לדלג לתוכן

משה עציוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה עציוני
לידה 28 באוגוסט 1908
גליציה (אוסטריה/פולין)
פטירה 23 באוגוסט 1997 (בגיל 88)
*נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה היגלונית עריכת הנתון בוויקינתונים
שופט בית המשפט העליון
19711978
(כ־7 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

משה עציוני (קלַפּהולץ) (28 באוגוסט 190823 באוגוסט 1997) היה שופט בית המשפט העליון בישראל.

משה עציוני נולד בז'אבנו שבגליציה באימפריה האוסטרו-הונגרית (לאחר המלחמה בפולין), לשיינדל לבית גרוסברד ויעקב קלפהולץ. בשנת 1932 סיים תואר מוסמך במשפטים באוניברסיטת קרקוב וב-1935 קיבל בה תואר דוקטור למשפטים. בנעוריו החל לפעול בתנועת השומר הצעיר. בשנים 6–1932 ערך בקרקוב את "נאשה ואלקה" (Nasza Walka, 'מאבקנו'). ב-1936, בסיום לימודיו, עלה לארץ ישראל. תחילה עבד כפועל בתל אביב ולאחר מכן עבר לירושלים, שימש מזכיר ועד רחביה ולמד בבית הספר המנדטורי למשפטים. בשנת 1940 הוסמך כעורך דין ועבד כשנתיים במשרדו של עו"ד מרדכי עליאש. בשנים 19421945 עבד בעריכת דין והיה היועץ המשפטי של מחלקת התעשייה הכבדה והייצור המלחמתי בממשלת המנדט.

בשנת 1945 מונה לשופט שלום בתל אביב[1]. עם קום המדינה בשנת 1948 התמנה לשופט ראשי בבית משפט השלום בחיפה[2]. מאוחר יותר הוא שימש נשיא בית משפט השלום בחיפה, שופט ונשיא בבית המשפט המחוזי בחיפה ומשנת 1971 שופט בית המשפט העליון, עד פרישתו לגמלאות בהגיעו לגיל שבעים. בעת פרישתו עמד עציוני בראש ועדת הבחירות המרכזית.

עציוני עמד בראשותן של מספר ועדות ציבוריות:

לאחר פרישתו מכס השיפוט היה עציוני נשיא בית הדין הציוני העליון.

ביוני 1943 נשא את יהודית שפָּאן. היה אב לשניים: יעקב ועמוס.
בנו הצעיר הוא פרופ' עמוס עציוני, מנהל בית החולים מאייר לילדים שליד בית חולים רמב"ם בחיפה. אחד מנכדיו, עו"ד דוד עציוני, כיהן כסגן ראש עיריית חיפה. על שמו רחוב בחיפה.

עציוני נקבר בקבורה חילונית בקיבוץ מרחביה[3].

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 'Etzioni, Moshe,' in: Harry Schneiderman, Itzhak J. Carmin, Who's who in world Jewry, 1978, p. 229.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שופט שלום חדש - ד"ר מ. עציוני, הצופה, 6 במאי 1945
  2. ^ מינויים, העיתון הרשמי 18, עמ' 106
  3. ^ אליקים רובינשטיין, נתיבי ממשל ומשפט, משרד הביטחון, 2003, עמ' 459.