ישורון קשת

ישורון קשת
	ישורון קשת
לידה	1893; מינסק מזובייצקי, רפובליקת פולין
פטירה	1977 (בגיל 84 בערך); ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
מקום לימודים	הגימנסיה העברית "הרצליה"
שפות היצירה	עברית
צאצאים	עמנואל קופלביץ
פרסים והוקרה	פרס ביאליק (1976); פרס טשרניחובסקי (1948); פרס ברנר (1955) ;

ישוּרוּן קשת (ישֻרוּן קֶשֶת; שמו המקורי: יעקב יהושע קופֶלֶביץ; כ' בכסלו תרנ"ד, 29 בנובמבר 1893 – ד' באדר תשל"ז, 22 בפברואר 1977) היה משורר עברי, מסאי, מתרגם ומבקר ספרות ואמנות, שפעל בארץ ישראל, טרום תקופת המדינה ולאחר הקמתה.

תולדות חייו ויצירתו

ישורון קשת נולד בעיירה מינסק מזובייצקי (נוֹבוֹמינסק) שליד ורשה, בפולין הקונגרסאית, בשם יעקב קופֶלֶביץ. למד בגימנסיה רוסית, וב-1911 נשלח על ידי הוריו ללמוד בגימנסיה הרצליה בתל אביב.

לאחר הקמת המדינה שינה את שם משפחתו הלועזי לעברי; וכן החליף גם את שמו הפרטי, יעקב, שמבטא על פי חז"ל נפתולים, לשם ישורון, שמבטא ישרות; שניהם על פי חז"ל היו שמותיו של אבי האומה יעקב, שנקרא גם ישראל^[1].

בין 1920 ל-1926 למד באירופה, באוניברסיטאות ברומא ובברלין. ב-1921 נישא בברלין לד"ר קיטה הולנדר, ולזוג נולד בן, עמנואל. בהמשך, נפרד ממנה, ונישא לנחמה.

קשת כתב שירה ומסות, הגות והיסטוריה של סופרים והוגים. קשת בחן באופן מקורי את היחסים שבין היצירה העברית הארצישראלית, לבין תרבות אירופה, שממנה באו רוב היוצרים בתקופתו. הוא הקדיש חשיבה והתבוננות להשפעתו של המקום הארצישראלי על היצירה העברית בספרות ובאמנות בארץ ישראל. כמו אחרים, שם לב להשפעת האור בארץ על היוצרים: "אווירה של ארץ-ישראל היא כור-היתוך כביר-כוח לא רק לצבעים (שהנם הבשר-ודם והנפש של הציור), אלא גם לאופן ראייתו של הצייר, ולא אחת אף לעצם כישרונו. (האמן) בודקו בקש אמנם להתאים את הפליטרה שלו לפעולת האור העריץ, אור-האיתנים של ארצנו, הממזג בקרבו את כל הצבעים לגון יסודי אחד, שאין להם לעצמים כל מנוס ומפלט ממנו (שעם כל שהוא אוצל זיו-יתר ונהרה חמה לשטחיהם, הריהו נוטל מהם את עצמאותם הצבעית-מוחשית)".^[2] כמו כן, החזיק קשת בעמדה ייחודית בנושא "יהדות המזרח בספרותנו".^[3]

קשת תרגם מאנגלית, צרפתית וגרמנית מבחר יצירות מופת של הגות וספרות, אשר נוכחותן בארון הספרים העברי תרמה רבות לקוראים ביישוב היהודי בארץ. במיוחד השפיעו על ציבור הקוראים העברי לדורותיו תרגומיו הראשוניים להגותו של משה הס, ליצירותיו של פרנץ קפקא, ולמחקריו של ויליאם ג'יימס.

ישורון קשת זכה והיה לדמות ספרותית בפרוזה העברית שנכתבה במחצית השנייה של המאה ה-20; אצל הסופר אשר ברש בשם "אתרוג",^[4] ואצל הסופר דן צלקה בשמו שלו.^[5]

קשת הכיר את ש"י עגנון מתקופת מגוריו ביפו ועמד עימו בקשרי ידידות, ביתר שאת מעת ששב לתל אביב ב-1933.^[6]

בשנת תשל"ו 1976 זכה בפרס ביאליק לספרות יפה, על מפעל חיים. בשנת 1948 זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת על תרגום מסות של מישל דה מונטן.

נפטר ב-1977 בביתו בירושלים, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. על מצבתו נחקקה שורה מתוך ספרו "החיים הגנוזים": "עוד זמן רב אורך ייקר גם אחרי נאסף לעד". כעשרים שנים לאחר פטירתו, ב-1996, ליקטה אלמנתו, נחמה, את כל שיריו ופרסמה קובץ מקיף בשם "האוצר האבוד: כל השירים". לספר אחרית-דבר מאת מוטי נייגר, המסכמת את הביוגרפיה הספרותית של המשורר ועומדת על מקומו בתרבות.

מכתביו (מבחר)

ספרים מפרי עטו

בתוך עמי, ירושלים: הוצאת כרמל, תשנ"ו-1996.
האוצר האבוד: כל השירים, ירושלים: כרמל, תשנ"ו-1996.
מחרוזות: פרקי הגות, תל אביב: הוצאת יבנה, תשי"ט, (תשכ"ז).
מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, חייו ופעלו, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשי"ח.
משכיות: מסות בקורת, תל אביב: אגודת הסופרים העברים ליד דביר, (תשי"ד-1953.
הבדלות, אגודת הסופרים העברים ליד דביר, תל אביב תשכ"ב.
הדרך הנעלמה: עלי יומן, 1919–1939, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תש"א.
ההלך בארץ: מבחר שירים, תל אביב: הוצאת קרן ישראל זנגביל בלונדון, תרצ"ב.
החיים הגנוזים: ליקוטי שירים, ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ט.
קדמה וימה: פרקי זכרונות, תל אביב: הוצאת עם עובד, תש"מ 1980.
קרן חזות: פרקי ביקורת לאומית, ירושלים: ראובן מס, 1966.
רוחות המערב: מסות, תל אביב: הוצאת עם עובד, תש"ך.
רשויות: מסות הערכה על סופרי ישראל, ירושלים: ראובן מס, 1968.
שירת המקרא: מסות, תל אביב: הוצאת דביר, תשט"ו (c1954).
בירושלים הנצורה, יומנים מן העורף, א-ב, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשכ"ז-1967, 1973.

תרגומיו

מיניאטורות היסטוריות / אבגוסט סטרינדברג (=אוגוסט סטרינדברג), אחרית דבר מאת גוסטב לנדאואר, ירושלים: הוצאת שוקן, תש"ו, תשי"א-1951.
מסות / מיכאל די מונטין (=מישל דה מונטן), ירושלים ותל אביב: הוצאת שוקן, תש"ז, תשכ"ג.
המרד במדבר / ת"א לאורנס, הקדמה מאת ברנרד שאו, תל אביב: הוצאת מצפה, תרצ"א.
מרטין עדן / ג'ק לונדון, תל אביב: תרפ"ט, תשי"ד, הוצאת מ' מזרחי [תשל"-?].
משנת זמל על רוח הרכושנות / צבי וויסלבסקי, ירושלים: הוצאת קריית ספר, תשכ"ו.
דברי ימי אירופה, מבוא מאת ריכרד קבנר, (תרגום מאנגלית בשישה ספרים בצירוף מפות היסטוריות, לוחות ומפתחות), תל אביב: הוצאת מוסד ביאליק על ידי מסדה, תש"א-תש"ג.
הקדמה למחקר על החלל הריק: וכתבים אחרים על טבע המדע והספרות / בליז פסקל, ירושלים: הוצאת מאגנס, תש"ח, תשכ"ד.
ספר הזכרונות לידידי / אנטול פראנס, ירושלים, תל אביב: הוצאת מצפה, תרפ"ט.
החוויה הדתית לסוגיה: מחקר בטבע האדם / ויליאם ג'יימס, מבוא מאת פ' טיברגר, (בעריכת יהודה אבן שמואל), ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ט, תשי"ט, תשכ"ט, תשמ"ח.
טיהל שומר המסילה / גרהארט האופטמן, תרפ"ט, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, תשל"ה.
יוסף ואחיו / תומאס מאן, תל אביב: הוצאת שטיבל, 1935.
המשפט / פראנץ קאפקא, ירושלים: שוקן, תשי"א, תשכ"ד, תשכ"ו, תש"ל, תשל"ה, 1977, תל אביב: הוצאת מעריב 1960.
סיפורים ופרקי התבוננות / פרנץ קאפקא, ירושלים: שוקן, תשכ"ה, תש"ל, תשל"ח 1977.
רופא כפרי: סיפורים קטנים / פרנץ קפקא, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, תשל"ח.
נובילות מתוך ראי הזהב / יעקב וסרמן, תל אביב: הוצאת אמנות, תרצ"ב.
הנפש הקסומה / רומן רולן; תל אביב: הוצאת א"י שטיבל, תר"ץ-תש"ז, הוצאת מסדה, תשט"ו, 1967.
ספורים / ריכרד פוס, יפו: ספריה חקלאית, תרע"ט.
קצור תולדות עם ישראל / בצלאל ססיל רות, תל אביב: הוצאת מ’ ניומן, תש"ו-תש"ז, תשי"א, תשי"ב, תשי"ח, תשי"ט.
רוחות: מחזה בשלוש מערכות / מאת הנריק איבסן, [תל אביב]: מרכז ישראלי לדרמה, [תשל"ו].
כתבים כלליים / משה הס, ירושלים: הספרייה הציונית, תשי"ד, תשט"ז.
רומי וירושלים: וכתבים יהודיים אחרים / משה הס, מבוא מאת מרטין בובר, ירושלים: הספרייה הציונית, תשמ"ג.
רומיאו ויוליה בני הכפר / גוטפריד קלר, יפו: ספריה חקלאית, תרע"ט.
רמברנדט: יצירתו וערכו ליהדות / לאוניד פסטרנק, מבוא מאת חיים נחמן ביאליק; עם שלשים העתקים מתמונותיו של רמברנדט, ירושלים: הוצאת יבנה, תרפ"ג.

לקריאה נוספת

גדעון קצנלסון, ישורון קשת כמבקר ספרותי, הארץ, 28 במאי 1954.
אברהם בלאט, "החיים הגנוזים" לישורון קשת, הצופה, 11 ביוני 1959.
עזרא המנחם, ישורון קשת, למרחב, 16 בדצמבר 1966.
מרדכי אבישי, לזכרו של ישורון קשת, על המשמר, 4 במרץ 1977.
אדיר כהן, מסותיו של ישורון קשת, דבר, 1 בפברואר 1963.

קישורים חיצוניים

כתבי ישורון קשת בפרויקט בן-יהודה
מוטי נייגר, אחרית דבר: החיים הגנוזים של ישורון קשת. בתוך: ישורון קשת, "האוצר האבוד: כל השירים". ירושלים: כרמל, 1996, עמ' 664-631.
דוד תדהר (עורך), "ישורון קשת", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3490
ישורון קשת, דף שער בספרייה הלאומית
ישורון קשת, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
ישורון קשת, בארכיון הבימה

ישורון קשת, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
ישורון קשת, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
ישורון קשת על יהודה קרני, באתר הארץ
ישורון קשת על שלמה שילר, באתר של קבוצת שילר
כרטיס הקבר של ישורון קשת, באתר הר הזיתים

הערות שוליים

^ "כל לשון 'עקיבה' - גלגול וסיבוב, ולכן יקראו יעקב - ישורון, כי היפך ה'עקוב' 'מישור'" (רמב"ן, דברים ז, יב). בכך קיים ישורון קשת בדרך סמלית את הפסוק "והיה העקוב למישור" (ישעיהו מ, ד).
^ הארץ, 6.5.1950. גדעון עפרת, על יוסף בודקו.
^ ראו, למשל: באתר הקשת המזרחית.
^ ראו: אהוד בן עזר, תל אביב בראשיתה בראי הספרות, בתוך: תל אביב בראשיתה, 1934-1909, סדרת עידן 3, [עורך: מרדכי נאור], ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשמ"ד-1984. ובמרשתת: חדשות בן-עזר.
^ ראו, למשל: אתר חרגול הוצאה לאור.
^ זה לי כ"ו שנים שאני מכיר את עגנון, ומעולם לא שמעתי מפיו דבר שאינו טבול בצביעות, באתר הארץ, 11 ביוני 2019

[1] "כל לשון 'עקיבה' - גלגול וסיבוב, ולכן יקראו יעקב - ישורון, כי היפך ה'עקוב' 'מישור'" (רמב"ן, דברים ז, יב). בכך קיים ישורון קשת בדרך סמלית את הפסוק "והיה העקוב למישור" (ישעיהו מ, ד).

[2] הארץ, 6.5.1950. גדעון עפרת, על יוסף בודקו.

[3] ראו, למשל: באתר הקשת המזרחית.

[4] ראו: אהוד בן עזר, תל אביב בראשיתה בראי הספרות, בתוך: תל אביב בראשיתה, 1934-1909, סדרת עידן 3, [עורך: מרדכי נאור], ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשמ"ד-1984. ובמרשתת: חדשות בן-עזר.

[5] ראו, למשל: אתר חרגול הוצאה לאור.

[6] זה לי כ"ו שנים שאני מכיר את עגנון, ומעולם לא שמעתי מפיו דבר שאינו טבול בצביעות, באתר הארץ, 11 ביוני 2019

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]