לדלג לתוכן

אח"י הגנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אח"י הגנה ק-20
אח"י הגנה ק-20 בביקור בארצות הברית מאי 1951
אח"י הגנה ק-20 בביקור בארצות הברית מאי 1951
תיאור כללי
סימן זיהוי 4XDG
מוטו
עיטור לוחמי המדינה
עיטור לוחמי המדינה

מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
סוג אונייה קורבטה עריכת הנתון בוויקינתונים
צי הצי המלכותי הקנדי
חיל הים הישראלי
דגל הצי דגל חיל הים הישראלי
חברת ספנות המוסד לעלייה ב'
סדרה פלאואר (סדרת קורבטות) עריכת הנתון בוויקינתונים
אוניות בסדרה 267
ציוני דרך עיקריים
מספנה מספנות מורטון בקוויבק
הוזמנה 2 בינואר 1942
תחילת הבנייה 14 בינואר 1943
הושקה 3 ביולי 1943
תקופת הפעילות 22 דצמבר 1943 – 1954 (כ־10 שנים)
אחריתה הוכנסה לשירות בחיל הים הישראלי ב-9 ביולי 1948
הוצאה מהשירות ב-1954 ונגרטה
מלחמות וקרבות מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מידות
הֶדְחֶק 1015 טון
אורך 63 מטר
רוחב 10.1 מטר
שוקע 3.35 מטר
נתונים טכניים
מהירות 16 קשר
גודל הצוות 94 קצינים ובעלי דרגות אחרים
טווח שיוט 3500 מיל ימי ב-12 קשר
מספר תרנים 1
הנעה קיטור שני דוודים, מנוע בוכנה תלת שלבי, 2750 כח סוס
צורת הנעה מדחף אחד
אמצעי לחימה
חימוש 1 תותח 75 מ"מ
1 תותח 65 מ"מ
2 תותחי נ"מ 20 מ"מ
4 מק"ב 13 מ"מ[1]
אמצעי גילוי ול"א מכ"ם שטח 271
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אח"י הגנה (ק-20) הייתה קורבטה מסדרת פלאואר (FLOWER) מודל משופר שנבנתה בקנדה, ושירתה בצי הקנדי בעת המערכה באוקיינוס האטלנטי במלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה נרכשה על ידי המוסד לעלייה ב' ושימשה להובלת מעפילים. לאחר הכרזת המדינה שופצה והוכנסה לשירות בחיל הים. היא לקחה חלק במבצעי חיל הים במלחמת העצמאות. בשנת 1951 השתתפה במבצע קולומבוס וייצגה את ישראל בארצות הברית. לקראת רכישת המשחתות לחיל הים, הוצאה מהשירות ונגרטה.

בצי המלכותי הקנדי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקורבטות בצי הקנדי אופיינו לפעילות בקרבת החופים וצוידו גם כשולות מוקשים. במלחמת העולם השנייה שופרו הקורבטות לצורך פעילות בים הפתוח. בפרוץ מלחמת העולם השנייה הוברר צורך לכמות רבה של כלי שיט שישמשו לאבטחת אוניות הסוחר כנגד הצוללות הגרמניות שנעשו איום קשה על התובלה בים. לאור הכמות הנדרשת נעשתה פשטות בתכנון כדי שהבנייה תוכל להיעשות בהרבה מספנות פרטיות. כלי שיט קטן שיועד לעמוד בתנאי הים בצפון האוקיינוס האטלנטי.

בניית הקורבטות מהסדרה המשופרת להגדלת יכולת השהייה בים הוזמנה בינואר, 1942 תוכנית לשנים 1942–1943. הוכנסו שיפורים רבים שנלמדו בהפעלת הסדרה הראשונה בצי הבריטי. הגשר הורם בסיפון אחד גבוה יותר. הבסיס של התותח הקדמי הורם כדי להקטין את היתזי המים עליו ולקבל גזרת ירי רחבה יותר. הן צוידו בתותח בקוטר 4 אינץ' מדגם שאפשר ירי חצי אוטומטי של תחמושת אחודה וכך ניתן לשימוש נגד מטוסים. נגד צוללות הותקן בהן גם נשק יורה קדימה מסוג HEDGEHOG (קיפוד) בנוסף לפצצות עומק. מערכת ההנעה היוותה שני דוודי קיטור שהפעילו מנוע בוכנות תלת שלבי. טווח פעולה היה 3500 מיל ימי במהירות 12 קשר המהירות המרבית כ-16 קשר.

הקורבטות בצי הקנדי נקראו על שם עיירות, ובכך יצרו גם קשרי אימוץ בין היישוב לאוניה הנושאת את שמו. הקורבטה קיבלה מספר צי K520 ונקראה HMCS NORSYD על שם העיירה North Sydney בחבל נובה סקוטיה.[2]

הקורבטה HMCS NORSYD הוזמנה במספנות Morton Engineering and Dry Dock Company בקוויבק סיטי, קוויבק. הבנייה החלה בינואר 1943 והיא נמסרה לצי הקנדי ב-22 דצמבר 1943.

בעת שרותה בצי הקנדי, בשם: HMCS Norsyd K520 שנת 1944

בגלל תנאי החורף נשלחה לסדרת היבנות בברמודה. בתום אימון ההבנות הצטרפה לכוח הליווי המערבי ופעלה בליווי ואבטחת כלי שיט במשולש הנמלים ניו יורק, בוסטון והליפקס.

ב-8 ספטמבר 1944 בעת ליווי שיירה גילתה את הצוללת הגרמנית "U-541" כשהיא על פני השטח ומתכוננת לתקיפת השיירה. NORSYD פתחה בירי תותחים על הצוללת וחייבה אותה להפסיק את ההתקפה. כח משולב של כלי שיט ומטוסים רדף אחרי הצוללת אך היא הצליחה להתחמק.[3]

לאחר המבצע הזה צורפה HMCS NORSYD לכוח הליווי שפעל במרכז האוקיינוס האטלנטי "Mid-Ocean Escort Force" ועסקה בליווי שיירות החוצות את האוקיינוס האטלנטי.

במאי 1945 נכנסה לתחזוקה מתוכננת בהליפקס, אותה סיימה ביוני 1945 אך לא חזרה לשירות פעיל. עבור השתתפותה במערכה באוקיינוס האטלנטי (1939–1945) עוטרה בסימני הקרבות האטלנטיק של הצי המלכותי הבריטי וקרבות מפרץ סנט לורנס של הצי המלכותי הקנדי.

אוניית המעפילים "הגנה"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקורבטה סיימה שירות בצי הקנדי ב-25 ביוני 1945 החימוש והסונר הורדו ממנה והיא נמכרה לשימוש אזרחי. נרכשה על ידי המוסד לעלייה ב' נרשמה בפנמה בשם BALBOA . יחד עם קורבטה נוספת (K540) שקיבלה את השם קולון (COLON) ואחר כך את השם "וג'ווד". הייתה זו הרכישה הראשונה של המוסד בצפון אמריקה. באפריל 1946 במהלך חג הפסח יצאו שתי האוניות מארצות הברית. הCOLON שמה פניה לאיטליה. בדרך תדלקה ושטה לפונטה דלגדה ולגיברלטר כאונייה בשירות האו"ם. למעשה, ההגנה כוונה לנמל מרסיי.

מפקד ה"הגנה" היה איש המוסד לעלייה ב' יהושע בהרב (רבינוביץ). מלווה נוסף היה בצלאל דרורי, האלחוטן היה אברהם ליחובסקי. צוות האונייה כלל מתנדבים יהודים מצפון אמריקה בראשותו של רב-החובל אריה פרידמן. צוות המתנדבים גויס מתנועות הנוער השומר הצעיר והבונים מארצות הברית. בין אנשי הצוות היו יעקב פרנק והימן שמיר. צוות המתנדבים שירת ללא שכר.

החדירה לחופי הארץ כנגד הסיורים הבריטיים נראתה אבודה מראש. לכן החליטו אנשי המוסד לעלייה ב' לנצל את הפוטנציאל של ה"הגנה" ביתר יעילות להעביר את המעפילים בלב ים לאונייה שתפישתה תגרום פחות נזק. משימתה הראשונה של "הגנה" הייתה העברת 999 מעפילים מצרפת - מתוכם גם פרץ הוכמן - למפגש עם ספינת משא טורקית "אקבל 2" (AKBEL II) שקיבלה שם חדש: ביריה. על ידי כך אוניית המעפילים "הגנה", שהייתה במצב טכני טוב לא נתפשה על ידי הבריטים והתפנתה לבצע הפלגה נוספת.


האונייה היא אחת מתוך 10 אוניות המעפילים המכונות "האוניות האמריקאיות" של מפעל ההעפלה – אוניות שנרכשו בארצות הברית/קנדה ואשר גודלן יחסית לספינות שנרכשו באירופה אפשר שינוי משמעותי בהיקף ההעפלה אחרי מלה"ע[4] (מורי גרינפילד – מתנדב באחת מהן – כתב עליהן ספר בשם "הצי הסודי של היהודים").

"הגנה" הפליגה עם המעפילים ב-23 ביוני 1946 מנמל לה סיוטה שליד מרסיי שבצרפת. הנתיב המתוכנן להפלגה היה שונה מהמסלול של "וג'ווד". "הגנה" לא נדרשה לעקוף את קורסיקה וסיציליה, אלא עברה לכיוון תעלת מסינה. בין המעפילים היו גם ויטקה קמפנר ויעקב קוזלצ'יק.

ב-28 ביוני נפגשה "הגנה" עם "ביריה" באזור קפריסין. הניסיון להצמיד את האוניות זו לזו לא הצליח, ונגרם נזק ל"ביריה" המעפילים הועברו בסירות 30 בני אדם בכל פעם, מ"הגנה" ל"ביריה". לאחר דיון בין אנשי הצוות הועברו גם חפצי העולים.[5] לקראת סיום ההעברה מה"הגנה" ל"ביריה" הופיעה אניית מלחמה באופק. ה"הגנה" התרחקה והשאירה את אחת הסירות. אך כשהתקרבה ראו אנשי ה"ביריה" כי זו אנית צי צרפתית והחליפו עמה ברכות.

לאחר העברת המעפילים הפליגה "הגנה" לאי היוני מילוס לתדלוק. במילוס הגיע רופא שנשלח מארץ ישראל וחיסן את אנשי הצוות כנגד מחלת אבעבועות. הסתבר כי הבריטים הפיצו שמועה שהעולים מביאים אתם אבעבועות והמוסד לעלייה ב' הגיב בחיסון הצוות.

ביוגוסלביה נאספו ניצולי השואה רבים, והשלטונות ראו בעין יפה את פינוים. היעד לאיסוף מעפילים היה נמל באקאר בצפון יוגוסלביה. בנמל ספליט העלו נתב כדי לעבור בשדות המוקשים. בבקאר נעשו התקנות דרגשים הצטיידו במזון, בעיקר במנות קרב אמריקניות.

בליל 24/25 ביולי 1946 הגיעו המעפילים והועלו לאונייה. תוך כך התברר שאחד הדוודים התקלקל וצוות המכונה ניסה לתקנו. על אף התקלה יצאה האונייה בשעה 0:600 ביום 25 ביולי כשהיא נושאת 2,678 מעפילים.

ההפלגה תוכננה לחמש יממות וכך גם המים והמזון. היומיים הראשונים עברו במזג אוויר טוב. ביום השלישי באזור האיים היוניים תקלה בדוודים והאונייה נעצרה. מתחקיר עלה שצפיפות המעפילים במדורים הפריעה לבדיקות גובה הדלק במיכלים, וכאשר השתמשו בנוזל שבתחתית, המיכל הכיל מי ים ונגרם נזק למבערים.[6] החשמל כבה והמאווררים לא פעלו.

האנשים עלו לסיפון האונייה קיבלה הטיה מסוכנת. האלחוטן שלח קריאת SOS הוקם קשר עם הצי הבריטי משחתת בריטית הגיעה והסתלקה בלי להגיש עזרה. מאוחר יותר טענו הבריטים שהקריאה הייתה ניסיון לרמאות מצד ההגנה.

מנקודת ראות הבריטים, מעצר בלב ים לא היה מאפשר להם להחרים את האונייה. וודאי לא כאשר ביקשה האונייה עזרה והבריטים גררו אותה לחיפה. מצד שני חששו הבריטים שאוניית מעפילים תתפרץ ותוריד אנשים לחוף. תכננו את מעשיהם לעצור את הבאים מיד בכניסה למים טריטוריאליים שהיו אז 3 מיל ימי מהחוף.

צוות המכונה התגבר על התקלה הם הבעירו לוחות עץ שפורקו מהדרגשים. שאבו דלק ממיכל נקי והעלו את לחץ הקיטור בדוודים. המשך השייט ב-10 קשר לחיפה. בקרבת חופי הארץ נתפסה על ידי שלוש משחתות בהובלת HMS VENUS. התקיימה התכתשות בין המעפילים לבין הנחתים הבריטיים שחלקם נזרקו למים.

ה"הגנה" הובאה לחיפה ב-29 ביולי 1946 וצורפה לצי הצללים. הצוות התערב בין המעפילים שהועברו למחנה המעצר בעתלית.[7] עד אז הייתה זו הכמות הגדולה ביותר של מעפילים שהובאה באונייה אחת. השיא נשבר על ידי האקסודוס שהביאה 4,500 מעפילים ביולי 1947.

בחיל הים הישראלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שייטת המשחתות
אח"י הגנה מתקבלת בנמל חיפה בחזרתה ממבצע קולומבוס, 5 יולי 1951

לאחר הכרזת המדינה הושמשה האוניה על ידי מספנות העוגן ומספנת חיל הים. ב-18 יולי 1948 צורפה "אח"י הגנה" לשייטת הגדולה. את הפיקוד קיבל דוד מימון. סגן המפקד היה מרדכי לימון ועל ההגה היה אברהם לוקסמבורג.[8]

ב-19 באוקטובר 1948 מתחולל קרב ימי בקרבת חוף אשקלון יחד עם אח"י וג'ווד (ק-18) ואח"י נגה (ק-26) תקפו כל שיט מצרי בקרבת עזה. מטוסים מצריים תקפו את האוניות וגרמו לנזקים. הפילה מטוס מצרי שחש לעזרת הספינה, מן הרסיסים של המטוס המופל נהרג אחד מאנשי הצוות ונפצעו עוד ארבעה בהם סגן מפקד הספינה מרדכי לימון.[9]

ב-24 באוגוסט 1948 יצא כוח בפיקוד שמואל ינאי שכלל אח"י הגנה יחד עם אח"י וג'ווד למפגש עם הספינה האיטלקית ארג'ירו מדרום לכרתים. היה זה אקט הסיום למבצעי שלל שבו תפס חיל הים נשק רב שנרכש על ידי הסורים.

ב-ליל 30/31 בדצמבר 1948 הפגיזה יחד עם אח"י וג'ווד את עזה. למחרת התברר שאניות מלחמה מצריות אוכפות מצור על ישראל. הן עצרו את האונייה ריכרד בורכרד ולאחר סריקה עזבו אותה. הקורבטות וג'ווד והגנה נשלחו לאתר ולסלק את הכוח המצרי.

ב-1 בינואר שעה 09:45 גילתה אח"י הגנה את הכוח המצרי בתנועה מערבה. המצרים סגרו טווח ופתחו באש. השייטות היריבות שייטו וירו אך לא היו פגיעות. השייטת המצרית פתחה מרחק. מטוס של חיל האוויר הגיע והפציץ את השייטת המצרית אך לא פגע בה.[10]

בשנת 1951 הצטרפה אח"י הגנה לפריגטה אח"י משגב (ק-30) במשלחת מבצע קולומבוס הפלגת ייצוג המדינה בארצות הברית.[11]

מפקדי האוניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
רב-סרן תקופת כהונה פעילות תמונה
William Percy Wickett 22 דצמבר 1943- 20 אוקטובר 1944 במערכה באוקיינוס האטלנטי (1939–1945)[12]
יהושע בהרב (רבינוביץ) 1946 כאוניית מעפילים
דוד מימון 1948 מלחמת העצמאות כולל מבצע שודד
שלמה אראל[13] 1949
אלכס שור[14]
אדוארד שרון תקופה קצרה
אריה שאנן (פרידמן) 1951 בעת מבצע קולומבוס
יצחק דביר נובמבר 1951 –פברואר 1952
שאול אבני
יקותיאל נץ

מקורות וקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • דודו, מה נשמע בק 20, 'חיל הים' פברואר 1949, עמ' 3.
  • אליעזר טל, מבצעי חיל הים במלחמת הקוממיות, הוצאת מערכות 1964.
  • פרופסור זאב וניה הדרי, פליטים מנצחים אימפריה, הוצאת הקיבוץ המאוחדאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1985, ע' 358–365.
  • דב רוזנטל, אלבום כלי שיט חיל הים, הוצאה לאור מפקדת חיל הים, 1992 עמ' 88.
  • שמואל ינאי ויוסף אלמוג, השערים פתוחים "אסופת זכרונות העפלה 1945-1948", הוצאה לאור קרן פלי"ם 2001.
  • מאיר אלדר, המסע הימי של מעפילי "ביריה", בהוצאת המחבר, פברואר 2003.
  • אריק קרמן, אוניית המלחמה של המעפילים, הוצאת אריה ניר, 2009. השם מתייחס ל"וג'ווד", ומתאר גם את "הגנה" ומבצעי ההעפלה בכלל.
  • Macpherson, K: Frigates of The Royal Canadian Navy 1943-1974, Vanwell, St. Cathrinees, Ontario, Canada, 1988 P97.
  • Hazegray. "Revised Flower Class". Canadian Navy of Yesterday and Today. נבדק ב-22 בספטמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  • Ready, Aye, Ready. "HMCS Norsyd". נבדק ב-22 בספטמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  • Joseph M. Hochshstein and Murray S. Greenfield The Jews' Secret Fleet Gefen publishing House 1987, pp. 69 –82
  • Ninian Stewart, THE ROYAL NAVY and the PALESTINE PATROL FRANK CASS PUBLISHERS, 2002, P 57-58.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אח"י הגנה בוויקישיתוף
  1. ^ מימין לשמאל שרה רוקח אלחוטנית, מרדכי לימון מפקד, אברהם לוכסמבורג ואל"מ אריה ברק קציני האנייה.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ צפי מרלי, שייטת 1, עמ' 3.
  2. ^ השם קוצר כדי למנוע כפילות עם פריגטה של הצי המלכותי האוסטרלי בשם דומה.
  3. ^ הצוללת U541 באתר הצוללות הגרמניות.
  4. ^ על חשיבות "האוניות האמריקאיות" במפעל ההעפלה ראו: מח"ל בהעפלה, באתר הפלי"ם ההעפלה והרכש
  5. ^ מקור (Hagana (Norsyd/Balboa) and Byria (Akbel II בספרם של יוסף הוכשטיין ומורי גרינפילד עמ' 69–70. מנגד באתר הפלי"ם מתואר שהמעפילים נאלצו לוותר על חפציהם האישיים בעת העברתם.
  6. ^ אריק קרמן, עמ' 112.
  7. ^ המעפילים ב"הגנה" היו הקבוצה האחרונה שהופנתה לעתלית. הבאים אחריה נשלחו לקפריסין.
  8. ^ מירון צור, מוקה לימון, עמ' 68.
  9. ^ צפי מרלי, "שייטת 1", עמ' 7.
  10. ^ אליעזר טל, עמ' 193.
  11. ^ בשביל מפקדה רס"ן אריה שאנן הייתה זו סגירת מעגל היות שיצא עם האונייה בשנת 1946 מארצות הברית כרב חובל אריה פרידמן. לקראת היציאה לחוץ לארץ עברת את שמו לשאנן.
  12. ^ הקורבטה HMCS Norsyd K520 באתר זיכרון קנדי.
  13. ^ שלמה אראל, "לפניך הים", עמ' 135.
  14. ^ "השערים פתוחים", עמ' 485.