מיכאיל טומסקי
 | |||
| לידה |
19 באוקטובר 1880 (יוליאני) קולפינו, רוסיה  | ||
|---|---|---|---|
| התאבד |
22 באוגוסט 1936 (בגיל 55) קורוליוב, רוסיה | ||
| שם לידה |
Mihail Pavlovics Jefremov | ||
| מדינה |
האימפריה הרוסית, ברית המועצות | ||
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות | ||
| |||
  | |||
מיכאיל טומסקי (ברוסית: Михаил Павлович Томский (19 באוקטובר (הלוח היוליאני, 31 באוקטובר לפי הלוח הגרגוריאני) 1880 - 22 באוגוסט 1936) מהפכן רוסי, חבר הפוליטביורו ומראשי האיגודים המקצועיים בשנות ה-20 של המאה ה-20.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיכאיל טומסקי נולד בשם מיכאיל יפרמוב בפרברי סנקט פטרבורג. בגיל צעיר החל לעבוד בעבודות מזדמנות, עסק בפעילות מהפכנית והצטרף לבולשביקים. מיכאיל היה פעיל במהלך מהפכת 1905, נעצר בטאלין ולאחר 4 חודשי מאסר הוגלה לסיביר. תוך זמן קצר הוא נמלט לעיר טומסק והחליף את שם משפחתו ל"טומסקי". באוגוסט 1906 חזר לסנקט פטרבורג והמשיך בפעילות מהפכנית.
בשנת 1909 השתתף בכנס פעילים בולשביקים בפריז וחזר למוסקבה בו ארגן בית דפוס להפצת חומר בולשביקי. בדצמבר 1909 נעצר שוב ונשפט ל-5 שנות עבודות פרך. בשנת 1916 נשלח לסיביר.
לאחר מהפכת פברואר טומסקי חזר לפטרוגרד. ביולי 1917 עבר למוסקבה ונבחר למועצה העירונית של האיגודים המקצועיים. במהלך מהפכת אוקטובר היה מראשי המרד הבולשביקי במוסקבה.
לאחר שהבולשביקים עלו לשלטון, המשיך טומסקי בקריירה במסגרת האיגודים המקצועיים. בשנת 1922 הוא התמנה ליושב ראש המועצה הארצית של האיגודים המקצועיים. באותה שנה נבחר לחבר בפוליטביורו. שנת 1925, ביחד עם יוסיף סטלין, פעל טומסקי לדיכוי האופוזיציה השמאלית במאבקי השליטה בתוך המפלגה.
בסוף שנות ה-20 טומסקי התנגד לתיעוש מואץ וביטול המדיניות של הנא"פ. באפריל 1929 יוסיף סטלין הכריז על עמדותיהם של טומסקי וניקולאי בוכארין כ'אופוזיציה ימנית'. כתוצאה מכך, טומסקי פוטר מתפקידו כיושב ראש האיגודים המקצועיים ואיבד את חברותו בפוליטביורו. טומסקי המשיך להיות חבר בוועד המרכזי של המפלגה, אך משנת 1934 ללא זכות הצבעה.
בשנות ה-30 טומסקי לא היה פעיל פוליטי באף מסגרת מפלגתית. הוא התמנה לתפקיד ניהולי בתעשיית הכימיה ובשנת 1932 התמנה למנהל הוצאה לאור.
באוגוסט 1936 החל במוסקבה משפט פומבי לבכירים לשעבר במפלגה. במהלך המשפט העידו גריגורי זינובייב ולב קמנייב שטומסקי היה מעורב בפעילות אנטי-מהפכנית. התובע הכללי אנדריי וישינסקי טען שטענות אלו צריך לבדוק לעומק. כאשר הנושא פורסם בהרחבה בעיתון "פראבדה", התאבד טומסקי בירייה בביתו בקרבת מוסקבה, ב 22 באוגוסט 1936.
במהלך הטיהורים הגדולים נעצרה אשתו ונשפטה ל-10 שנות מאסר, שני בניו הגדולים נעצרו והוצאו להורג, הבן הקטן שנולד בשנת 1921 נשפט ל-19 שנות מאסר ונוקה מכל אשמה בשנות ה-50. מיכאיל טומסקי עצמו נוקה מהאשמות רק בתקופת הפרסטרויקה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
