הלכת השיתוף

הִלְכַת השיתוף או "חזקת השיתוף" היא הלכה משפטית אשר נהוגה בפסיקת בתי המשפט בישראל במשפטי גירושין בנוגע לזוגות שנישאו לפני חקיקתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, אשר הסדיר את אופן חלוקת הרכוש בין בני-זוג בעת גירושין. הסדרה נוספת נעשתה בחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד-2014.

הלכת השיתוף מתבססת על ההנחה או על החזקה, כי ככל שהדבר נוגע לנכסים משותפים שצברו בני הזוג ברבות השנים ובמהלך תקופת הזוגיות שלהם, או לנכסים שבהם ניכרה כוונה של אחד מבני הזוג ליצור בהם שיתוף עם בן הזוג השני, זכאים ואף חייבים בני הזוג בעת גירושין לאיזון משאבים ביניהם, כלומר לחלוקה שוויונית ביניהם בכל אותם נכסים משותפים.

הלכת השיתוף מבוססת גם על עקרון השוויון בין המינים, ועל התפישה כי בני הזוג תורמים באופן שווה לרווחת המשפחה. זכות השיתוף קיימת במהלך החיים המשותפים אך הנה כללית ומתגבשת רק כשנוצר מצב שיש בו עילה מוכרת לפירוק השיתוף - סיום הקשר הכלכלי בין בני הזוג.

התנאים לתחולת חזקת השיתוף:

1. בני הזוג מנהלים יחד חיים משותפים תקינים - אין צורך להוכיח כי נישואיהם של בני הזוג היו תמיד על מי מנוחות, אלא נדרש רק להוכיח שניהלו יחד חיים משותפים תקינים תחת קורת גג אחת, ללא קרע או פירוד משמעותיים. במקרים מסוימים, גם אם בני הזוג נפרדו ולא חיו תחת קורת גג אחת תמשיך לחול כוונת השיתוף.
2. מאמץ משותף - יש צורך בקיום מאמץ משותף של בני הזוג, כל אחד בדרכו, וניהול קופה משותפת. מאמץ משותף קיים גם אם אחד מבני הזוג השקיע כספית, בעוד האחר השקיע מאמץ בבית ובטיפול במשפחה. גם אם אחד מבני הזוג היה חולה חלק מהזמן ובשל כך תרומתו פחתה, אין בכך כדי לשלול את תרומתו למאמץ המשותף. הבדיקה הנה מהותית ולא פורמלית, שכן גם אם ניהלו בני הזוג חשבונות בנק נפרדים אך הכספים שהוצאו מחשבונותיהם שימשו לצורכי הבית והמשפחה ללא חלוקה ברורה - התקיימה קופה רעיונית משותפת.

הנכסים שעליהם עשויה לחול חזקת השיתוף:

1. דירת מגורים - גובה ההשקעה של כל אחד מבני הזוג אינו מכריע בקביעת חזקת השיתוף. כאשר מדובר בדירת המגורים היחידה של בני הזוג, אף אורח חיים בלתי תקין לא יהיה כדי להביא לשלילת חזקת השיתוף.
2. זכויות סוציאליות - חזקת השיתוף מתייחסת רק לזכויות הסוציאליות שנצברו במהלך חיי השיתוף. לדוגמה: פיצויי פיטורין, זכויות פנסיה, הפרשות לקופת גמל, מענק שחרור משירות קבע בצה"ל. כאשר אחד מבני הזוג זכאי לפנסיה צבאית תקציבית, יחולקו ביניהם הכספים של הפנסיה שנצברו בזמן החיים המשותפים, לרבות לאחר הפירוד.
3. נכס שנרשם על שם אחד מבני הזוג בלבד - רישום כזה כשלעצמו אינו מספיק כדי לסתור את חזקת שיתוף הנכסים, יש לשים לב למכלול הראיות ונסיבות העניין. הן הדין לגבי חשבונות בנק אשר נרשמו רק שם אחד מבני הזוג, אלא אם הוכחה הפרדה רכושית מהותית בחשבונות.
4. נכס שנרשם לפני הנישואין - ייתכנו מצבים בהן מכלול הנסיבות יובילו למסקנה כי חזקת השיתוף חלה. כאשר מדובר בנישואין בגיל מתקדם שהם נישואין שניים של אחד מבני הזוג, מקבל הכלל, לפי נכסים שרכש בן הזוג לפני הנישואין אינם באופן אוטומטי בגדר חזקת השיתוף, משנה תוקף.
5. נכס שירש אחד מבני הזוג - לעיתים עשויה חזקת השיתוף לחול גם על נכס שעבר בירושה, וזאת אם יעשה בן הזוג בנכס שירש שימוש אשר יהיה בו כדי ללמד על כוונתו שלא להפריד את הנכס שירש, אלא להפוך אותו לחלק מהרכוש המשותף.
6. נכסים עסקיים - גם אם נוהל על ידי אחד מבני הזוג, חזקת השיתוף חלה. אך אם בני הזוג נהגו בהפרדה רכושית מוחלטת, לא די בחזקת השיתוף אלא יש צורך בראיה פוזיטיבית לכוונת השיתוף בנכס עסקי.

לעומת הרכוש אשר נצבר במהלך הנישואין, רכוש שנצבר לפני הנישואין ורכוש שהתקבל במתנה או בירושה, שייך לבן הזוג שקיבל אותו, אלא אם הוסכם אחרת.

עם חקיקתו של חוק יחסי ממון והסדרת הנושא בחקיקה הישראלית, בוטלה הלכת השיתוף ביחס לזוגות שנישאו לאחר תחילתו של החוק (קרי: החל מיום 1 בינואר 1974), ויש להיזדקק לה רק במקרים שבהם מדובר על גירושין בין בני זוג אשר היו נשואים עוד לפני כניסתו של חוק יחסי ממון לתוקף או במקרים של בני זוג ידועים בציבור. הלכת השיתוף תחול על הידועים בציבור כאשר אלו חיים יחד חיים משותפים במאמץ משותף ואינם שומרים על הפרדה רכושית. אך, במקרה של ידועים בציבור נקבע ש"אין להחיל באופן אוטומטי את חזקת השיתוף לגבי רכוש שנרכש על ידי אחד מבני הזוג בנפרד, אלא יש להוכיח כוונת שיתוף מפורשת ביחס לכל נכס ונכס". אולם, בית המשפט המחוזי בתל אביב הציע להבחין בין "בני זוג חיים כידועים בציבור בשל מניעות חברתית, משפטית, או דתית" שלגביהם העובדה שמדובר ב"ידועים בציבור" ולא בזוג נשוי, היא בעלת חשיבות פחותה לעניין נטל ההוכחה הנדרש להוכחת כוונת השיתוף, לעומת בני זוג הבוחרים מרצונם החופשי שלא להינשא (לעיתים דווקא כדי להצביע על העדר כוונת שיתוף)". ב-29 במאי 2014 לא נתקבלה הצעת המחוזי להבחין בין המקרים על ידי השופטת דפנה ברק ארז.