ויכוח ברצלונה

הדמיה של ויכוח ברצלונה בבית התפוצות

ויכוח ברצלונה, הידוע גם בכינויו "ויכוח הרמב"ן", הוא ויכוח שיזם חיימה הראשון, מלך אראגון בשנת 1263 בין ממלכת אראגון והכנסייה הקתולית לבין נציגות היהודים ובראשה הרמב"ן.

הוויכוח נערך בימים 20, 27, 30 ו-31 ביולי, בעיר ברצלונה שבחבל קטלוניה, ספרד, והסתיים בניצחונו של הרמב"ן, אך הוא גורש מספרד ועלה לארץ ישראל.

הרקע לוויכוח

הרקע לוויכוח היה גישה נוצרית שהאמינה בתלמוד, אך לטענתה מצאה בה הוכחות לשילוש הקדוש, לחייו של המשיח לאחר מותו ואת הפיכתו לאל. שיטה זו בוססה על ידי ריימונדוס מרטיני בספרו פיגיון האמונה, ולאחריו המשיך אותה תלמידו פבלו כריסטיאני, יהודי מומר ששמו המקורי היה שאול. ביוזמת הנזיר הדומיניקני הקטלאני (וקדוש נוצרי לעתיד), ריימונדוס מפניאפורט, ביקש חיימה הראשון, מלך אראגון מהרמב"ן להתעמת עם טיעוניו של כריסטיאני, המכונה בספר הוויכוח "פראי פול" (האח פול). הרמב"ן הסכים להשתתף בוויכוח, בתנאי שתינתן לו חופשיות באמירת דעתו.

הוויכוח סב סביב התייחסויות בתלמוד למספר נושאים בפולמוס היהודי-נוצרי, שהמרכזיים שבהם:

• האם המשיח כבר בא?
• בין אם בא ובין אם לא - האם ישו הוא המשיח? והוא עתיד לבוא?
• האם למשיח כוחות על אנושיים או סמכויות גבוהות כשל אלוהים?

בויכוח, שנערך בארמונו של המלך בברצלונה, התעמת הרמב"ן בעיקר מול המומר כריסטיאני, אך השתתפו בו גם המלך, ראשי הממלכה והכנסייה וראשי המסדר הדומיניקני, שהפעילו את האינקוויזיציה הנוצרית (כלומר המנהיגות הפוליטית והרוחנית).

ביום הראשון והשלישי, כל הקהל שנכח בוויכוח היה נוצרי, למעט נציגי היהודים. ביום הרביעי הגיעו גם יהודים, וביום השני הוויכוח נערך, לדברי הרמב"ן, ב"קלישטרויש שלהם", כלומר בבית התפילה הנוצרי בברצלונה^{[דרושה הבהרה]}, וכנראה הכוונה לכנסייה של העיר ברצלונה, שעליה עומדת כיום קתדרלת אולליה הקדושה.

למעשה, הוויכוח היה מעין משפט שבו עמדו הרמב"ן והיהדות למשפט לפני הנוצרים, על דבקותם באמונה היהודית והעדפתה על פני האמונה הנוצרית. המלך מינה חבר שופטים נטולי פניות לכאורה, כדי לקבוע מי המנצח בוויכוח.

הפוסק במשפט היה המלך עצמו, שנחשב הגון כלפי הרמב"ן, ולהבדיל מוויכוחים אחרים, לרמב"ן היה חופש ביטוי. עם זאת, את עיקר הוויכוח ניהל פראי פול, והרמב"ן רק ענה לשאלות, ולא טען טענות נגד.

מהלך הוויכוח

פראי פול ניסה להוכיח מאגדות התלמוד שישו הוא המשיח, ובתגובה רמב"ן שאלו, איך ייתכן להוכיח את משיחיותו של ישו, מדברי חכמי התלמוד, שהיו יהודים ולא האמינו במשיחיותו של ישו? פראי פול לא ענה לגופו של עניין, אלא המשיך לשאול שאלות מאגדות שונות. בתשובה, הרמב"ן טען שפרשנותו לאגדות חז"ל שגויה, וכן הצביע על סתירות פנימיות בטענותיו של פראי פול. על אגדה מסוימת שעלתה בדיון, התבטא הרמב"ן: ”איני מאמין באגדה זו כלל”, טענה שגרמה לפראי פול להזדעק מיד: ”ראו שהוא מכחיש בספרים שלהם!!”. בהמשך הדיון, חילק הרמב"ן את הספרות היהודית לתנ"ך, תלמוד, ומדרש, והסביר שרק בתנ"ך ובתלמוד מאמינים היהודים באמונה שלמה. במדרש, לעומת זאת, אין חובה להאמין: ”מי שיאמין בו - טוב; ומי שלא יאמין בו - לא יזיק”.

כמו כן, פראי פול ניסה להוכיח את פרשת מותו ותחייתו של המשיח מתוך פרשת "הנה ישכיל עבדי" (ספר ישעיהו, פרק נ"ב, פסוק י"ג ואילך), אך רמב"ן פירש את הפרשה כמתייחסת לעם ישראל ולא למשיח, ובנוסף הראה שאף אם נפרש אותה כמוסבת על המשיח, היא אינה עולה בקנה אחד עם קורות חייו של ישו, רמב"ן הציע לפרש את הפרשה בפרוטרוט אך הצעתו לא נתקבלה, רמב"ן כתב את ביאורו בנפרד והוסיפה לחיבור.

פראי פול טען שהמשיח ימות ויחזור לתחיה קודם ההתגלות ורמב"ן חלק עליו, פראי פול טען שכך כתוב ברמב"ם, בתגובה רמב"ן קרא את דברי הרמב"ם בספר שופטים "המלך המשיח עתיד לעמוד להם לישראל ובונה בית המקדש ומקבץ נדחי ישראל", רח"ד שעוועל הביא שדברי הרמב"ם נמצאים באגרת תחית המתים ורמב"ן שיקר לצורך הוויכוח.

סיום הוויכוח

בשבת שלאחר הפסקת הוויכוח, דרש המלך בבית הכנסת הגדול בברצלונה, רמב"ן עלה אחריו וחלק על דבריו בכבוד, לאחריו דיבר האח רמון דיפנייא פורטי וביאר את מהותו של השילוש הקדוש, רמב"ן שאלו והתקילו עד שאמר שהשילוש ”הוא דבר עמוק מאד שאין המלאכים ושרי מעלה מבינים אותו” ועל כך ענה רמב"ן, ”דבר ברור הוא שאין אדם מאמין מה שאינו יודע...”

לאחר מכן דרש הרמב"ן בפרשת ואתחנן דרשה גדולה בשבח ומעלת התורה, יש אומרים שהיא הדרשה הנקראת דרשת תורת ה' תמימה.

יום לאחר הוויכוח בבית הכנסת בשבת, עמד הרמב"ן לפני המלך, שאמר לו: "שוב לעירך לחיים לשלום", נתן לו 300 דינרים ונפרד ממנו באהבה רבה.

כשנתיים לאחר הוויכוח, דרשו יוזמי הוויכוח להעמיד את רמב"ן למשפט, בטענה שרמב"ן השמיץ בספרו את הנצרות. בתיווכו של מלך אראגון נדחה המשפט, אך שנתיים לאחר מכן השיגו יוזמי הוויכוח דרישה בכתב מן האפיפיור קלמנס הרביעי להעניש את הרמב"ן על דבריו ב"ספר הוויכוח". ולכן בשנת 1267, נאלץ הרמב"ן לגלות מספרד ועלה לארץ ישראל.

רמב"ן הוסיף מספר פיסקאות לפירושו לתורה בעקבות הוויכוח.

ספר הוויכוח

שנתיים אחרי הוויכוח תיעד הרמב"ן את הוויכוח בחיבור הנקרא "ספר הוויכוח", הידוע גם בשם "מלחמת ה'", הדפסה ראשונה של הוויכוח נעשתה בשנת 1681 על ידי ווגנזייל, בצירוף תרגום לרומית. מהדורה עדכנית בעריכתו של הרב חיים דוב שעוועל נמצאת במהדורת כתבי רמב"ן שבעריכתו, הוצאת מוסד הרב קוק, הרב ראובן מרגליות הדפיס את הוויכוח עם הערותיו והערות של משה שטיינשניידר, הספר נדפס מחדש על ידי מכון בית מוריה להוצאת כתביו.

בספריות שונות קיימים עשרות כתבי יד של הוויכוח ובהם שינויים גדולים על הנדפס.

הסיבה לפרסום החיבור שנוייה במחלוקת, יש שכתבו שהרמב"ן רצה להראות דרך ליהודים בוויכוחים הבאים, הכומר דניפלה כתב שהגמון גירונה פטר קסטלניו ביקש ממנו לכותבו כדי שיפרכוהו הנוצרים בעתיד, יש שכתבו שהנוצרים ביקשו ממנו שיכתוב פרוטוקול, הרב ארי יצחק שבט תמך בסברא האחרונה אך הוסיף שלאחר שכתבו לנוצרים שלחו גם ליהודים ובשבילם הוסיף את ביאורו ל"הנה ישכיל עבדי".

נראה שרמב"ן ערך את הוויכוח ולא ציטטו כלשונו, וזאת מפני שלא סביר שהוא העז להגיד משפטים כגון "אתה בוחר כמנהגכם לענות במרמה בדינין" "לחינם והבל תדברו דבריכם" "האתה היהודי החכם שמצאת החידוש הזה ונשתמדת בעבורו?" "אוי למי שאינו יודע כלום וסבור שהוא חכם ובקי". רמב"ן חתם את הוויכוח, במילים:

"זה עניין הויכוחים כולם לא שניתי בהם דבר לדעתי"

קיימת גם גרסה נוצרית של הוויכוח, מספר חוקרים טוענים שהיא זו האמינה, אך חוקרים רבים וביניהם יצחק בער תמכו בגרסתו של רמב"ן ובטענות לניצחונו.

השלכות הוויכוח – יחס רמב"ן לאגדות חז"ל

בספר הוויכוח כתב רמב"ן:

ועתה אני אפרש לכם למה אמרתי שאיני מאמין בזה דעו כי אנחנו יש לנו שלשה מינים של ספרים האחד הוא התנ"ך וכולנו מאמינם בו אמונה שלמה והשני הוא הנקרא תלמוד והוא פירוש למצוות התורה כי בתורה יש תרי"ג מצוות ואין בה אחת שלא נתפרשה בתלמוד ואנחנו מאמינם בו בפירוש המצוות עוד יש לנו ספר שלישי הנקרא מדרש ר"ל שרמוני"ש [דרשות] כמו שאם יעמוד ההגמון ויעשה שרמון אחד ואחד מן השומעין היה טוב בעיניו וכתבו וזה הס' מי שיאמין בו טוב ומי שלא יאמין בו לא יזיק

— כל כתבי רמב"ן מהדו' מוסד הרב קוק ח"א עמ' שח

מציטוט זה משתמע שיחסו של רמב"ן לאגדות הוא כאל ספר לא נצרך ולא חשוב, אך מהסתכלות על שאר כתביו לתלמוד ולמקרא אנו מוצאים יחס של כבוד לאגדות ולעיתים אף לפסיקת הלכה, ובעקבות זאת יש שפירשו שאמר את דבריו לצורך הוויכוח, אך ודאי שהוא עצמו לא סבר כן. פרשנים אחרים סברו שאין הוא אלא ממשיך את דרך הגאונים ביחסם לאגדה באמרם 'אין סומכים על דברי אגדה', אך זוהי הסתכלות ספציפית על הוויכוח ולא הסתכלות כוללנית על כתביו. שלם יהלום פירש שדברי הרמב"ן נאמרו בדרך דרש ולא בדרך פשט ומפני ששבעים פנים לתורה.

ציטוטים נוספים מדבריו מדגימים את יחסו לאגדה, לדוגמה בהלכות נדה כתב 'וצריך אני להשכילך על אגדה זו... אלא שהם הסתירו דבריהם ברמזים כמנהגם הטוב בכל מקום' באגרותיו כתב 'להחרים ולנדות ולשמת כל לשון המדברת גדולות אשר האלוהים יצמית המלעיג על ההגדות' ובפירוש לתורה 'ואם אגדה היא נסבול הדוחק לקבלה' ועוד רבים.

ויכוח ברצלונה בתרבות

ערוץ 4 הפיק סרט טלוויזיה בנושא הוויכוח בשם "The Disputation", בעריכת ההיסטוריון היהודי-בריטי חיים מקובי, ובכיכובם של כריסטופר לי, בוב פק, ואלן דובי. הסרט זכה לשבחים רבים. המפיק ריצ'רד פרנקלין התפעל מהסרט ולדברי מקובי, "הוא לא יכול היה להאמין שדברים כל כך פרו-יהודיים נאמרים בטלוויזיה". בשנות ה-90 הזמין פרנקלין גרסה בימתית ארוכה יותר, שהועלתה כמה פעמים בארצות הברית.

ראו גם

• הפולמוס היהודי-נוצרי
• משפט פריז
• ויכוח טורטוסה

לקריאה נוספת

• Robert Chazan, Barcelona and Beyond, The Disputation of 1263 and Its Aftermath, Berkeley, Los Angeles, Oxford: University of California Press, 1992
• Jeremy Cohen, The Mentality of the Medieval Jewish Apostate: Peter Alfonsi, Hermann of Cologne, and Pablo Christiani,” in Jewish Apostasy in the Modern World, ed. T.M. Endelman, New York, Holmes & Meier Publishers, 1987, pp. 20-47.
• Robert Chazan, The Barcelona "Disputation" of 1263: Christian Missionizing and Jewish Response, Speculum, Vol. 52, No. 4 (Oct., 1977), pp. 824-842
• Martin Cohen, Reflections on the Text and Context of the Disputation of Barcelona, Hebrew Union College Annual 35, (1964), 157-192.
• Cecil Roth, The Disputation of Barcelona (1263), Harvard Theological Review 48 (1950), pp. 117-144;
• D. Berger, The Barcelona Disputation, AJS Review 20 (1995), pp. 379-388.

• יצחק בער, לבקורת הוויכוחים של ר' יחיאל מפאריש ושל רמב"ן, תרביץ, טבת תרצ"א, שנה ב חוברת ב, עמ' 172-187, באתר JSTOR
• חנה דוידסון, הרמב"ן והאגדה בהקשר וויכוח ברצלונה, כרמי שלי מחקרים באגדה ובפרשנותה מוגשים לפרופ' כרמי הורביץ, אברהם גרוסמן ואחרים, ניו יורק 2012 עמ' 83 - 97.
• עודד ישראלי, הרמב"ן ביוגרפיה אינטלקטאולית פרק שמיני 281 - 317, הוצאת מאגנס ירושלים תש"פ.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויכוח ברצלונה בוויקישיתוף

• ויכוח הרמב"ן באתר דעת
• מידע על ויכוח ברצלונה בקטלוג הספרייה הלאומית
• ד"ר יעקב מאור, ויכוח ברצלונה בימי הרמב"ן, באתר ותוליכנו לשלום
• ירמיהו מלחי היבטיו ההיסטוריים והתאולוגיים של ויכוח הרמב"ן בברצלונה והיחס המשתקף ממנו על תוקפם של מדרשי חז"ל שאנן שנתון המכללה הדתית לחינוך, חיפה, 13, 2008, עמ' 127–135.
• שלם יהלום, ויכוח ברצלונה ומעמד האגדה במשנת רמב"ן, ציון 69 (1) 25-43
• רבקה שפק ליסק, "מהרסיך ומחריביך ממך ייצאו": יהודים מומרים בשירות הכנסייה הקתולית בספרד, ויכוח ברצלונה וטורטוזה - אתר e-mago
• אורה לימור, ‏בארמון בברצלונה ובשוק במיורקה – לקראת טיפולוגיה חדשה של ויכוחי הדת בימי הביניים, פעמים 94–95, חורף-אביב תשס"ג
• הרב ארי יצחק שבט, תוקפם המחייב של מדרשי חז"ל - גישתו של הרמב"ן לאור הוויכוח בברצלונה , צוהר יא (קיץ, תשס"ב), עמ' 49–68
• ויכוח ברצלונה, 1263, דף שער בספרייה הלאומית