יומן מסנן ההשחתות

'{{פירוש נוסף|נוכחי=דבר שאסור באכילה בחג ה[[פסח]]}} [[קובץ:Wheat and wheat based foods.jpg|שמאל|ממוזער|260px|מאכלים המבוססים על [[קמח]] [[דגן|דגנים]] ו[[מים]]: [[לחם]], [[פסטה]], [[עוגה|עוגות]], [[עוגיה|עוגיות]] וכו']] '''חמץ''' הוא [[קמח]] שנטחן מאחד מ[[חמשת מיני דגן]] ([[חיטה]], [[שעורה תרבותית|שעורה]], [[כוסמין]], [[שיבולת-שועל]] ו[[שיפון (דגן)|שיפון]]) שבא במגע עם [[מים]], וכתוצאה מכך [[התפחה|תפח]]. מרבית דברי ה[[מאפה]], כגון [[לחם]], [[עוגה|עוגות]] ו[[ביסקוויט]]ים, הם חמץ, כמו גם [[משקה|משקאות]] שמקורם בחמשת מיני הדגן, כדוגמת [[בירה]], וכן [[עמילן]] שמקורו בחמשת מיני הדגן (למעט עמילן המופק מ[[תירס]]), ונמצא במוצרים רבים. בשונה מאלה, ה[[מצה|מצות]] עשויות גם הן מקמח ומים אך נאפו בטרם תפיחה, תוך פחות מ-18 דקות. בתורה ישנם שני איסורים הקשורים בחמץ: האחד הוא ב[[חג הפסח]] שבו יש איסור לאכול כל דבר שיש בו מרכיב של חמץ. איסור נוסף מתייחס ל[[בית המקדש]] (ועל כן אינו מעשי כיום), והוא האיסור להקריב חמץ כ[[קורבן (יהדות)|קורבן]], וזאת בכל ימות השנה, להוציא מספר חריגים. == מצוות החמץ בפסח == [[קובץ:Leavened foods concealed behind plastic at Jerusalem supermarket during Passover.jpg|שמאל|ממוזער|250px|החל מערב פסח ועד סיום החג מכוסים מוצרי החמץ ב[[מרכול]] ביריעות פלסטיק, למניעת רכישתם]] על פי ה[[תורה]] קיים איסור לעם ישראל על אכילת חמץ, ועל הימצאות שאור בבית, למשך שבעה ימים. על פי ה[[הלכה]] חמץ [[איסור והיתר|אסור]] באכילה וב[[איסור הנאה|הנאה]] החל מחצות של [[ערב פסח]] ועד צאת [[שביעי של פסח]], וישנו אף איסור על הימצאותו ברשותו של יהודי. איסור אכילת החמץ נקבע לזכר המסופר ב[[ספר שמות]], ש[[בצק]]ם של בני ישראל ב[[יציאת מצרים|צאתם ממצרים]] לא הספיק להחמיץ בשל ההכנה החפוזה, ולכן אכלו בני ישראל [[מצה|מצות]] ולא חמץ. לזכר כך ישנה מצווה על אכילת מצה בפסח, ומנגד איסור על אכילת חמץ. על פי [[סקר]]ים, רוב האוכלוסייה היהודית בישראל אינה אוכלת חמץ בפסח{{הערה|{{mako||כמה ישראלים אוכלים כשר לפסח?|886291133db6261004|news-israel/local-q1_2018|28 במרץ 2018}}}}. במניין המצוות מנויות [[מצוות עשה]] אחת וחמש [[מצוות לא תעשה]] הקשורות לאיסור חמץ בפסח. === מצוות עשה === '''השבתה:''' ציווי על השבתת חמץ ו[[שאור]] ב[[ערב פסח]]{{הערה|מצוות עשה קנ"ו ב[[מניין המצוות על פי הרמב"ם]], מצוות עשה ט' ב[[מניין המצוות על פי ספר החינוך]]}}. ניקיונות הבית, [[ביעור חמץ|ביעור]] ו[[ביטול חמץ|ביטול החמץ]] עד ערב פסח נובעים ממצווה זאת. === מצוות לא תעשה === '''איסור אכילה בערב פסח:''' איסור אכילת חמץ בערב פסח לאחר [[חצות היום (הלכה)|חצות היום]]{{הערה|מצוות לא תעשה ר' ב[[מניין המצוות על פי הרמב"ם]], מצוות לא תעשה תפ"ה ב[[מניין המצוות על פי ספר החינוך]]}}. משעה זאת היו מתחילים להקריב את [[קורבן פסח]], המחייב את ביטול החמץ. '''איסור אכילה בפסח:''' איסור אכילת חמץ בפסח{{הערה|מצוות לא תעשה קצ"ח ב[[מניין המצוות על פי הרמב"ם]], מצוות לא תעשה י"ט ב[[מניין המצוות על פי ספר החינוך]]}}. איסור אכילת החמץ בפסח הוא איסור חמור, והעונש על העובר עליו ב[[מזיד]] על פי ההלכה הוא [[כרת]]. '''איסור תערובת:''' גם תערובת המכילה כמות כלשהי של חמץ אסורה לאכילה בפסח{{הערה|מצוות לא תעשה קצ"ט ב[[מניין המצוות על פי הרמב"ם]], מצוות לא תעשה י"ב ב[[מניין המצוות על פי ספר החינוך]]}}. משום כך, לא ניתן לאכול כל מאכל שלא הורחק מנוכחות חמץ. '''בל יראה:''' איסור שלא ייראה חמץ ברשות אדם בפסח{{הערה|שם=הערה מספר 20190120224616:0|ויש דעות (אף שלא נפסקה הלכה כן) אף מחצות יום י"ד בניסן - [[רש"י]], ולפי [[הראב"ד]] וה[[נודע ביהודה]] (סימן כ') אף שיטת ה[[רמב"ם]] היא כן.}} ('בל יראה'){{הערה|מצוות לא תעשה ר"א ב[[מניין המצוות על פי הרמב"ם]], מצוות לא תעשה כ' ב[[מניין המצוות על פי ספר החינוך]]}}. '''בל ימצא:''' איסור שלא יימצא חמץ ברשות אדם בפסח{{הערה|שם=הערה מספר 20190120224616:0}} ('בל ימצא'){{הערה|מצוות לא תעשה ר"ב ב[[מניין המצוות על פי הרמב"ם]], מצוות לא תעשה י"א ב[[מניין המצוות על פי ספר החינוך]]}}. המשהה חמץ ברשותו קודם לפסח אינו לוקה על בל יראה ובל ימצא, היות שזה [[לאו שאין בו מעשה]]. רק הרוכש או יוצר חמץ בפסח עצמו – לוקה על לאווים אלו. הלאו באשר לאכילת חמץ בפסח עצמו הוא החמור ביותר, והעונש עליו ב[[מזיד]] הוא [[כרת]]. לעומת זאת, אכילת חמץ ב[[ערב פסח]] לאחר חצות היום, אכילת תערובת חמץ, בל יראה ובל ימצא – הם לאוים שעונשם במזיד הוא [[מלקות (הלכה)|מלקות]]. ==הגדרת 'חמץ'== לפי ההלכה ישנו איסור על אכילת חמץ גמור ב[[פסח]], הנאה ממנו ואף החזקתו ("בל יראה ובל ימצא"). חמץ גמור מוגדר כמאכל המורכב בעיקרו מקמח [[חמשת מיני דגן]] שהחמיץ ('[[התפחה|תפח]]'). קמח [[חמשת מיני דגן]] שבא במגע עם מים אינו תופח ולא נחשב לחמץ עד אשר ישהה ללא התעסקות בו שיעור זמן של לפחות 18 דקות מרגע ערבוב הקמח והמים ועד תחילת האפייה{{הערה|1=שיעור זמן חימוץ הוא [[כדי הילוך]] [[מיל (הלכה)|מיל]] ({{בבלי|פסחים|מו|א}}), ולפי פסק ה[[שולחן ערוך]] ([[s:שולחן ערוך אורח חיים תנט ב|סימן תנט, ב]]), שיעור זה הוא "רבע שעה וחלק העשרים מן השעה", דהיינו 18 דקות, סך הכל.}}. עם זאת, בעת הכנת המצות מקובל להקפיד שזמן ההכנה הכולל מהוספת המים לקמח ועד הכנסת המצה לתנור לא יעלה על פרק זמן זה של 18 דקות, וזאת ללא כל המתנה בשלבי הכנת העיסה. חמץ מוגדר כמזון הראוי למאכל אדם, או מאכל בהמה ('ראוי למאכל כלב'). דבר העשוי מחמשת מיני דגן שאינו ראוי אף למאכל כלב – כבר אינו נחשב לחמץ. מרבית מפעלי המזון ב[[ישראל]] עוברים לקראת הפסח לייצור מזון כשר לפסח, באמצעות הפסקת הייצור ו[[הגעלת כלים|הכשרת]] כל הכלים בתהליך הייצור. מפעלים מסוימים שמחזור הכנת המוצר שלהם ארוך, כגון [[יקב]]ים, מקפידים במשך כל השנה שקו הייצור יהיה כשר לפסח על מנת שמוצריהם יהיו כשרים לפסח. בתי מזון שונים סוגרים את שעריהם בפסח כדי להימנע מהטורח של הכשרתם לפסח. מבחינה רעיונית, היו הוגים שראו בחמץ סמל לתכונות אנושיות שליליות, כ[[גאווה]] ויצר הרע, וב[[מצה]] סמל ל[[ענווה]], פשטות ו[[חירות האדם|חירות]]. הוגים אלה הדגישו את החובה לבער את החמץ שבלב, בד בבד עם ביעור החמץ החומרי.{{הערה|{{זוהר|ב|מ|א}} באתר [[ויקיטקסט]]. {{זוהר|ב|קפב|א}} באתר [[ויקיטקסט]]. {{ספריא|[[שני לוחות הברית (ספר)|שני לוחות הברית]]|עשרה דברים, מסכת פסחים, הלכות הגעלה והלכות ביעור חמץ|Shenei_Luchot_HaBerit%2C_Aseret_HaDibrot%2C_Pesachim%2C_Matzah_Ashirah.3.140}}}} ==תערובת חמץ== דיני חמץ ידועים בחומרתם בהלכות רבות, ביניהן דיני תערובת חמץ. בדרך כלל, במקרה בו דבר איסור התערב עם דבר היתר, קובעת ההלכה שהאיסור [[ביטול ברוב|בטל ברוב]] או בביטול טעם האיסור{{הערה|כלומר אם המרכיב המותר גדול מהאיסור כך שטעמו של האיסור אינו מורגש, הרי הוא מותר מדאורייתא (חכמים גזרו על ביטול בשישים במקרים שאין הבדל בין טעם ההיתר לטעם האיסור)}}. כך הדין גם באיסור החמץ בפסח [[מדאורייתא]] אך חכמים החמירו וקבעו שחמץ אוסר תערובת בה הוא נמצא ב"משהו", ואפילו אם יש נגדו פי 1000, החמץ אינו בטל, והתערובת אסורה באכילה ובהנאה. הטעם לחומרה זו נובעת מכך שהתורה עצמה החמירה בהלכות חמץ יותר מבשאר איסורי תורה{{הערה|למשל: #כל איסורי תורה אסורים רק באכילה, אך מותר לאדם להחזיקם ברשותו בלא אכילתם. בחמץ, לעומת זאת, קיים איסור "בל יראה ובל ימצא". #בדרך כלל העונש על אכילת דבר איסור הוא [[מלקות (הלכה)|מלקות]], ואילו בחמץ העונש הוא [[כרת]]}}. הסבר אחר לחומרת איסור "משהו" הוא משום דין [[דבר שיש לו מתירין]]{{הערה|{{רמב"ם|מאכלות אסורות|טו|ט|ספר=קדושה}}}}. ההבדל בין השיטות הוא בשאלה ממתי חלה החומרה שהחמץ אינו בטל אפילו באלף. לשיטה שהטעם הוא משום חומרת החמץ, חומרה זו אינה חלה אלא בפסח עצמו. לכן אם החמץ התערב בשעות שלפני כניסת החג, הוא בטל בששים{{הערה|ראו {{שולחן ערוך|אורח חיים|תמז|ב}} וב[[ביאור הלכה]] שם דיבור המתחיל "חמץ".}}. ==="חוזר ונעור"=== [[קובץ:פסח כשר ושמח מנוריות (8605891834).jpg|270px|ממוזער|האיחול המקובל לחג הוא "פסח כשר ושמח" בשל חומרת איסורי חמץ בחג.]] אף שלפני פסח חמץ בתערובת בטל בשישים, נחלקו הראשונים האם חמץ שנתבטל לפני פסח חוזר ומתעורר משנכנס הפסח, וכיוון שחמץ בפסח אוסר תערובתו אפילו באלף, אוסר את כל תערובתו, או כיוון שבטל החמץ, שוב אינו חוזר ונעור. ה[[שולחן ערוך]] פסק שחמץ שבטל לפני פסח אינו חוזר ונעור, וה[[רמ"א]] פסק שחמץ לח אינו חוזר ונעור, וחמץ יבש חוזר ונעור. קמח, מפני דקות חלקיקיו, נחשב כתערובת לח. ===דין תערובת חמץ במי שתייה=== מכיוון שחמץ בפסח, לא בטל אפילו באלף, [[בור מים]] שנפלה לתוכו חתיכת חמץ, נאסר כל הבור לשתייה בפסח. ב[[ערוך השולחן]] כתוב שדין זה הוא רק בבור של מים מכונסים, אולם בבאר וכל מקוה מים המחובר לקרקע החמץ בטל{{הערה|{{היברובוקס|יחיאל מיכל אפשטיין|ערוך השולחן, סימן תס"ז, סעיף ל"ג|9102||90}}}}. עם זאת, יש המחמירים בכל זאת שלא לשתות מים ממקווי מים שיש חשש שנפל בהם חמץ בפסח. למשל, בישראל נהוג להפסיק את שאיבת המים מ[[הכנרת]] במהלך חג הפסח מחשש שנפל לאגם הכנרת חמץ כלשהו בחג{{הערה|{{ynet|דיאנה בחור-ניר ואילן מרסיאנו|פריצקי: חמץ בכנרת? ממשיכים לשאוב מים|2888687|14 במרץ 2004}}}}. הרב [[יובל שרלו]] טען שמדובר בחשש מופרך, שכן גם "משהו" צריך להיות בכמות בעלת משמעות ולא בשיעור המזערי של חמץ בכנרת{{הערה|1=[http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=6199 מי כנרת – חמץ?], אתר מורשת, י"א בניסן התשס"ב}}. === סיגריות בפסח === טבק הסיגריות מוטבל לעיתים באלכוהול המופק מחיטה (חמץ), וכן יש מקרים בהם בתערובת הטבק מעורבים רכיבים שהם בגדר חמץ, בשל כך יש שפסקו להחמיר ולא לעשנם בפסח מחמת [[איסור הנאה]]{{הערה|לפי מגן אברהם סימן תס"ז סעיף קטן י'; משנה ברורה סימן תס"ז סעיף קטן ל"ג.}}{{הערה|{{כיכר השבת|כיכר השבת|רבנים מזהירים: יש חמץ ברוב סוגי הסיגריות המיובאות לארץ|197438|17 באפריל 2016}}}}. מנגד ישנם פוסקים המתירים לעשן סיגריות אלו, ומסתמכים על כך שאין החמץ שבהם ראוי לאכילת כלב ועל כן מותרים בהנאה{{הערה|הרב [[עובדיה יוסף]], שו"ת [[יחוה דעת]], חלק ב, סימן סא}}. ===דין תרופות ומוצרי קוסמטיקה=== מוצרים רבים (שאינם מוצרי מזון) מכילים [[עמילן]] חיטה, ודנו בהם הפוסקים מה דינם בפסח: * '''תרופות''' – אם התרופה טעימה, היא מצריכה כשרות לפסח. אם טעמה מר, מותר לבולעה בפסח, כיוון שהיא פסולה מאכילת כלב. ויש המחמירים ונוהגים להימנע בפסח אף מבליעת [[תרופה|תרופות]] אלה{{הערה|שם=הלכה|1=[http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=629&id=242&q= פניני הלכה, הרב אליעזר מלמד]}}. דינים אלה אמורים רק כלפי [[חולה שאין בו סכנה]], אך בחולה הנמצא אפילו בספק פיקוח נפש, מצווה עליו לאכול חמץ אם יש בכך הצלת חייו. * '''[[משחת שיניים]]''' – יש להקפיד על כשרות לפסח הואיל יש בה טעם{{הערה|שם=הלכה}}{{הערה|{{כיפה||שאל את הרב|שאל-את-הרב/משחת-שיניים-בפסח-2/}}}}. * '''[[קרם גוף]]''' – אינו צריך כשרות לפסח, אמנם רבים נוהגים להחמיר ולהשתמש בקרם כשר לפסח. היסוד לחומרא זו הוא דין "סיכה כשתייה" – אף שהחמץ כבר לא ראוי לאכילת כלב, הוא ראוי לסיכה ועל כן (לדעה זו) אסור בו השימוש בפסח{{הערה|שם=הלכה}}. * '''סבון ושמפו''' – דינם אף יותר קל מקרם גוף, כיוון שאינם נספגים בעור, ואף בזה יש המחמירים{{הערה|שם=הלכה}}. * '''חומרי ניקוי''' – אינם צריכים כשרות לפסח. ואף חומר ניקוי לכלים אינם צריכים השגחה משום שאינם ראויים למאכל כלב{{הערה|שם=הלכה}}. ויש מחמירים ב[[סבון כלים]], כיוון שהדברים הנשטפים בו באים במגע עם אוכל{{הערה|{{אתר ישיבה1|1=|2=סבון ושמפו כשרים לפסח|5=ask|3=6}}}}. ==החמרות באיסורי חמץ== ===עיסה שנילושה במי פירות === {{הפניה לערך מורחב|מצה עשירה}} [[קובץ:Kosher for Passover 1.JPG|שמאל|ממוזער|260px|דוכן מוצרים כשרים לפסח]] ה[[תלמוד]] קובע בכמה מקומות, כי "מי פירות אינם מחמיצים". פירושה של קביעה זו היא שעיסת קמח מחמשת מיני דגן שנילושה במיצי פירות למיניהם (כגון: [[יין]], [[שמן]], [[מיץ תפוזים]] וכן [[דבש]]) אינה נחשבת לחמץ. מבחינה כימית לישה בעיסה מעין זו יכולה להאט את תהליך ה[[התפחה]] (עקב ה[[חומציות]] שבפירות), אך פעמים רבות עיסה כזו אכן תגיע לכדי תפיחה, שכן חלק ניכר ממי הפירות הוא מים (בפירות ישנה גם כמות גדולה של [[סוכר]]ים, המהווים "חומר דלק" לתסיסה). על כן נראה שקביעה זו היא קביעה הלכתית בעיקרה, האומרת שחמץ האסור באכילה בפסח הוא דווקא תפיחה של קמח ומים, ולא עם נוזלים אחרים. לדעת [[ראשונים]] רבים (ובראשם [[רש"י]]){{הערה|{{בבלי|פסחים|לו|א|ללא=שם}}, דיבור המתחיל "אין לשין את העיסה".}} עיסת קמח ומי פירות שתפחה מהווה "[[חמץ נוקשה]]", שאסור באכילה ובהימצאות ברשות היהודי, גם אם אין עליו איסור [[כרת]] (ואולי הוא אסור מדברי חכמים בלבד). זוהי, כנראה, גם דעתו של ה[[רמב"ם]] בסוף ימיו, על פי עדותו של [[אברהם בן רמב"ם|רבי אברהם בנו]]. ראשונים אחרים סברו כי עיסת קמח ומי פירות מותרת לחלוטין, וזוהי הדעה המקובלת יותר. עם זאת, ה[[אשכנזים]] נהגו שלא לאפות אפילו מצות במי פירות (על אף שהללו אינן באות לכדי תפיחה כלל בשל פרק הזמן הקצר בו הם נילושות). הסיבה לכך היא שלדעת [[בעלי התוספות]], אם התערבה טיפת מים במי הפירות, הרי שחימוצה של העיסה אף מואץ יותר מחימוץ במים, ועל כן היא אסורה מחשש חמץ. עוד טעם להחמרה זו היא שמא תתפח העיסה, ואז חששו לשיטות הראשונים האוסרים אותה. ====עוגיות יין==== כיום נאפות [[עוגיה|עוגיות]] מעיסה שנילושה ביין במקום במים, בהסתמך על הדעה המתירה עיסת מי פירות, והן מכונות "[[עוגיות יין]]". [[פוסק]]ים רבים יצאו נגד עוגיות אלה, שכן מעבר לדעות הראשונים שעיסה כזאת אסורה בכל מקרה (ואולי אף מדין תורה), הרי שבעוגיות אלה מעורבים חומרי [[התפחה]] שונים, ואף תוך כדי הליך הייצור הופכים חלק מן החומרים למים. כך, למשל, פסק הרב [[מרדכי אליהו]] שעוגיות אלו אסורות{{הערה|חוברת 'חומרות וקולות בפסח', הוצאת [[מכון פועה]], תשס"א, עמ' 1.}}, לעומת הרב [[עובדיה יוסף]] שהתיר אותן ל[[יהדות ספרד (יהודי ארצות האסלאם)|ספרדים]]{{הערה|שו"ת יביע אומר, חלק ט אורח חיים סימן מב.}}. ===איסור קטניות=== {{הפניה לערך מורחב|איסור אכילת קטניות בפסח}} [[קובץ:Kosher bamba.jpg|שמאל|ממוזער|150px|אישור כשרות לפסח ל[[במבה]], לאוכלי קטניות בלבד{{תמונה להחלפה}}]] בעדות מסוימות (בעיקר אצל יהודי אירופה ויהודי [[מרוקו]]) הורחב איסור האכילה גם למיני [[קטניות]] ([[אורז]], [[שעועית מצויה|שעועית]], [[חומוס]] וכו'), ולכן מופיעה על חלק מהמוצרים התווית "כשר לפסח לאוכלי קטניות בלבד", שבאה לציין שיש מרכיב של קטניות במוצר. הרחבה זו נובעת, על-פי חלק מהדעות, מהעירוב בין גרעיני קטניות וגרעיני דגן, כך שיש חשש שבעת בישול הקטניות יחמיצו גרעיני הדגן המעורבים בהם. לשיטות אחרות, האיסור נובע מדמיון הקטניות לחטים. שיטה שלישית מסבירה זאת בכך שגם מן הקטניות נהגו לעשות [[קמח]], ועל כן היה חשש לבלבול בין השניים. בעדות [[צפון אפריקה]] נוהגים שלא לאכול [[חומוס]], ששמו דומה לאופן ביטויה של המילה חמץ במבטא המקומי ('חמס'). יש גם שנהגו שלא לאכול [[חומץ]] מאותה סיבה, וכן מאכלים נוספים ששמם מזכיר את המילה "חמץ". ישנה מחלוקת מהן בדיוק הקטניות שנהגו שלא לאכול, האם [[שמן|שמנים]] שעשויים מהם אסורים גם הם, ועוד. בכל מקרה, אין איסור להחזיק אותן בבית, אלא רק באכילתן. היו שטענו שלא ייתכן שאיסור הקטניות יהיה חמור מאיסור של סתם [[חיטה|חיטים]] ועל כן אין להחמיר בתוצרי קטניות שלא באו במגע עם מים{{הערה|1=הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]], שו"ת אורח משפט, סימן קי"א.}}. ===מצה שרויה=== מצה שרויה, היא מצה שבאה במגע עם כל משקה שהוא לאחר אפייתה, ידוע גם בשמה ה[[יידיש|יידי]], "גיבראָכט". בסיווג זה נופלים גם מאכלים המורכבים מ[[קמח מצה]], כגון [[כופתאות]] (קניידלאך). אף על פי שמן הדין מותר לאכול מצה שבאה במגע עם משקה (ואף לצאת בה ידי חובת [[מצוות אכילת מצה]]), נהגו חלק מה[[תנועת החסידות|חסידים]] שלא לאוכלה, מחשש שמא נשאר קמח על המצה מבחוץ, או בתוכה, וכשיבוא במגע עם המשקה יחמיץ. גם בהקפדה זו יש רמות החמרה שונות, כאשר חלק מן החסידים (כגון חסידי [[חב"ד]]), נוהגים לאכול את המצות כשמעטה [[פלסטיק]] חוצץ בינן לבין ידיהם, מחשש שה[[זיעה]] או נוזלים אחרים יחמיצו את הקמח שיש חשש שנמצא על המצה. חסידי חב"ד אף מקפידים שהמצה לא תבוא כלל במגע עם דבר חיצוני. יש המקפידים שלא למרוח כל [[ממרח]] על המצה בשל מנהג זה של מצה שרויה. רוב המקפידים על איסור במצה שרויה אף מקפידים שלא לבשל בכלים שהתבשלה בהם מצה שרויה, בדומה לכלי שהתבשל בו דבר אסור. בקרב ה[[ליטאים (זרם)|ליטאים]] החומרה הזאת בדרך כלל איננה מקובלת. מסופר בשם רבי [[חיים מוולוז'ין]] כי [[הגר"א]] היה נוהג לאכול [[קניידלעך]]{{מקור|נושא=יהדות}}. בקרב [[עדות המזרח]] אין התייחסות מיוחדת לנושא זה, והם נוהגים לאכול מצה שרויה. יתר על כן, עדת ה[[יהדות תוניסיה|טוניסאים]] נהגה לאכול בליל הסדר תבשיל מיוחד, [[מסוקי]] שמו, המורכב מלקט ירקות העונה ומצה שרויה. ===החמרות נוספות=== איסור החמץ בפסח נחשב לאיסור חמור, ובעקבות כך נוספו חומרות רבות בקרב קבוצות שונות שעיקרם אי אכילת דבר מסוים או אכילה במקום מסוים, מחשש שימצא בו חמץ באופן כל שהו, אף שמעיקר הדין הדבר מותר (ראו: [[לך לך אמרינן לנזירא]]): * מזון הפרות מוחלף למזון כשר לפסח כמה ימים קודם לפסח, היות שלפי חלק מהפוסקים פרה שאכלה חמץ בפסח – [[חלב]]ה אסור בשתייה (בפסח עצמו אסור מעיקר הדין להאכיל בהמות בבעלות יהודי בחמץ). * יש השוללים התארחות בבית מלון בחדרים בהם מותקן בר משקאות, מתוך חשש כי מצויים בו משקאות שהם חמץ גמור, ושכירת החדר במלון מכניסה את החמץ לבעלות השוכר ובכך מכשילה אותו באיסור. * יש הנמנעים מלהתארח אצל זרים בפסח. אחרים נוהגים להימנע מהכנת מזון באוויר הפתוח או לאכול בכלי שנפל על ה[[רצפה]] עד לאחר הפסח. * קבוצות שונות נמנעות מאכילת קבוצות מוצרים שונות מתוך חשש לעירוב חמץ בהם, לדוגמה יש הנמנעים משימוש ב[[תבלין|תבלינים]], [[דג]]ים, [[מוצרי חלב]], ומוצרים קנויים שאינם חומרי גלם. יש נוהגים ל[[קילוף|קלף]] את כל הפירות והירקות ולהימנע מאכילת פירות וירקות שלא ניתן לקלף ([[חסידות גור]]). ==מצוות השבתת חמץ== [[קובץ:PikiWiki Israel 31375 Cleansing of vessels in boiling water on the eve o.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[הגעלת כלים]] ל[[פסח]] ב[[ערב פסח]], [[בני ברק]] (ברקע [[שריפת חמץ]])]] {{הפניה לערך מורחב|השבתת חמץ}} כדי לקיים את מצוות [[ביעור חמץ]] (שאותה יש לבצע ב[[י"ד בניסן]], ערב הפסח) יש צורך לבער חמץ בפועל. ב[[משנה]] ישנה מחלוקת בין ה[[תנאים]] האם יש מצווה דווקא ב[[שרפה|שרפתו]], או שניתן להיפטר ממנו בכל דרך (לפררו וזרותו ל[[רוח]] או להטילו ל[[ים]]), ולהלכה נפסק שניתן לבער חמץ בכל דרך. עם זאת, ישנן כמה פעולות מקובלות שבאמצעותן נהוג לבער את החמץ: בדיקת חמץ, ביטול חמץ, ביעור (שריפת) חמץ, ומכירת חמץ. ===בדיקת חמץ=== [[קובץ:BedikasChametz.jpg|190px|ממוזער|[[בדיקת חמץ]]]] {{הפניה לערך מורחב|בדיקת חמץ}} על אף שמן התורה מספיק לבטל בלב את החמץ, הרי ש[[חז"ל]] חייבו לחפש בבית חמץ בכל מקום שבו הוא עלול להיות, שמא ימצא שם בפסח מאכל חמץ ויתפתה לאוכלו. על כן יש חובה בלילה שאחרי שבין יום [[י"ג בניסן]] ליום [[י"ד בניסן]] בתחילת הלילה, לבצע [[בדיקת חמץ]]. על בדיקה זו [[ברכה|מברכים]] "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על ביעור חמץ", משום שהיא תחילתן של הפעולות המסתיימות בביעורו של החמץ. נהוג להחביא חמץ במקומות ידועים בבית, כדי שהברכה לא תהיה [[ברכה לבטלה]] במקרה שלא ימצאו חמץ בבדיקה (על אף שגם אם לא מצא אין בעיה הלכתית בברכה). לאחר הבדיקה יש לשמור במקום ידוע את כל החמץ שברצונו לאכול או לשרוף, מחשש שיאבד מן החמץ ויהיה צורך לבדוק שוב את הבית. ===ביטול חמץ=== {{הפניה לערך מורחב|ביטול חמץ}} על פי דין תורה, כדי שלא לעבור על איסור חמץ מספיק '''ביטול''' בלב והחשבתו כעפר הארץ. ישנה מחלוקת האם מדובר בביטול במחשבה, או באקט ממוני של [[הפקר]]תו של החמץ. נהגו לומר את נוסח הביטול בפה, כאשר הנוסח המודפס ב[[סידור]]ים כתוב ב[[ארמית]], אך יש לאומרו ב[[שפה]] שאותה מבינים, אחרת הביטול אינו מועיל, שכן עניינו הוא הכוונה בלב להפקרתו וביטולו, ולא אמירתו בפה. את נוסח הביטול אומרים מיד לאחר בדיקת החמץ, שבו מבטלים בלב כל חמץ שאולי לא נמצא בבדיקה: {{ציטוט|כָּל חְמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִכָּא בִרְשׁוּתִי, דְּלָא חֲמִתֵּהּ וּדְלָא בַעֲרִתֵּהּ, לִבְטִיל וְלֶהֱוֵי כְּעַפְרָא דְאַרְעָא. ''(כל חמץ ושאור שיש ברשותי, שלא ראיתיו ושלא בערתיו, ייבטל ויהיה [הפקר] כעפר הארץ.)''}} [[קובץ:שריפת חמץ.JPG|שמאל|ממוזער|240px|[[ביעור חמץ]] בשכונת [[בית ישראל (שכונה)|בית ישראל]] ב[[ירושלים]]]] ===ביעור חמץ=== {{הפניה לערך מורחב|ביעור חמץ}} למחרת, בערב הפסח בשעה חמישית לפי [[שעות זמניות]] (ב[[שעון קיץ]], זמן זה הוא 11:00 בבוקר לערך), שורפים את כל החמץ שנשאר, ונוהגים שוב לבטל, הפעם את כל החמץ האפשרי: {{ציטוט|כָּל חְמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִכָּא בִרְשׁוּתִי, דַּחֲמִתֵּהּ וּדְלָא חֲמִתֵּהּ, דְּבַעֲרִתֵּהּ וּדְלָא בַעֲרִתֵּהּ, לִבְטִיל וְלֶהֱוֵי כְּעַפְרָא דְאַרְעָא. ''(כל חמץ ושאור שיש ברשותי, שראיתיו ושלא ראיתיו, שביערתיו ושלא בערתיו, ייבטל ויהיה [הפקר] כעפר הארץ.)''}} ===מכירת חמץ=== {{הפניה לערך מורחב|מכירת חמץ}} יש הנוהגים למכור את החמץ ל[[גוי]], דרך הרבנים המקומיים או דרך [[הרבנות הראשית לישראל|הרבנות הראשית]]. אנשים פרטיים מוכרים לרוב רק דברים שיש בהם תערובת חמץ, והמפעלים הגדולים מוכרים גם כמויות גדולות של חמץ שנמצאות במחסניהם. בעבר, המכירה הייתה רק במקרים יוצאי דופן, ותמורת כסף מלא. עם השנים וההתפתחות התעשייתית שהקשתה על היפטרות מן החמץ, נוספו הקלות בנושא זה, וכיום המכירה נעשית באופן גורף, ועל כן ישנם רבנים המתנגדים כיום למכירת חמץ בטענה שהמכירה פיקטיבית לחלוטין. ==בל ייראה ובל יימצא== {{להשלים|נושא=הלכה}} ==סימון מוצרי חמץ== בחלק מהחברות, אריזות המזון הכשר לפסח שונות בצבען מבכשרות רגילה, ולעיתים גם צורת המזון עצמו שונה. למשל מוצרי חברת [[עלית]] [[כיף כף]] [[פסק זמן (ממתק)|ופסק זמן]] משווקים בעטיפה כתומה{{הערה|https://www.facebook.com/Celiac.Israel/posts/3367649089930377/}}, וצורת הבפלות (נמכר בשם אפיפיות) מיוצרות בריבוע במקום במלבן. או למשל דגני הבוקר [[קוקומן (מותג)|קוקומן]] של חברת [[תלמה (מותג) |תלמה]] שונים בצבע האריזה ובצורת המזון עצמו. הבדל נוסף הוא כיתוב בולט על גביי האריזה, ו/או תווית פלסטיק (למשל באריזות החטיפים המלוחים [[במבה]] [[ביסלי]] ו[[תפוצ'יפס]]), בו מצוינת הכשרות לפסח. שינוי זה נועד להצביע על כך שהמוצר כשר לפסח{{הערה|{{ynet|מירב קריסטל|למה אריזות המזון לפסח כל כך מיושנות?|4057347|15 באפריל 2011}}}}, ו/או שיש שינוי באחד המרכיבים לשם השגת כשרות זו, כמו למשל תחליפי עמילן{{הערה|{{קישור כללי|כותרת=מה כשר לפסח? מה נחשב חמץ? באנו לעשות סדר!|אתר=foodsdictionary|כתובת=https://www.foodsdictionary.co.il/articles/1310|שפה=he|תאריך_וידוא=2023-04-09|הכותב= wedo-net}}}}. ==חמץ שעבר עליו הפסח== {{הפניה לערך מורחב|חמץ שעבר עליו הפסח}} על פי ההלכה חל איסור לאכול חמץ שהיה ברשותו של יהודי בפסח, ואף [[איסור הנאה|ליהנות]] ממנו ממונית (כגון למוכרו). איסור זה בא בתור [[קנס (הלכה)|קנס]] שגזרו חכמים על מי שעבר על איסור החזקת החמץ בפסח. בימינו, יש שמקפידים שלא לקנות חמץ שנמכר לגוי בפסח, שכן לשיטתם מכירה זו היא פיקטיבית, והחמץ נאסר באיסור חמץ שעבר עליו הפסח. רשתות המזון הגדולות שנמצאות בריכוזי הערים החרדיות, מוציאות לאחר הפסח מוצרים שעליהם מצוין ש"נאפו לאחר הפסח", או "נאפו מקמח שנטחן לאחר הפסח". יש גם מדבקות המציינות "נקנה מגוי לאחר הפסח", אך אלו אינן מקובלות על הכל. ==חמץ במדינת ישראל== {{ערך מורחב|חוק חג המצות}} [[קובץ:Kosher Beilinson.JPG|שמאל|ממוזער|220px|שלט בכניסה ל[[בית החולים בילינסון]], פסח תשע"א]] מטבחים ציבוריים במדינת ישראל אמונים על שמירת הכשרות וממילא אינם מחזיקים חמץ בפסח. [[שירות בתי הסוהר]] נמנע מלספק לאסירים מאכלי חמץ בכל הפסח. לאסירים ביטחוניים ערבים באגפים נפרדים מסופק חמץ לפני חג הפסח, והוא מוחזק ברשות האסירים בכל מהלך החג. על פי [[חוות דעת]] של [[הרב הראשי לישראל]], שום סוהר יהודי לא יזדקק לגעת או לטפל בחמץ בכול צורה שהיא, ואם נגמר החמץ שניתן לאסירים לפני החג, יספקו להם בהמשך החג מצות. אין הסדר דומה עבור אסירים לא יהודים באגפים מעורבים של יהודים ולא יהודים, הגם שאין מונעים מאסירים הלא יהודים להחזיק בארונית הפרטית שלהם חמץ במהלך הפסח. עתירה של אסיר הכלוא בתא בו שוהים אך ורק לא יהודים בדרישה לקבלת לחם נדחתה ברוב על ידי [[בית המשפט העליון]]{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=09042010.t08|סוג=רע"ב|עותר=מגאדבה מחמוד ראיק|משיב=שירות בתי הסוהר}}}}. באוגוסט [[1986]] אושר ב[[הכנסת|כנסת]] [[חוק חג המצות (איסורי חמץ)]], התשמ"ו-1986, הידוע בשם "חוק החמץ". חוק זה קובע שבמהלך חג הפסח "לא יציג בעל עסק בפומבי מוצר חמץ למכירה או לצריכה". איסור זה אינו חל ביישוב שבו רוב התושבים אינם יהודים, וכן אינו חל ברובע עירוני שבו מרבית התושבים אינם יהודים. חוק זה, המכניס לספר החוקים של [[ישראל|מדינת ישראל]] את ה[[הלכה]] היהודית, שנוי במחלוקת. יש הרואים בצעד זה משום [[כפייה דתית בישראל|כפייה דתית]]. בשנת [[2008]] קבע בית משפט מקומי ב[[ירושלים]] כי חנות אינה "מקום פומבי" הקבוע בחוק, והאיסור שבחוק נאמר רק על הצגת חמץ ברשות הרבים. בחוגים הדתיים ניתפס פסק הדין כעיקור החוק מעיקרו{{הערה|1={{ynet|נטע סלע ואמנון מירנדה|החרדים ינסו לתקן את חוק החמץ עוד לפני פסח|3528736|7 באפריל 2008}}}}. בתיקון מס' 13 ל[[חוק זכויות החולה]] נקבע שמנהל [[בית חולים]] רשאי לקבוע הוראות בדבר הגבלה של הכנסת חמץ למבנה בית החולים בפסח{{הערה|[https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_2131811.pdf חוק זכויות החולה (תיקון מס' 13), התשפ"ג–2023], ס"ח 3032 מ-29 במרץ 2023}}. התיקון נעשה בעקבות [[בג"ץ עמותת הפורום החילוני נגד שר הבריאות|פסק דין של בג"ץ]] שקבע שאין להתיר הגבלה כזו ללא הסמכה בחוק{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=18015500.M27|סוג=בג"ץ|עותר=עמותת הפורום החילוני|משיב=שר הבריאות ואחרים|ניתן ב=30 באפריל 2020}}}}. עתירה דומה, נגד האיסור על הכנסת חמץ לבסיסי [[צה"ל]], נדחתה.{{הערה|{{ynet|גלעד מורג|בג"ץ קבע: "האיסור על הכנסת חמץ לשטחי צה"ל - חוקי" {{!}} אלו נימוקי השופטים|news/article/ryaml7lo6|11 בפברואר 2024}}}} ==חמץ במקדש== ב{{תנ"ך|ויקרא|ב}}, קובעת התורה: {{ציטוטון|כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'}}. פירוש הפסוק שאסור להקריב חמץ (וגם [[דבש]]) על המזבח. יש אמנם שני קורבנות הכוללים חמץ, אך אין מקריבים את החמץ שבקורבנות אלה, אלא הם נאכלים מבלי לעלות על המזבח. * [[שתי הלחם]] המובאים בחג ה[[שבועות]] הם חמץ. לחמים אלה נאכלים על ידי הכהנים. * כחלק מ[[קורבן תודה]], המובא כתודה לה' על נס הצלה, מביאים ארבעים לחמים, עשרה מתוכם חמץ. לחמים אלה נאכלים על ידי בעל הקורבן. היות שקורבן תודה כולל כיכרות לחם חמץ, אין מקריבים קורבן תודה במשך שבעת ימי [[פסח|חג המצות]], שכן לא ניתן יהיה לאכול את לחמי החמץ הבאים עמו. מסיבה דומה אין מביאים קורבן תודה גם ב[[ערב פסח]], שכן לא ניתן יהיה לאכול את החמץ בכל הזמן המוקצה לאכילה זו מן התורה (יום ההקרבה והלילה שלאחריו) אלא רק עד תחילת זמן איסור אכילת חמץ, וזה עלול לגרום לכך שלא יספיקו לאכול את כל הלחמים, ויהיה צורך לשרוף אותם. הלכות אלו עומדות ביסוד מנהג האשכנזים שלא לומר "מזמור לתודה" ({{תנ"ך|תהילים|ק}}) ב[[פסוקי דזמרא]], בשבעת ימי חג הפסח ובערב הפסח. ==ראו גם== *[[חמץ נוקשה]] ==קישורים חיצוניים== {{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Chametz|שם ויקישיתוף=חמץ|ויקיטקסט=חוק חג המצות (איסורי חמץ)|ויקימילון=חמץ}} * [https://www.sefaria.org.il/topics/chametz?tab=sources מקורות בנושא חמץ] - [https://www.sefaria.org.il/texts אתר ספריא] * [https://aish.co.il/h/pes מבחר מאמרים בנושא חג הפסח], באתר [[אש התורה]] * {{ynet|אמונה אלון|של מי הפסח הזה|2576113|20 באפריל 2003}} * [http://www.kipa.co.il/passover/sell.asp מכירת חמץ דרך האינטרנט ומידע נוסף על הלכות מכירת חמץ], ב[[אתר כיפה]] * הרב [[אליעזר מלמד]], [http://ph.yhb.org.il/category/פסח/02-כללי-איסור-חמץ/ כל כללי הלכות חמץ] באתר [[פניני הלכה]] * [https://www.hametz.co.il/ מכירת חמץ באתר בית חב"ד] והלכות ומנהגי חג הפסח * {{מרחב}} * הרב ד"ר [[אליהו רחמים זייני]], [http://www.orvishua.org.il/heb/files/art/1144659147.pdf על 'מכירת החמץ'] {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20120417090122/http://www.orvishua.org.il/heb/files/art/1144659147.pdf |date=2012-04-17 }}, מאמר מקיף הסוקר את המקור למכירת החמץ, היקפו והתנאים בהם הותר, לעומת אופי המכירה וצורתה כפי שהיא נוהגת בימינו. אתר "[[ישיבת אור וישועה]]" *{{ערוץ7|אורנית עצר|תפריט כשר לפרות ברפתות לקראת הפסח|187188|24 במרץ 2009}} *[http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/digitallibrary/gallery/yearly_cycle/pesach/Kosher_Passover/Pages/passover.aspx "כשר לפסח" – תערוכה וירטואלית של תעודות וכרוזים היסטוריים], מאוסף [[הספרייה הלאומית]] * {{ויקישיבה}} * {{ויקישיבה|בדיקת חמץ}} * {{הארץ|תמר רותם|אימת החמץ – ההקפדה החסידית על הלכות הפסח |1.1680681|7 באפריל 2012}} *הרב דן בן חיים, [http://www.hidabroot.org/video/90403 ביעור חמץ על מה ולמה?], באתר [[הידברות (ארגון)|הידברות]] * [http://www.zionistarchives.org.il/AttheCZA/Pages/Kosher.aspx אוסף תעודות כשרות לפסח], באתר [[הארכיון הציוני]] * {{דף שער בספרייה הלאומית|987007534665905171|חמץ}} * {{מיקרופדיה}} * {{אסיף}} ==הערות שוליים== {{הערות שוליים}} {{חג הפסח}} {{כשרות}} {{הבהרה הלכתית}} {{בקרת זהויות}} [[קטגוריה:חמץ|*]] [[קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה]] [[קטגוריה:חיטה]] [[קטגוריה:כשרות]] [[קטגוריה:תרי"ג מצוות]] [[קטגוריה:מצוות הנוהגות בזמן הזה]] [[קטגוריה:פרשת בא]] [[קטגוריה:חייבי כרת]] [[קטגוריה:חייבי חטאת]] [[קטגוריה:דברים שאינם בטלים]]'