החלטת ממשלה רשמית, אולם במקרים רבים הקמתם תואמה עם גורמים בתוך הממשלה, והם קיבלו סיוע ומימון להקמת התשתיות ממשרדי ממשלה ומהמועצות האזוריות המקומיות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נוסח ההסכם באתר הכנסת
- גרשון הכהן, הנסיגה משטחי C ביהודה ושומרון:סכנה קיומית, עיונים בביטחון המזרח התיכון מס' 160, אוניברסיטת בר-אילן, 2019
- יעקב אלירז, "לשמור על האינטרס הישראלי", השילוח, גיליון 15, יוני 2019
אביה שקלאר-חמו, לוחמה בשטח בנוי, בעיתון מקור ראשון, 27 ביוני 2019- המערכה הפלסטינית על שטחי C - עיצוב מציאות ביטחונית בשטח, תיאור ומשמעויות מחקר מאת משרד המודיעין, אגף המחקר.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Area C and the Future of the Palestinian Economy, באתר הבנק העולמי, 6 באוגוסט 2014 (באנגלית).
- ^ העברת השטח: סעיף 11, סעיף קטן 2(c) וסעיף 17, סעיף קטן 2(a) להסכם. החריג לעניין ההתנחלויות, בסיסים צבאיים ועוד: סעיף 11, סעיף קטן 2 וכן סעיף 17, סעיף קטן 1(a) להסכם.
מלל ההסכם באנגלית
מלל ההסכם בעברית - ^ United Nations Environment Programme, "Desk Study on the Environment in the Occupied Palestinian Territories", עמ' 115. לפי ההגדרה הישראלית שאינה כוללת את מזרח ירושלים, שטח C יהיה קטן בכחצי אחוז.(הקישור אינו פעיל, 27.3.2020)
- ^ אוכלוסייה לפי מחוז, נפה ודת, לוח 2.15, באתר הלמ"ס
- ^ כך על פי דו"ח של אגף המחקר במשרד המודיעין מיוני 2021, עמ' 14. האומדן המקל הוא של מערכת הביטחון, ההערכה המחמירה היא של הלמ"ס הפלסטיני.
- ^ דוח חדש של האגודה: שלטון אחד, שתי מערכות חוק, האגודה לזכויות האזרח בישראל, 23 בנובמבר 2014
- ^ בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בג"ץ 5666/03 - עמותת קו לעובד נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, סב (3) 264, פס' 25 לפסק דינו של הש' ריבלין (2007) (להלן: עניין קו לעובד).
- ^ ע"א 1432/03 ינון ייצור ושיווק מוצרי מזון בע"מ נ' קרעאן פ"ד נט(1) 345, 356 (2004)
- ^ פסק דין תקדימי: הדין הישראלי חל על עובדים פלסטינים המועסקים בהתנחלויות, קו לעובד, 10 באוקטובר 2017
- ^ Projects in area C 2011-2012, page 4
- ^ Area C Vulnerability Profile, באתר משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, מרץ 2014 (באנגלית).
- ^ עמירה הס, דו"ח האו"ם: כ-300 אלף פלסטינים חיים בשטחי סי, באתר הארץ, 5 במרץ 2014
- ^ ‘Israel’s gone way beyond apartheid’, April 26, 2012, New Internationalist
- ^ Hagit Ofran, Area C: Palestinian Construction and Demolition Stats - February 2008, February 2008, Kibbush web site
- ^ דני רובינשטיין, הכלכלה הפלסטינית: המערכה הכלכלית, באתר כלכליסט, 19 בינואר 2010
- ^ Gil Hoffman, Sarah Levi, Bennett reveals plan for peace, calls for drastic West Bank change, 11 באוקטובר 2017 (באנגלית)
- ^ تحليل جغرافي ـ ديموغرافي للمنطقة ج, באתר המכון למחקר יישומי - ירושלים, 2014 (בערבית).
- ^ UN Report: 300,000 Palestinians Live in Area C of West Bank, הארץ, 4 במרץ 2014
- ^ ח'אלד אבו טועמה, Palestinian census: 4.7 million in West Bank and Gaza Strip, באתר Times of Israel, 28 במרץ 2018 (באנגלית).
- ^ UN Report: 300,000 Palestinians Live in Area C of West Bank, הארץ, 4 במרץ 2014
- ^ Palestinians of East Jerusalem, a silent eviction, "dailysabah״, 2 במרץ 2021
- ^ Area C and the Future of the Palestinian Economy , באתר הבנק העולמי, 2.10.2013
- ^
שטח C ועתיד הכלכלה הפלסטינית, סרטון בערוץ "World Bank", באתר יוטיוב (אורך: 04:49)
- ^ כך על פי דו"ח של אגף המחקר במשרד המודיעין מיוני 2021, עמ' 13
- ^ תכנית ההרגעה - עושים מה שטוב לישראל, סרטון בערוץ "נפתלי בנט | Naftali Bennett", באתר יוטיוב (אורך: 03:34)
- ^ כרמל דנגור ויואב קרקובסקי, גנץ לראשי מועצת יש"ע: "לימד אותי מפא"יניק - מה שנותנים לך תיקח", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 9 ביוני 2020
מעריב אונליין, שלושה אלופים לשעבר סירבו להצעת גנץ לעמוד בראש "מנהלת הסיפוח", באתר מעריב אונליין, 17 ביוני 2020 - ^ הגר שיזף, פלסטינים הגישו כ-1,500 בקשות בנייה בשטח C בשלוש שנים. ישראל דחתה 98.6% מהן, באתר הארץ, 21 בינואר 2020
- ^ דו"ח אגף המחקר של משרד המודיעין
- ^ שילה פריד, "ישראל מתעלמת ומתפשרת": בכנסת דנו במזימת ההשתלטות הפלסטינית על שטחי C, באתר מקור ראשון, 18/1/2022
- ^ דוח ועדה באתר הכנסת
- ^ European Parliament resolution of 5 July 2012 on EU policy on the West Bank and East Jerusalem (2012/2694(RSP))
- ^ משרד המודיעין, המערכה הפלסטינית על שטחי C - עיצוב מציאות ביטחונית בשטח, תיאור ומשמעויות
- ^ תום קליינר, נחשף סכום המימון של האיחוד האירופי להשתלטות בשטחי C, באתר ערוץ 14, 18/1/2022
- ^ 1 2 יותם ברגר, מִפקד המתנחלים, באתר הארץ, 11 ביוני 2017
- ^ החלטת ממשלה מספר 360 מיום 22/11/1992, ממשלת ישראל, 22 בנובמבר 1992
- ^ צוות המשרוקית של גלובס, אלוף הבונים: האם נתניהו האיץ את הבנייה מעבר לקו הירוק?, באתר גלובס, 5 באוקטובר 2020
- ^ לוח 2.7, שנתון סטטיסטי 2001(הקישור אינו פעיל, 26.2.2019)
- ^ לוח 2.7, שנתון סטטיסטי 2006
- ^ אורי חודי, עלייה של כ-40% בהתחלות הבנייה למגורים בהתנחלויות, באתר גלובס, 3 במאי 2017
