לפני שהכוח מתעורר - הטרילוגיה

הדמויות הישנות והאהובות הולכות לצאת מאפסון ארוך ובמקרה של רובן, גם להחזיר קצת את הקריירה שטבעה למסלול מוכר, שהחל לפני כארבעים שנים והפך את העולם על פיו. כל כך הרבה סיפורי רקע כבר נוצרו לסרט הזה, שאיש לא האמין בו מלבד ג'ורג' לוקאס וחברו הטוב והצעיר, סטיבן שפילברג וכל כך הרבה רעש הוא עשה ועדיין ממשיך לעשות שרק על זה כבר מגיעה לו קטגוריה משל עצמו בעולם הקולנוע.

התעלומה, שכנראה לא בטוח שמישהו יוכל להסביר אי פעם לדורות הבאים, היא איך הפך סרט מדע בדיוני, עם צוות שחקנים מוגבל למדי וללא טקסטים מרשימים לתופעה תרבותית? הקריירות של קארי פישר ומארק האמיל הן דוגמאות מושלמות לאיך אפשר להתרסק אחרי שהופעת באחד הסרטים הבלתי נשכחים בהיסטוריה, גם הקריירות של המדבבים הרובוטיים והויידריים דעכו וצנחו והאן סולו אחד נותר בעינו וגם המשיך להיות "אינדיאנה ג'ונס" ו"בלייד ראנר".


(תרים ידיים או שאני קורא לצ'ואי)

האפקטים, החזותיות והחדשנות שהציג לוקאס בזמנו, הם כנראה אלו שקנו לו את עולם המעריצים ולאט לאט ניתקו אותו מהדת שהוא עצמו יצר בקרב גיקיי העולם וכאשר מדברים על ה"קומיקון", אין בן אדם נורמטיבי, שלא חושב מיד על חנון כלשהו מחופש לדארת' וויידר.

אפשר להשתפך בעשרות אלפי מילים, כפי שנעשה בימים והשבועות האחרונים ואפשר פשוט להתרפק על העבר, שאולי לא נראה כזה מפואר, יחסית לאמצעים החדשניים לפני 15 שנים ומעלה (כאשר הפרילוגיה קמה לחיים) ובעיקר יחסית לאמצעים שהולכים להיות מוצגים לקראת סוף השבוע הזה וירסקו איתם כל שיא אפשרי בהכנסות מסרט אי פעם. מה שבטוח אפשר, זה לזלוג אחורה, בהנאה מרובה ולהבין שחזונו של לוקאס, בזמנו, היה הבסיס המוצק והאיתן לכל מה שאנחנו רואים כיום ולהבין, שהסרטים עדיין נראה רלוונטיים ומרשימים, למרות התקופה והאמצעים המוגבלים.

"מלחמת הכוכבים: פרק 4 - תקווה חדשה"
שם הסרט אפילו לא היה "תקווה חדשה", אבל כאשר הוא הפך להיות ראשון בסדרה, הוא קיבל תיאור משלו. לאחר צפייה מרתונית בכל שלושת מקדימיו המאוחרים, המשך העלילה עושה שכל לכל מי שמגיע עם אותו ידע מוקדם, של הפרילוגיה משלהי שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים.

את נטלי פורטמן היפיפייה תחליף ביתה העלילתית: ליאה, בגילומה של קארי פישר, שגם בשיאה לא דגדגה את פסגות היופי של פורטמן. גם המשחק של השתיים לא היה כזה מרשים ולמרות שאצל פורטמן הוא היה נקודה אפרורית בקריירה, מבחינת כישורי המשחק, אצל קארי פישר, היה זה אחד משיאי הקריירה, שדעכה לה אל האבדון, כאשר הסתיימו כל הפרויקטים שקשורים לטרילוגייה.

אם צופים רבים לא אהבו את בלבול המוח הפוליטי-מדיני- אימפריאליסטי -מורדי, שהגיע באותה פרילוגיה מושמצת, אז זאת מכיוון שיש לעניין קשר הדוק לסרט הת'כלס, הישר ולעניין של לוקאס, בתחילת דרכו. עלילה קוהרנטית, ברורה וחסרת סטיות מהקו העלילתי המרכזי: ספינת מורדים נלכדת ופליטיה הדרואידיים נרדפים, על מנת שלא יחשפו את תוכנית ההצלה כנגד כלי הנשק המסוכן ביותר שהגלקסיה תלמד להכיר.


(אתה יכול לבוא רגע? אני צריך להוריד את הכפפה)

דארת' וויידר נראה יותר ככלי בידיו של המושל טרקין ולא כישות המרושעת והעצמאית שנוצרה בשלהי הפרילוגיה. המושל טרקין (פיטר קושינג) מזכיר, לפרקים רבים, קצין S.S ונראה לא פחות מרושע ומתועב מדמותו של ווידר.

הרובוטים הניצולים מתגלגלים לידיו של לוק סקייווקר, נער חווה, כמעט כמו אביו, בכיין קצת פחות מאביו ומוכשר טיפה יותר, ביכולות המשחק (ובמסגרת תקופה שונה לגמרי) ומשם העלילה מתקדמת בקצב מהיר למדי לפגישה עם האן סולו, לניסיון ההצלה של הנסיכה ליאה ולהפיכת הספינונת, "המילניום פאלקון" לאגדה וגם כמובן לחלקה בהשמדת "כוכב המוות".

מהרגע שהריסון פורד נכנס לעניין, הקלילות העלילתית הולכת ועולה וברור למדי מהו הכיוון של הסרט מעתה ועד סיומו. היחסים התקינים למדי בין לוק לליאה והמתח המיני העולה וגואה בין ליאה לבין סולו הולכים ונבנים ואין אף אדם אחד שיכול להישאר אדיש לצ'ואי ול-R2D2 שללא מילים פשוט כובשים כל צופה נייטרלי ומעבירים אותו לצד שלהם.

כל הסיפור של הסרט הזה הוא פשוט קסם; טכנולוגיה חדשנית, שנראית כמעט רלוונטית אפילו לשנים הנוכחיות ועדיין כיף לראות אותה במסך הביתי, רמת משחק בינונית, אבל מלאת חן וסרקאזם ובמאי אחד, שהשתן התפוצץ לו בראש רק כמה עשורים לאחר מכן, אבל יצר יצירה נהדרת, שמחזיקה מעמד עד לימינו אנו ועדיין ממשיכה להתפתח.

"מלחמת הכוכבים: פרק 5 - האימפריה מכה שנית"
ראשית כל ולפני שנכנסים לשלג, מקפיא העצמות, של כוכב הלכת הות', יש לעצור ולהסתכל על השם והתרגום שלו בעברית שנתקע ויצר תרבות שלמה מאחוריו. האימפריה בכלל לא מכה שנית, כאילו, אם להסתכל על זה, אז יש מצב שזה שנית או שלישית או מי יודע כמה פעמים כבר היכתה, אבל התרגום, הלכה למעשה, הוא "האימפריה מחזירה מלחמה שערה" או "האימפריה מכה חזרה" או שכל הצעה אחרת תתקבל בברכה, אבל מכה שנית? זה לזרות מלח ופלפל בעיניי הצופים ולייצר הטעייה מכוונת והיסטורית.

הסרט בעל הדירוג הגבוה ביותר מבין השלישייה ב-IMDB, ממשיך את הפריצה שהחלה שלוש שנים לפניו, ממשיך את הקו הנועז, המרשים והנהדר של אפקטים והעלילה הרציפה, גם אם לא נחסכים ממנה חורים, היא עדיין נהדרת. מסתבר שלוקאס הלך והגיע לשיאו בחלק השני של הסדרה ואף לא תחת ידיו המביימות, כי אם תחת ידיו של ארווין קירשנר (אשר ביים, בין היתר, את "לעולם אל תאמר לא" ואת "רובוקופ 2").

קרשנר זכה להטביע את חותמו בסרט עם הקטעים הבלתי נשכחים של סדרת "מלחמת הכוכבים", משפטי המפתח ההיסטוריים, נעימת (אם אפשר לקרוא לה נעימה) הכניסה של דארת' ווידר, מחנה האימונים של לוק אצל יודה בדגובה ובספין, העיר העילית, העננית והמעוצבת לעילא ולעילא.


(אבא, בוא תן יד...)

בהמשך ישיר לסרט הראשון ובעקבות השמדתו של כוכב המוות האימפריאלי, הסוף הטוב עדיין לא במלאי והמורדים נאלצים להסתתר ביחד עם החבורה שנוצרה בסרט הקודם, הפעם החבורה מתפצלת, כאשר לוק ו-R2D2 הולכים לטייל בג'ונגלים ולחפש את יודה ואילו האן, ליאה והמלווים עושים מסע מאוהב שעובר בין כוכבים, בעננים וכלה בתוך גוש פחמי.

הסרט ממשיך את הליין העיצובי של קודמו, כמו גם את הליין העלילתי, כאמור והקרב האפי בין לוק לבין פאפא וויידר כבר נראה הרבה יותר טוב מקרב הגריאטרים, של הסרט הראשון בין אובי וואן לוויידר. הגילויים המפתיעים, הרגעים הבלתי נשכחים והבסיס הקולנועי שנוצק שלוש שנים לפני כן, לאגדות חלל קולנועיות, מרימים את שני הסרטים המצוינים הללו ובתוך טווח התקופה, בה הם נוצרו, מגדירים אותם כסרטי קאלט וכאבני יסוד קולנועיים, אשר מהם נולדו עוד אין ספור חיקויים, הומאז'ים ויצורי כלאיים.

אין ספק, שהאימפריה אכן מכה שנית, מבחינה קולנועית, האימפריה של לוקאס, באותם הימים, הכתה את הקהל ויצרה סרט המשך שהתעלה על קודמו, בקצת, אבל בכל פרמטר אפשרי; הן מבחינה עלילתית, כאשר חלק מהמשפטים הפכו לנכסי צאן ברזל והן מבחינה עיצובית ואפקטים חזותיים. אז קצת לפני שהאימפריה הכתה שלישית והוכתה ועוד טיפ-טיפה לפני שהטרילוגיה מכה שלישית, החלק האחרון עולה, על מנת להוריד את המסך על הסבנטיז והאייטיז וגם בשביל להשאיר את המקום לעתיד הנוצץ של שנת 2015.

"מלחמת הכוכבים: פרק 6 - שובו של הג'דיי"
הפרק המסיים לטרילוגיה המקורית, הראשונה שהפכה קצת לפני שנת 2000 לשנייה, לפי סדר רץ. החותמת הסופית ליצירות הוויזואליות והחדשניות שהגה ג'ורג' לוקאס וביים את מרביתם חוץ מ"האימפריה" והסרט הנוכחי. את הסרט הנוכחי ביים ריצ'ארד מארקוואנד, אשר נפטר כארבע שנים לאחר יציאת הסרט וללא קשר לעובדות הללו, לא היה במאי שהותיר את חותמו מעבר לנקודה ההיסטורית בזמן, בה הוא נגע בתהילה והוציא את החותמת הרשמית לטרילוגיה של לוקאס.

הסרט נחשב בעיניי המעריצים והמבקרים כהכי פחות טוב מבין השלושה, בזמנו הוא התקבל באהדה רבה, שעם הזמן שככה והתאזנה, אך עדיין נחשב כחותמת ראויה, גם אם קצת יותר מקושקשת וכזו שמסמנת את העתיד לבוא מבחינת הדמויות והיצורים הילדותיים/טיפשיי ם שלקחו חלק גדול יותר בסרט (ג'אר ג'אר).

הפעם, בעיקר, דובוני אכפת-לי על אסיד וגם את הדמויות של יושבי כוכב אנדור, אפשר למצוא אחר כך בשיעתוקים קולנועיים, חיקויים ושלל הומאז'ים בסרטים מצוירים וכדומה. כל היצורים האחרים מגיעים בתחילת הסרט, בשליש הראשון שלו ובראשם ג'אבה והנרגילה, גם אם סך השתתפותו של ג'אבה ההאט היה פחות משעה לאורך כל הטרילוגיה הוא נותר אחת הדמויות הבלתי נשכחות לפושע חלקלק ודוחה וכמובן שגם הוא קיבל את מקומו בהיסטוריה.

אי אפשר לדבר על כל יצורי הטרילוגייה מבלי לתת מילה או שתיים ל-R2D2 ובעיקר ל-C3PO, שיכול לקבל מיני סדרה בעצמו, בתור הרובוט האינטליגנט והפחדן בעולם, השניים הולכים ומקבלים נתח כבד יותר בסרט הנוכחי, כהמשך לליין הקליל הרבה יותר. אבל אין ספק ששיא הסרט מצוי בחלקו הראשון ועל מנת לאזן את היצורים המגוחכים תפר לוקאס את ליאה בחליפה שכל בעל גיק (וגם לא) רוצה לקנות לאשתו, למשחק תפקידים מטריד במיוחד (הגדילו לתאר ולהציג זאת באופן נהדר ב"מופע שנות ה-70", כאשר דונה נכנסה לתפקיד לפי הפצרותיו הבלתי נפסקות של אריק).


(ואם יש משהו שלא נשכח מהסרט הזה...)

לוק, כבר לא כל כך יפה ולא בן 16 - שש השנים ואיפור קצת פחות טוב עשו למארק האמיל לא כל כך טוב ותיכף נוכל כולנו לראות כמה שהשנים לא היטיבו עימו, בסרט החדש. לוק מגיע למערכה האחרונה, טעון בהרבה מטענים חיוביים ולא מתכוון לאף קיסר או וויידר לקלקל לו את המהפך הגלאקטי והג'דאי שהוא עבר לאחרונה. אין ספק שהאמיל, על אף משחקו הבנאלי הציב רף סביר, בשביל שכריסטנסון ינסה לעבור וגם בזה הוא נכשל, הבלונדיני החדש והבכייני.

עובדה מדהימה שמתקיימת בסרט הזה היא לורד סידיוס/סנטור פלפאטין, לשעבר, שמגולם לאורך כל סרטי הטרילוגיות, בהם הוא משתתף, על ידי איאן מקדירמיד, שעם הרבה איפור אמור להאט את תהליך ההזדקנות המואץ שעבר בפרילוגיה. לגמרי מבלבל, אבל האיש הוא אותו איש והודות למחלקת האיפור של שתי הטרילוגיות זה כלל לא משנה שסדר ההזדקנות הכרונולוגי פסח על מקדירמיד.

החבורה המפוצלת מתאחדת שוב, רק בשביל לתת טרמפ ללוק לעימות עם פאת'ר וויידר, על הדרך הוא ואתם תגלו שהנשיקה של ליאה ללוק מהסרט הקודם היא גילוי עריות בשלבים התחלתיים וליאה עוד מעידה שידעה על כך שהוא אחיה מזה זמן רב... איכס!

לוק החמלן מטטואין מנסה עד הדקה התשעים לשכנע את אבא שלו שהוא עדיין טוב ו-וואלה, נותר בו טוב. החידוש הטכנולוגי שהסרט הזה התהדר בו (או יותר נכון הגרסה המחודשת), מעבר לשיפוץ כללי שהעניקו לו פלאי הטכנולוגיה, היה הצבתו של כריסטנסן בסוף הסרט כרוח טובה לצד יודה ואובי וואן. סיום יאה לסדרה מיתולוגית, קשירת כל הקצוות, אופטימיות קוסמית ותוספת מוזיקלית נהדרת, ששוברת את המנגינות ההדוקות, המכווצות והצבאיות של שני הסרטים הראשונים. אחד הפסקולים הנהדרים ובלתי נשכחים, כבר אמרנו?

כוססים ציפורניים לקראת חמישי
אחרי שהג'דיי חזר והכוח נהיה רלוונטי פעם נוספת, הכוח הופך להיות רלוונטי מאי פעם, כאשר הוא יתעורר ביום חמישי הנוכחי ויעיר בחזרה את כל מעריציה המנומנמים של הסדרה, שהסתפקו עד עתה בקטילת הפרילוגיה וצפייה בסדרות וסרטי אנימציה בתור פיצוחים, עד למנה העיקרית.

קופצים שלושים שנים קדימה, בזמן עולם הסרט, לאחר סוף הטרילוגייה של שנות השמונים ואל ארגון רשע חדש, "המסדר הראשון", אשר מנסה להחליף את אימפריית הרשע הישנה ומונהגים על ידי סנוק, אשר יגולם על ידי אנדי סרקיס (גולום, קינג קונג, סיזר והרשימה עוד ארוכה) ולא פורט עליו יותר מדי עד לתאריך יציאת הסרט, אך כפי שניתן לצפות מאנדי סרקיס, הוא עשוי להיות יצור שלפחות ייראה מדהים וריאליסטי מאין כמוהו.

הנבל המרכזי של הסרט יגולם על ידי אדם דרייבר (כן, כן...) שמעבר להיותו אחלה דושבאג בכמה סרטי חבר'ה וקומדיות רומנטיות, לא התנסה ביותר מדי צדדים אפלים. דרייבר יגלם את קיילו רן, נבל עם חרב אור בצורת צלב, מסיכה משודרגת ופחות מטופשת ופטיש מטורף לדארת' וויידר, בימיו היפים ועטויי המסיכה.


(בקרוב אצלכם, בבתי הקולנוע - תשנו מחוץ לאולם)

הגיבורים יהיו רביעייה בעלת איזון מיוחד, כאשר דייזי ריילי וג'ון בוייגה הצעירים וכמעט חסרי הניסיון ינסו לגנוב את ההצגה, בעוד לצידם שני מנוסים ומוכחים כלופיטה ניונגו ואוסקר אייזק הנפלאים, שינסו לתת את הטון עם הניסיון. מעבר להם אמורים להיות כל כוכבי הטרילוגיה, מינוס דארת' וויידר והקיסר סידיוס/פלפאטין בהופעות קצרות ומלאות נוסטלגיה לכל חובבי הסדרה.

הכסיסה נגמרה והופעה מתחילה, ממש עוד מעט. אם לא קניתם עדיין כרטיס לאחת מהצגות החודש הקרוב, סביר להניח שאין כרטיסים ושתצטרכו לעשות Refresh כל דקה לאחת ההקרנות של ינואר או פשוט לעשות כמו האמריקאיים ולישון מחוץ לאיזה אולם. May the Force Be With You