משל הזורע

משל הזורע הוא אחד ממשלי ישו בברית החדשה. המשל מופיע בבשורות הסינופטיות בבשורת מתי י"ג 1–23, בשורת מרקוס ד' 1–4 ובשורת לוקס ח' 4–15.

המשל מספר על חקלאי אשר מפזר זרעים בשדה. חלק מן הזרעים נופלים על אם הדרך מחוץ לשדה, חלק נופלים על אדמת טרשים וחלקם נופלים על קרקע המצמיחה קוצים. בכל אותם מקרים הזרעים הולכים לאיבוד כיוון שאינם מניבים יבולים. לעומת זאת חלק מהזרעים נופלים על "הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה", והם נובטים, צומחים ומניבים יבולים, חלקם נותנים יבולים פי שלושים, חלקם פי שישים ואחרים פי מאה.

לאחר שישו סיפר את המשל להמוני העם, הוא מבאר לתלמידיו (בלבד) את הנמשל: הזרע מייצג את הבשורה, הזורע הוא מי שמכריז את הבשורה (ישו עצמו), סוגי הקרקעות השונים מייצגים את האופנים בהם מגיבים בני אדם שונים לבשורה: שלוש הקרקעות הראשונות מייצגות את דחיית הבשורה בעוד הקרקע האחרונה, הטובה, מייצגת את קבלת הבשורה בצורה המיטבית. השערים (פי שלושים, פי מאה וכו') מייצגים את הגמול אשר בו יזכה מי שקיבל את הבשורה, האמין בה ופעל על פיה.

טקסט המשל

המשל

3 שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ הִנֵּה יָצָא הַזֹּרֵע לִזְרֹעַ׃ 4 וַיְהִי בְזָרְעוֹ וַיִּפֹּל מִן־הַזֶּרַע עַל־יַד הַדָּרֶךְ וַיָּבֹאוּ עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיֹּאכְלֻהוּ׃ 5 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל עַל־מְקוֹם הַסֶּלַע אֲשֶׁר אֵין־לוֹ שָׁם אֲדָמָה הַרְבֵּה וַיְמַהֵר לִצְמֹחַ כִּי לֹא־הָיָה לוֹ עֹמֶק אֲדָמָה׃ 6 וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּצָרֵב וַיִּיבָשׂ כִּי אֵין־לוֹ שׁרֶשׁ׃ 7 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל בֵּין הַקֹּצִים וַיַּעֲלוּ הַקֹּצִים וַיְמָעֲכֻהוּ וְלֹא נָתַן פֶּרִי׃ 8 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל עַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה וַיִּתֵּן פְּרִי עֹלֶה וְגָדֵל וַיַּעַשׂ זֶה שְׁלֹשִׁים שְׁעָרִים וְזֶה שִׁשִּׁים וֵזֶה מֵאָה׃ 9 וַיּאֹמֶר אֲלֵיהֶם מִי אֲשֶׁר אָזְנַיִם לוֹ לִשְׁמֹעַ יִשְׁמָע׃ - (מרקוס ד' 3–9), הברית החדשה, תרגום דליטש

הנמשל (פרשנותו של ישו)

10 וַיְהִי בִּהְיוֹתוֹ לְבַדּוֹ וְיִּגְּשׁוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ עִם־שְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיִּשְּׁאָלוּהוּ עַל־הַמָּשָׁל׃ 11 וַיּאֹמֶר אֲלֵיהֶם לָכֶם נִתַּן לָדַעַת סוֹד מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וַאֲשֶׁר מִבַּחוּץ לָהֶם הַכֹּל בִּמְשָׁלִים׃ 12 לְמַעַן יִרְאוּ רָאוֹ וְלֹא יֵדְעוּ וְשָׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְלֹא יָבִינוּ פֶּן־יָשׁוּבוּ וְנִסְלַח לְחַטֹּאתָם׃ 13 וַיּאֹמֶר לָהֶם לֹא יְדַעְתֶּם אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה וְאֵיךְ תָּבִינוּ אֶת־הַמְּשָׁלִים כֻּלָּם׃ 14 הַזֹּרֵע הוּא זֹרֵעַ אֶת־הַדָּבָר׃ 15 וְעַל־יַד הַדֶּרֶךְ אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר יִזָּרַע־בָּם הַדָּבָר וּכְשָּׁמְעָם אוֹתוֹ מִיָּד בָּא הַשָׂטָן וַיִּשָׂא אֶת־הַדָּבָר הַזָּרוּע בִּלְבָבָם׃ 16 וְכֵן הַנִּזְרָעִים עַל־מְקֹמוֹת הַסֶּלַע הֵם הַשֹּׁמְעִים אֶת־הַדָּבָר וּמַהֵר בְּשִׂמְחָה יִקָּחֻהוּ׃ 17 אַךְ אֵין־לָהֶם שׁרֶשׁ בְּקִרְבָּם וְרַק לְשָׁעָה יַעֲמֹדוּ וְאַחַר־כֵּן בְּבֹא צָרָה וּרְדִיפָה בִּגְלַל הַדָּבָר מְהֵרָה יִכָּשֵׁלוּ׃ 18 וְאֵלֶּה הַנִּזְרָעִים בֵּין הַקֹּצִים הֵם הַשֹּׁמעִים אֶת־הַדָּבָר׃ 19 וְדַאֲגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִרְמַת הָעשֶׁר וְתַאֲוֹת אֲחֵרוֹת בָּאוֹת וּמְמָעֲכוֹת אֶת־הַדָּבָר וּפְרִי לֹא יִהְיֶה־לּוֹ׃ 20 וְאֵלֶּה הַזְּרוּעִים עַל־הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הֵם הַשֹּׁמְעִים אֶת־הַדָּבָר וּמְקַבְּלִים אֹתוֹ וְעֹשִׂים פְּרִי זֶה שְׁלֹשִׁים שְׁעָרִים וְזֶה שִׁשִּׁים וְזֶה מֵאָה׃ - (מרקוס ד' 10–20), הברית החדשה, תרגום דליטש

הקשר למטרת המְשָׁלים

המשל, לפי הבשורה על-פי מרקוס והבשורה על-פי מתי, מהווה חלק מ"הדרשה" של ישו שהועברה מתוך סירה על הכנרת, והוא משמש גם כהסבר למטרת משלי ישו בכללותם וגם כהסבר על המשל עצמו. לפי גרסאות אלה בחר ישו לדבר מתוך הסירה כאמצעי להעברת המסר על מנת שקהל המאזינים הגדול ששהה על חוף האגם יוכל לשמוע אותו היטב. בבשורת לוקס לא מוזכר השימוש בסירה להשמעת הדרשה, אולם גם כאן מציג ישו את המשל בפני המון מאזיניו שנאסף "מכל היישובים בסביבה", וגם כאן מתקיים הדיון על שאלת מטרת משלים והפרשנות על "משל הזורע" עצמו.

חשוב לציין שבעוד שהמשל עצמו עובר בדרשה להמונים, הנמשל - הפרשנות נמסרה לתלמידיו בלבד.

פרשנויות

פיטר ברויגל האב, משל הזורע על רקע נוף, 1557.

היו מלומדים שחשבו שהמשל מביע במקורו אופטימיות בהתבוננות שטחית, וזאת על אף הכשל ברוב המקרים בנביטה וצמיחת הזרע, אך בסופו של דבר ה"זרע" יצליח לנבוט, להשריש, ולהניב "יבולים" גדולים. מרקוס משתמש במשל כדי להדגיש את הצלחתו הקודמת של ישו להשפיע על ההמונים בהרצאת תורתו, כמו גם הצלחת השפעת המסר של בשורת ישו על העולם כולו במהלך שלושת העשורים שהפרידו בין תקופת חיי ישו לבין תיעודה, כלומר זמן כתיבת הבשורות.

ישו מסביר לתלמידיו שהוא מלמד בסגנון סיפור המשלים כיוון שהוא אינו רוצה שכולם יבינו אותם, מלבד חסידיו - תלמידיו. הללו המצויים מחוץ לקבוצת התלמידים אינם אמורים להבין אותם. לפיכך מלכתחילה חייב המאזין להיות מחויב לדרכו - לבשׂורתו של ישו, על מנת להבין את המסר שלו. ללא התחייבות כזאת לא יוכל איש לעולם להבינם עד הסוף ולהיעזר במסר שלו. מי שאינו מבין את המשלים בצורה הנכונה - סימן שאינו תלמיד אמת של ישו . ישו מצטט את ישעיהו ו' 9–10 שהוכיח את בני ישראל תוך ידיעה ברורה שהמסר שלו ייפול על אוזניים ערלות ולא מבינות ומשום כך חטאם של בני ישראל הכופרים באלוהות לא נסלח להם ולכן נענשו על ידי אלוהים.

המסר הזה בהקשר ל"משל הזורע", חיוני להבנת כל שאר משלי ישו, כפי שהוא מבהיר: מה שנדרש בטרם הבנת המשלים של ישו הוא האמונה בו ובבשורתו, וכי לא תינתן הארה והבנה לאלה המסרבים להאמין, ולכן המשל יכול רק להטעות או לבלבל אותם.

לקריאה נוספת

• Kilgallen, John J., A Brief Commentary on the Gospel of Mark, Paulist Press, 1989. ISBN 0-8091-3059-9
• Bruce R. McConkie, Doctrinal New Testament Commentary, Vol. I:289
• James E. Talmage, Jesus The Christ, pg. 263-266

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא משל הזורע בוויקישיתוף