זכרונותיה של גיישה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
ארתור גולדן  |
| שפת המקור |
אנגלית אמריקאית |
| סוגה |
רומן |
| הוצאה | |
| הוצאה |
אלפרד א. קנופף |
| מקום הוצאה |
ארצות הברית |
| תאריך הוצאה |
27 בספטמבר 1997 |
  | |
זכרונותיה של גיישה (באנגלית: Memoirs of a Geisha) הוא רומן מאת הסופר ארתור גולדן, שנכתב בשנת 1997. הספר עוסק בחייה של גיישה מפורסמת - ניטה סאיורי (צ'יו סאקאמוטו) ביפן שלפני מלחמת העולם השנייה. הספר הופק לסרט קולנוע באותו שם בשנת 2005, בבימויו של רוב מארשל ובכיכובה של ג'אנג דזה.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1929, בכפר הדייגים העני יורואידו שביפן, מוכר אביה של צ'יו אותה ואת אחותה הגדולה (סאצ'ו) למר טנקה בשל קשיים כלכליים. הבנות מגיעות לקיוטו, שם סאצ'ו נמכרת לעבודה בזנות, ואילו צ'יו, בעלת העיניים הנדירות, נמכרת לאוקייה (בית הארחה). בית ההארחה מנוהל בידי "אמא", האחראית לחשבונות ולתשלומים שלו. באוקייה נתקלת צ'יו בגיישה בשם הצ'מומו, שהייתה פופולרית, ומעמדה באוקייה היה גבוה כיוון שהייתה מקור הפרנסה היחיד. צ'יו משמשת כמשרתת פשוטה באוקייה ותוך כך לומדת את רזי מקצוע הגיישה. אך הצ'מומו מתנכלת לה בשל קנאתה ביופייה הנדיר וחותרת לסלקה מגיון (אזור בתי התה, שבו מצאו הגיישות את פרנסתן). כתוצאה מכך, קטנים סיכוייה של צ'יו לסיים את ההכשרה כגיישה. באותה עת, מנסה הצ'ומומו להכשיל את צ'יו בתחבולות שונות, ולבסוף מצליחה לעורר כנגדה את חמתה של "האמא". לימודיה של צ'יו מופסקים לחלוטין, ונראה כי תהייה משרתת עד סוף ימיה.
כשהגיעה צ'יו לנקודה הנמוכה בחייה, בה היא מרגישה מובסת ומושפלת, היא פוגשת באופן מקרי ברחוב את יושב הראש, עובדה המפיחה בה תקווה ורצון להמשיך בהכשרתה, כי רק כך תזכה לראותו שוב ולהיות בקרבתו. כעבור מספר חודשים, נכנסת מאמאהה לחייה של צ'יו, ולוקחת את צ'יו להיות אחותה הקטנה. מאמאהה מתערבת עם ה"אמא" של האוקייה שבו צ'יו מתגוררת, כי היא מסוגלת להפוך את צ'יו לגיישה המבוקשת ביותר ביפן, וכי תוכל לשלם את כל חובותיה לאוקייה עד גיל 20. ה"אמא" נענית לאתגר, וכעת על מאמאהה ללמד את צ'יו, שכעת נקראת סאיורי, את כל רזי המקצוע בחודשים ספורים. במהלך התלמדותה, נאלצת סאיורי לעבור מכשולים רבים שאת רובם מערימה בפניה הצ'מומו. במקביל, לוקחת את פמפקין, חברתה של סאיורי, לאחותה הקטנה וכעת מטרתה לקדם את פמפקין ולהפוך אותה לגיישה מצליחה. הצ'מומו מצליחה להשיג את מבוקשה. היא גורמת לכך שסאיורי נאלצת להפסיק לבקר בבתי תה ובמסיבות ופמפקין שהפכה למתלמדת המוצלחת של החודש, הולכת להפוך לבת אוקייה רשמית. מאמהה נאלצת לחשוב על תוכנית שתגרום לסאיורי להפוך לגיישה מוצלחת בדיוק כפי שהבטיחה ל"אמא". מהר מאוד היא נזכרת בקרב על המיזואגה שלה (בתוליה) בין דוקטור סרטן לגנרל אחר. כעת היא מבינה שדרכה היחידה של סאיורי להפוך לגיישה מוצלחת, היא לקיים קרב על המיזואגה שלה בין שני גברים להוטים, דוקטור סרטן ונובו, ידידו של יושב הראש. גם הפעם סאיורי ומאמאהה עוברות מכשולים שמציבים להם הגורל (או הצ'מומו). לאחר תחבולות שהמריצו את שני הצדדים לשלם מחיר גבוה מהמקובל, מוכרת סאיורי את בתוליה לדוקטור סרטן, במחיר של 15000 ין, שהיה הגבוה ביותר מאז מחיר בתוליה של מאמאהה. בעקבות אירועי המיזואגה מחליטה "אמא" לאמץ לביתה את סאיורי ולא את פמפקין, מה שגורם להצ'מומו להיות בעמדה נחותה מסאיורי באוקייה, מה שאומר שהיא אינה יכולה להתנכל בסאיורי בקלות כבעבר.
סאיורי חוגגת יום הולדת 18 והופכת לגיישה. "אמא" מחליטה שהיא צריכה דאנה (הלוקח גיישה לפילגש ודואג לכלכלתה, חובותיה וכיוצא באלה). נובו מעוניין להיות הדאנה של סאיורי, אבל זאת אינה מעוניינת בדאנה שהיא מרגישה כלפיו ידידות. מאמאהה משכנעת את "אמא" לקחת את הגנרל לדאנה של סאיורי. סאיורי אינה אוהבת אף אחד מהגברים המוצעים לה. היא מתארת את אהבתה כלפי היושב ראש שכלל לא זוכר אותה. מלחמת העולם השנייה מתארכת. ממלחמה שחשבו כולם שתימשך חודשים ספורים למלחמה שאורכת חודשים רבים. בזכות הדאנה של סאיורי, האוקייה שלה מתמודדת עם החוסרים שנגרמים בעקבות המלחמה. הם אינם מרגישים בחוסר, עד שהמשטרה הצבאית מחרימה את רכושם. אך זו אינה הבשורה המרה היחידה שאיתה נאלצת סאיורי להתמודד. הממשלה החליטה על סגירת בתי התה ואזורי הגיישות, וכעת נאלצת סאיורי למצוא לעצמה מקום מבטחים. הדאנה שלה מואשם בסעיפים חמורים בבית המשפט, וכל רבב השפעה שהיה לו נעלם. היא נאלצת לחפש גבר שיעזור לה לברוח מהגורל המר של עבודה במפעל.
במהלך העלילה מתארת צ'יו, הנקראת לימים סאיורי, את תחושותיה וחוויותה כגיישה באמצע המאה ה-20, עם כל מה שכרוך בכך ונותנת הצצה לקורא אל חייהן הסודיים של הגיישות.
תביעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פרסום המהדורה היפנית של הרומן, נתבע ארתור גולדן על הפרת חוזה ועל השמצת דמות על ידי מינקו איוואסאקי(אנ'), גיישה בדימוס שראיין לצורך קבלת מידע בזמן כתיבת הרומן. התובעת טענה שגולדן הסכים לשמור על אנונימיותה, אם תספר לו על חייה כגיישה, בשל קוד השתיקה המסורתי לגבי לקוחותיהם. עם זאת, גולדן מנה את איוואסאקי כמקור בתודותיו לרומן, מה שגרם לה להתמודד עם תגובה חמורה, עד כדי איומי מוות.[1] להגנתו, השיב ארתור גולדן כי היו לו קלטות של שיחותיו עם איוואסאקי.[2] בסופו של דבר, בשנת 2003, הגיע המוציא לאור של גולדן לפשרה עם איווסאקי מחוץ לבית המשפט תמורת סכום כסף שלא פורסם.
מאוחר יותר, המשיכה איוואסאקי לכתוב אוטוביוגרפיה, המציגה תמונה שונה מאוד של חיי הגיישה מהמאה ה-20 מזו המוצגת ברומן של גולדן.[3] הספר פורסם בשם Geisha, A Life[4][5] בארצות הברית ובשם Geisha of Gion בבריטניה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זכרונותיה של גיישה, באתר OCLC (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Richard Lloyd Barry (30 במרץ 2006). "The Queen and the Geisha". The Times. UK. אורכב מ-המקור ב-16 בנובמבר 2006. נבדק ב-2008-10-23.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ A Geisha Scorned The Rough Guide to Japan: The Rough Guide, by Jan Dodd, Simon Richmond. Published by Rough Guides, 2001. ISBN 1-85828-699-9. Page 889.
- ^ Chris Kincaid (6 במאי 2015). "The Battle of the Books Memoirs of a Geisha vs Geisha, A Life". נבדק ב-15 במרץ 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Geisha, a Life
- ^ Tamara Weider (October 10, 2002). Remaking a memoir (אורכב 06.01.2010 בארכיון Wayback Machine). Boston Phoenix. Accessed 2012-12-12.
