מינאמוטו נו יוריטומו
 | |||||
| לידה |
9 במאי 1147 Atsuta-ku, Sekkan Seiji  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
9 בפברואר 1199 (בגיל 51) קמקורה, שוגונות קמקורה | ||||
| מדינה |
יפן | ||||
| מקום קבורה |
Tomb of Minamoto no Yoritomo | ||||
| בן או בת זוג |
Tone no Tsubone Daishin no Tsubone Kame no Mae Yaehime הוג'ו מאסקו | ||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
מינאמוטו נו יוריטומו (יפנית: 源 頼朝; 9 במאי 1147 - 9 בפברואר 1199) היה המייסד והשוגון הראשון של שוגונות קמקורה. שלט ביפן בין השנים 1192–1199.
שנותיו הראשונות ותקופת הגלות (1180-1147)
[עריכת קוד מקור | עריכה]מינאמוטו נו יוריטומו היה בנם השלישי של מינאמוטו נו יושיטומו, יורש שבט מינאמוטו (ממשפחת סֵייוה גֵנג'י), ואשתו פוֹג'יווארה נו סנֵאוֹרי, בת לשבט פוג'יווארה הנודע. יוריטומו נולד בהייאן (הידועה כיום כקיוטו), אז בירת יפן. באותו זמן עמד סבו של יוריטומו, מינאמוטו נו טָמֵיושי, בראש שבט מינאמוטו.
לאחר פטירתו של הקיסר הצעיר קונואֶה בשנת 1155, התגלעו חילוקי דעות בחצר הקיסרות סביב שאלת היורש ומידת ההשפעה של משפחת העוצרים פוג'יווארה על הכס. אביו של יוריטומו, ביחד עם טאירה נו קיוֹמוֹרי, מנהיג שבט טאירה, תמכו בגו-שירקאווה. מהעבר השני תמך סבו של יוריטומו בקיסר לשעבר סוּטוֹקוּ. בשנת 1156 הדרדרו חילוקי הדעות בחצר הקיסרות ללוחמה פתוחה בתוך הבירה עצמה. מהומות אלה נודעות בשם "מרד הוגֵן."
המלחמה הסתיימה כשידם של תומכי הקיסר גו-שיראקאווה על העליונה, ובכך הובטח ניצחונו של יושיטומו. הקיסר לשעבר סוטוקו הוכנס למעצר בית, ותומכו טאמיושי הוצא להורג, למרות תחינותיו של בנו. הקיסר גו-שיראקאווה וקיומורי היו אכזרים, אך כעת מצא עצמו יושימוטו כראש שבט מינאמוטו, ובנו יוריטומו הפך ליורש. מכיוון שיוריטומו היה נצר למשפחה הקיסרית מצד אביו, ונצר למשפחת פוג'יווארה מצד אימו, הוא קיבל את תוארו הראשון בחצר הקיסרות, כמנהל.
לאחר זמן מה התגלעו חילוקי דעות נוספים בין קיומורי ויושיטומו. יושיטומו כעס על כך ששבט טאירה הפך לשבט המועדף על החצר הקיסרית, על אף ההקרבה ששבט מינאמוטו הקריב במרד הוגן, וניסה לחולל הפיכה, בתמיכתו של פוג'יווארה נו נוֹבוּיוֹרי. קיומורי נהנה מתמיכתו של הקיסר גו-שיראקאווה ובנו ניג'ו. ניסיון הפיכה זה נודע כ"מרד הֵייג'י", ובמהלכו נשרף ארמונו של הקיסר לשעבר גו-שיראקאווה עד היסוד. לבסוף הובס שבט מינאמוטו, שלא היה מוכן למלחמה, ושבט טאירה תפס את השליטה על קיוטו.
כתוצאה מהתבוסה הוטלו הגבלות קשות על שבט מינאמוטו ובעלי בריתם. יושיטומו נמלט מקיוטו עם כניסת צבא טאירה לעיר בשנת 1160, אך נבגד על ידי אחד מנושאי כליו והוצא להורג באווארי. יוריטומו, שמצא עצמו כעת בראש שבט מינאמוטו, הוגלה להירוֹגשימה, אי בפרובינציית איזוּ אשר בחבל קאנטו, שהיה בשליטת שבט הוג'ו. קיומורי ושבט טאירה היו כעת השליטים הבלתי מעורערים של יפן. יוריטומו לא הוצא להורג עקב תחינות אימו של קיומורי, הגברת איקֵנוֹזֵני. אחיו למחצה של יוריטומו, מינאטומו נו נוריורי, הוגלה אף הוא, בעוד שמינאמוטו נו יושיצוּנֵה, עוד אח למחצה, הוכרח לגלח את ראשו ולהצטרף למנזר. כל שאר אחיו של יוריטומו הוצאו להורג.
יוריטומו גדל בגלות. בשנת 1179 הוא צורף על ידי ברית נישואין לשבט הוג'ו, שהונהג על ידי הוג'ו טוֹקימסקה. הוא נשא לאישה את ביתו של טוקימסה, הוג'ו מאסאקו. במשך תקופת גלותו קיבל יוריטומו ידיעות שוטפות מקיוטו הודות לחברים נאמנים. בקרוב עמדה גלותו הפסיבית של יוריטומו להיגמר.
גיוס שבט מינאמוטו ומלחמת גֶנפֵּיי (1185-1180)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1180, הנסיך מוצ'יהיטו, בנו של הקיסר לשעבר גו-שיראקאווה, שהושפל על ידי הטאירה עקב מינויו לקיסר של אחיינו, הקיסר אנטוֹקוּ (חצי טאירה בעצמו), קרא בהכרזה לאומית בכל יפן לבני שבט מינאמוטו למרוד בשבט טאירה. יוריטומו החליט לקחת חלק במרד, בעיקר בשל הידרדרות היחסים בין טאירה למינאמוטו לאחר מותם של מינאמוטו נו יורימאסה ומוצ'יהיטו עצמו. יוריטומו מיקם עצמו בתור היורש החוקי של שבט מינאמוטו, ובעזרת סיוע כלכלי משבט ההוג'ו, משפחת אשתו, הקים לעצמו בירה בעיר המזרחית קמקורה. לא כל אנשי מינאמוטו ראו ביוריטומו יורש חוקי. דודו, מינאמוטו נו יוקיה, ובן דודו, מינאמוטו נו יושינאקה, קשרו נגדו קשר.
בשנת 1180, הובס יוריטומו באישיבאשיאמה, הקרב הגדול הראשון שלו, אך את שנותיו הראשונות כמצביא מורד בילה יוריטומו בחיזוק ממעמדו אצל הלוחמים האצילים בחבל קאנטו, אשר קיבלו את סמכותו בשלווה.
בין השנים 1183-1181, העניקה ליוריטומו הפסקת אש עם חצר המלכות הקיסרי, שהיה טאירה ברובו, מספיק זמן על מנת לבנות בסיס אזורי חזק בחבל קאנטו, על ידי הפיכת כל מפקדי הצבא הדומיננטיים באזור לפקודיו. בנוסף הקים מנהלה בקאמקורה. בשנת 1181, נפטר קיומורי, והשבט הונהג כעת על ידי טאירה נו מוּנמוֹרי. מונומורי נקט בגישה תוקפנית בהרבה כלפי שבט מינאמוטו, ותקף את בסיסם מקיוטו. אף על פי כן, היה יוריטומו מוגן היטב בקאמקורה. ב-1183, בן דודו של יוריטומו, יושינאקה, אשר בסיסו היה קרוב יותר לבירה, עלה על קיוטו ודחק משם את צבא טאירה, ובכך הצית מחדש את האופוזיציה, אשר הייתה רדומה במשך שלוש שנים. יוריטומו הגיב לכך בהוצאתו להורג של בנו של יושינאקה, שהיה אז בן ערובה בקאמקורה, ושליחת חיילים נגדו ונגד צבא טאירה. יוריטומו לא ניהל את המהלך הזה בעצמו, אלא מינה את אֶחיו למחצה, יושיצונה ונוריורי. כוחותיהם כבשו מחדש את קיוטו, הביסו את צבא טאירה במספר קרבות מפתח, ודחקו אותו מחוץ לקיוטו. בעת נסיגתם, לקח איתו צבא טאירה את הקיסר הצעיר אנטוקו, ובמקומו הוכתר אחיו למחצה גו-טובה כקיסר חדש העומד בראש חצר קיסרות חדשה.
בסופו של דבר גבר יוריטומו על בני דודיו אשר ניסו לקחת ממנו את השליטה על השבט, ובשנת 1185 חיסל את שבט טאירה בקרב דן נו אורה. בכך סיים יוריטומו את מלחמת גֶנפֵיי בין מינאמוטו לטאירה. יוריטומו הצליח למסד את עליונות מעמד הסמוראים הלוחמים והקים את הבאקוּפוּ (שוגונות) הראשון בקמקורה. בשנת 1192 קיבל יוריטומו את התואר סֵאי טַאי שוגון ("הגנרל הגדול מכניע הברברים"), ובכך החל העידן הפיאודלי ושלטון השוגונים ביפן, אשר נמשך עד אמצע המאה ה-19. יוריטומו כיהן בתפקיד השוגון עד שנת 1199, אז נהרג בתאונת רכיבה.[1] בשנת 1202 הועבר תוארו לבנו הבכור יוריי.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בן עמי שילוני, יפן המסורתית: תרבות והיסטוריה, ירושלים: שוקן, 1995 (מהדורה מתוקנת ומורחבת 2001).
- Mass, Jeffrey P. Yoritomo and the founding of the first bakufu: the origins of dual government in Japan Stanford, Calif. : Stanford University Press, 1999.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מינאמוטו נו יוריטומו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- מינאמוטו נו יוריטומו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
