לדלג לתוכן

נתן מיכאל גלבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נתן מיכאל גלבר
לידה 27 במאי 1891
לבוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בספטמבר 1966 (בגיל 75)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה האוסטרו-הונגרית, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה Gymnasium in Brody עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נתן מיכאל גֶלבֶּר (Nathan Michael Gelber;‏ 27 במאי 1891, למברג (לבוב), גליציה, אוסטרו-הונגריה – 24 בספטמבר 1966, ירושלים) היה היסטוריון של היהודים בפולין (ובפרט יהדות גליציה) במאות ה-19 וה-20 ושל ראשית הציונות, ופעיל ציוני.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתן מיכאל גלבר נולד בלמברג שבגליציה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום לבוב שבאוקראינה). אביו, נחמן, היה תעשיין ואיש ציבור, ציוני ומשכיל, חובב ספרות עברית (קרובו של המשורר יעקב אייכנבוים (גלבר), מחלוצי ההשכלה ברוסיה ופולין). מצד אמו, רגינה לבית לוין, היה בן למשפחת רבנים, מצאצאי ר' חיים הכהן רפפורט (אב"ד לבוב, ממנהיגי יהדות פולין במאה ה-18). קיבל בביתו חינוך דתי אדוק.

לאחר סיום לימודיו בגימנסיה המשיך ללימודים גבוהים: למד פילוסופיה באוניברסיטאות וינה וברלין ובשנת 1916 קיבל תואר דוקטור בווינה, על דיסרטציה בנושא "היהודים והתנועה הלאומית הפולנית בשנים 1860–1864" (Die Juden und die polnische Nationalbewegung in den Jahren 1860-1864). בעת מלחמת העולם הראשונה שירת גלבר כקצין בצבא האוסטרו-הונגרי.

מנעוריו היה גלבר פעיל בולט בתנועה הציונית. בעת לימודיו בגימנסיה היה פעיל בארגון הנוער "צעירי ציון" בגליציה, ובמהלך לימודיו בברלין ובווינה היה פעיל בארגון הציוני-אקדמי "עברייה" וממייסדי אגודת הסטודנטים העברית "התחייה" בווינה. בשנת 1913 ביקר בארץ ישראל.

משנת 1918 עד 1921 היה גלבר המזכיר הכללי של המשלחת המזרח–גליציאנית של הוועד הלאומי בווינה, ומ-1921 עד 1930 היה מזכירה הכללי של ההסתדרות הציונית באוסטריה[1].

בשנים 1927, 1929 ו-1933 היה מזכירו הכללי של הקונגרס הציוני העולמי. משנת 1931 עד 1940 היה נציג קרן היסוד במרכז אירופה, בווינה ובירושלים.

בראשית שנות ה-30 חי גלבר תקופה מסוימת בפולין. ב-1934, לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, עלה גלבר לארץ ישראל והשתקע בירושלים.

גלבר ניהל את קרן היסוד מ-1940 עד 1943. לאחר שנפצע בהתקפה על משרד הסוכנות היהודית בירושלים הוא יצא לגמלאות ב-1954.

גלבר פרסם מספר רב של מחקרים היסטוריים בגרמנית, פולנית ועברית. עבד באנציקלופדיה יודאיקה וב-Jüdisches Lexikon ("הלקסיקון היהודי" בשפה הגרמנית) והיה מחברי מערכת "אנציקלופדיית ארץ ישראל" בשפה הפולנית (Encyklopedia palestyńska) שיצאה בוורשה בשנים 1938–1939. בין השנים 1921–1931 היה עורך היומון הווינאי היהודי Wiener Morgenzeitung ("וינר מורגנצייטונג") והשבועון היהודי Die Stimme ("די שטימה", 'הקול'). בשנים 1930–1931 ערך את העיתון Nasze Słowo בוורשה. בנוסף כתב בכתבי עת מכובדים אחרים כמו הירחון להיסטוריה ומדעי היהדות (Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums) וב"כתב העת לסטטיסטיקה ודמוגרפיה של היהודים" (Zeitschrift für Statistik und Demographie der Juden).

לאחר השואה כתב מונוגרפיות על קהילות יהודיות בפולין שהוכחדו, אשר פורסמו בשורה של ספרי יזכור.

גלבר נפטר ב-24 בפסטמבר 1966[1].

ארכיונו שמור בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בירושלים.

משפחתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1915 נשא את שרה וישניצר. היה אב לבן ובת. בנו עמנואל גלבר היה מפקד חיל ההספקה בצה"ל, בדרגת אלוף-משנה, ושגריר.

כתביו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • חסידי אֻמות העולם במבשרי התחיה: חוברות לב–לג של "לנער: ספרית ארץ ישראל", תל אביב: אמנות, תרצ"א.
  • הצהרת בלפור ותולדותיה, ירושלים: ההנהלה הציונית, תרצ"ט.
    • כיצד ניתנה הצהרת בלפור, תל אביב: ידיעות אחרונות (דפוס מל"ן), 1947.
  • תוכנית המדינה היהודית ללורד ביקונספילד (בנימין דיזרעאלי); כולל "שאלת היהודים בבעיית המזרח", תרגום של Die jüdische Frage in der orientalischen Frage (וינה 1877), תל אביב: צ' ליינמן, תש"ז.[2] (פקסימיליה של הספר הגרמני, עברית וגרמנית עמוד מול עמוד)
  • די יִידן פראגע אין פוילן 1815–1830, ורשה: יידישער היסטארישער אינסטיטוט ביים צ"ק פון יידן אין פוילן, 1948. (יידיש: השאלה היהודית בפולין: 1815–1830)
  • תולדות יהודי ברודי: ה'שמ"ד–תש"ג (1584–1943), כרך ו של "ערים ואמהות בישראל: מצבת קודש לקהילות ישראל שנחרבו בידי עריצים וטמאים במלחמת העולם האחרונה" בעריכת הרב י"ל הכהן פישמן, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשט"ו.
  • ישראל כהן ונ"מ גלבר, קיצור תולדות הציונות: מראשיתה ועד ימינו אלה, ירושלים: ר’ מס (ספרית דני למדע פופולרי), 1956. (רוב הספר תורגם מאנגלית על ידי יונתן הנטקה מספרו של ישראל כהן) (מהדורה ב מתוקנת: 1962)
  • הקונגרסים הציוניים: סקירה היסטורית, ירושלים: המחלקה לארגון של ההנהלה הציונית, תשט"ז.
  • תולדות התנועה הציונית בגליציה: 1875–1918... בצירוף תמונות אישים, תצלומי תעודות היסטוריות ומפתח האישים, המקומות והעניינים, 2 כרכים, ירושלים: ר’ מס, 1958.[3] (התוכן: כרך א: 1875–1898; כרך ב: 1899–1918)
  • בּוּסק: תולדות יהודיה, תל אביב: עולמנו, תשכ"ג 1962. (על בוסק)
  • ספר ז'ולקיב: קריה נשגבה; על ידי ארגון יוצאי ז’ולקיב בישראל ובתפוצות, בהשתתפות נ"מ גלבר, י[שראל] בן שם, ירושלים: אנציקלופדיה של גלויות (ספרי זיכרון לקהלות הגולה), תשכ"ט.
  • Die Juden und die polnische Nationalbewegung in den Jahren 1860-1864, Dissertation an der Universität Wien, 1916. (גרמנית: היהודים והתנועה הלאומית הפולנית בשנים 1860–1864)
  • Die Kattowitzer Konferenz 1884. Protokolle, hrsg. und eingel. von N. M. Gelber, Wien–Brünn: M. Nickl, 1919. (ועידת קטוביץ (1884): פרוטוקולים)
  • Aktenstücke zur Judenfrage am Wiener Kongress 1814/1815, Wien: Verlag des "Esra", 1920. (גרמנית: מסמכים בנושא השאלה היהודית בקונגרס וינה 1814–1815)
  • Die Juden und der polnische aufstand 1863, Wien–Leipzig: R. Löwit, 1923. (גרמנית: היהודים והמרד הפולני ב-1863)
  • Aus zwei jahrhunderten. beiträge zur neueren geschichte der Juden[4]‏, Wien–Leipzig: R. Löwit, 1924. (גרמנית: שתי מאות: להיסטוריה של היהודים בעת האחרונה
  • Szkice do historyi Żydów w Rzeczypospolitej Krakowskiej, Kraków: Nowy Dziennik, 1924. (פולנית: רשימות להיסטוריה של היהודים ברפובליקת קרקוב)
  • Zur Vorgeschichte des Zionismus. Judenstaatprojekte in d. Jahren 1695-1845; herausgegeben im Auftrage der Exekutive der Zionistischen Weltorganisation, London, 1927, Wien: Phaidon-Verlag, 1927.(גרמנית: לפרהיסטוריה של הציונות: מיזמים של מדינה יהודית בשנים 1695–1845)
  • Keresztenyek a zsido fronton; forditotta es jegyzetekkel ellatta Kupfer Miksa, Arad: Lovrov, 1932. (תרגום להונגרית)
  • A History of Polish Jewry during the revival of Poland, New York: Shengold Publishers, 1990. (Contents: Isaac Lewin, 'The political history of Polish Jewry, 1918-1919'; Nahum Michael Gelber, 'The national autonomy of Eastern-Galician Jewry in the West-Ukrainian Republic, 1918-1919')
  • History of the Jews of Drohobycz; translated by Barry Dov Youngerman, [s.l.]: [s.n.], [1996?]. (תרגום להונגרית של: תולדות היהודים בדרוהוביץ)

עריכה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אברהם לוינסון (כינס וערך), בהשתתפות נ.מ. גלבר, ביבליוגרפיה ציונית: מבחר הספרות הציונית להשתלמות והדרכה, ירושלים: הנהלת ההסתדרות הציונית, תש"ג.
  • היהודים והמרד הפולני: זכרונות של יעקב הלוי לוין מימי המרד הפולני בשנת 1830–1831; התקין לדפוס על פי כתבי יד המחבר, והוסיף עליו מבוא, נספחות והערות: נ"מ גלבר, ירושלים: מוסד ביאליק (ספריה היסטוריוגרפית), תשי"ג.
  • נ"מ גלבר (עורך), לבוב, כרך ד של "אנציקלופדיה של גלויות", ירושלים: חברת אנציקלופדיה של גלויות, תשט"ז 1956.[5]
  • אריה באומינגר, מאיר בוסאק, נתן מיכאל גלבר (עורכים), ספר קראקא – עיר ואם בישראל, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ט.[6]
  • נ"מ גלבר (עורך), ספר זיכרון לדרוהוביץ, בוריסלב והסביבה, תל אביב: ארגון יוצאי דרוהוביץ, בוריסלב והסביבה, תשי"ט.
  • Twenty years’ Keren Hayesod; responsible editor: N.M. Gelber, Jerusalem: E. Pikovsky (issued by the Head Office of the Keren Hayesod), 1941.

תרגום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מאָזעס פּאָרגעס (אנ'), 'זכרונות וועגן דעם פרנקיסטן הויף אין אָפענבאך'; תרגם מגרמנית ליידיש עם מבוא: נ.מ. גלבר, בתוך: רעדאקטירט א’ טשעריקאווער (רעדאקטאר), היסטאָרישע שריפטן (יידישער וויסנשאפטלעכער אינסטיטוט – היסטארישע סעקציע), כרך א, ורשה: קולטור-ליגע, 1929, עמ' 253–295. (יידיש: Die Erinnerungen von Moses Porges über den Frankistenhof in Offenbach, זיכרונותיו של משה פורגס על חצר הפרנקיסטים באופנבך על המיין)

ספר יובל לכבודו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה:

  • Walter Tetzlaff, 2000 Kurzbiographien bedeutender deutscher Juden des 20. Jahrhunderts, Lindhorst 1982.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נתן מיכאל גלבר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 מת ההיסטוריון נתן מיכאל גלבר, מעריב, 25 בספטמבר 1966
  2. ^ "מדינת היהודים" של ד'ישראלי, דבר, 31 באוקטובר 1947; ד"ר גדליה אלקושי, התכנית היתה של יל"ג!: תכנית משנת 1877 על יסוד מדינה יהודית שיוחסה לדישראלי, דבר, 1 באוגוסט 1958, המשך.
  3. ^ מיכאל הנדל, ספרים: התנועה הציונית בגליציה, דבר, 13 בפברואר 1959.
  4. ^ [1]
  5. ^ ביקורות: מ. אג"ף, אנציקלופדיה של גלויות – לבוב, חרות, 18 בינואר 1957, המשך; מ. הניש, ספרי עדות על הגולה: ספר זכרון ליהדות לבוב, דבר, 1 במרץ 1957; ד"ר מ. הנדל, ספרים: "לבוב" בעריכת נ. מ. גלבר (סדרת "אנציקלופדיה של גלויות" תשט"ז), דבר, 7 במרץ 1958.
  6. ^ ביקורת: ד"ר מיכאל הנדל, ספר קראקא, דבר, 4 בדצמבר 1959.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נתן_מיכאל_גלבר&oldid=38855521"