סמהורודוק
 | |
| בית הקהילה | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| מחוז |
 ויניצה |
| תאריך ייסוד |
1602  |
| שטח | 1.25 קמ"ר |
| גובה | 266 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 1,878 (2006) |
| קואורדינטות | 49°31′N 28°50′E / 49.517°N 28.833°E |
| אזור זמן | UTC+2 |
  | |
סמהורודוק (באוקראינית וברוסית: Самгородок, ברוסית נהגה: "סמגורודוק") היא עיירה במחוז ויניצה שבאוקראינה, שהייתה בעבר המרכז האזורי של מחוז סמהורודוצקבה. עד השואה הייתה בה קהילה יהודית גדולה.
תולדות היישוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיירה נזכרת לראשונה בתחילת המאה ה-17, וברשימות תשלומי המיסים של 1629, היו בה 682 בתים. הטטארים הובילו פשיטות על האזור, שכן הכפר ניצב בסמוך לדרך השחורה הטטארית(אנ'). לאחר הסכם זבורוב בשנת 1649 סבלה העיירה ממאבקי כוחות בין הפולנים והקוזקים, והפכה לגבול של אוקראינה הקוזקית. בסוף המאה ה-17 נכבשה העיירה בידי הטורקים.
בחלוקת פולין השנייה בשנת 1793 נכללה העיירה בתחום האימפריה הרוסית.
עקב חשיבותה של העיירה בעבר נבנתה בה טירה (שנהרסה ב-1653), וכן נבנו בה כנסיות של זרמים שונים בנצרות: כנסיית הקדושים וינסנט ופול, שנוסדה ב-1793, כיום כנסיית סנט אן של הכנסייה הרומית-קתולית; כנסיית יוחנן התאולוג נבנתה ב-1994 על ידי הכנסייה האורתודוקסית הרוסית; בית תפילה בפטיסטי, ובית תפילה של הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי.
יהודי סמהורודוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהודים התגוררו בסמהורודוק מראשית ימיה. במהלך מרד חמלניצקי נמלטו היהודים מן העיירה (חלקם נשבו בידי טטרים ונלקחו לחצי האי קרים וחלקם נרצחו על ידי הקוזאקים). יהודים שבו לסמהורודוק באמצע מאה-18 - ברשומות של שנת 1764 ישנו אזכור של משפחה יהודית בת 5 נפשות שמתגוררת בסמהורודוק. בשנת 1779 רכש את כפרי האזור הרוזן הפולני אנטוני פוטוצקי והזמין סוחרים יהודים לבוא לאזור כדי לסייע בפיתוחו הכלכלי. נכון לשנת 1795 התגוררו בסמהורודוק כ 50 משפחות יהודיות.
לאחר חלוקת פולין עברה העיירה לשלטון רוסי, ונכללה בתחום המושב. לפי מרשם אוכלוסין משנת 1847 התגוררו בעיירה 224 יהודים (כ 10% מהאוכלוסייה). בשנת 1863 - התגוררו בה 261 יהודים (כ-15% מכלל אוכלוסייה). היו בעיירה שני בתי כנסת, יהודי העיר עסקו בייצור ומסחר בסוכר. לפי מרשם האוכלוסין המורחב שנערך באימפריה הרוסית בשנת 1897, התגוררו בסמהורודוק 1234 יהודים (34% מאוכלוסייה). היו בה ארבעה בתי כנסת וחמישה בתי ספר תלמוד תורה. כל בתי המסחר ומפעלי ייצור בעיירה הו בבעלות יהודית: חנויות לממכר מזון, מחסני עצים, מפעל לייצור משקאות קלים, מבשלת בירה, מאפיות וטחנת הקמח. גם המרפאה ובת מרקחת של העיירה נוהלו על ידי יהודים. לאחר המהפכה הבולשביקית ב-1917 הולאמו כל העסקים.
במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה אירעו בעיירה כמה אירועי פרעות ביהודים: במרץ 1919 ערכו כנופיות של לאומנים אוקראינים פוגרום, במהלכו נרצחו כמה יהודים ורכוש יהודי נבזז. באוקטובר 1920 התפרעו בעיירה חיילי הצבא האדום מארמיית הפרשים הראשונה - כמה יהודים נרצחו וכ-50 נשים נאנסו. הפורעים נעצרו על ידי יחידות הצ'קה (המשטרה החשאית) ועל חלקם נגזר עונש מוות.
בשנת 1923 נפתח בעיירה בית ספר יהודי 7 שנתי, בו שפת הלימוד הייתה יידיש. במהלך שנות השלטון הסובייטי חלק מן היהודים עזבו את העיירה - עברו לעיר המחוז ויניצה או לערים גדולות אחרות בברית המועצות. ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בסמהורודוק כ-800 יהודים. במהלך הפלישה הנאצית לברית המועצות נכבשה העיירה ב-22 ביולי 1941. רק יהודים מעטים הספיקו להתפנות מזרחה. באוגוסט 1941 הוקם במרכז העיירה גטו יהודי, בו התגוררו (לפי מסמכים גרמניים) כ-700 יהודים. בגטו הוקם יודנראט, שבראשו עמד בערל ברנפוס. היהודים חויבו בביצוע עבודות כפייה ותשלום סכומי כופר גדולים. על הגטו שמרו שוטרים אוקראינים ממשטרת העזר. במהלך החורף 1941/1942 נפטרו ממחלות ותת תזונה כ-150 יהודים. ב-16 במאי 1942 קיבלו יהודי סמהורודוק הוראה להתפנות מרוב שטחי הגטו ולהתרכז במספר מבנים בסמוך לגדות הנהר דסנה. ב-1 ביוני הגיע לעיירה גדוד רגלים הונגרי. ב-4 ביוני 1942 החל מבצע לחיסול הגטו - הגטו הוקף בידי חיילים הונגרים, שוטרים גרמנים ושוטרים אוקראינים. השוטרים הגרמנים והאוקראינים ביצעו סלקציה ביהודי העיירה - בחרו כ-40 בעלי מלאכה, אותם העלו על משאיות והסיעו לעיר קוזיאטין. את שאר היהודים הובילו אל בורות הירי, אשר נחפרו מבעוד מועד מחוץ לעיירה. שם חיילים הונגרים ושוטרים גרמנים הוציאו להורג כ-500 יהודים. בחודשים הבאים נילה משטרת עז האוקראינית מצוד באזור אחרי היהודים, אשר הצליחו בדרך כלשהי להימלט מן הגטו ולהסתתר ביערות או בכפרי הסביבה. בכל זאת כ-20 יהודים הוסתרו על ידי תושבים מקומיים והצליחו לשרוד את תקופת הכיבוש הנאצי.
לאחר המלחמה שבו לעיירה 7 משפחות יהודיות. אך במהלך שנות ה-50 עזבו כולן, פרט למשפחת ברגר, אשר התגוררה בעיירה עד שנת 1985. מאז לא מתגוררים יהודים בסמהורודוק.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סמגורודוק (Samhorodok), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- מרטין דין (אנ'), סמגורודוק, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1567–1569), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
