הנריק ארליך

קברם הסמלי של ויקטור אלטר והנריק ארליך

הנריק (הרש וולף) ארליך (בפולנית: Henryk Ehrlich; ‏1882 לובלין - 1942 סמרה) היה פעיל בבונד ואחד ממארגני הוועד היהודי האנטי פשיסטי.

קורות חיים

ארליך נולד במשפחה חסידית, אך אביו התרחק מן החסידות והתקרב אל חוגי ההשכלה.

בשנת 1902 למד משפטים באוניברסיטת ורשה, ב-1903 הצטרף אל הבונד, ב-1904 נעצר על ידי השלטונות וסולק מן האוניברסיטה בגלל השתתפותו בהפגנה מהפכנית. זמן קצר לאחר מכן שוחרר ונסע לברלין, שם למד באוניברסיטה מקומית. בין השנים 1908-1906 למד משפטים באוניברסיטת פטרבורג, ב-1909 נעצר שוב, לאחר שחרורו נסע לצרפת. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה השתקע ארליך בפטרבורג, שם השתתף במערכת העיתון די צייט של הבונד. בזמן המלחמה הוא היה חלק מקבוצת סוציאל-דמוקרטים שרצו בניצחונה של רוסיה במלחמה, יחד עם משה רפס הם היו חברי מועצה צבאית-תעשייתית שנוצרה לצורך הספקת צרכים צבאיים. הוא לקח חלק פעיל במהפכת פברואר והיה חבר בסובייט פטרוגרד.

ב-1918 חזר לוורשה, השתתף במערכת של היומון פאלקסצייטונג, היה עורך של העיתון.

ארליך נהיה חבר בוועדה המרכזית של הבונד בתחילת שנות העשרים וב-1935, הוא ניהל את הבונד ביחד עם ויקטור אלטר. עקב פעילותו הענפה בארגון זה, ארליך הפך לאחד הפוליטיקאים היהודים הפולנים החשובים ביותר בתקופה זו.

לאחר הפלישה הגרמנית לפולין ברח לאזור הכיבוש הסובייטי. הוא נעצר על ידי הנ.ק.ו.ד. ב-1939, וב-1941 נידון למוות יחד עם ויקטור אלטר. עוד באותה שנה עונשו הומר למאסר של עשר שנים. הוא שוחרר זמן קצר לאחר מכן יחד עם אלטר, כדי להקים את הוועד היהודי האנטי פשיסטי. הוא ואלטר נעצרו שוב ב-4 בדצמבר 1941 ונידונו למוות באשמת ריגול לטובת גרמניה. על פי גרסת הנ.ק.ו.ד., בעודו בכלא, ב-14 במאי 1942, שם ארליך קץ לחייו. ואולם מבדיקת התיק של ארליך בארכיון הק.ג.ב. שערכה ויקטוריה דובנוב, אחייניתו של ארליך, לא עלו ראיות להתאבדות.

משפחתו

ארליך היה נשוי לסופיה (1885–1986), בתו של ההיסטוריון היהודי הנודע שמעון דובנוב. בשנת 1941 הצליחו אשתו ובניו של ארליך, אלכסנדר וויקטור, להימלט מליטא לארצות הברית דרך יפן בזכות האשרות שנתן להם הקונסול צ'יאונה סוגיהארה. אלכסנדר ארליך (1912–1985) היה לימים פרופסור לכלכלה באוניברסיטת קולומביה, וּויקטור ארליך (1914–2007) (רו') היה פרופסור לספרות רוסית באוניברסיטת ייל.

דרכי הנהגתו של ארליך

היו מספר מקרים לאורך שנותיו כראש הבונד בפולין שהצביעו עליו כפרגמטיסט. לדוגמה, ארליך היה משוכנע ששאיפות נציגי התנועה הציונית של השנים האלה סתרו ואף איימו על המטרות של הבונד. הציונות שללה את הגלות ולפי ארליך, עידוד הגירה לפלשתינה, ארץ שלא יכלה לקלוט הגירה של מיליוני יהודים וגם מצבה הביטחוני היה לא יציב, לא היוותה אופציה רצינית עבור רוב יהודי פולין. לכן ארליך ראה בתפקידו של הבונד לאפשר ליהודי פולין לחיות במולדתם מתוך שיתוף פעולה עם השלטון ומתוך תקוות שיזכו בעתיד לחיות בשוויון ומתחת לשלטון דמוקרטי.

דוגמה נוספת לפרגמטיזם של ארליך נמצאת בפרשנותו להצלחת הבונד בבחירות יהודיות מקומיות בשנות 1938-1939. כשהבונד הפך להיות הכוח הפוליטי העיקרי בקרב יהודי פולין. ארליך, כפעיל ותיק בתנועת הבונד, נקט בעמדה זהירה יחסית וטען שהניצחון בבחירות לא העיד על היסחפות אידאולוגית של יהודי פולין לערכי הבונד, אלא העיד על הרצון של יהודים מקומיים להתחבר למפלגה שנלחמה למען שוויון זכויות פוליטי וחברתי. הוא הבין שגם אם היו ליהודי פולין רגשות ציוניים, הם הצביעו עבור מפלגה מקומית על מנת לייצג את הצרכים שלהם ולקדם את מעמדם בחברה הפולנית.

לפי סטטיסטיקות הבחירות שהביא דניאל בלטמן בספרו 'למען חירותנו וחירותכם', ארליך צדק בהערכתו. בלטמן קבע שם שהצלחתו של הבונד בבחירות בשנת 1938-39 נבעה ממצב של יהודי פולין בסוף שנות ה-1930, והצבעה זו לא ביטאה הזדהות אידאולוגית אלא נבעה בעיקרה משיקולים פרגמטיים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הנריק ארליך בוויקישיתוף

• הנריק ארליך (1882-1941), דף שער בספרייה הלאומית

• הנריק ארליך, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)