ג'ון גרישם
 | |
| לידה |
8 בפברואר 1955 (בן 69) ג'ונסבורו, ארצות הברית  |
|---|---|
| שם לידה |
John Ray Grisham II |
| מדינה |
גרמניה |
| מקום מגורים |
סאות'הייבן, וירג'יניה, ארקנסו, ג'ונסבורו, צ'אפל היל, אוקספורד, שארלוטסוויל, מיסיסיפי |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת המדינה של מיסיסיפי, אוניברסיטת מיסיסיפי - בית ספר למשפט, אוניברסיטת מדינה דלתא, אוניברסיטת מיסיסיפי, הקולג' הקהילתי של נורת'ווסט מיסיסיפי, תיכון סאות' הייבן |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| סוגה |
מותחן משפטי |
| יצירות בולטות |
The Firm |
| תקופת הפעילות |
מ-1989 |
| הושפע מ |
ג'ון לה קארה, ג'ון סטיינבק, ויליאם פוקנר |
| בן או בת זוג |
רנה גרישם (1981–?) |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
  | |
ג'ון גרישם (באנגלית: John Grisham; נולד ב-8 בפברואר 1955) הוא סופר אמריקאי העוסק בתחום ספרות המתח והספרות הבלשית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרישם נולד בשנת 1955 במדינת ארקנסו, ארצות הברית, כבכור מתוך חמישה אחים. אביו היה פועל בניין ומגדל כותנה. לאחר מעברים תכופים, השתקעה המשפחה בשנת 1967 בעיירה סאות'הייבן שבמחוז דה סוטו, מיסיסיפי. גרישם הצעיר נהג להרבות בקריאה, בעידודה של אמו. בייחוד הושפע מכתיבתו של ג'ון סטיינבק, שבהירות כתיבתו עוררה בו התפעלות.
בשנת 1977 סיים גרישם לימודים אקדמיים בהנהלת חשבונות באוניברסיטת המדינה של מיסיסיפי, ובשנת 1981 סיים לימודי משפטים באוניברסיטת מיסיסיפי(אנ'). במהלך אותן שנים ניהל יומן, נוהג שעזר לו בהמשך בכתיבתו היוצרת. במשך כעשור שנים עסק בעריכת דין בסאות'הייבן, שם קצה נפשו בתחום הפלילי והוא עבר לתחום האזרחי.
בשנים 1983 עד 1990 כיהן בבית הנבחרים של מדינת מיסיסיפי.
בשנת 1984 החל לכתוב את ספרו הראשון, לאחר שהיה עד למתן עדות בבית משפט של ילדה בת 12 שהייתה קורבן לאונס אכזרי. בספרו ניסה לבחון את הסוגיה: מה היה קורה אילו אביה של אותה ילדה היה יורה למוות באנס שפגע בבתו. הוא עבד במשך שלוש שנים על הרומן "עת להרוג" (A Time to Kill), וסיים לכתוב אותו בשנת 1987. גרישם פנה עם ספרו לחברות הוצאה לאור רבות, ולמרבה הפליאה נדחה על ידי כולן. בחודש יוני 1988 הסכימה חברת ההוצאה לאור Wynwood Press להדפיס 5,000 עותקים מן הספר, כמחווה אישית לסופר. כיום ניתן למצוא את יצירותיו של גרישם בכל חנויות הספרים, במדפי "רבי-המכר".
יום לאחר שסיים את "עת להרוג", החל גרישם לעבוד על ספר שני, סיפורו של עורך דין צעיר, שמתפתה לעבוד במשרד עורכי-דין מושלם, לכאורה, שאיננו מה שהוא נראה. הרומן השני, הפירמה, היה לרב-מכר של שנת 1991. גרישם המשיך לכתוב ולהוציא לאור לפחות ספר אחד לשנה, רובם רבי-מכר פופולריים ביותר. החל בבית צבוע בשנת 2001 שינה הסופר את מוקד עניינו ממשפטים לדרום הכפרי בכלל. בד בבד המשיך לעסוק במותחניו המשפטיים. ספריו נמכרים במיליונים בארצות הברית, והוא נחשב בחוגי ההוצאה לאור לגדול רבי-המכר של שנות ה-90.
בשנת 1996 חזר גרישם לזמן קצר לעיסוק פעיל בעריכת דין, כאשר ייצג בהצלחה את משפחתו של אדם שנהרג בתאונת רכבת.
גרישם נשוי ואב לשניים. הוא נוצרי בפטיסטי, ומשתייך לזרם "האחווה הקואופרטיבית הבפטיסטית" הליברלי.[1]
ספריו בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרישם הוא אחד הסופרים הפופולריים והפוריים בארצות הברית מאז תחילת שנות ה-90 של המאה ה-20. כמה מיצירותיו זכו לעיבודים קולנועיים. בישראל רכשה בשנות ה-90 הוצאת זמורה-ביתן את זכויות ההוצאה לאור של ספריו בעברית, זמן קצר לאחר שהפך לסופר מצליח בעולם. בשנת 2001 רכשה הוצאת מודן את הזכויות לספריו, כולל אלו שראו אור קודם בהוצאת זמורה-ביתן, הספרים: "הלקוח", "הפירמה", "התא", "מוריד הגשם", "משחק המושבעים", "תיק שקנאי" ו"עת להרוג". מודן הוציאה לאור מחדש את הספרים שפורסמו בזמורה-ביתן, בעטיפה חדשה[2]. מאז, כל ספר חדש שהוציא גרישם תורגם ויצא לאור בהוצאת מודן, רובם זמן קצר לאחר שיצאו לראשונה באנגלית, חלקם היו לרבי מכר[3].
- עת להרוג (A Time to kill) (1989). ב-1996 הופק סרט המבוסס על הספר.
- הפירמה (1991) (The Firm), זמורה ביתן, 1992, תרגום שרון פרמינגר. ב-1993 הופק סרט בשם זה[4]. בשנת 2012 הופקה סדרת טלוויזיה בת 22 פרקים, המהווה המשך לספר ולסרט, ומתרחשת עשר שנים מאוחר יותר.
- תיק שקנאי (1992) (The Pelican Brief), זמורה ביתן, 1993, תרגום שרון פרמינגר[5]. בשנת 1993 הופק סרט בשם זה.
- הלקוח (1993) (The Client), עברית בהוצאת זמורה ביתן, 1994, תרגום שרון פרמינגר. בשנת 1994 הופק סרט בשם זה. ב-1995 הופקה סדרת טלוויזיה בת 21 פרקים, המבוססת על הדמויות מהספר.
- התא (1994) (The Chamber), עברית בהוצאת זמורה ביתן 1995, תרגם עמנואל לוטם. בשנת 1996 הופק סרט בשם זה.
- מוריד הגשם (1995) (The Rainmaker), זמורה ביתן 1995, תרגום עמנואל לוטם. בשנת 1997 הופק סרט בשם זה.
- משחק המושבעים (1996) (The Runaway Jury), עברית בהוצאת מודן, 2002, תרגמה צילה אלעזר. ב-2003 הופק סרט בשם זה[6]
- השותף (1997) (The Partner).
- פרקליט רחוב (1998) (The Street Lawyer). בשנת 2003 הופק סרט טלוויזיה בשם זה.
- הצוואה (1999) (The Testament), עברית בהוצאת מודן 1999, תרגמה עדי גינצבורג-הירש
- האחווה (2000) (The Brethren), עברית בהוצאת מודן 1995, תרגמה עדי גינצבורג-הירש.
- איש הג'ינג'רברד (The Gingerbread Man), בשנת 1998 הופק סרטו של רוברט אלטמן (הוקרן בקולנוע בישראל תחת השם "ג'ינג'רברד"), שהיה הראשון שאינו מבוסס על ספר של גרישם שיצא לאור, אלא על כתב יד מקורי שעובד ישירות לתסריט.
- מלך הנזיקין (The King of Torts), עברית בהוצאת מודן 2003, תרגמה עדי גינצבורג-הירש[7].
- בית צבוע (2001) (A Painted House), עברית הוצאת מודן 1991, תרגמה עדי גינצבורג-הירש. בשנת 2003 הופק סרט טלוויזיה בשם זה.
- הזימון (2002) (The Summons), הוצאת מודן 2002, תרגמה שלומית הנדלסמן[8].
- המושבע האחרון (The Last Juror), עברית בהוצאת מודן 2004, תרגמה שלומית הנדלסמן[9].
- הברוקר (The Broker), זמורה ביתן 2005, תרגמה שלומית הנדלסמן[10].
- מדלגים על החג (Skipping Christmas), הוצאת מודן 2005, תרגמה שלומית הנדלסמן. הופק לסרט בשם "איפה אתם בחג?".
- חף מפשע (The Innocent Man: Murder and Injustice in a Small Town), הוצאת מודן 2007, ספרו הראשון על סיפור אמיתי[11], חייו של רון ויליאמסון, תרגם בן ציון הרמן[12]. ב-2018 הופקה מיני סדרת פשע דוקומנטרית בת 6 פרקים בשם זה.
- לשחק בשביל פיצה (Playing for Pizza), הוצאת מודן 2007, תרגמה בלהה רוזנפלד[13].
- הערעור (The Appeal), הוצאת מודן 2008.
- סחיטה הוצאת מודן (The Associate), הוצאת מודן 2009, תרגמה נורית לוינסון.
- מחוז פורד הוצאת מודן 2009, תרגם בועז וייס[14].
- ההודאה (The Confession), הוצאת מודן 2011, תרגמה נורית לוינסון[15].
- המייצגים (The Litigators), הוצאת מודן 2012, תרגמה נורית לוינסון[16].
- קאליקו ג'ו הוצאת מודן 2012, תרגמה כנרת היגינס-דוידי
- הסחטן הוצאת מודן 2013, תרגמה כנרת היגינס-דוידי[17].
- תיאודור בון: הנאשם הוצאת מודן 2013, כנרת היגינס - דוידי
- שדרת השקמים המשך ל"עת להרוג", תרגמה: נורית לוינסון, הוצאת מודן, 2013[18].
- הרי הפחם (Gray Mountain) הוצאת מודן, 2015.
- מוניטין מפוקפק תרגמה: נורית לוינסון, הוצאת מודן, 2016.
- האי קמינו תרגמה: נורית לוינסון, הוצאת מודן, 2017[19].
- המתריעים תרגמה: נורית לוינסון, הוצאת מודן, 2017.
- בר התרנגול: מקום שבו הצדק נעשה תרגמה: נעה בן־פורת, הוצאת מודן, 2018.
- התחשבנות תרגמה: אינגה מיכאלי, מודן הוצאה לאור, 2019.
- השומרים תרגמה אינגה מיכאלי, מודן הוצאה לאור, 2020.
- עת לחמול תרגמה אינגה מיכאלי, מודן הוצאה לאור, 2021.
- רשימת השופט תרגמה אינגה מיכאלי, מודן הוצאה לאור, 2022.
- הנערים מבילוקסי תרגמה אינגה מיכאלי, מודן הוצאה לאור, 2023.[20]
- שותפים ויריבים תרגמה אינה מיכאלי, מודן הוצאה לאור, 2023.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ג'ון גרישם (באנגלית)
ג'ון גרישם, ברשת החברתית פייסבוק
ג'ון גרישם, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ג'ון גרישם, ברשת החברתית אינסטגרם
ג'ון גרישם, ברשת החברתית Goodreads
ג'ון גרישם (1955-), דף שער בספרייה הלאומית- ג'ון גרישם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הספרים של ג'ון גרישם, באתר "סימניה"
- "ג'ון גרישם נגד הממסד", שמעון פוגל, אתר האייל הקורא
ג'ון גרישם, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ניקולס רו, הגרדיאן, לפנים משורת הדין: ראיון עם ג'ון גרישם, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2011
- אבישי מתיה, בדרן עם אידיאלים: הסופר ג'ון גרישם חוגג 60, באתר מעריב אונליין, 10 בפברואר 2015
גרישם משוחח עם צאת ספרו Ford County, בארכיון הסרטונים של Associated Press, 2009
הניו יורק טיימס, ג'ון גרישם: "הגזענות היא ב-DNA שלי, אבל אני עובד על זה כל יום", באתר הארץ, 26 ביולי 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Novelist John Grisham Says Church Politicking Hurts Baptist Image
- ^ שירי לב-ארי, ספרי ג'ון גרישם יראו אור מחדש במודן, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2001
- ^ עשרת הגדולים - רשימת רבי המכר ברשתות הספרים הגדולות, באתר גלובס, 19 במאי 2008
עשרת הגדולים - רשימת רבי המכר ברשתות הספרים הגדולות, באתר גלובס, 1 ביוני 2009 - ^ אורן טצ'ר, שובר קופות / טום קרוז שוב מתחפש לעורר דין, חדשות, 14 ביולי 1993
- ^ פביאנה חפץ, ספרים - מתח - "תיק שקנאי", חדשות, 13 באוגוסט 1993
- ^ נסים דיין, יותר סקסי מטבק, באתר גלובס, 19 בפברואר 2004
גואל פינטו, סרטים חדשים - משחק המושבעים, באתר הארץ, 4 בפברואר 2004 - ^ מירי פז, כסף, והרבה, באתר גלובס, 3 באפריל 2003
- ^ מוסף "ספרים", מותחן חדש של גרישם, באתר הארץ, 6 בפברואר 2002
- ^ אליזבת קנדי, איי.פי, ספר חדש של ג'ון גרישם זוכה לביקורות טובות, באתר הארץ, 14 בפברואר 2004
- ^ אריק גלסנר, כשבגרישם היה חור, באתר ynet, 22 במרץ 2005
- ^ איי.פי, ג'ון גרישם כותב לראשונה ספר המבוסס על סיפור אמיתי, באתר הארץ, 15 במרץ 2005
- ^ דורון קורן, השטן לובש גלימת חוק, באתר ynet, 23 ביולי 2007
- ^ איי.פי, ספר חדש של גרישם על שחקן פוטבול אמריקאי באיטליה, באתר הארץ, 3 ביוני 2007
- ^ עלית קרפ, שלושה ספרים בקצרה | אם מישהו ידע, מחוז פורד ונערת השער, באתר הארץ, 16 ביוני 2010
- ^ עלית קרפ, שלושה ספרים בקצרה: ההודאה, בניגוד להוראות היצרן וכל שבעת הגלים, באתר הארץ, 30 במרץ 2011
- ^ עלית קרפ, לא קרה כלום, המייצגים, מעבר חד - בקצרה, באתר הארץ, 8 בפברואר 2012
- ^ עלית קרפ, ג'ון גרישם: בדרן או מבקר אמיתי של המשפט האמריקאי, באתר הארץ, 12 במרץ 2013
- ^ עלית קרפ, ג'ון גרישם חוזר לטפל בגזענות האמריקאית, באתר הארץ, 11 במרץ 2014
- ^ אורי שאלתיאל, ״Camino Island״: בספר ה-38 של ג'ון גרישם, הפסקתי להתבייש שאני אוהב אותו, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2017
- ^ רונן טל, "הנערים מבילוקסי": אם כבר אלימות, שיהיה עם ג'ון גרישם, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2023
