הרמוניה טונאלית פונקציונלית

הרמוניה טונאלית פונקציונלית היא אוסף של חוקי ההרמוניה שהתייצבו בסביבות ראשית תקופת הבארוק ואותם כתב והנחיל לדורות המלחין והחוקר ז'אן-פיליפ ראמו. חוקים אלו התבהרו בתקופת הברוק, בייחוד ביצירותיו הכוראליות של באך. כיום נלמדים החוקים בישראל תחת השם "הרמוניה מסורתית" במגמות המוזיקה התיכוניות, ושליטה בנושא היא חובה לבחינות הכניסה לבתי הספר למוזיקה באוניברסיטאות .

ההרמוניה הפונקציונלית מתבססת על סולם מינורי או סולם מז'ורי לסוגם. הפונקציונליות בהרמוניה בבסיסה בנויה על-פי עקרון של היררכיה ברורה בין דרגות הסולם ה"יציבות" (דרגות 1,3,5) ל"לא יציבות" כאשר לכל דרגה "שאיפה" אחרת ליציבות.

לדוגמה: דרגה 7 (סי בסולם דו מז'ור) נחשבת בעלת זיקה מאוד חזקה לדרגה 1 (דו) וברוב המקרים נדרשת לעשות תנועת חצי טון למעלה לפתרון.

מן החוקים האלה נגזרים חוקי ההרמוניה. חוקי ההרמוניה הפונקציונלית הם חוקים לאקורדים בעלי שניים או שלושה מרווחי טרצות שונות או אחידות (אקורד מז'ור, מינורי, מוגדל, מוקטן, ספטאקורד ואקורד חסר) הבנויים בדרך כלל בכתיבה לארבעה קולות - סופרן, אלט, טנור, ובס.

חוקי ההרמוניה הבסיסיים

בהרמוניה הפונקציונלית ישנה חלוקה ברורה של האקורדים הבנויים על כל דרגות הסולם בהיפוכם השורשי (ראו היפוכי אקורדים) ל-3 פונקציות היררכיות מרכזיות:

1. טוניקה - יציבות.
2. דומיננטה - חוסר יציבות (משיכה רק לטוניקה או לדרגה יותר דומיננטית מזאת הנתונה).
3. סובדומיננטה - פיתוח (מוביל לדומיננטה או טוניקה).

סדר האקורדים נקבע על ידי הפונקציונליות שלהן בתהליך יצירת המתח וההרפיה.

חלוקת הפונקציונליות האפשריות (כל פונקציה מרכזית ניתן להחליף בפונקציה אחרת חלשה יותר או חזקה יותר בהתאם לתרחיש):

דרגה 3 <- דרגה 1 (טוניקה מרכזית) -> דרגה 6

דרגה 3 <-דרגה 5 (דומיננטה מרכזית) -> דרגה 7

דרגה 2 <-דרגה 4 (סובדומיננטה מרכזית)-> דרגה 6

מהלכים הרמוניים בסיסיים ינועו לרוב על ציר "יציבות -> (הכנה למתח ->) מתח -> יציבות. אם נסתכל על ציר זה בעזרת הדרגות, יראה מהלך זה כך:

$I->IV->V->I$

מהלך נוסף הוא מהלך ה"שתיים-חמש-אחת" השכיח מאוד בג'אז. המהלך כשמו כן הוא: דרגה 2 -> דרגה 5 -> דרגה 1 (סובדומיננט -> דומיננט -> טוניקה):

$II->V->I$

היפוכי אקורדים

היפוך בנוי על העברת הצליל התחתון באקורד אוקטבה למעלה. משמאל לימין ההיפוכים הם: שורש (טרצקווינאקורד),סקסטאקורד וקוורטסקסטאקורד

לאקורד בעל שלושה צלילים ישנם שלושה היפוכים, וכך הלאה. להיפוכים תפקיד חשוב בהרמוניה הפונקציונלית, הואיל והקול הנמוך ביותר שעליו נבנה האקורד או היפוכו (הבס) נחשב למכתיב ההתקדמות ההרמונית.

הולכת קולות

ההרמוניה המסורתית היא בעלת איסורים שמהם נבנים החוקים להולכת הקולות (בדרך כלל ארבעה קולות).

• הדרגות הראשיות יופיעו לפי הסדר: טוניקה, סוב דומיננטה, דומיננטה.(לטוניקה מותר לבוא בכל שלב, אך לסוב דומיננטה אסור לבוא אחרי הדומיננטה)
• אסור שאותה פונקציה תופיע בסוף תיבה ובראשית התיבה הבאה.
• אסורה תנועת בס של שתי (או יותר) קוורטות או קווינטות באותו כיוון.
• אסור שקול יעלה מעל או ירד מתחת לקול הקרוב לו.
• אוקטבות: אסור שיהיה מרווח של יותר מאוקטבה בין כל הקולות הקרובים למעט הבס והטנור (מותר עד 2 אוקטבות).
• קולות מקבילים: תנועה מקבילה של קווינטות ואוקטבות בין כל שני צלילים אסורה.
• אסורה גם הכפלת הטון המוביל הוי אומר - הכפלת הטרצה באקורד דומיננטי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הרמוניה טונאלית פונקציונלית בוויקישיתוף