ליסיפוס
לידה |
390 לפנה״ס? סיקיון, יוון |
---|---|
פטירה | 300 לפנה״ס? (בגיל 90 בערך) |
יצירות ידועות | סוסי מרקוס הקדוש, Cheilon statue at Olympia, Poulydamas statue at Olympia, Pythes statue at Olympia, statue of the pankratiast Xenarkes at Olympia, Victorious Youth, Troilos statue at Olympia, המגרד, Kallikrates statue at Olympia |
צאצאים | Euthycrates, Daippus, Bedes |
ליסיפוס (ביוונית: Λύσιππος), פסל יווני בן המאה הרביעית לפנה"ס.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליסיפוס נולד בסיקיון בסביבות שנת 390 לפנה"ס. לפי מסורת מקובלת היה אוטודידקט ולמד את מלאכת האמנות אצל בעלי מלאכה ויוצק ברונזה בעיר מגוריו. ליסיפוס שימש כפסל החצר של אלכסנדר מוקדון ודיוקנותיו של אלכסנדר אשר שרדו, מבוססים כנראה על יצירתו של ליסיפוס. לפי מסורות יצר ליסיפוס כ-1500 פסלים בברונזה ובשיש. עבודתו הראשונה הייתה פסל פלופידאס, מצביא העיר תבי שנעשה בשנת 368 ואילו האחרון, אשר תיאר את "ציד אלכסנדר" נעשה בשנת 318 לפנה"ס. דמותו של פסל זה נשמרה כהעתק על גבי פסיפס אשר נחשף בעיר פלה, בירת מקדוניה.[1].
פליניוס מציין ב"תולדות הטבע" כי ליסיפוס נהג לומר כי בשעה שאמנים אחרים "מציגים את האדם כפי שהוא, הוא מציג את האדם כפי שהם נראים",[2] בהתאם למסורת האמנותית "שנתן אריסטוטלס הן למשוררים והן לציירים".[3]. מהעתקי פסליו המשוערים ניתן לראות את השפעתו הנרחבת של פוליקליטוס ועבודתו על יצירתו של ליסיפוס. הסטיות מן הקאנון הפוליקלטי מתבטאת העיקר בעיצוב גוף חופשי ופחות מוצק. נוסף על העידון הגובר של הדמות, עידון שמקורו בירידת מעמד האתלטיקה בתרבות ההלניסטית, מורגשת גם נטייה של הפסלים לשבור את הפרונטאליות (ה"חזיתיות") של הדמות על ידי הטיית הגוף או על ידי פריצה של חלקים ממנה לחלל.
בין פסליו הידועים, חלקם השתמר בגרסאות מאוחרות, ידועים "זורק הכדור", פסל אשר נמצא בים ליד אנתיקיתה. את פסל "המגרד", "ארוס המותח את קשתו", "הראקלס פארנסה" (Farnese Hercules), "הארקלס אפיטראפזיוס" (ה"ניצב על השולחן").
תלמידו של ליסיפוס, כארס מלינדוס, התפרסם ביצירת פסל "הקולוסוס מרודוס", אשר נחשב לאחד משבעת פלאי עולם.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ליסיפוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו: אבי-יונה, מיכאל, תולדות האמנות הקלאסית, מוסד ביאליק, ירושלים, עמ' 154.
- ^ אבי-יונה, מיכאל, תולדות האמנות הקלאסית, מוסד ביאליק, ירושלים, 2004, עמ' 154.
- ^ ג'ובאן פייטרו בלורי (Bellori) "האידאה של הפסל, הצייר והאדריכל", בתוך: ברש, משה, פרקים בתאוריה של אמנות הרנסאנס והבארוק, מאגנאס, ירושלים, 1989, עמ' 181.