וירלאי
וירלאי היא צורת חריזה צרפתית, ששימשה לעיתים קרובות בשירה ובמוזיקה. זו היא אחת משלוש הצורות הקבועות (השתיים האחרות הן הבלדה והרונדו), והייתה אחת מתבניות החריזה הנפוצות ביותר שהיו לקטעים מוזיקליים באירופה, מסוף המאה ה-13 עד המאה ה-15.
הווירלאי דומה לרונדו. לכל בית שיר יש שתי שורות מתחרזות, והחרוז המסיים מתחרז עם השורה הראשונה של הבית הבא. המבנה המוזיקלי הכולל הוא כמעט תמיד א-ב-ב-א, כשבקטע הראשון ובקטע האחרון מופיעות אותן מילים; זו אותה צורה כמו הבאלאטה האיטלקית. הבית הראשון מכונה אסטריבילו ( estribillo), השניים הבאים מכונים מודאנצס (mudanzas) והרביעי מכונה וואלטה (vuelta).
אחד ממלחיני הווירלאי המפורסמים ביותר הוא גיום דה מאשו (1300 - 1377), שכתב גם בתי שיר משלו; 33 יצירות נפרדות פרי עטו שרדו עד ימינו. מלחיני וירלאי אחרים הם ז'האנו דה ל'אסקרואל (Jehannot de l'Escurel), מן המוקדמים ביותר (נולד ב-1304), וגיום דופאי (1400 בקירוב - 1474), מן האחרונים שבמלחיני הווירלאי.
באמצע המאה ה-15, חלה התרחקות ברורה בין צורת השיר למוזיקה, ונכתבו דוגמאות רבות של צורה זו (כמו גם הבלדה והרונדו), שלא נועדו למוזיקה מלכתחילה, או שהמוזיקה שנכתבה להן לא שרדה.
דוגמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]"Douce Dame Jolie" by Guillaume de Machaut
- Douce dame jolie,
- Pour dieu ne pensés mie
- Que nulle ait signorie
- Seur moy fors vous seulement.
- Qu'adès sans tricherie
- Chierie
- Vous ay et humblement
- Tous les jours de ma vie
- Servie
- Sans villain pensement.
- Helas! et je mendie
- D'esperance et d'aïe;
- Dont ma joie est fenie,
- Se pité ne vous en prent.
- Douce dame jolie,
- Pour dieu ne pensés mie
- Que nulle ait signorie
- Seur moy fors vous seulement.
English Example:
"People I Once Knew" by Eric Armentrout
- Thinking back a few
- Years, three, maybe two,
- I'd say,
- On Fifth Avenue
- Stood my house of blue
- And gray.
- Neighbors (I had a few)
- Were friends that I knew
- would stay.
- But to my dismay
- They all moved away
- from me.
- I don't know where they
- Are living today,
- You see,
- But I do still pray
- They'll come back someday
- To me.
דוגמה עברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- היה היו זמנים
- שלוש, ארבע שנים
- אחורה, כך אחשוב,
- היו לי אז שכנים,
- טובים, נאמנים,
- מעבר לרחוב.
- היו להם בנים,
- שרים ומנגנים,
- נעים היה וטוב.
- אך בסגריר רטוב
- באו גובי החוב
- אל בית המשפחה.
- כמו שקורה לרוב,
- עזבו את הרחוב
- וכל זכרם נמחה.
- אך אני מקווה עוד לטוב,
- אולי ישולם זה החוב
- וישובו אלי בשמחה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- וירלאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)