לדלג לתוכן

סליי אנד דה פמילי סטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סליי סטון)
סליי אנד דה פמילי סטון
Sly and the Family Stone
הלהקה על שער גיליון רולינג סטון מס' 54 ממרץ 1970. מלמעלה בכיוון השעון: לארי גראהם, פרדי סטון, גרג אנריקו, סליי סטון, רוז סטון, סינתיה רובינסון וג'רי מרטיני
הלהקה על שער גיליון רולינג סטון מס' 54 ממרץ 1970. מלמעלה בכיוון השעון: לארי גראהם, פרדי סטון, גרג אנריקו, סליי סטון, רוז סטון, סינתיה רובינסון וג'רי מרטיני
מוקד פעילות סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית
תקופת הפעילות 1967–1975 (כ־8 שנים)
סוגה רוק, פאנק (Funk), מוזיקת נשמה, סול פסיכדלי, רית'ם אנד בלוז
חברת תקליטים אפיק רקורדס, Stone Flower
פרסים והוקרה
www.slystonemusic.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סליי אנד דה פמילי סטון (אנגלית: Sly & the Family Stone) הייתה להקת רוק, פאנק (Funk), רוק פסיכדלי ומוזיקת נשמה אמריקאית מובילה, אשר השפיעה על התפתחות המוזיקה השחורה בשנות השבעים.

הלהקה התקיימה, בהרכבים שונים, בין 1966 ל-1983 והונהגה על ידי סליי סטון (אנ') (שם במה של סילבסטר סטוארט), שהיה כותב שירים, מלחין, מפיק ומעבד מוזיקלי וניגן על מספר כלי נגינה ובהם גיטרה חשמלית, גיטרה בס, אורגן חשמלי, פסנתר, מפוחית ועוד. יחד עמו היו בלהקה אחדים מבני משפחתו, כגון אחיו, הפסנתרן והזמר פרדי סטון (אנ') ואחותו רוז סטון (אנ') שהייתה זמרת ונגנית פסנתר חשמלי; וחברים שחורים ולבנים, גברים ונשים, בשילוב חסר תקדים במוזיקה האמריקאית. בין החברים נמנו לארי גראהם בבס, סינתיה רובינסון (אנ') בחצוצרה, ג'רי מרטיני (אנ') בסקסופון, גרג אריקו (אנ') בתופים ועוד. בכך שברה הלהקה את מחסום ההפרדה הגזעית וקראה עליה תיגר.

המוזיקה של הלהקה הייתה פורצת דרך, הקלטותיה צעדו במקביל במצעדי הרית'ם אנד בלוז והרוק של מגזין רולינג סטון ורבים מהם הגיעו לעשירייה הראשונה בין 1966 ל-1970. התכנים של שירי הלהקה שילבו בין מוזיקה "כיפית" וטקסטים מחאתיים בעלי כותרות הרומזות למחאה אנטי-גזענית, ביטויי מין בוטים וביטויים המרמזים על צריכת סמים כ-"Don't Call Me Nigger", "Whitey", "Sex Machine", "I Want to Take You Higher" ו- "You Can Make It If You Try". במיוחד השפיעה הלהקה על עיצוב הרוק הפסיכדלי והפ'אנק. בספר For the Record: Sly and the Family Stone: An Oral History טוען מבקר המוזיקה ג'ואל סלבין ש"ישנם שני סוגים של מוזיקה שחורה, המוזיקה השחורה שלפני סליי סטון וזו שאחריה"[1]. הלהקה הופיעה בהופעה מרכזית בפסטיבל וודסטוק, 1969.

הלהקה הגיעה לשיא בפסטיבל האי וייט 1970 אך נתגלעו בה חיכוכים על רקע צריכה מופרזת של סמים ובעיות אגו בין החברים. סליי סטון החליף חברים בלהקה באופן תכוף והיא החלה להתדרדר במצעדי הפזמונים. ב-1975 כבר לא נותר איש מהצוות המקורי פרט לסליי סטון, אשר המשיך להופיע ולהקליט תחת שם הלהקה עד 1983. ב-1987 נאסר סטון בעוון שימוש בקוקאין.

המוזיקה של סליי אנד דה פמילי סטון השפיעה על מוזיקאים מסוגות שונות כג'אז (הרבי הנקוק[2] ומיילס דייוויס), רוק ופופ (ג'פרסון איירפליין, מייקל ג'קסון, סטיבי וונדר, פרינס, רד הוט צ'ילי פפרז ורבים אחרים) ועוד[3] והיפ הופ (למשל ד"ר דרה, שחידש שירים שלהם).

הלהקה נכנסה ל"היכל התהילה של הרוקנרול" ב-1993, אלבומה !Stand מ-1969 הגיע למקום ה-118 מבין 500 האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. מופע הוקרה ללהקה התקיים במסגרת הענת פרסי גראמי ב-2008.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Selvin, Joel (1998). For the Record: Sly and the Family Stone: An Oral History. New York: Quill Publishing. ISBN 0-380-79377-6
  • Kaliss, Jeff (2008). I Want to Take You Higher: The Life and Times of Sly & the Family Stone. New York: Hal Leonard/Backbeat Books. ISBN 0-879-30934-2.
  • Lewis, Miles Marshall (2006). There's a Riot Goin' On. New York: Continuum International Publishing Group. ISBN 0-826-41744-2.
  • Williams, Otis and Romanowski, Patricia (1988, updated 2002). Temptations. Lanham, MD: Cooper Square. ISBN 081-541218-5

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Selvin, Joel (1998). For the Record: Sly and the Family Stone: An Oral History. New York: Quill Publishing. ISBN 0-380-79377-6 תחילת ההקדמה.
  2. ^ הרבי הנקוק בראיון על תקליטו Headhunters
  3. ^ Kaliss, Jeff. "Sly and the Family Stone: 'Different strokes for different folks.'