מצליבים
 מצליבים
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צלפאים |
| משפחה: | מצליבים |
| שם מדעי | |
 Brassicaceaeבורנט, 1835 | |
מצליבים (שם מדעי: Brassicaceae) היא משפחה גדולה וחשובה של צמחים עשבוניים חד-שנתיים, רב-שנתיים או מיעוטם בני-שיח או שיחים. משפחה זו כוללת כ-352 סוגים וכ-4,165 מינים[1][2], מהם 71 סוגים ו-131 עד 159 מינים שגדלים בר בישראל וסביבתה[3][4]. ארבעה עלי כותרת המסודרים בצורת צלב הקנו למשפחה את שמה המדעי הקודם (Cruciferae) ואת שמה העברי - מצליבים. השם המדעי העדכני נגזר מהסוג המהווה אבטיפוס למשפחה (type genus) - הכרוב (Brassica).
משפחה זו בעלת חשיבות כלכלית רבה, ועם מיניה נכללים הירקות: כרוב, כרובית, צנון, צנונית, קולורבי, לפת, גרגיר ועוד. כמו כן, חרדל וחזרת משמשים כצמחי תבלין, בעוד מנתור ואליסון כצמחי דבש ונוי. אחד המאפיינים החשובים של משפחה זו הוא שאך אחד ממיניה אינו רעיל לאדם או לצאן.
המצליבים גדלים בעיקר באזורים הממוזגים והקרים שבחצי כדור הארץ הצפוני הן בעולם הישן והן בעולם החדש. המגוון הגבוה ביותר של משפחה זו באזור האירנו-טוראני, באזור הים התיכון ובמערב צפון אמריקה. למרות זאת, קיימים גם מינים מדבריים המסוגלים לגדול בתנאי אקלים קשים יותר.
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]צמחי המשפחה הם בעיקר עשבים חד-שנתיים או רב-שנתיים, בעלי עלים מסורגים. הפרחים דו-מיניים, נכונים וערוכים על פי רוב באשכולות. לפרחי המצליבים יש מבנה ייחודי ואחיד פחות או יותר הכולל ארבעה עלי גביע, ארבעה עלי כותרת המסודרים בצורת צלב, שישה אבקנים מהם ארבעה ארוכים ושניים קצרים יותר. השחלה עילית המורכבת משני עלי שחלה מאוחים ושליות דופניות. המחיצה המדומה העוברת משליה אחת לחברתה חוצה את השחלה לשתי מגורות. פרי המצליבים נקרא תרמיל או תרמילון (בעבר כונה קציץ, siliqua), שהוא סוג של הלקט הנפתח לעת ההבשלה בשתי קשוות, ולעיתים אינו נפתח כלל, כמו בסוג צנון. הזרעים כפופי עובר וחסרים אנדוספרם. למצליבים רבים יש ריח חריף המזכיר חרדל או כרוב, שמקורו בחומרים משניים הנקראים גלוקוזינולטים או שמן חרדל.
אנטומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במיני המשפחה ישנם חומרים כימיים גליקוזינולטים (אלקלואידים) הנמצאים בתאים מיוחדים (תאי מירוזין) אשר הופכים לשמני חרדל בבואם במגע עם האוויר. תאי מירוזין (myrosim) הם תאי הפרשה גדולים, המכילים את האנזים מירוזין. התאים הללו מיוחדים בצורתם ובמבנם משאר תאי הרקמה. האנזים מירוזין זה מצוי גם במשפחת הצלפיים והרכפתיים הטרופיאוליים והמורינגיים[5].
הפיוניות המצויות במשפחת המצלבים הם מטיפוס אנאיזוציטי (anisocytic) מורכבות מתאים שומרים שמוקפים על ידי שלושה תאים מצרניים השונים זה מזה בגודלם[5].
הפרי המצוי ברוב הסוגים של המצלבים הוא דמוי תרמיל הבנוי משני עלי שחלה מאוחים. התפר של שולי עלי השחלה מהווים צלע עבה מסביב לפרי, הקרויה מסגרת (replum). מהתפרים, הנושאים את השליות בצדם הפנימי, גדלים פנימה שני קרומים המתאחים ויוצרים מחיצה מדומה, המחלקת את חלל השחלה לשנים. כשהפרי מבשיל, נפרדות שתי הקשוות מהמסגרת הנשארת מסביב למחיצה, והזרעים נשארים קשורים אליו[5]. במצליבים מעטים למשל, כרבה קיימות גם פירות יבשים בלתי נפתחים הבנויים משני עלה שחלה ומכילים זרע אחד או יותר.
מבנה הזרע במשפחת המצליבים מאופיין במעטה חיצוני מפותח יותר ומותאם יותר להגנה, בעוד שהמעטה הפנימי נשאר בלתי ממוין. הריר בתאי האפידרמיס של זרעי המצליבים והוא מכיל מיקרופיברילות של תאית והוא נוצר עם ההתרטבות וחזקו מונע את שטיפתו במים[5].
מורפולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיון משפחה זו מתבסס ברובו על תכונות הפרי, ויש צורך בפרי בשל להגדרת מרבית המינים[6]. וגם על גודלם וצבעם של הפרחים. אחד הסימנים החשובים הוא מצב המחיצה כלפי הקשוות. בחלק של הפירות שהם פחוסים בדרך כלל, עוברת המחיצה לרוחב הקשוות ורוחבה שווה לרוחב הקשוות. בחלק אחר מקופלות הקשוות כשתי סירות ובין שתיהן מפרידה מחיצה שרוחבה שווה לעובי של הפרי[7].
מיני המצליבים הם עשבים חד-שנתיים, דו-שנתיים רב-שנתיים או מיעוטם בני-שיח או לעיתים רחוקות שיחים, מטפסים או עצים.
העלים מסורגים ופשוטים לרוב.
הלוואים חסרים.
התפרחת אשכול, על פי רוב חסרת חפים.
הפרחים נכונים, על פי רוב דו-מיניים. הפרחים אינם מלווים בחפים[8]. צבעי הפרחים השכיחים בישראל הם צהוב, ורוד ולבן[9].
הגביע בעל 4 עלי גביע, זקופים או מפושקים, שווים או 2 מהם מוארכים ודמויי שק בבסיסם. ארבעת עלי הגביע ערוכים בשני דורים. הדור החיצוני מכיל את שני העלים הקדמי והאחור, והדור הפנימי את שני העלים הצדדים, וכל זאת כאשר חוצים את הפרח לשני חצאים שווים[10]. לסירוגין עם עלי הכותרת[7].
הכותרת בעלת 4 עלי כותרת מפורדים בעלי טרף וציפורן, טרפם מורחב ונעשה צר לציפורן באופן פתאומי. הפרחים לרוב פרושים ופתוחים[6].
האבקנים 6, מהם 4 ארוכים מהווים את הדור הפנימי ו-2 קצרים יותר המהווים את הדור החיצוני[7].
הצופנים (בלוטות קטנות המפרישות צוף) הם צופני מצעית טבעתיים. הם מצויים על פני המצעית בין בסיסי זירי האבקנים וסמוך לבסיסם של הזירים, בייחוד של זירי האבקנים הקצרים[5][11]. הם ניכרים בצבעם הכהה ודומים לבלוטות צהובות שצורתן ומספרן משתנים בין סוגים שונים[7][6]. הצוף נאגר לעיתים קרובות בתוך החלק הקעור והנפוח שבסיס עלי הגביע הצדדיים[10].
הצופנים (בלוטות קטנות המפרישות צוף) הם צופני מצעית טבעתיים. הם מצויים על פני המצעית בין בסיסי זירי האבקנים וסמוך לבסיסם של הזירים, במיוחד בזירים הקצרים. הם ניכרים בצבעם הכהה ודומים לבלוטות צהובות, שצורתן ומספרן משתנים בין סוגים שונים.
השחלה עילית, בת 2 עלי שחלה מאוחים, עמוד השחלה אחד מפותח או חסר. עלי הגביע, עלי הכותרת והאבקנים מאוחים מתחת לשחלה כל אחד לחוד[7][8]. המחיצה העוברת משליה אחת לשליה השנייה אינה אלא מחיצה מדומה, מכוון שאין עלי השחלה משתתפים ביצירתה, ואין כאן אלא צמיחה מופרזת של השליות הדופניות כלפי פנים זו מול זו והתאחותם[10].
השליות דופניות[6].
הפרי תרמיל כאשר אורכו לפחות פי 3 מרוחבו או תרמילון אם אורכו פחות מפי 3 מרוחבו, הפרי עשוי שני עלי שחלה ובהתאם לכך, הוא מחולק לשתי מגורות ובמרכזו מחיצה משנית קרומית המתפתחת מהשליה (מחיצה מדומה). המקור בראש הפרי הוא שריד לעמוד השחלה. זהו הפרי השולט במשפחה הוא נפתח כרגיל על ידי 2 קשוות, אך יש הרבה סוגים שבהם אין הפרי נפתח ואז הוא עשוי בצורת מפרקת (התרמיל נשבר לפרקים פרקים) או בצורת אגוזית חד-זרעית או דו-זרעית[6].
הזרע מחוסר אנדוספרם. העובר כפוף לרוב, השורשון בחלקו האחד של הזרע, ואילו הפסיגים בחלקו האחר. קליפת הזרע מכילה מוּצִילַגִים התופחים עם הרטבת הזרעים[8].
על הפרי הזרע ראה גם בפרק אנטומיה
סוגים ומינים במשפחת המצליבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצמחים הבאים נכללים במשפחת המצליבים:
- כרוב הבר (Brassica oleracea), והזנים שבויתו ממנו: כרוב הגינה, כרובית, ברוקולי, כרוב הקלח (קולורבי), כרוב ניצנים וכרוב עלים.
- לפת וכרוב סיני (המין Brassica rapa)
- צנון
- ילקוט הרועים
- תודרה
- חזרת הגינה
- חרדל (הסוגים Sinapis ו-Brassica)
- תודרנית לבנה - הצמח הנחקר ביותר בגנטיקה
- גרגיר הנחלים
- לפתית (המין Brassica napus)
- בן-חרדל מצוי (Eruca sativa), שם נרדף רוקט
- מנתור
- מלקולמייה
- טוריים
- שחליים
- אביבית
- אליסון
- אריסימון
- ארביס
- איסטיס
- שלח
- תריסנית
- חופניים
- משקפיים
- כרמלית נאה
- מרסיה (כולל מרסיה זעירה)
- מוריקה מבריקה
- Biscutella elbensis - אנדימי למשולש חלאיב (בו')
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מצליבים, באתר ITIS (באנגלית)
- מצליבים, באתר NCBI (באנגלית)
- מצליבים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- מצליבים, באתר Tropicos (באנגלית)
- מצליבים, באתר GBIF (באנגלית)
- מצליבים, באתר IPNI (באנגלית)
- משפחת המצליבים פרחי בר בארץ ישראל
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Brassicaceae Burnett, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ Brassicaceae Burnett, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 18-4-2022
- ^ מצליבים, באתר צמח השדה
- ^ מצליבים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ 1 2 3 4 5 א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 197, 203, 531, 561, 599
- ^ 1 2 3 4 5 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1989, עמ' 219
- ^ 1 2 3 4 5 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 176
- ^ 1 2 3 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 140
- ^ עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 10, רמת גן, משרד הבטחון - ההוצאה לאור,: החברה להגנת הטבע, 1982, עמ' 101
- ^ 1 2 3 מיכאל זהרי, כל עולם הצמחים, תל אביב: עם עובד בע"מ, 1982, עמ' 394-400
- ^ מיכאל זהרי, כל עולם הצמחים, תל אביב: עם עובד בע"מ, 1982, עמ' 394-400
