לאלי סוקולוב
 | |
| לידה |
28 באוקטובר 1916 קרומפכי, סלובקיה  |
|---|---|
| פטירה |
31 באוקטובר 2006 (בגיל 90) מלבורן, אוסטרליה |
| שם לידה |
Ludwig Eisenberg |
| מדינה |
ממלכת הונגריה, צ'כוסלובקיה, אוסטרליה |
| מספר צאצאים |
1 |
  | |
לודוויג לאלי או לאלה סוקולוב במקור: אייזנברג (28 באוקטובר 1916 - 31 באוקטובר 2006), היה איש עסקים אוסטרלי יליד אוסטרו-הונגריה סלובקי-אוסטרלי, ניצול שואה.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאלי סוקולוב נולד כלודוויג אייזנברג ב-28 באוקטובר 1916 בקורומפה, ממלכת הונגריה (כיום קרומפכי,[2] סלובקיה).[3] הוא הצטרף למפלגת העם הסלובקית הפשיסטית בניסיון להימלט מההסלמה ברדיפת האוכלוסייה היהודית. באפריל 1942 גורש לאושוויץ כחלק מהשתתפות ממשלת סלובקיה בשואה .[2] עם הגעתו למחנה ההשמדה הוא קועקע במספר 32407.[2] הוא הופנה לעבודה בבנייה למחנה המתרחב, אך עד מהרה חלה בטיפוס .[3] לאחר שהחלים, הוא הוצב כאחד מהמקעקעים של המחנה.[3] ככזה, הוא היה חלק מהמחלקה המדינית (Politische Abteilung), כפוף לקצין אס-אס.[3] משמעות תפקידו הייתה שהוא היה "כפסע רחוק יותר מהמוות משאר האסירים", והוא קיבל מספר הטבות, כגון חדר בודד, מנות נוספות, וזמן פנוי לאחר סיום עבודתו.[3]
בזמן שהותו במחנה, פגש סוקולוב את אשתו לעתיד גיזלה "גיטה" פוהרמנובה. הוא היה מעורב בסחר בסחורות עם אסירים, קציני אס אס ומקומיים.[3]
שמונה ימים לפני שחרור אושוויץ על ידי כוחות סובייטים ב-27 בינואר 1945, הועבר סוקולוב למחנה הריכוז מאוטהאוזן-גוזן. במאוטהאוזן, זהותו היהודית לא הייתה ידועה. כאשר אסיר עמית הלשין עליו שהוא יהודי, הוא הכחיש בהצלחה את הגילוי והסית שני בעלי ברית לרצוח את המלשין בגליל של מפעל הפלדה.[4] הוא נמלט מאותו מחנה ריכוז וחזר למקום הולדתו, אז חלק מצ'כוסלובקיה. הוא נסע לברטיסלבה, נקודת הכניסה העיקרית לניצולים חוזרים, כדי לחפש את גיטה פוהרמנובה, כאשר המידע היחידי שהיה לו לגביה הוא שמה. בני הזוג נישאו מאוחר יותר ב-1945, והוא שינה את שם משפחתו מאייזנברג לסוקולוב בעל הצליל הרוסי יותר. לאחר נישואיו פתח מפעל בברטיסלבה.[2] בתקופה זו עסק באיסוף כספים למען הקמת מדינת ישראל. פעילות זו והלאמת התעשייה על ידי הממשלה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה דאז, הביאו לכליאתו ועסקיו הולאמו על ידי המדינה.[3] לאחר מכן הוא שוחרר ובני הזוג היגרו לאוסטרליה ב-1948.[2]
באוסטרליה התיישבו סוקולוב ואשתו במלבורן ופתחו מפעל בגדים.[2] בנם היחיד, גארי, נולד בשנת 1961. למרות שאשתו ביקרה באירופה מספר פעמים, סוקולוב מעולם לא חזר למולדתו.[3] לאחר מותה של גיטה ב-2003, הוא סוף סוף הרגיש שהוא מסוגל לדבר על חוויית המלחמה שלו ללא חשש שמא ייתפס כמשתף פעולה.[3]
הוא התראיין לעיתונאית הת'ר מוריס[5] במהלך שלוש השנים הבאות, והיא כתבה את סיפורו שהיה לרב-המכר, "המקעקע מאושוויץ" בשנת 2018.[6][7] הספר הוגדר כסיפורת היסטורית, אך יצר מחלוקת בגלל תפיסה שהשיווק והתוכן שלו מרמזים על דיוק היסטורי למרות חריגות משמעותיות מהאמת והצגת עיבוד הגיוגרפי של ביוגרפיה מסובכת. סוקולוב נפטר ב-2006, והותיר אחריו את בנו.[3]
ב-2024 יצאה סדרת הטלוויזיה "המקעקע מאושוויץ" עם הארווי קייטל כלאלי סוקולוב וג'ונה האוור-קינג בתור לאלי סוקולוב הצעיר.[8]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Kenneally, Christine. "'The Tattooist of Auschwitz' and the History in Historical Fiction". The New York Times.
- ^ 1 2 3 4 5 6 Morris, Heather (10 בינואר 2007). "Obituary: Lale Sokolov". The Guardian. נבדק ב-8 בינואר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Prasad, Ritu (8 בינואר 2018). "The Tattooist of Auschwitz - and his secret love". BBC News. נבדק ב-8 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kenneally, Christine (2020-02-15). "The fabulist of Auschwitz". The Monthly. נבדק ב-2022-07-02.
- ^ הסופרת הת'ר מוריס, באתר סימניה
- ^ Witek-Malicka, Wanda (2018). "Fact-checking "The Tattooist of Auschwitz" – Memoria [EN] No. 14 (11/2018)". view.joomag.com (באנגלית). Auschwitz-Birkenau State Museum. נבדק ב-2020-05-18.
{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ Hirsh, Anna; Láníček, Jan; Mitschke, Samantha; Shields, Kirril (2020). "The Tattooist of Auschwitz and the Trivialisation of the Holocaust: A Roundtable Discussion" (PDF). Australian Journal of Jewish Studies. 32.
- ^ אמיר קמינר, "חשוב להמשיך ולספר את הסיפורים של השואה ולומר: 'זה כן קרה, ממש לאחרונה'", באתר ynet, 1 במאי 2024
