אדולף רודניצקי
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |
| לידה |
19 בפברואר 1912 ז'אבנו, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
14 בנובמבר 1990 (בגיל 78) ורשה, רפובליקת פולין |
| שם לידה |
Aron Hirschhorn |
| מדינה |
פולין |
| מקום קבורה |
בית הקברות הצבאי פובונזקי |
| שפות היצירה |
פולנית |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אדולף רוּדניצקי (בפולנית: Adolf Rudnicki; 19 בפברואר 1912 – 14 בנובמבר 1990) היה סופר יהודי-פולני, מראשי הזרם הספרותי היהודי-פולני שלאחר מלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גדל בבית חסידי בז'אבְּנוֹ, גליציה המערבית, אך בגיל צעיר התנתק מהעולם הדתי וממשפחתו, עבר לוורשה והחל ללמוד מסחר. בשנת 1932 פרסם את ספרו הראשון Szczury ("עכברושים") המתאר מערכת יחסים קשה בין אב לבנו בעיירה פולנית פרובינציאלית. ב-1933 יצא לאור ספרו השני Żołnierze ("חיילים") השוטח באופן ביקורתי ופסימיסטי את רשמיו בתור חייל בשירות חובה בצבא הפולני. בשנת 1937 פורסמה הנובלה Niekochana ("הלא אהובה", שאף הוסרטה ב-1966). בעקבות ספר זה שויך על ידי מבקרי הספרות של התקופה לזרם הפסיכולוגיסטי. ב-1938 הופיע ספרו Lato "הקיץ", קובץ רשמים משהות בעיירת הקיט קז'ימייז' דולני שכלולים בו תיאורים של חסידי גור בימים הנוראים. לימים התייחס רודניצקי אל ספרו זה כתיאור "הקיץ האחרון של יהודי פולין".
ב-1939 גויס לצבא הפולני במערכה מול גרמניה הנאצית. לאחר שנפל בשבי הגרמני הצליח להימלט לחלק הכבוש על ידי ברית המועצות והתגורר בעיר לבוב שם שימש ככתב העיתון הקומוניסטי Nowe widnokręgi ("אופקים חדשים"). לאחר פלישת הגרמנים לברית המועצות, נמלט שוב וחזר לוורשה שם התגורר תחת זהות נוצרית בדויה בצד הארי והצטרף למחתרת היהודית האנטי-נאצית. בגמר המלחמה עבר להתגורר בעיר לודז', שם הצטרף לחוג הספרותי המרקסיסטי Kuźnica ("הנפחייה") והיה ממייסדי הזרם הספרותי הפולני החדש שטופח בידי המשטר הקומוניסטי ופנה במהרה לכיוון סוציו-ריאליסטי. באותה עת החלה כתיבתו הענפה בנושא יהדות פולין ונושא השואה. ב-1952 יצא לאור אוסף סיפוריו Żywe i martwe morze ("ים החיים והמוות") המתאר את חיי "האומה של היהודים הפולניים" (מושג שטבע רודניצקי) ואת השמדתה של אומה זו בשואה. בשנת 1953 החל מפרסם מסות ומאמרים בעיתונים רבים, במגוון נושאים רחב. מאמרים אלו נקבצו במספר כרכים בשם "דפים כחולים". החל משנות ה-60 קיבלו יצירותיו נופך מיסטי ואלגורי, כשהנושא היהודי משחק בהן תפקיד מרכזי וכמעט בלעדי. בשנות ה-70 בילה חלק ניכר מזמנו בפריז (שם נישא לאישה צרפתייה ובה נולד בנו יחידו ב-1973) ולמעשה חווה התנתקות מהמציאות בפולין שהגל האנטישמי של 1968 הביא לעזיבת רוב יהודיה. בה בעת גם הלך רודניצקי ונשכח מתודעת הקהל הרחב. תרגומיו לשפות זרות ובעיקר לצרפתית הקנו לו הכרה מסוימת גם מחוץ לפולין. בשנות השמונים שב להתגורר בוורשה עד למותו ב-1990.
סגנון ספרותי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאור כתביו המוקדמים, לפני המלחמה, רודניצקי נחשב לסופר נטורליסט, אקספרסיוניסט ומשתייך לזרם הפסיכולוגי הספרותי. ספוריו באותה תקופה הם עירוב של דמיון, תיאור דוקומנטרי ואוטוביוגרפיה. לאחר המלחמה, נחשב לסופר לירי ולנציג הראשי של זרם שכונה "האסכולה היהודית הפולנית" - קבוצה של סופרים יהודים שכתבו פולנית בסגנון מודרניסטי אך שמרו גם על שורשים יהודיים.
רודניצקי התנגד לאמנציפציה המוחלטת של היהודים בחברה הפולנית החדשה שלאחר המלחמה, על ידי ויתור על שורשיהם התרבותיים. בהשפעת דעות אלו החל מפרסם את אוספי סיפוריו הדנים בתקופת השואה, אותה כינה בשם epoka pieców ("עידן הכבשנים"), מושג שנכנס ללקסיקון הפולני. היחס של רודניצקי לשואה היה בתחום האתי ועסק בסימן השאלה לגבי ערך התרבות האירופית בעקבות השואה ותפקיד הספרות כמשמרת זיכרון. בניצולי השואה הוא ראה אנשים פגועים נפשית בצורה בלתי הפיכה, הסובלים מתחושה מתמדת של אשמה ומאמביוולנטיות לגבי נטישת היהדות לחלוטין או הצטרפות לחברה יהודית חדשה. כתב הרבה על הקשרים בין יהודים ופולנים, על ההשפעה ההדדית בין שתי התרבויות וביקר בחריפות את התעלמות הפולנים מהתרבות היידישאית הגדולה שהייתה בפולין (הוא ראה בסופר י.ל. פרץ ובשחקנית אידה קמינסקה את נציגיה הבולטים של תרבות זו).
שורשיו היהודיים של רודניצקי בולטים ביצירותיו בצורת מוטיבים דתיים, סמלים ומטפורות ממקור מקראי ושימוש בפתגמים ומושגים מעולם היידיש. סיפוריו מלאים בתאורי אירועים, חגים ופולקלור יהודי ותזכורות של סיפורי חסידים או הגדות מהמדרש.
ספריו בתרגום לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שקספיר (עברית: אמיר גלבע), מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1949. (סיפורים מזמן מלחמת העולם השנייה)
- ים החיים והמוות (עברית: בנימין טנא), מרחביה: ספרית פועלים, 1964. (התוכן: חלונות זהב; ים החיים והמוות)
- העלייה לשמים וסיפורים אחרים (תרגמה מפולנית והוסיפה אחרית-דבר: עדה פגיס) תל אביב: עם עובד, תשנ"ט 1999.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רות שנפלד, אדולף רודניצקי: סופר בין שני עולמות, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"א.
מאמרים:
- אדולף ברמן, "משהו על המחבר", אורלוגין 2 (אפריל 1951).
- רות שנפלד, 'על אדולף רודניצקי המספר היהודי', בחינות 3-2 (תשל"ב), 116-111.
- 'Rudnicki, Adolf,' in The Great Soviet Encyclopedia, 1979
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אאוגניה פרוקופ-יאנייץ, אדולף רודניצקי, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
- Adolf Rudnicki Biography, מתוך Dictionary of Literary Biography (באנגלית)
- דוד לאזר, יומן ספרותי: "השאר הוא - שתיקה", מעריב, 2 בינואר 1970
- Adolf Rudnicki Author, 78, New York Times, November 17, 1990 (נקרולוג)
- אדולף רודניצקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אליהו רודניצקי (1912-1990), דף שער בספרייה הלאומית
אדולף רודניצקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אדולף רודניצקי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
