דידקטיקה

ערך זה עוסק במונח בתחום החינוך. אם התכוונתם למונח בתורת הביקורת, ראו דידקטיות.

דידקטיקה (בעברית: תורת ההוראה; מיוונית: didáskein – διδάσκειν – "להורות") היא ענף משנה של פדגוגיה שעוסק בפיתוח גישות ושיטות הוראה. תחום זה עוסק בפיתוח תאוריה של ההוראה, הנחלת מיומנויות וכשירויות ההוראה הטובה, פיתוח תוכניות לימודים, תכנון והערכת אסטרטגיות הוראה, שילוב אמצעי המחשה בהוראה.

המונח "דידקטיות" מתאר חינוכיות יתרה, הבלטה של איכויות לימודיות או הדרכתיות.

שיטות הוראה

שיטת הוראה טובה מקדמת את התפתחותו של הפרט. עם זאת, קיומם של הבדלים בין אישיים ושינויים בנסיבות בהן מתרחשת ההוראה אינם מאפשרים שימוש בשיטת הוראה יחידה בכל מצב שהוא. לכן על שיטות ההוראה להיות שונות זו מזו כדי שתהיינה טובות עבור מקרים ספציפיים^[1].

תפקידו של המורה הוא לבחור לעצמו את טכניקת ההוראה התואמת את מטרותיו החינוכיות ואת צורכי תלמידיו^[1].

חקר ההוראה

למידה היא תכליתה של ההוראה ועל כן מחקר של תהליכי למידה יכול להסביר גם את ההוראה. מכיוון שניתן לנתח את ההוראה באופן לוגי ופנומנולוגי, מחקר אמפירי שכולל תיאור, השוואה והבחנה בינה לפעילויות אחרות יכול לגלות את אופייה הרצוי.

ראו גם

לקריאה נוספת

מרתה סטון וויסקי (עורכת), הוראה לשם הבנה, מאנגלית: יניב פרקש, ירושלים: מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה, 2004.
האנס איבלי, דידקטיקה פסיכולוגית: על פי משנתו של ז'אן פיאז'ה, עברית: אילנה המרמן, מרחביה: ספרית פועלים, 1971.