מי ים

מי ים הם מים מלוחים הממלאים את הימים והאוקיינוסים. בדרך כלל, להוציא ימות מיוחדות כמו ים המלח, מליחות מי הים הממוצעת היא כ-3.5%; כלומר, בכל ק"ג מי ים יש כ-35 גרם מלח מומס. צפיפותם של מי הים גדולה מזו של מים מתוקים.

תכונות פיזיקליות של מי הים

מי ים - תכונות פיזיקליות עיקריות^[1]
צפיפות	1027 ק"ג למטר מעוקב
מליחות	3.5% (35 גרם מלח לליטר)

התכונות הפיזיקליות החשובות של מי הים: טמפרטורה, צפיפות ומליחות, משתנות כתלות באזור המדידה בכדור הארץ, ובשכבת המים שנמדדה. זו הסיבה למשל כי טמפרטורת ומליחות המים במערב הים התיכון, נמוכות יחסית מאותם מדדים במזרח הים התיכון. ישנם אזורים ימיים בהם ערכי הטמפרטורה, הצפיפות והמליחות של מי הים היא גבוהה יותר מהממוצע העולמי, כגון בים התיכון, ובים האדום, הסיבה לכך, היא המיקום הגאוגרפי של גופי המים הללו המאופיינים בשטפי קרינה גבוהים המביאים לאידוי משמעותי ובכך לריכוז המים, ומאידך, קצב רענון המים דרך המצרים שלהם לאוקיינוס האטלנטי וההודי (בהתאמה) הוא נמוך בשל יחס גודל הימה ומבנה המצר.

כימיה של מי הים

הרכב משקלי של מי הים (עבור מליחות של 3.5%)
יסוד	אחוזים
חמצן	85.84%
מימן	10.82%
כלור	1.94%
נתרן	1.08%
מגנזיום	0.1292%
גופרית	0.091%
סידן	0.04%
אשלגן	0.04%
ברום	0.0067%
פחמן	0.0028%

הרכב מומסים עיקרי במי הים
	מול לק"ג^[2]	גרם לליטר^[3]
כלור ( $\ \mathrm {Cl^{-}}$ )	0.546	19.4
נתרן ( $\ \mathrm {Na^{+}}$ )	0.469	10.7
מגנזיום ( $\ \mathrm {Mg^{+2}}$ )	0.0528	1.27
סידן ( $\ \mathrm {Ca^{+2}}$ )	0.0103	0.42
אשלגן ( $\ \mathrm {K^{+}}$ )	0.0102	0.4
גופרה ( $\ \mathrm {SO_{4}^{-2}}$ )	0.0282	3.6
דו-פחמה ( $\ \mathrm {HCO_{3}^{-}}$ )	0.0023	0.1
ברום ( $\ \mathrm {Br^{-}}$ )	0.000844	0.07

הרכב חומרי מזון (נוטרינטים) בפני המים (ppm)^[1]
זרחן (P)	0.07
חנקן (N)	0.5
צורן (Si)	3

הערכים המופיעים בטבלה לעיל הם ממוצעים. קיימות תופעות שונות המשפיעות על ריכוזי חומרים שונים ברמה מקומית ובפרט של החמצן והחנקן:

מערכת זרמי הים העולמית משפיעה על העברת החמצן לעומקי הים, אשר משפיעה על שרשרת המזון בים.
באופן דומה משפיע משטר הרוחות העולמי על פיזור חומרי מזון בים.
הזרמת חומרי דשן לים ועליית טמפרטורת הים מביאה לפריחת אצות ובעקבותיה חוסר בחמצן (אנ') ותמותת יצורים ימיים באזורי החוף
מחזור החנקן, קיבוע חנקן ימי ודנטריפיקציה
החמצת אוקיינוסים - נגרמת בשל הגידול בספיגת פחמן דו-חמצני במי הים, כתוצאה של גידול בפליטות הגז

שתיית מי ים

מי הים מלוחים יותר מהמים אשר בגוף האדם (תמיסה היפרטונית). כאשר אדם בולע כמות גדולה של מי ים, התאים בגופו ינסו להשוות את הלחץ האוסמוטי אשר קיים מחוצה להם, על ידי שחרור נוזלים מהתא אל עבר המרווח הבין תאי. עקב פעולה זו, התאים המפרישים את הנוזלים מתייבשים, מצטמקים ומתים. זוהי הסיבה שבשעת הישרדות בלב ים, מומלץ שלא לשתות מי-ים כדי להגדיל את הסיכויים להינצל.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מי ים בוויקישיתוף

החמצת אוקיינוסים, אקו-ויקי
רות אורן מי הים ותכונותייהם, מערכות ים ט"ו יוני 1953, עמ' 32
מי ים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ד"ר אסף רוזנטל, חוסר חמצן (היפוקסיה) הורג את החיים בים, הידען, 28 במרץ 2010
מי ים, דף שער בספרייה הלאומית
האגודה הבינלאומית לתכונות מים וקיטור (IAPWS), IAPWS R13-08:Release on the IAPWS Formulation 2008 for the Thermodynamic Properties of Seawater, ספטמבר 2008 (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² bartlett and jones, the properties of seawater
^ Bromine from the Dead Sea
^ A.G. Dickson & C. Goyet, Handbook of methods for the analysis of the various parameters of the carbon dioxide system in sea water, ORNL/CDIAC-74, 1994

מליחות המים (גרם מלח / ליטר מים)(‰)
מים מתוקים	מים מליחים	מי ים	תמלחת
< 0.5 ‰	0.5–30 ‰	30–50 ‰	> 50 ‰

[הערה_מספר_20170823054841:1-1] ¹ ² bartlett and jones, the properties of seawater

[הערה_מספר_20170823054841:0-2] Bromine from the Dead Sea

[3] A.G. Dickson & C. Goyet, Handbook of methods for the analysis of the various parameters of the carbon dioxide system in sea water, ORNL/CDIAC-74, 1994

[1]

[2]

[3]