ניו יורק (BB-34)

ניו יורק (BB-34)
USS New York (BB-34)
תיאור כללי
סוג אונייה	אוניית מערכה
צי	צי ארצות הברית
סדרה	ניו יורק
ציוני דרך עיקריים
מספנה	מספנת הצי בברוקלין
הוזמנה	1 במאי 1911
תחילת הבנייה	11 בספטמבר 1911
הושקה	30 באוקטובר 1912
תקופת הפעילות	15 במאי 1914 – 29 באוגוסט 1946 (32 שנים)
אחריתה	שימשה כספינת ניסוי במבצע פרשת דרכים ולבסוף הוטבעה כספינת מטרה ב-13 ביולי 1948
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם השנייה (מבצע לפיד); מלחמת העולם הראשונה
מידות
הֶדְחֶק	סטנדרטי: 27,433 טון, מקסימלי: 28,822 טון
אורך	175 מטר
רוחב	29.02 מטר
שוקע	9.02 מטר
נתונים טכניים
מהירות	21 קשרים
גודל הצוות	1,042 קצינים ומלחים
טווח שיוט	13,075 ק"מ במהירות 10 קשר
הנעה	14 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 28,100 כוחות סוס
צורת הנעה	2 מדחפים
אמצעי לחימה
שריון	חגורת שריון: 6–12 אינץ' (152–305 מ"מ) ; ברבטות: 5–12 אינץ' (127–305 מ"מ) ; צריחים: 14 אינץ' (356 מ"מ) ; מגדל הניווט: 12 אינץ' (305 מ"מ) ; שריון הסיפון: 1.5–3 אינץ' (38–76 מ"מ)
חימוש	10 תותחי 14 אינץ' (356 מ"מ) ; 21 תותחי 5 אינץ' (127 מ"מ) ; 4 תותחי 3 פאונד (1.85 אינץ' (47 מ"מ)) ; 2 תותחי 1 פאונד (1.46 אינץ' (37 מ"מ)) ; 4 צינורות טורפדו 21 אינץ' (533 מ"מ)

אוניית המערכה ניו יורק (BB-34) הייתה אוניית מערכה של צי ארצות הברית, האונייה המובילה בסדרה שלה. היא נקראה על שם מדינת ניו יורק, ותוכננה כאונייה הראשונה שנשאה את תותח ה-14 אינץ' (356 מ"מ) /45 קליבר.

כשהיא נכנסה לשירות ב-1914, היא הייתה חלק מכוח הצי האמריקני שנשלח לתגבר את הצי הגדול הבריטי בים הצפוני לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה. במהלך אותה תקופה, היא הייתה מעורבת לפחות בשני תקריות עם אוניות גרמניות, ומאמינים כי היא הייתה האונייה האמריקאית היחידה שהטביעה אונייה גרמנית במלחמה, במהלך התנגשות מקרית באוקטובר 1918. לאחר המלחמה היא נשלחה לסדרה של אימונים והפלגות הן באוקיינוס האטלנטי והן באוקיינוס השקט, ועברה מספר שיפוצים כדי להגביר את החימוש, הטיפול במטוסים והשריון שלה.

היא הצטרפה לסיורי הנייטרליות בתחילת מלחמת העולם השנייה, ושימשה כמלווה בשיירה של ספינות לאיסלנד ובריטניה בשלב המוקדם של המלחמה. היא ראתה את הקרב הראשון שלה נגד ארטילריה חופית במהלך מבצע לפיד סביב קזבלנקה בצפון אפריקה, ולאחר מכן הפכה לספינת אימונים. בסוף המלחמה, היא עברה לאוקיינוס השקט, וסיפקה תמיכה בירי ימי לפלישה לאיוו ג'ימה ומאוחר יותר לפלישה לאוקינאווה. כשחזרה לפרל הארבור לתיקונים עד סוף המלחמה, היא סווגה למיושנת ונבחרה להשתתף בניסוי הנשק הגרעיני של מבצע צומת דרכים באטול ביקיני ב-1946. היא שרדה את שני הפיצוצים, והשפעות הקרינה על האונייה נחקרו במשך שנתיים. בסופו של דבר היא הוטבעה כמטרה ב-1948. היא קיבלה שלושה כוכבי קרב על שירותה.

תכנון ובנייה

ניו יורק הייתה הראשונה מבין שתי אוניות המערכה שתוכננו מסדרת ניו יורק, אם כי הבנייה שלה החלה לאחר אחותה, טקסס. היא הוזמנה בשנת הכספים 1911 כסדרת אוניות המערכה הראשונה בצי ארצות הברית לשאת את התותח 14 אינץ' /45 קליבר.

ניו יורק הייתה באורך כולל של 573 רגל (175 מטר), אורך של 565 רגל (172 מטר) בקו המים, רוחב של 95 רגל 6 אינץ' (29.11 מטר) ושוקע של 28 רגל 6 אינץ' (8.69 מטר). הדחק האונייה היה 27,000 טונות ארוכות (27,000 טונות) בתפוסה סטנדרטית ועד 28,367 טונות ארוכות (28,822 טונות) במעמס מלא.

היא הונעה על ידי 14 דוודי Babcock & Wilcox שהניעו שני מנועי קיטור תלת דרגתיים עם שתי פעימות, בדירוג של 28,000 כוחות סוס (21,000 קילוואט), והעניקו לה מהירות מרבית של 21 קשרים (39 קמ"ש). היה לה טווח של 7,060 מיילים ימיים (13,080 ק"מ) במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש).

חגורות השריון הייתה בעובי 10–12 אינץ' (250–300 מ"מ). הקזמטים התחתונים שלה היו עם שריון בעובי בין 9–11 אינץ' (230–280 מ"מ), ולקזמטים העליונים שלה היו עם שריון בעובי 6 אינץ' (150 מ"מ). שריון הסיפון היה בעובי 2 אינץ' (51 מ"מ), ובצריחי תותחי הסוללה הראשיים היו חזיתות בעובי 14 אינץ' (360 מ"מ), גגות בעובי 4 אינץ' (100 מ"מ), דפנות בעובי 2 אינץ' (51 מ"מ) ולוחות מאחור בעובי 8 אינץ' (200 מ"מ). הברבטות שלה היו מוגנות עם שריון בעובי בין 10–12 אינץ' (254–305 מ"מ). מגדל הניווט שלה היה מוגן עם שריון בעובי 12 אינץ' של שריון, עם גג בעובי 4 אינץ'.

החימוש שלה כלל עשרה תותחי 14 אינץ'/45 קליבר שניתן היה להגביה אותם ל-15 מעלות, וערוכים בחמישה צריחי תותחים כפולים המסודרים, מחרטום ועד ירכתיים, 1, 2, 3, 4 ו-5. הסדרה הייתה האחרונה שהציגה צריח המוצב באמצע האונייה. כפי שנבנתה, היא גם נשאה 21 תותחי 5 אינץ' (127 מ"מ)/51 קליבר, בעיקר להגנה מפני משחתות וסירות טורפדו. תותחי ה-5 אינץ' היו בלתי שמישים ברמת הדיוק בים סוער בשל הקזמטים הפתוחים שהותקנו בגוף האונייה, כך שחימוש תותחי ה-5 אינץ' צומצם ל-16 תותחים ב-1918 על ידי הסרת העמדות הפחות שימושיות ליד קצות האונייה. האונייה לא תוכננה עם הגנה נגד מטוסים, אולם שני תותחי 3 אינץ' (76 מ"מ)/50 קליבר נוספו בשנת 1918. היו לה גם ארבעה צינורות טורפדו 21 אינץ' (533 מילימטרים), שניים בחרטום ושניים בירכתיים, עבור הטורפדו Bliss-Leavitt Mark 3. חדרי הטורפדו הכילו 12 טורפדות בסך הכל, בתוספת 12 מוקשים ימיים. הצוות שלה כלל 1,042 קצינים ומלחים.

ניו יורק הונחה ב-11 בספטמבר 1911 במספנת הצי של ניו יורק בברוקלין. סדרת ניו יורק נבנתה תחת חוקי עבודה חדשים שהגבילו את שעות העבודה של צוותי הבנייה שלה. כמו כן, נקבע כי כל אונייה תעלה פחות מ-6,000,000 דולר, לא כולל עלות שריון וחימוש. היא הושקה ב-30 באוקטובר 1912, ונכנסה לשירות ב-15 במאי 1914. היא הייתה הספינה החמישית שנקראה על שם מדינת ניו יורק, והושקה על ידי אלסי קלדר, בתו של הפוליטיקאי הניו יורקי ויליאם מ. קלדר. ניו יורק הרביעית, סיירת משוריינת, שונה שמה לרוצ'סטר, כדי לשחרר את השם של עבור אוניית המערכה הזו, ולאחר מכן היא הוטבעה במפרץ סוביק ב-1941. עם זאת, אתר שרידי האונייה ההיא, שהפך לאתר צלילה לנופש פופולרי, עדיין מכונה בדרך כלל USS ניו יורק.

היסטוריית שירות

בפיקודו של קפטן תומאס ס. רוג'רס, ניו יורק פנתה היישר לוראקרוס לאחר כניסתה לשירות. היא הפכה לאוניית הדגל של אדמירל משנה פרנק פריידי פלטשר ביולי 1914, ופיקדה על הצי שכבש וחסם את וראקרוס כדי למנוע ממשלוחי נשק להגיע לשם כדי לתמוך בממשלת ויקטוריאנו ורטה. הכיבוש האמריקאי של וראקרוס הסתיים בסופו של דבר וניו יורק חידשה את שיוט הטלטלה שלה לאורך החוף המזרחי של ארצות הברית. היא גם קיבלה על עצמה כמה חובות רצון טוב, ובדצמבר 1915 היא ערכה מסיבת חג המולד וארוחת ערב רבת חשיבות לכמה מאות יתומים מניו יורק, לפי הצעת הצוות שלה. מאוחר יותר הפכה למסורת על האונייה לעזור למעוטי יכולת במידת האפשר, וזיכה אותה בכינוי "ספינת חג המולד". בעקבות משימה זו, היא ביצעה מספר אימונים מול חופי האוקיינוס האטלנטי.

מלחמת העולם הראשונה

לאחר כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה, ניו יורק, בפיקודו של קפטן אדוארד ל. ביץ' האב, הפכה לאוניית הדגל של פלגת אוניות המערכה ה-9 (BatDiv 9), בפיקודו של אדמירל משנה יו רודמן. היא נשלחה לתגבר את הצי הגדול הבריטי בים הצפוני, והגיעה לסקפה פלו ב-7 בדצמבר 1917. האוניות של הצי האמריקאי הוקצו לשייטת אוניות המערכה השישית בצי הגדול, והאוניות האמריקאיות הצטרפו למצור וליווי שיירות. בדצמבר 1917, ניו יורק ושאר אוניות המערכה האמריקאיות השתתפו במספר תרגילי ירי. ניו יורק השיגה את הציון הגבוה ביותר מבין האוניות עבור הסוללה הראשית שלה, עם דיוק של 93.3 אחוזים. בסופו של דבר ניו יורק הייתה המבצעת הטובה ביותר בתרגילים הללו, האונייה היחידה שדורגה כ"מצוינת" בעוד שרבות מאחיותיה זכו לביקורות ביצועים בינוניות.

היא לא ירתה אף ירייה בקרב במהלך המלחמה, אבל כן זכתה לקרדיט על הטבעת כלי אויב. במהלך אחת ממשימות הליווי שלה, השיירה שליוותה עברה שתי התקפות שונות של צוללות גרמניות. בערב 14 באוקטובר 1918, כשניו יורק הובילה קבוצת אוניות מערכה לתוך פנטלנד פירת', היא היטלטלה מהתנגשות תת-מימית אלימה בצד הימני, ואחריה זמן קצר לאחר מכן עוד אחת לירכתיים שניתקה שני להבים באחד מהמדחפים שלה, מפחיתים את האונייה למנוע אחד ולמהירות של 12 קשרים (22 קמ"ש). לאנשי הצוות שהיו על הסיפון היה ברור מיד שהיא פגעה בחפץ תת-מימי, אבל עומק הערוץ פירושו שזה לא יכול היה להיות ספינה טרופה. המפקדים הגיעו למסקנה כי ניו יורק כנראה התנגשה בטעות בצוללת. הם הסכימו שהצוללת תקעה את החרטום שלה בצד האונייה, ואז נפגעה כעבור רגעים על ידי המדחף של האונייה. לדעתם, הנזק היה קטלני לצוללת הגרמנית. המפגש המוזר - והמקרי - סימן את הפעם היחידה בכל שירותה של פלגת אוניות המערכה התשיעית עם הצי הגדול שאחת מאוניותיה הטביעה כלי שיט גרמני. בדיקה לאחר המלחמה של הרישומים הגרמניים העלתה שייתכן שהצוללת שאבדה הייתה UB-113 או UB-123, אולם, אף אחד מאלה לא נראה אפשרי, שכן UB-113 הוטבעה על ידי סירת תותחים צרפתית במפרץ גסקוניה שבועות לפני כן, ו-UB-123 טבעה בשדה המוקשים של הים הצפוני חמישה ימים לאחר שהניו יורק סבלה מההתנגשות.

ניזוקה קשות מאובדן מדחף, הפליגה האונייה לרוזית' בליווי כבד לתיקונים ב-15 באוקטובר. בשעה 01:00 למחרת בבוקר שיגרה צוללת שלושה טורפדות לעבר הכלי הפגוע, שכולן חלפו לפניה. שלא כמו במקרים קודמים, קיימות ראיות מספיקות כדי להניח שהתקפת טורפדו זו לא הייתה אזעקת שווא - מספר קצינים ואנשים על סיפון ניו יורק ראו בבירור את שובלי הטורפדות לאור הירח המלא, וצוללת אותרה בסביבה הקרובה. על ידי סיור זמן קצר לאחר המתקפה. למרבה האירוניה, מצבה של אוניית המערכה הפגועה הוא אולי מה שהציל אותה: למרות שהנוהל הסטנדרטי היה הפלגה במהירות של 16 קשרים (30 קמ"ש), ניו יורק יכלה להפליג רק במהירות של 12 קשרים (22 קמ"ש) על המדחף האחד שלה. בשל כך, ההיסטוריון ג'רי ג'ונס מאמין שקברניט הצוללת לא העריך נכון את מהירות האונייה. אולם ללא נזק נוסף, אוניית המערכה הגיעה בשלום למבדוק יבש ברוזית'. כשהורמה האונייה מהמים, נמצא בגוף שלה שקע גדול התואם חרטום צוללת.

ניו יורק גם אירחה לעיתים קרובות נכבדים זרים, כולל ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת ואדוארד, נסיך ויילס, וכן הנסיך הירוהיטו מהאימפריה היפנית. האונייה עניינה מאוד מעצמות אירופיות אחרות, מכיוון שזו הייתה במקרים רבים הזדמנות ראשונה לראות דרדנוט אמריקאית מקרוב. היא הייתה נוכחה בכניעת צי הים הפתוח הגרמני ב-21 בנובמבר 1918 בלשון הים של פורת', מספר ימים לאחר חתימת שביתת הנשק, ולאחר מכן חזרה לארצות הברית לזמן קצר. לאחר מכן היא שימשה כמלווה של ג'ורג' וושינגטון, שנשאה את הנשיא וודרו וילסון בדרכו לוועידת השלום בפריז.

תקופת בין המלחמות

כשהיא הגיעה חזרה לארצות הברית ב-1919, היא החלה לקחת על עצמה תפקידי אימונים וסיור, כולל בשלב מסוים לקריביים עם מספר ספינות אמריקאיות אחרות. במהלך שנה זו, היא עברה גם שיפוץ במספנת הצי של נורפוק, שבו הוסרו חמישה תותחי 5 אינץ' ונוספו שלושה תותחי נ"מ נוספים בקוטר 3 אינץ'/50 קליבר, מה שהביא את הסכום הכולל לחמישה. הסוללה המשנית הופחתה ל-16 תותחי 5 אינץ'/51 קליבר. בסוף 1919, היא הפליגה לאוקיינוס השקט והצטרפה לצי האוקיינוס השקט החדש שהוקם. היא המשיכה לבצע אימונים וסיורים באוקיינוס השקט עד אמצע שנות ה-30, אז הועברה שוב לאוקיינוס האטלנטי, והחלה לפעול מחוץ לצפון האוקיינוס האטלנטי, למעט מספר הפלגות מזדמנות לחוף המערבי של ארצות הברית.

ב-1926 ניו יורק נחשבה למיושנת בהשוואה לאוניות מערכה אחרות בשירות, אז היא יצאה למספנת הצי של נורפוק לשיפוץ מלא. בעוד מספר אוניות מערכה אחרות בשירות, כולל יוטה ופלורידה, הוסבו לספינות אימון או נגרטו, ניו יורק וטקסס נבחרו לעבור שיפוץ כדי להגביר את המהירות, השריון, החימוש וההנעה שלהן, כפי שהתיר הסכם הצי של וושינגטון מ-1922. 3,000 טונות של שריון נוספו לה להגנה מפני מטרות אוויריות וצוללות. מספר תותחי הנ"מ 3 אינץ' הוגדל ל-8, ושישה מתותחי ה-5 אינץ' הועברו לקזמטים חדשים על הסיפון הראשי. צינורות הטורפדו הוסרו בשלב זה. 14 הדוודים הפחמיים של Babcock & Wilcox שלה הוחלפו בשישה דוודים מונעי נפט של Bureau Express והארובות התאומות הוחלפו לארובה אחת, מאחורי המבנה העליון הקדמי. במקום תרני סריג הותקנו חצובות, ועל החצובה הקדמית הותקן מגדל פיקוח. באמצע האונייה נבנה מגדל שהכיל בקרת אש נוספת לגיבוי המערכת על התורן הקדמי. מעוט חדש הותקן על גבי צריח מספר 3, ומנופים הותקנו משני צידי הארובה לטיפול בסירה ובמטוסים. נוספה הגנה נוספת לסיפון, והרוחב שלה הורחב ל-106 רגל (32 מטר). נוספו לה בליטות נגד טורפדו. עם זאת, הבליטות הללו הקשו על התמרון במהירויות נמוכות, היא התגלגלה רע, ודיוק הירי שלה הצטמצם בים סוער. ב-4 בספטמבר 1928, היא יצאה לתרגילי קרב קצרי טווח עם אריזונה, ובין 7 ל-10 בנובמבר הפליגו האוניות לסן פרנסיסקו יחד עם פנסילבניה. ב-3 באפריל 1929 היא עשתה תרגול נגד מטוסים עם אריזונה, ולאחר מכן שתי האוניות ופנסילבניה יצאו לקובה, שם שהו עד ההפלגה להמפטון רודס ב-1 במאי.

היא נשארה באימונים של צי האוקיינוס השקט כחלק מסדרת בעיות הצי עד 1937. באותה שנה היא נבחרה לשאת כיום את האדמירל רודמן, נציגו האישי של הנשיא להכתרת המלך ג'ורג' השישי והמלכה אליזבת, וניו יורק השתתפה בסקירת הצי המלכותי של 20 במאי 1937 כנציגה היחידה של הצי האמריקני. בשנת 1937, שמונה תותחי נ"מ 1.1 אינץ' (28 מ"מ)/75 קליבר בשני צריחים מרובעים נוספו כדי לשפר את חימוש הנ"מ הקל. ניו יורק צוידה במכ"ם XAF בפברואר 1938, כולל הדופלקס הראשון של ארצות הברית, כך שאנטנה יחידה יכולה גם לשלוח וגם לקלוט. זה הפך אותה לאונייה השנייה שצוידה במכ"ם אחרי המשחתת לירי. הניסויים שנערכו בניו יורק הובילו להתקנת מכ"מים דומים בסיירות ברוקלין וסנט לואיס, כמו גם באוניית המערכה החדשה יותר וירג'יניה המערבית. במשך מספר שנים, היא שימשה בעיקר כספינת הכשרה לצוערים ולמלחים שזה עתה התגייסו.

בספטמבר 1939 הצטרפה ניו יורק לסיורי הנייטרליות, ששמרה על נתיבי הים בצפון האוקיינוס האטלנטי, ושימשה כאוניית דגל עם שייטת האוקיינוס האטלנטי, שמאוחר יותר ייעדה מחדש את הצי האטלנטי של ארצות הברית, במשך 27 החודשים הבאים. ביולי 1941, היא הגנה על שיירה של חיילים אמריקאים שנשלחה לחיל המצב באיסלנד. היא הייתה בעיצומו של שיפוץ ב-7 בדצמבר 1941, כאשר הצי היפני הקיסרי תקף את פרל הארבור, הטביע רבות מאוניות המערכה בצי האוקיינוס השקט האמריקאי והכניס את ארצות הברית למלחמת העולם השנייה.

מלחמת העולם השנייה

עם פרוץ המלחמה, השיפוץ של ניו יורק הואץ והושלם ארבעה שבועות לאחר המתקפה על פרל הארבור. היא חזרה לתפקיד בליווי ספינות משא וחיילים לאיסלנד וסקוטלנד. היא המשיכה בתפקיד סיור בשנה הבאה. בסדרת הליווי הראשונה שלה, היא עזבה את נורפוק ב-15 בפברואר, הגיעה לניו יורק ב-16 בפברואר, לנובה סקוטיה ב-21 בפברואר ולאיסלנד ב-2 במרץ, וחזרה לנורפוק ב-27 במרץ. היא יצאה משם בסיור השני שלה ב-24 באפריל והגיעה לניו יורק למחרת, נובה סקוטיה ב-2 במאי, ניופאונדלנד ב-5 במאי ואיסלנד ב-10 במאי, וחזרה לניו יורק ב-20 במאי. למחרת היא יצאה לליווי שלישי, והגיעה שוב לנובה סקוטיה ב-2 ביוני ולסקוטלנד ב-10 ביוני, וחזרה לנורפוק ב-30 ביוני. בעקבות שלוש משימות הליווי הללו, היא נכנסה לשיפוץ בנורפוק. הסוללה המשנית הופחתה לשישה תותחי 5 אינץ' (127 מ"מ) והחימוש נגד מטוסים הוגדלו לעשרה צריחים מרובעים של תותחי בופורס בקוטר 40 מ"מ (1.6 אינץ') ו-40 תותחי אורליקון בקוטר 20 מ"מ (0.79 אינץ'). היא עזבה את נורפוק ב-12 באוגוסט והגיעה למחרת לניו יורק. משם, היא ליוותה שיירה לנובה סקוטיה, שם נשארה עד 22 באוגוסט, ואז עזבה לסקוטלנד, שם שהה בין 31 באוגוסט ל-5 בספטמבר. היא חזרה לנורפוק ב-15 בספטמבר.

ניו יורק ראתה את הפעולה הגדולה הראשונה שלה במהלך מבצע לפיד, פלישת בעלות הברית לצפון אפריקה בנובמבר 1942. היא עזבה את נורפוק ב-23 באוקטובר כדי להצטרף לצי בעלות הברית. צורפו לקבוצת התקיפה הדרומית, ב-8 בנובמבר, ניו יורק והסיירת פילדלפיה, שלוו על ידי שש משחתות, תקפו את נמל סאפי במרוקו, תמכו בנחיתות של רגימנט הרגלים ה-47 של דיוויזיית הרגלים ה-9 האמריקאית, והגנו על אוניות תובלת הכוחות קול וברנרדו שהיו תחת התקפה של סוללות חוף 130 מילימטרים (5.1 אינץ') ב-Point De La Tour. ניו יורק ירתה כמה מטחים עם תותחי 14 אינץ' (360 מילימטרים), כאשר אחד מהם פגע בבסיס הסוללה עם ריקושט לתוך הבונקר, הרס את מד הטווח והרג את מפקד הסוללה ובכך ניטרל את הסוללה. סוללות חוף אחרות הושמדו על ידי התותחים של פילדלפיה והמטוסים של נושאת המטוסים המלווה סאנטי. ניו יורק נשארה בעמדה עד שהנמל היה מאובטח, ואז הפליגה צפונה כדי לתמוך בקבוצת התקיפה המרכזית ליד פדלה וקזבלנקה, במיוחד כדי להתמודד עם האיום של אוניית המערכה הצרפתית של וישי ז'אן באר, אבל עד שהיא הגיעה, אוניית המערכה הזו הושבתה על ידי מסצ'וסטס וספינות צרפתיות אחרות של וישי נהדפו על ידי ברוקלין ואוגוסטה. ניו יורק נשארה מול חופי צפון אפריקה עד שהחופים היו מאובטחים, ואז פרשה ב-14 בנובמבר. היא הוציאה בסך הכל שישים פגזי 14 אינץ' (360 מילימטרים). היא חזרה לנורפוק ב-23 בנובמבר.

ניו יורק חזרה לאחר מכן לליווי שיירות. היא ליוותה שתי שיירות לקזבלנקה מארצות הברית בסוף 1942, ועזבה את נורפוק ב-24 בנובמבר ואת ניו יורק בין 25 בנובמבר ל-12 בדצמבר, קזבלנקה מ-24 עד 29 בדצמבר, ובחזרה בנורפוק ב-12 בינואר 1943. היא עזבה את נורפוק בליווי שני ב-26 בפברואר, את ניו יורק מ-27 בפברואר עד 5 במרץ, בקזבלנקה מ-18 עד 25 במרץ, וחזרה לניו יורק מ-5 באפריל עד 1 במאי. בשנת 1943 היא נבחרה לשיפוץ כדי להפוך למרכז הכשרה מרכזי לסוללה ולליווי. היא הגיעה לפורטלנד, מיין ב-2 במאי, שם נשארה עד 27 ביולי. במהלך השיפוץ הרביעי והאחרון שלה בתחילת 1943 סוללת הנ"מ שלה הוגדלה לעשרה תותחי 3 אינץ'/50 קליבר, ארבעים תותחי 40 מ"מ ו-36 תותחי 20 מ"מ. בקרת אש משופרת נוספה גם כן, וזה בסופו של דבר הגדיל את ההדחק שלה ל-29,340 טונות ארוכות (29,810 טונות) בתפוסה סטנדרטית ו-34,000 טונות ארוכות (35,000 טונות) במעמס מלא. היא חזרה לנורפוק ב-2 באוגוסט 1943. היא שימשה לאימון צוותים מהצי האמריקני, משמר החופים של ארצות הברית וציי בעלות הברית על תותחי 14 אינץ'/45 קליבר, תותחי 3 אינץ'/50 קליבר ותותחי 20 מ"מ ותותחי 40 מ"מ, בעיקר בגלל שאוניות חדשות רבות יותר השתמשו בכלי נשק אלו. בין יולי 1943 ליוני 1944 כ-11,000 מלחים ו-750 קצינים אומנו עליה בתפקיד זה. עם זאת, המשימה הורידה את המורל בקרב הצוות והוגשו מספר רב של בקשות להעברה. בעקבות משימה זו, היא נשלחה לאקדמיה הימית של ארצות הברית וביצעה שלוש הפלגות רצופות שהעבירו בסך הכל 1,800 צוערים מאנאפוליס לטרינידד בין יוני לאוגוסט 1944.

זירת האוקיינוס השקט

היא נבחרה לחזור לפעולה בזירת האוקיינוס השקט בסוף 1944, היא עברה את תעלת פנמה ב-27 בנובמבר, והגיעה ללונג ביץ', קליפורניה ב-9 בדצמבר, התקלקלה לפחות פעם אחת בדרך ואיבדה מטוס תצפית במזג אוויר גרוע. היא ערכה אימוני רענון ליד דרום קליפורניה בדצמבר 1944 ובינואר 1945. ניו יורק עזבה ב-12 בינואר ונפגשה עם איידהו, טנסי, נבדה, טקסס וארקנסו, ויצרה כוח תמיכה לפלישה לאיוו ג'ימה. ניו יורק איבדה להב מהמדחף השמאלי שלה רגע לפני שהחלה הפלישה ונכנסה לזמן קצר לתיקונים זמניים באניווטוק בין 5 ל-7 בפברואר. היא חזרה לקבוצה, שהייתה ליד סאיפאן, ב-11 בפברואר. יחד, הם הגיעו לאיוו ג'ימה ב-16 בפברואר והחלו בהפגזות טרום הפלישה. במהלך שלושת ימי הפגזת החוף שבאו לאחר מכן, ניו יורק ירתה 6,417 פגזים, כולל 1,037 פגזים בקוטר 14 אינץ'. אחד מהמטחים שלה פגע במערום הראשי של התחמושת באי, וגרם ל"פיצוץ המשני המרהיב ביותר במערכה". היא פרשה מהאזור ב-19 בפברואר והגיעה לאוליטי ב-21 בפברואר.

לאחר תיקון קבוע למדחף השמאלי שלה במנוס מ-28 בפברואר עד 19 במרץ, היא הצטרפה לכוח משימה 54 באוליטי ב-22 במרץ כהכנה לפלישה לאוקינאווה. צי אוניות המערכה, שאליהן הצטרפו מרילנד, קולורדו ווירג'יניה המערבית, החל את ההפצצה שלו על אוקינאווה ב-27 במרץ. כשסיפקה הפגזות חוף, ומאוחר יותר תמיכה ארטילרית ימית לכוחות היבשה, עמדה ניו יורק בעמדה במשך 76 ימים רצופים, במהלכם ירתה 4,159 פגזים של 14 אינץ' ו-7,001 פגזים של 5 אינץ'. היא הייתה נתונה למתקפת קמיקזה ב-14 באפריל שהשמידה מטוס תצפית אחד על המעוט שלו, אבל המטוס היפני התרסק 50 יארד (46 מטר) מהאונייה ולניו יורק נגרם נזק שטחי בלבד, כאשר שני אנשי צוות נפצעו. היא נותקה ב-11 ביוני, קני התותחים שלה נשחקו מאש, והמשיכה לפרל הארבור כדי להחליף את התותחים שלה לקראת הפלישה ליפן. היא עצרה ליד לייטה ב-14 ביוני והגיעה לפרל הארבור ב-1 ביולי. היא הייתה בנמל ב-15 באוגוסט, כשהסתיימה המלחמה.

במהלך מלחמת העולם השנייה בילתה ניו יורק 1,088 ימים עם הצי האטלנטי מדצמבר 1941 עד נובמבר 1944, ו-276 ימים עם צי האוקיינוס השקט. היא ירתה סך של 53,094 פגזים מכל הסוגים במשקל כולל 3,548.9 טונות ארוכות (3,219.5 טונות), הפליגה 123,867 מיילים (199,345 ק"מ), בילתה 414 ימים בדרך, וצרכה 22,367,996 גלון (84,672,080 ליטר; 18,625,253 גלון אימפריאלי) של מזוט. ניו יורק קיבלה שלושה כוכבי קרב עבור שירותה בזמן המלחמה.

לאחר המלחמה

ניו יורק מתהפכת לאחר ששימשה כספינת מטרה מול הוואי, 8 ביולי 1948.

לאחר תום המלחמה, ניו יורק נכנסה לצי מבצע מרבד קסמים, עזבה את פרל הארבור ב-2 בספטמבר והגיעה לסן פדרו ב-9 בספטמבר עם מטען של חיילים משוחררים. לאחר מכן היא המשיכה לניו יורק כדי להשתתף בחגיגות יום הצי.

היא נבחרה כספינת ניסוי עבור מבצע פרשת דרכים, היא שימשה בניסויי פצצה גרעינית באטול ביקיני ביולי 1946 עם כ-70 ספינות נוספות, ששרדו גם את ניסוי אייבל וגם את ניסוי בייקר. לאחר בדיקות אלו, היא נגררה לפרל הארבור כדי לחקור את השפעות פיצוצי הפצצה עליה. ב-6 ביולי 1948, היא נגררה לים ושימשה כאימון מטרה, והיא הוטבעה על ידי כמה מטוסים וספינות של הצי.

לוחית הירכתיים שלה מוצגת על סיפון היורשת שלה, USS ניו יורק (LPD-21).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניו יורק בוויקישיתוף