אמלתיאה
.jpg) | |
| תפקיד | אוקיינידית והמינקת של זאוס |
|---|---|
| תרבות | יוון העתיקה |
| אב | אוקיינוס |
| אם | טתיס |
| אחים | האוקיינידים |
| בן או בת זוג |
אוקיינוס, מליסאוס  |
| צאצאים |
אדרסטיאה |
  | |
במיתולוגיה היוונית, אמלתיאה (יוונית עתיקה: Ἀμάλθεια, "אלה ענוגה") היא המינקת המוזכרת בתדירות הגבוהה ביותר של זאוס.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם אמלתיאה, ביוונית "אלה ענוגה", הוא בבירור כינוי, המסמל את נוכחותה של אלה מטפלת קודמת או עלמה-אלה[1] שההלנים, שאת המיתוסים שלהם אנו יודעים, ידעו שהיא ממוקמת בכרתים, שבו המינואים אולי קראו לה גרסה של "דיקטה" (אנ').
במיתולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היו תיאורים שונים לגבי אמלתיאה.[2] אמלתיאה מיוצגת לפעמים בתור העז שהניקה את האל התינוק במערה בהר אייגיון בכרתים ("הר העיזים"),[3] לפעמים כנימפה המטפלת בעזים. לא ברור מי הם הוריה של אמלתיאה. היא מתוארת כבתו של אוקיינוס,[4] הליוס,[5] המוניוס,[6] או - לפי לקטנטיוס (אנ') - מליסאוס (אנ'), שהניקה אותו בחלב העז שלה. העובדה שיש לה הורים מיתולוגיים מרובים ולא ודאיים מעידה על סגידה רחבה לאלה בתרבויות רבות בעלות מסורות מקומיות שונות. שמות אחרים, כמו אדרסטיאה (אנ'), אידה, הנימפה של הר אידה (אנ') או אדמנתאה (אנ'), המופיעים בספרי המיתולוגיה, הם פשוט כפילויות של אמלתיאה.
במסורת המיוצגת על ידי התאוגוניה של הסיודוס, קרונוס בלע את כל ילדיו מיד לאחר לידתם. האלה האם, ריאה, אמו של זאוס, רימתה את אחיה-בן זוגה קרונוס בכך שנתנה לו אבן עטופה כדי להיראות כמו תינוק במקום זאוס. מכיוון שהיא נתנה במקום זאת את זאוס התינוק לאדמנתאה כדי לינוק במערה על הר בכרתים, ברור שאדמנתאה היא כפיל של אמלתיאה. בהתייחסויות ספרותיות רבות, המסורת היוונית מספרת שכדי שקרונוס לא ישמע את יללת התינוק, אמלתיאה אספה על המערה את הקורטים (אנ') או הקוריבנטים כדי לרקוד, לצעוק ולהכות בחניתותיהם על מגיניהם.[7]
אייגיס
[עריכת קוד מקור | עריכה]עורה של אמלתיאה, או של העז שלה, שנלקח על ידי זאוס לכבודה במותה, הפך למגן אייגיס (אנ') במסורות מסוימות.[8]
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- על שם אמלתיאה נקרא ירח של צדק.
- אמלתיאה מופיעה בספר יומני החצויים מאת ריק ריירדן כשהיא מתריעה לתאליה גרייס ולוק קסטלאן על סכנה.[9]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Graves, Robert (2017). The Greek Myths: The Complete and Definitive Edition. Penguin UK. p. 42. ISBN 9780241983386.
- ^ Amaltheia, Perseus Project
- ^ הסיודוס, תאוגוניה, עמ' 484
- ^ היגינוס, פאבולות, עמ' 158
- ^ Gee, Emma (2000). Ovid, Aratus and Augustus: Astronomy in Ovid's Fasti. Cambridge University Press. p. 131-132. ISBN 9780521651875.
- ^ אפולודורוס, ביבליותקה, 2.7.5
- ^ Kerenyi, Karl (1951). The Gods of the Greeks. Thames & Hudson. p. 94.
- ^ היגינוס, דה אסטרונומיה, עמ' 2.13.7-8
- ^ יומני החצויים: היומן של לוק, באתר ריק ריירדן
