הר נגאורוהו
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג הר | הר געש |
| גובה | 2,291 מטר |
| מדינה |
 ניו זילנד |
| מיקום | האי הצפוני, ניו זילנד |
| רכס הרים |
הרמה הגעשית של האי הצפוני  |
| התפרצות אחרונה | 1977 |
| קואורדינטות | 39°09′24.6″S 175°37′55.8″E / 39.156833°S 175.632167°E |
|
(למפת ניו זילנד רגילה) | |
  | |
הר נגאורוהו (במאורית: Ngāuruhoe; באנגלית: Ngauruhoe) הוא הר געש בניו זילנד. הוא הפתח הצעיר ביותר במתחם הר הגעש טונגרירו במישור המרכזי של ההאי הצפוני, והתפרץ לראשונה לפני כ-2,500 שנה.[1] למרות שנחשב לעיתים קרובות להר נפרד, מבחינה גאולוגית, הוא קונוס משני של הר טונגרירו.
הר הגעש שוכן בין הרי הגעש הפעילים של הר טונגרירו מצפון והר רואפהו מדרום, ממערב למדבר רנגיפו ו-25 קילומטרים מדרום לחוף הדרומי של אגם טאופו.
פעילות אחרונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההר היה הר הגעש הפעיל ביותר בניו זילנד בהמאה ה-20 עם 45 התפרצויות, האחרונה ב-1977.[1] פומארולים קיימים בתוך המכתש הפנימי ועל שפת המכתש המזרחי, החיצוני. הסובלים מטפסים מאסתמה עלולים להיות מושפעים מהגזים הגפריתיים החזקים הנפלטים מהמכתש.
עלייה משמעותית בפעילות רעידת האדמה במאי 2006 גרמה להעלאת רמת הכוננות מאפס (פעילות רקע טיפוסית, ללא סימני אי שקט משמעותי) לאחד (סימני אי שקט בהרי געש). במהלך השנתיים הבאות, GeoNet רשמה בממוצע 5 עד 30 רעידות אדמה ביום קרוב להר, אם כי המספר היומי המרבי היה גבוה עד 80.
לאחר אמצע 2008, מספר רעידות האדמה הגעשיות הקרובות להר ירדו לרמת הרקע. מדידות סדירות של רמות גז געשי והטמפרטורה של פתח גז בפסגה לא הצליחו לתעד שינויים משמעותיים במהלך השנתיים וחצי שלאחר מכן.[2] GNS Science הפחית בהתאם את רמת ההתראה עבור ההר לרמה 0 ב-2 בדצמבר 2008. "ההפחתה בפעילות רעידת אדמה פירושה שהתפרצות בעתיד הקרוב אינה סבירה ללא רעידות אדמה נוספות או שינויים אחרים, ולכן רמת ההתראה המתאימה היא אפס", אמר. מנהל מדור הר הגעש GNS Science, גילי ג'ולי.
עלייה בפעילות הסייסמית במרץ 2015 הביאה להעלאת רמת הכוננות לרמה 69. הפעילות החריגה נחשבה כשככה לאחר שלושה שבועות, ורמת הכוננות ירדה חזרה לרמה 0.
למרות האינדיקטורים הפוטנציאליים הללו, כמה גאולוגים משערים שייתכן שהפעילות התרחקה מההר לצמיתות, שכן התרדמה הנוכחית היא ללא ספק הארוכה ביותר בהיסטוריה הקצרה יחסית של הר הגעש, וההתפרצויות האחרונות מהמכלול הוולקני של האם טונגרירו היו כולן צפונה יותר.
טיפוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקיץ 2010 מטפס נפצע קשה מנפילת סלע. בחורף, השלג מגבש את הטפרה. לאחר גשם, השלג עשוי להיות מכוסה בקרח שהוא בוגדני. גרזני קרח, קרמפונים וחבלים מומלצים באמצע החורף. בין מרץ לאוקטובר ההר נתון למשבי רוח עזים פתאומיים ולסופות שלג כשהטמפרטורה יורדת הרבה מתחת לאפס.
ישנו גם מסלול מהצד הצפוני שחוצה את זרמי הלבה בעמק Mangatepopo מבקתת Mangatepopo. מסלול זה ארוך בהרבה ללא שטחים מישוריים. בהגיעם לפסגה, המטפסים יכולים להקיף את המכתש ולרדת במסלול המזרחי הרגיל.
במהלך סגירת החלק המרכזי של הר טונגרירו, טיול יום אחד, עקב פעילות וולקנית, הפך הטיפוס להר נגאורוהו לחלופה פופולרית. בחג הפסחא 2013 ארבעה מטפסים נפצעו בתקריות נפרדות. שתיים מהתאונות נבעו עקב עומס במסלול המזרחי הרגיל למכתש כאשר מטפס גרם לסלע רופף לפגוע במטפס אחר למטה. נאלצו לחלץ את כל הפצועים במסוק.[3]
מחלקת השימור ביקשה מהטרמפים לא לטפס על ההר, מתוך כבוד לאופי הטפו (הקדוש) שלו.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Patricia Erfurt-Cooper, Malcolm Cooper, Volcano and Geothermal Tourism: Sustainable Geo-Resources for Leisure and Recreation, Earthscan, 2010, ISBN 978-1-84977-518-2. (באנגלית)
- ^ GeoNet - Volcano, web.archive.org, 2012-12-11
- ^ Waikato Times. 1 April 2013.
- ^ Rosaly M. Lopes, Titan’s 'Mount Doom', Nature Astronomy 1, 2017-09-05, עמ' 578 doi: 10.1038/s41550-017-0249-3
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "הר נגאורוהו".