ג'יימס דהפריסט
 | |
| לידה |
21 בנובמבר 1936 פילדלפיה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
8 בפברואר 2013 (בגיל 76) סקוטסדייל, ארצות הברית |
| שם לידה |
James Anderson DePreist |
| מקום קבורה |
Eden Cemetery |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
בית הספר וורטון, האוניברסיטה לאמנויות, פילדלפיה, בית הספר לתקשורת על שם אננברג באוניברסיטת פנסילבניה |
| שפה מועדפת |
אנגלית, צרפתית |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ג'יימס אנדרסון דֶהפְּריסְט (בשם מלא באנגלית: James Anderson DePreist; 21 בנובמבר 1936 – 8 בפברואר 2013) היה מנצח אמריקאי, אחד המנצחים האפרו-אמריקאים המעטים על בימות העולם. דה פריסט היה מנהל לימודי ניצוח ותזמורת בג'וליארד ומנהל מוזיקלי של כבוד של התזמורת הסימפונית של אורגון.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]דהפריסט נולד בפילדלפיה שבפנסילבניה לג'יימס (נפטר ב-1942) ולאתל אנדרסון (1902 - 1990). דודתו (אחות אמו) היא זמרת האלט מריאן אנדרסון. במשך למעלה משלושה עשורים כיהן כמנהל מוזיקלי בתזמורות שונות, בהן התזמורת הסימפונית של קוויבק בקנדה, התזמורת הסימפונית של מאלמה בשוודיה, התזמורת הפילהרמונית של מונטה קרלו והתזמורת הסימפונית של אורגון.[1] במשרתו האחרונה כיהן כיועץ אמנותי לתזמורת הסימפונית והתזמורת הקלה של פסדינה, קליפורניה.
כמנצח אורח, הופיע דהפריסט עם כל אחת מן התזמורות החשובות באמריקה. כן ניצח על תזמורות באמסטרדם, ברלין, בודפשט, קופנהגן, הלסינקי, מנצ'סטר, מלבורן, מינכן, פראג, רומא, רוטרדם, סיאול, סטוקהולם, שטוטגרט, סידני, תל אביב, טוקיו ווינה. הופעתו הראשונה בלונדון הייתה עם התזמורת הסימפונית של לונדון במרכז ברביקן, באפריל 2006.
ג'יימס דהפריסט הופיע בקביעות בפסטיבל המוזיקה של אספן, עם התזמורת הסימפונית של בוסטון במרכז המוזיקה ברקשייר בטנגלווד, עם תזמורת פילדלפיה במרכז מאן למוזיקה ובבית הספר למוזיקה ג'וליארד.
דפריסט הוציא יותר מ-50 הקלטות. הרפרטואר המגוון שלו כולל סדרה מצליחה של סימפוניות מאת שוסטקוביץ' עם הפילהרמונית של הלסינקי, כמו גם חמש-עשרה הקלטות עם תזמורת אורגון. יצירה הנמנית עם סימני ההיכר המובהקים שלו, הסימפוניה השנייה של פרוקופייב, קיימת בהקלטה עם תזמורת זו. ההקלטה האחרונה שלו, הסימפוניה החמישית של מאהלר עם התזמורת הסימפונית של לונדון, יצאה בדצמבר 2006 וקיבלה ביקורות מעורבות.
דהפריסט למד הלחנה אצל וינסנט פרסיקטי בקונסרבטוריון למוזיקה של פילדלפיה, משם המשיך לתואר ראשון ושני באוניברסיטת פנסילבניה.[דרושה הבהרה] בשנת 1962, בסיור מטעם משרד החוץ האמריקאי בבנגקוק, חלה בפוליו. בתקופת ההחלמה שקד על לימוד פרטיטורות ובשנת 1963 ניצח על תזמורת בבנגקוק. ב-1964 זכה בפרס ראשון ומדליית זהב בתחרות הניצוח הבינלאומית על שם דימיטרי מיטרופולוס. ליאונרד ברנשטיין בחר בו כמנצח עוזר לפילהרמונית של ניו יורק בעונת 66–1965. הופעתו הראשונה עתירת השבחים של דהפריסט באירופה הייתה עם התזמורת הפילהרמונית של רוטרדם ב-1969. ב-1971 מינה אותו אנטל דוראטי למנצח חבר של התזמורת הסימפונית הלאומית של ארצות הברית בוושינגטון הבירה.[2]
ג'יימס דהפריסט חיבר כמה בלטים.
פרסים ואותות הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דהפריסט עוטר בשלושה-עשר תוארי דוקטור לשם כבוד. הוא היה חבר נבחר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ובאקדמיה השוודית המלכותית למוזיקה (Kungl. Musikaliska Akademien). התזמורת הסימפונית של אורגון הכתירה אותו בתואר מנהל מוזיקלי של כבוד. הוא החזיק באות מסדר "האריה של פינלנד", במדליה מן העיר קוויבק ובאות השירות המצוין לתרבות של מונקו. בשנת 2000 קיבל את פרס דיטסון לניצוח ובשנת 2005 העניק לו הנשיא ג'ורג' בוש את המדליה הלאומית לאמנויות, אות הכבוד הלאומי הגבוה ביותר למצוינות אמנותית של ארצות הברית.
כתבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "הגן המשופע" (1987) (The Precipice Garden)
- "הסירנה הרחוקה" (1989) (The Distant Siren)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'יימס דהפריסט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ג'יימס דהפריסט, באתר AllMusic (באנגלית)
ג'יימס דהפריסט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'יימס דהפריסט, באתר Discogs (באנגלית)
ג'יימס דהפריסט, באתר Songkick (באנגלית)- ג'יימס דהפריסט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
- James DePriest interview by Bruce Duffie
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ג'יימס ג'לס ודייוויד שניידר, מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
- ^ גרוב
