דיאלוג על שתי מערכות העולם המרכזיות
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | גלילאו גליליי |
| שפת המקור | איטלקית |
| סוגה | פיזיקה |
| נושא |
אסטרונומיה  |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1632 |
  | |
"דיאלוג (על שתי מערכות העולם הראשיות, של תלמי ושל קופרניקוס)" (באיטלקית: Dialogo sopra i due massimi sistemi del mondo) הוא ספרו של גלילאו גליליי. הספר עוסק באסטרונומיה ובפרט בשאלת נכונות המודל הגיאוצנטרי או ההליוצנטרי. הספר, שהוקדש לפטרונו של גלילאו, פרדיננדו השני דה מדיצ'י – הדוכס הגדול של טוסקנה, והוענק לו ב-22 בפברואר 1632,[1] נחל הצלחה מסחררת מרגע פרסומו.[2][3].
על פי המודל ההליוצנטרי, המיוחס לקופרניקוס, כדור הארץ, כמו שאר כוכבי הלכת, מקיף את השמש שהיא מרכז היקום, ואילו על פי המודל הגאוצנטרי, המיוחס לתלמי, היקום כולו נע סביב כדור הארץ, שהוא מרכז היקום. הספר פורסם בפירנצה תחת רישיון האינקוויזיציה. אך זמן קצר אחר כך, ב-1633, נשפט גלילאו על ידי האינקוויזיציה והורשע ב"חשד כבד לכפירה", בהתבסס על הכתוב בספר. הספר הוכנס ל"רשימת הספרים האסורים", ממנה לא הוסר עד שנת 1835 (לאחר שהתאוריות שהוצגו בספר הותרו להדפסה כבר בשנת 1822).[4] לאחר משפטו בילה גלילאו את שארית חייו במעצר בית, ונאסר עליו לפרסם את מחקריו.[5]
כתבים קודמים והוצאת הספר לאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבודתו המדעית הראשונה של גלילאו פורסמה בשנת 1610 תחת השם "Sidereus Nuncius" ("השליח הכוכבי"), זוהי חוברת קצרה הסוקרת אלמנטים אסטרונומיים. למעשה, מדובר בסקירה מדעית ראשונה בהיסטוריה בה הוצגו תוצאות של תצפיות באמצעות טלסקופ. בין הדברים שהופיעו בפרסום זה: הרים על הירח, מאות כוכבים שלא ניתן היה לראות בעין בלתי מזוינת בכל שביל החלב, וקבוצות כוכבים מסוימות.
בשנת 1613 כתב גלילאו את ה"מכתב על כתמי השמש" שם התוודה על תמיכתו במודל ההליוצנטרי. בספר זה קבע כי ישנם הסברים מדעיים הלקוחים מתוך המתרחש על פני כדור הארץ לתופעות השמימיות ולכן אין הבדל בין החוקים ששולטים בארץ לאלה ששולטים בשמיים. כשנתיים לאחר מכן, בשנת 1615, פורסמה ה"איגרת לכריסטינה די לורנה", שם הוצג הרעיון שהארץ חגה סביב השמש.
במשך מספר שנים, החל ב-1616 נאסר על גלילאו להגן על התאוריה ההליוצנטרית של קופרניקוס. בשנת 1618, בעקבות הופעת כוכב שביט, התפרסם ספרו "שיחות על השביט". בספר זה, למרות האיסורים, פירש גלילאו את הופעת השביט תוך שימוש בהיבטים של התאוריה הקופרניקאית. ב-1620 פורסם מחדש הספר של קופרניקוס "על הקפות כיפות השמיים" ובו תיקונים וחידושים.
בשנת 1623 פרסם גלילאו את ספרו "מאזני הצורפים" שזכה להצלחה. באותה שנה מונה לאפיפיור (אורבנוס השמיני) ידידו ופטרונו של גלילאו, החשמן הפלורנטני ברבריני. השינויים שהתחוללו ברומא בזמנים האלו הביאו לפתיחות מצד הכנסייה הקתולית, והאינדקס של הכנסייה לא מנע דיון בתאוריה ההליוצנטרית, בתנאי שתאוריה זו תוצג כשיקול תאורטי בלבד ולא כמציאות פיזיקלית.
כשנה לאחר צאתו של הספר "מאזני הצורפים" החל גלילאו בכתיבת הספר "דיאלוג", בו הראה כי מבחינה פיזיקלית התאוריה התלמאית חלשה מהתאוריה הקופרניקאית, והאחרונה אף מסבירה את תופעת הגאות והשפל. כתיבת הספר "הדיאלוג" נמשכה מעל ל-5 שנים. בשנת 1630, עם סיום כתיבת הספר, גלילאו נסע לרומא במטרה לפרסמו. בחירתו של גלילאו ברומא נבעה מהנחתו שקשריו עם גורמים בצמרת הכנסייה לרבות האפיפיור יקלו במתן אישור להוצאת הספר לאור. כמו כן, גלילאו היה חבר באקדמיה הליצ'אנית ובראשה עמד הנסיך צ'סי שהבטיח לטפל בהוצאה לאור.
לא כך היו פני הדברים. בפועל, מוסדות הכנסייה דרשו לערוך תיקונים בספר. באופן מצער, כ-3 חודשים לאחר שהוחזק הספר בידי הצנזור הרומי נפטר הנסיך צ'סי. גלילאו העדיף להוציא את הספר בפירנצה, אך בשל חסימת הדרכים לרומא (עקב מגפה) לא ניתן היה להעביר את כתב היד כולו מרומא לפירנצה.
בסופו של דבר, אושרה הוצאת הספר תחת מס' הגבלות בהוראת הצנזורה מרומא; ראשית שונה שם הספר לשמו הידוע "דיאלוג אודות שתי מערכות העולם הראשיות", שנית, צורף לספר פתח דבר המבהיר כי כדור הארץ אינו נע. בסיום הספר מציג גלילאו את טענת האפיפיור אורבנוס השביעי לפיה האדם תמיד מוגבל בהבנתו את פני הדברים. לכן, למרות שהתאוריה הקופרניקאית נראית משכנעת יותר, הארץ אכן נחה במרכז השמים כפי שידוע מכתבי הקודש. בחלקיו הפנימיים של הספר לא מוזכרות טענות אלה, אלא רק הטענות הפיזיקליות שטוענות לתנועת כדור הארץ.
הספר ראה אור רק בשנת 1631, כשנה מיום סיום כתיבתו, לאחר שאושר לפרסום בפירנצה. הדפסתו והפצתו החלו בפברואר 1632. עם פרסומו זכה הספר להצלחה ולהערכה רבה. מאידך החלו להישמע תלונות על הספר, ותלונות אלה הובילו למשפט האינקוויזיציה נגד גלילאו, שבסופו הוא נדרש להתכחש לתאוריה ההליוצנטרית. כמו כן נאסר עליו לפרסם כל דבר והוא נידון למאסר (שהומר למעצר בית) ללא הגבלת זמן. את שארית חייו בילה גלילאו במעצר בית בווילה שלו ליד פירנצה.
בשנת 1638, 4 שנים לפני מותו, פורסם ספרו האחרון של גלילאו "שני מדעים חדשים", המכיל את ממצאיו הפיזיקליים במשך 30 שנה. הספר הוברח להולנד ופורסם שם.
תוכן ומבנה הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר מובנה כסדרה של דיונים, המתנהלים במשך ארבעה ימים בין 3 דמויות: סגרדו ושני הפילוסופים סלביאטי וסימפליציו.
- סלביאטי (Salviati) – תומך בעמדת קופרניקוס ומשקף כמה מדעותיו של גלילאו באופן ישיר. כינויו היה "האקדמאי" כינוי המרמז על חברותו של גלילאו באקדמיה הליצ'אנית. הוא נקרא על שם חברו של גלילאו, פיליפו סלביאטי (1582–1614).
- סאגרדו (Sagredo) - טיפוס אינטליגנטי שעמדתו הראשונית בספר היא נייטרלית. הוא נקרא על שם חברו של גלילאו, ג'ובאני פרנצ'סקו סאגרדו (1571–1620).
- סימפליציו (Simplicio) - חסיד מסור של תלמי ואריסטו, מציג את הדעות השמרניות וטוען כנגד התאוריה הקופרניקאית. דמותו היא מידול של שני פילוסופים שמרניים שהיו מפורסמים באותה העת, לודוביקו דל קולומב (1565–1616), המשמיץ הגדול ביותר של גלילאו, וצ'זארה קרמוניני (1550-1631), "אשר סירב להביט בעדשות הטלסקופ"[6].
הספר אינו דן בנושאים אסטרונומיים גרידא, אך נעשה בו שימוש רב במדע עכשווי. יש בכך כדי להראות מה נחשב בעיני גלילאו ל"מדע טוב". דוגמה לכך המובאת בספר היא הדיון אודות יצירתו של ויליאם גילברט על המגנטיות. חלק מהדיונים מנסים לתת מענה כנגד הסברות המוטעות השוללות תנועה של כדור הארץ.
ניתן לראות בספר שלוש עמדות עיקריות אותן מציג גלילאו:
- הפרכת רעיונות שהוצגו על ידי פילוסופים מסורתיים (דוגמת ניסוי המחשבה על הספינה).
- תצפיות פיזיקליות שאינן מתיישבות עם תאוריית התלמאים (דוגמת תנועת כתמי השמש[7])
- טיעונים שמראים שהתאוריה השמרנית בה אחזו הפילוסופים, שרעיונה המרכזי הוא שכדור הארץ נייח, שגויה (דוגמת ההרים של הירח והירחים של צדק שלא היו חלק מהאסטרונומיה הישנה).
נוסף על כך, טוען גלילאו שקיים הסבר פיזיקלי לתנועת כדור הארץ וזאת באמצעות תופעת הגאות והשפל בים. אמנם בסיס הטענה לחלוטין לא עקבי ובאופן פרדוקסלי מוביל למסקנה כי הגאות והשפל כלל אינם מתרחשים, אך גלילאו אהב את הטיעון והקדיש את הדיונים ב"יום הרביעי" בספרו לנושא.
תגובת הכנסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקיץ 1632, זמן קצר לאחר פרסומו ברומא, הצטברו תלונות רבות נגד הספר. הדבר הוביל להפסקת הדפסתו וחקירת גלילאו בהוראת האפיפיור אורבנוס השמיני, זאת למרות שהעניק לגלילאו בעבר את התואר "בן אהוב של האפיפיור". האפיפיור אף מינה ועדה מיוחדת של חשמנים שמטרתה לבחון האם יש צורך בחקירה של האינקוויזיציה בגין ההאשמות שהוטחו בגלילאו.
הוועדה המיוחדת קיימה חמש ישיבות ומסקנותיה המרכזיות היו:
- בארכיון הכנסייה נמצא מסמך לא חתום שלפיו נאסר על גלילאו באופן אישי להגן על התאוריה הקופרניקאית וללמדה. את שני הדברים הללו, קבעה הוועדה, הוא עושה באופן ברור ביותר בספר.
- גלילאו לא מילא באופן מספק את הוראות הצנזורה של הכנסייה - פתח הדבר שהוסיף גלילאו לספר נוסח בשונה מהוראות הצנזור, כמו כן המסקנה המסכמת לא הוצגה כנדרש. עוד קבעה הוועדה כי הטענות שהוצגו בפתח הדבר ובמסקנה מנותקות מהנאמר בשאר הספר.
- גלילאו התייחס בספר לתאוריה הקופרניקאית כאמת פיזיקלית ולא כהיפותזה, ואף תמך בתנועת כדור הארץ, בסתירה לכתבי הקודש ולעמדת הכנסייה.
בעקבות דוח הוועדה המיוחדת, הועברה החקירה על ידי האפיפיור לאינקוויזיציה. היה ניסיון של דוכסות טוסקנה להביא לסיום הפרשה. גלילאו היה בן חסותו של הדוכס הגדול מטוסקנה לבית מדיצ'י ולו, כזכור, הקדיש את הספר "הדיאלוג". נדונה האפשרות לערוך את המשפט בפירנצה ולא ברומא אך למרות המאמצים ומצב בריאותו הלקוי של גלילאו בן ה-69, התעקשה הכנסייה על העמדתו לדין ברומא. האפיפיור, שנמנה בעבר עם תומכיו של גלילאו, ראה במעשיו פגיעה אישית ולא הקל בעניינו. בתחילת 1633 הגיע גליליי לרומא, שם השתכן בבית השגריר הטוסקני במעצר בית.
החקירה הראשונה הייתה ב-12 באפריל אותה השנה. חקירה זו התמקדה בעניין המסמך הטוען כי נאסר עליו ללמד את התאוריה הקופרניקאית. גלילאו הציג, להפתעת האינקוויזיטורים, מסמך חתום על ידי החשמן בלרמין המאשר שגליליי מכיר את האיסור הכללי, אך אינו מזכיר כל איסור ללמד את התאוריה. בנוסף טען גלילאו כי ב"דיאלוג" לא התכוון לאשש או להגן על התאוריה ההליוצנטרית. נקבעה הפסקה בחקירה ונוהלו מגעים מחוץ לבית המשפט. לבסוף הוחלט להאשימו בסעיף "קל" יותר, הגנה על התאוריה ההליוצנטרית בניגוד לצו המפורש של הכנסייה.
שלושה יועצים סברו כי הספר "הדיאלוג" מגן על התאוריה ההליוצנטרית ואף מתיימר להחזיק בה (דעה המקובלת כיום על רוב ההיסטוריונים). כשחוות הדעת של היועצים בידם, ביקשו נציגי האינקוויזיציה מגליליי לכפור באשמה, ולאחר מספר ימים כך עשה.
גליליי הצהיר כי קרא שוב את ספרו ולהפתעתו אכן ניכרת בו הגנה על התאוריה ההליוצנטרית. הוא טען שכוונתו הייתה להציג דיון משכנע וזאת עשה באמצעות חיזוק טיעונים שגויים, ועל כך הביע חרטה. בחקירה נוספת טען כי כוונותיו היו טהורות וכי לא דגל בתאוריה הקופרניקאית בעת כתיבת הספר. האפיפיור דרש להחרים את "דיאלוג", בנוסף להתכחשות פומבית של גליליי לתורה ההליוצנטרית.
ב-21 ביוני ניתן פסק הדין במשפט. על אף הכפירה באשמה של הגנה על התורה ההליוצנטרית, נקבע כי גליליי אשם ב"עבירה של ממש"[8] בשל החזקה ואמונה בדוקטרינה שאינה נכונה הסותרת את כתבי הקודש; משתמע מהכתוב בספר כי השמש היא מרכז העולם ואינה נעה ממזרח למערב והארץ נעה ואינה מרכז העולם. גלילאו הואשם גם בהטעיית הצנזורים, בכך שלא דיווח על ההתייעצויות בהן לקח חלק. על פסק הדין חתמו שבעה מתוך עשרת השופטים.
גזר הדין היה חמור מהצפוי; גליליי נידון למאסר בלתי מוגבל בזמן ונתבע לכפור פומבית בתאוריה הקופרניקאית, וכן נאסר הפרסום של "דיאלוג". על פי מיתוס נפוץ, בסוף המשפט הכריז גליליי "ואף על פי כן נוע תנוע" (הכוונה לתנועת הארץ סביב השמש), אולם אין למיתוס זה עדות היסטורית. גליליי לא נלקח למאסר במרתפי האינקוויזיציה, אלא שהה בבית השגריר הטוסקני ברומא עד לשלהי שנת 1633, ואז חזר לביתו בפירנצה, שם חי עד מותו במעצר בית תחת השגחה של קציני אינקוויזיציה.
תרגומים לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גלילאו גליליי, דיאלוג, תרגם דביר ילין, מנדלי מוכר ספרים, 2021.
- גלילאו גליליי, דיאלוג, מאיטלקית אריאל רטהאוז, הוצאת שלם, 2023.
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Galileo Galilei (1914). Dialogues Concerning Two New Sciences. Dover Publications
- RJ Seeger, (1966). Galileo Galilei: his life and his works. Pergamon Press.
- Finocchiaro, M. Book Review—The Person of the Millennium: The Unique Impact of Galileo on World History. The Historian 69.3: 601-602.
- Machamer, P. The Cambridge Companion to Galileo. Philosophy of Science 68 (4):578-.
- Carroll, W. (2005). Galileo Galilei and the Myth of Heterodoxy. Oxford University Press.
- Schrenk, M. (2004). Galileo Vs Aristotle on Free Falling Bodies. Logical Analysis and History of Philosophy 7 (1):1-11
- Coyne, G.V. (2013). Science Meets Biblical Exegesis in the Galileo Affair. Zygon 48 (1):221-229
- Pitt, J. (1988). Galileo, Rationality and Explanation. Philosophy of Science 55 (1):87-103
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדיאלוג אודות שתי מערכות העולם הראשיות התלמאית והקופרניקאית, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח- כתיבת ופרסום - "הדיאלוג אודות שתי מערכות העולם הראשיות", באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Gindikin, Semen Grigorʹevich (1988). Tales of physicists and mathematicians. Birkhäuser. p. 62. ISBN 978-0-8176-3317-2. Retrieved 22 February 2011.
- ^ Sobel, Dava. "Galileo's Dialogue". The Globe and Mail.
- ^ גלילאו גלילאי, דיאלוג, שלם, 2023, מבוא מאת מיכאל אלעזר, עמ' כז.
- ^ The Trial of Galileo: A Chronology.
- ^ See Galileo affair for more details, including sources.
- ^ Stillman Drake: Galileo at Work: His Scientific Biography, Courier Dover Publications, 2003, ISBN 0-486-49542-6, page 355 : Cremonini and delle Colombe
- ^ Drake, (1970, pp.191–196), Linton (2004, pp.211–12), Sharratt (1994, p.166). This is not true, however, for geocentric systems—such as that proposed by Longomontanus—in which the Earth rotated. In such systems the apparent motion of sunspots could be accounted for just as easily as in Copernicus's.
- ^ G. de Santillana, The Crime of Galileo, Chcago 1955, chs. X-XV
